ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קלו
בדין שלא ללכת בחוקות ונימוסי העכו"ם המבואר בשו"ע יו"ד סי' קע"ח: (א) כתב הרמב"ם בפי"א מה' ע"ז אין הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להם לא במלביש ולא בשער וכיו"ב שנאמר ולא תלכו בחוקת הגוים ונאמר בחוקותיהם לא תלכו ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להם אלא יהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדיעותיו וכהו"א ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם לא יגלח מן הצדדים ויניח השער באמצע כמו שהן עושין ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ומניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הם ולא יבנה היכלות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין וכל העושה אחד מאלו וכיו"ב לוקה עכ"ל ועיי' בטור שו"ע יו"ד סי' קע"ח ובהג"ה שם כ' הרמ"א בשם המהרי"ך דכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו הנכרים לשם פריצות וכו' או בדבר שנהגו לשם מנהג וחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש בי' משום דרכי האמורי או שהוא שמץ ע"ז מאבותיהם אבל בדבר שנהגו לתועלת כגון מי שהוא רופא מומחה ויש לו מלבוש מיוחד שיהי' ניכר וכיו"ב וכן שעושין משום כבוד או משום טעם אחר מותר עי"ש ולכאורה צ"ע נהי דבלאו דלא תלכו בחוקות הגוי וגו' י"ל דאינו אסור אלא בכהיי"ג מ"מ הא מבואר מלשון הרמב"ם הנ"ל דצריך שיהי' ישראל מובדל מהם במלבושי' וגו' ומייתא לה מקרא ואבדיל אתכם מן העמים א"כ נהי דנהגו בו משום תועלת או כבוד אבל מ"מ עכ"פ מובדל מהם מיהא לא הוי:
ונראה בס"ד דנפק"מ היכא דמובדל מהם בשאר מלבושים באופן שניכר עי"ז הבדלתו מהם אלא דמלבוש אחד הוא לובש כמלבושיהם, משום ואבדיל אתכם מן העמים ליכא כיון דמובדל מהם וניכר ע"י שאר מלבושיו ומשום לא תלכו בחוקות הגוי איכא ובהיי"ג שפיר י"ל דכל היכא דלובשו לשם תועלת או כבוד או מטעם אחר מותר אבל איה"נ אי לובש כל מלבושים שאין ניכר מהם שהוא יהודי אפי' אם הוא לשם תועלת או משום כבוד וכיו"ב נהי דמשום חוקת הגוי ליכא אבל עכ"פ משום ואבדיל אתכם איכא כנלענ"ד בס"ד: (ב) ובהא דלא יגלח ציצית ראשו ס"ל למרן הרב"י והלבוש היינו לא יגלח מהצדדין וכו' וזה פירש דלא יגלח ציצית ראשו שכ' ברישא אבל הב"ח והש"ך והטו"ז חולקים ע"ז וס"ל דמילתא באפי נפשי' היא היינו שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה עי"ש והנה מלשון הרמב"ם שכ' ולא יגלח ציצית ראשו כמו ציצית ראשם משמע דלגדל ציצית ראשו שלא כציצית ראשם שרי וזה לכאורא מבואר כדס"ל להרב"י והלבוש ואלו בלא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע כ' כדרך שהן עושין וא"כ ברישא נמי הול"ל כמו שהן עושין א"ו משמעותו דדוקא כדרך ציצית ראשם אסור וראיתי בהגהות עה"ג יו"ד נקראים בשם מלואים שכ' ראי' לשיטת הב"י והלבוש הנ"ל דמותר כדמצינו גבי אבשלום (שמואל ב' י"ד) דגדל שער ראשו ובודאי אם הי' חשש איסור לא הי' מניחו דוד הע"ה לגדל שער ראשו עיי"ש ולק"מ שהי' נזיר עולם כמבואר בפ"א דנזיר דנזיר עולם הכביד שערו מקיל בתער ויליף לה מאבשלום עיי"ש ומש"כ עוד שם אלו הי' אסור לגדל ציצית ראשו לא הי' חל נזירות שמשון דהו"ל נודר לבטל את המצוה ג"כ לק"מ דלא אסרה תורה אלא באם כוונתו להדמות להם משא"כ בנתכווין למצות נזירות אין כאן איסור כלל וכהיי"ג כ' בס' מנ"ח בשם מש"ח דכל היכא דלא נתכווין להדמות לא מיתסר אע"ג דהוי פס"ר ובדשא"מ אסור פס"ר גם בשאר איסורין מ"מ כיון שאין כוונתו להדמו אין כאן איסור כלל וכש"כ היכא דכוונתו לשם נזירות וגם הא דמייתי ראי' ממה דכתיב ביחזקאל ח' ג' ויקחנו בציצית ראשי נמי לק"מ דלא מיתסר בארוכות כמו שכ' הש"ך ועוד אפשר שגם יחזקאל הי' נזיר עולם וא"ר כלל מיהא מלשון הרמב"ם משמע כמו שכ' הרב"י:
ג כ"כ דמשמע מהפוסקים דאינו אסור אלא באם כוונתו להדמות להם והבאתי בשם מנ"ח משמי' דמשנת חכמים דאינו דומה לפסיק רישא דאסור בדבר שא"מ דהכא אין כאן איסור כלל אלא באם כוונתו להדמות להם אבל באמת צע"ג הא גופא מנ"ל ואדרבא משמעות הכתוב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי משמע דרחמנא קפיד שיהי' ניכר הבדלתו מהם כמבואר בלשון הרמב"ם פי"א מה' ע"ז וא"כ הא גופא מנ"ל ומתוך כך נ"ל דבאמת בעינן מחשבתו ניכרת ומוכחא מילתא דאין כוונתו מחמת התדמות אבל באופן אחר באמת אסור ובהא ניחא לי נמי מה שיש להעיר דליתסר משום חשדא דהרואה עכ"פ יחשדוהו שכוונתו להדמות להם ועובר משום בחוקותיהם ומי יודע תעלומות לבו שאין כוונתו להדמות וראיתי שהעיר בזה במהר"ם ש' ומש"כ דברבים ליכא חשדא לא זכיתי לירד לסוף דעתו בזה הא ל"ש זה אלא ברבים העושים אבל לא ביחיד העושה דבר ברבים וא"כ ודאי ניחוש לחשדא ועכצ"ל דבאמת בעינן מוכח מתוך הענין שלא נתכווין זה אלא לשם איזה תועלת ולא בשביל להדמות להם כנלענ"ד בס"ד: