אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קמג

סימן קמב

בדין אמתלא נכי הוחזקה נדה בשכנותה:

בשו"ע ס"ב ואם הוחזקה נדה בשכנותיה וכו' חשובה כודאי טמאה ובזה אפי' אמתלא לא מהני כמבואר בס"ג ועי' טו"ז סק"ב משכ' בשם מהר"ל מפראג ליישב קושי' הטור על הרמב"ן דל"מ אמתלא בהוחזקה נדה, הא אפי' קאמרת בהדי' טמאה אני מהני אמתלא, וכ' לחלק דש"ה דלאו כו"ע ידעה מהאמתלא וא"כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כו"ע משא"כ באומרת לבעלה שפיר סמכה עצמה על האמתלא, ועי' במנח"י ובחוו"ד שהקשו ע"ז מש"ס כתובות כ"ב במעשה דאשה אחת גדולה שקפצו עלי' אנשים שאינם מהוגנים, ואמרה מקודשת אני, דאח"כ עמדה וקידשה עצמה מוכח דאפי' החזיקה עצמה נגד אחרים נמי מהני אמתלא, עיי"ש:

דלענ"ד נראה דלק"מ, עפי' מש"כ הש"ך בס"ק ה' בעובדא של תשו' הרמ"א אע"ג דלרמב"ן לא מהני אמתלא היכא דעבד' מעשה היינו דוקא אמתלא דמהני גבי טמאה אני לך, אבל היכא דעיקר האמתלא תלוי באחרים ולא הי' אפשר לה לעשות בע"א אלא בלבישת בגדי כדה מודה הרמב"ן דמהני אמתלא, ולפי"ז לק"מ מש"ס הנ"ל דהתם נמי כיון שקפצו עלי' אנשים שאינם מהוגנים ע"כ היתה צריכה לומר לכולם מקודשת אני, ובכהי"ג מודה המהר"ל מפראג: ויש לחקור באשה שהגיע שעת וסתה ואמרה לבעלה שבדקה ומצאה טמאה, ושוב נתנה אמתלא לדברי', אם נאמנת אם לא די"ל עד כאן לא מהני אמתלא אלא היכא דבלא דברי' הראשונים היתה בחזקה היתר, כגון בהאי שאמרה אשת איש אני, ושוב חזרה ונתנה אמתלא לדברי', דאי לאו דאמרה מתחילה א"א אני נמי היתה בחזקת היתר, וכ"כ שלא בשעת וסתה דאי לאו דאמרה טמאה אני היתה בחזקת היתר, משא"כ בשעת וסתה דאי מדלית דברי' נמי כל זמן שלא בדקה ומצאה טהורה נמי מחזקינן לה בחזקת טמאה א"כ י"ל בכהיי"ג לא מהני אמתלא, ונ"ל בס"ד דיש לפשוט האי ספיקא מהא דגרסי' ביבמות דף קי"ח אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, זו שאומרת מת תינשא וזו שאומרת לא מת לא תינשא, ובגמרא פריך טעמא דאומרת לא מת, הא אישתקה תינשא הא אין צרה מעידה לחברת', ומשני לא מת אצטריכ' לי' מהו דתימא האי מיית והאי דאמרה לא מת תמות נפשי עם פלשתים קאמרה, ולקלקולה לחברתה קמכוונה קמ"ל, והקשה בתוד"ה סד"א מ"מ היכא ס"ד למשריי' כיון דשויתי' אנפשה' חד"א, ותי' דאפי' חזרה ונתנה אמתלא לדברי' אינה נאמנת, ול"ד לאשה שאמרה נשביתי אני וטהורה אני, והנה התוס' לא כ' טעמא דל"ד להתם והמהרש"א שם אסברה לה דאמתלא לא עדיף משתיקה, והוכיח כן דאל"כ למה להש"ס לומר מהו דתימא האי מיית ותמות נפשי עם פלשתים קאמרה, הול"ל בפשוט מ"ד כיון דנתנה אמתלא לדברי' תהי' נאמנת, א"ו דאמתלא לא עדיף משתיקה וביאר דבריו דאמתלא אינו מועיל אלא לבטל דברי' הראשונים אבל גם דברי' האחרונים לא יאמנו, והו"ל כשתיקה, ואוקי מילתא אחזקתו וכאלו לא אמר כלום, ולפי"ז ה"נ בנ"ד כיון דאמתלא אינו אלא כשתיקה לא מהני אמתלא אלא היכא דהו"ל בחזקת טהורה אבל בשהגיע זמן וסתה, כיון דאפי' לא אמרה כלום נמי בחזקת טמאה קיימא עד שתבדוק א"כ ל"מ אמתלא, עוד נ"ל בס"ד ראי' לדברי המהרש"א הנ"ל, מס"פ האשה שלום, האשה שהלכה היא ובעלה למה"י ובנה עמהם ובאת ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתיבמת ניתן לה בן במה"י מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדברי' וכו', ובגמרא בעי מני' רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו, כיון דסני' לי' זכות הוא לה, אי דילמא פעמים מרחמי לי' וחוב הוא לה, א"ל תנינא וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת ועיי"ש בתוד"ה א"ל, וא"ת האי דאינה מתייבמת משום דשויתא אנפשה' חד"א, ותי' שם בתי' הב' דמשמע שהיא חולצת אפי' בנתנה אמתלא לדברי' ולכאורה צריך להבין אמאי באמת לא מתני אמתלא, וראיתי בש"ש ש"ו פ"ט הוכיח מזה דס"ל להתוס' דהיכא דהוא מטעם נאמנות לא מהני אמתלא, ומשו"ה מוכח לה הש"ס שפיר מדקתני חולצ ולא מתייבמית משמע אפי' ע"י אמתלא דע"כ אינה מטעם שוי' אחד"א מדלא מהני אמתלא וע"כ דמהימנה בתורת עדות, ודבריו צע"ג דהא באמת אינה נאמנת אלא שחוששין לדברי' לחומרא, וא"כ שוב ליכא למימר דיהי' על דברי' תורת עדות, דנימא בי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, מיהא לפימש"כ המהרש"א הני דאמתלא אינו מועיל אלא לבטל דבריו הראשונים והו"ל כמו שתיקה ניחא שפיר דמה"ט בין ברישא בין בסיפא חוששין לדברי' וחולצת ולא מתיבמת דהו"ל כמו נפל הבית עליו ועל בנו וא"י איזה מהם מת ראשון דקיימ"ל חולצת ולא מתיבמת עיי' יבמות דף ל"א, וא"ש בס"ד:

וראיתי למורי הגאון בתשו' כ"ס עמד ג"כ על חקירה הנ"ל, ופשט לי' להתירא, והנה לא הביא ראי' לזה אלא מסברא בעלמא, ויסודו בנוי במה דמתורץ קושיי' המהרש"א בזה בכתובות דף כ"ב הנ"ל אמאי לא פשיט לי' לשמואל מהא דא"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני דנאמנת באמתלא, א"ו דשמואל בשעת וסתה בעי מני', משו"ה ליכא למפשט מלעיל, ומ"מ הא פשיט לי' דאפ"ה נאמנת באמתלא, והנה מלבד שדוחק גדול לאוקמי סתמא דש"ס בשעת וסתה דוקא, הנה לפימ"ש התוס' בשם ירושלמי ומשמע דבהאי עובדא הוא דקבעי מני' שמואל מרב א"כ ע"כ א"א לומר דבשעת וסתה הוי עובדא, אבל אם בכ"ז נדחוק לאוקמי עובדא ואיבעי' הנ"ל בשעת וסתה א"כ עכ"פ מוכח מכל הראשונים דלא תי' כן קושייתם דבשעת וסתה איה"נ דא"נ, אבל באמת אין משם ראי' לא לאסור ולא להתיר דודאי דוחק גדול לאוקמי בשעת וסתה דוקא, ומ"מ נלענ"ד דעפ"י שיטת המהרש"א הנ"ל ביבמות ע"כ צריך לו' דבשעת וסתה ל"מ אמתלא, ושיטתו בזה מוכרחת מש"ס הנ"ל כדפרישית:

והנה לכאורה הי' מקום בזה ליישב קושי' הטור על הרמב"ן דבהוחזקה נדה בשכונותיה ע"י לבישת בגדי נדותה לא מהני אמתלא והקשה הטור למה יגרע מכי אמרה בהדי' טמאה אני לך, ולפימש"כ בשם המהרש"א החילוק פשוט דהא אמתלא אינו אלא כמו שתיקה, ומשו"ה באומרת סתם טא"ל אלו הוי שתקה הוי' בחזקת טהרה משו"ה שפיר מהני אמתלא משא"כ בהוחזקה נדה בשכנותי' אלו הוי שתקה נמי היתה בחזקת טמאה מצד מה שלבשה וכיון דאמתלא אינו אלא כמו שתיקה, שפיר אמרי' דלא מהני אמתלא, ולכאורה משמע מדהוצרך הרשב"א לשנוי ולחלק בין היכא דעבדה מעשה, משמע דל"ס לי' סברת המהרש"א הנ"ל דא"כ בלא"ה לק"מ, מיהא נראה דמהא לא תברא, דשאני התם דאותה חזקה עצמה אינה נעשית אלא עפי', וכיון שנתנה אמתלא לדברי' ממילא נדחית החזקה של לבישת בגדי נדה, דכי היכא דמהני אמתלא למהוי דברי' כשתיקה ההד"נ לעקור הראי' של לבישת בגדי נדותה, וכה"ג מחלק הרמ"א בתשו' סי' ב' עיי"ש, במה שהקשה אי מהני אמתלא אפי' בהוחזקה נדה בשכנותי', א"כ הא דסולקין ושורפין על החזקה וגם הא דבעלה לוקה עלי' היכא משכחת לה ותי' דדוקא בחזקה שעל פיה נעשית הוא דס"ל להטור דמהני אמתלא, אבל היכא דהוחזקה שלא עפ"י עצמה בזה לכו"ע לא מהני אמתלא, עיי"ש וא"כ אנן נמי נימא דנהי דאמתלא הוי כשתיקה מ"מ כי היכא דמהני אמתלא לבטל דברי' הראשונים ה"נ תתבטל המעשה שנעשה עפ"י דברי' משא"כ בגוני דבלא דברי' ובלא מה שהחזיקה עצמה הוי מוקמי' לה בחזקת איסור באמת לא מהני אמתלא, וא"כ בשעת וסתה לא מהני אמתלא, כנלענ"ד בס"ד ברור להלכה, ושוב ראיתי בס' תפא"י להפלתי מש"כ לתרץ קושי' הטור עפ"י סברא הנ"ל והנה עפ"י דרכו מוכח לכאורה איפכא מדהקשה הטור על הרמב"ן וגם הרשב"א הוצרך לחלק דמעשה לא עבדא אבל כ"כ דאינהו שפיר קשיא להו ועכ"פ מדברי הפלתי הנ"ל נמי מוכח דס"ל להלכה דבשעת וסתה אינה נאמנת באמתלא, ומדברי המהרש"א היא ראי' שאין עלי' תשובה, וגם שיטתו בזה מוכרחת מהש"ס כמש"כ ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה