אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קלג

סימן קלב

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים ערוגת הבשם כש"ת מו"ה שמואל זנוויל כהנא נ"י דומ"צ דק"ק מונקאטש יע"א:

מכתב נע"י הגיעני ע"נ ומה שהרעיש ויצא לקראת נשק מול המחבר ס' שערי טוהר ועצי העולה בדקתי אחריו וראיתי כל מה שכ' בזה מעכ"ת נ"י אמת וצדק והן אמת את חטאי אני מזכיר היום שנתתי לו הסכמה בטרם בדקתי אחריו עד מקום שידי מגעת ועשיתי זאת מגודל רחמנות על עניו ועמלו גם סמכתי על הגדולים שקדמוני בהסכמותיהם אבל כעת מודה אני שאין מן הנכון להסכים על ספר חדש של קיצורי דינים עד שיבדקו אחריו בחורין ובסדקין וכעת לא אחשה ולא אשקוט לכתוב להמחבר הנ"ל שיפרסים בעתונים שראה בעצמו גם חבריו הראו לו שבכמה מקומות דבריו אינם עולים כהלכה ולא יסמכו עליו בהלכה למעשה:

והנה בפרט אחד טעותים שטעה המחבר הנ"ל האריך מעכ"ת וביקש ממני להשיבו בזה בתשובה שלמה כי כבר רבים נוקשו ונלכדו מחמתו באיסור רבית ע"י דרך היתר שבדה להם בספרו הנ"ל וסוברין שהיא הלכה ברורה, ובאמת שם מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור, ושניהם נוקשו ונלכדו באיסור רבית קצוצה, והלוין והמלוין והערבין כולם, יפלו עי"ז במהמורות בל יקומו ל"ע, הנה כתב המחבר הנ"ל בספרו שערי טוהר בזה"ל, שפארקאסא שי"ב שותפים ישראלים העצה שיעשו כזה שבכל שפיק יש ב' ממונים א' שמקבל את הוועקסלין ושמו ראובן והשני שנותן המעות ושמו שמעון וכשבא הלוה לראובן עם הוועקסיל יתן לו ראובן שטר חוב שלו בעד הוועקסיל ויכתוב לו בזה"ל אני הח"מ מחוייב ליתן מכיסי סך כך וכך והיינו כמו סך בהוועקסיל ולכל מי שיוציא הכתב הזה וכו' נאום ראובן ויקבל ממנו הוועקסיל וכו' וילך עם השטר הזה לממונה השני ושמו שמעון ויכול ראובן לומר למקבל השטר כך ומכור השטר הזה לשמעון ויתן כך מעות ויאמר לו שמעון רוצה אתה למכור שטר הזה וכו' ויאמר הלוה הן, ואז יתן לו מעות בעד השטר ואח"כ יתן שמעון לראובן השטר הזה בעד הוועקסיל שיתן הוועקסיל לקופת השותפות של הקאסא, ואח"כ יעלה הוועקסיל ע"ש הקאססא, כנהוג וכן יעשו בשעת פראנלאנגירן עכ"ל שם, וכתב שם עוד וז"ל ולדעתי החיוב על כל ב"ד שבעירו לסדר להם דרך ההיתר הזה וכו' עכ"ל, ושם בשערי דעת ציין מקורו ממש"כ רבנו הגאון חוו"ד בסי' קע"ג עפ"י מש"כ בשו"ע ס"ד מי שיש לו שט"ח על חברו או מלוה ע"פ מותר למכרם לאחר וכו' וכתב החוו"ד לפי"ז יש היתר בראובן שרוצה ללוות משמעון ברבית שיבקש ראובן מלוי שיתן לו שט"ח שלו מסך ק"ך זהו' וראובן יתן ללוי שט"ח שלו מסך כזה וראובן מוכר שט"ח של לוי לשמעון בסך ק' אף שיצטרך ליתן אח"כ ק"כ מותר דהוי כמוכר שט"ח בפחות עיי"ש, והנה דינו של החוו"ד ודאי אינו מפוקפק, ומה שהביא מעכ"ת בשם הברכי יוסף שהביא בשם קדוש א' שבא בארוכה שהוא רבית קציצה, עיינתי בס' הנ"ל והוא בסי' קס"א ס"ק ח', וז"ל ראובן צריך למעות וכותב על שמעון פתק לזמן ד' חדשים תפרע סך פלוני ושמעון עושה איסיטאסיאין, ונותן הפתק לראובן ומוליכו ללוי ולוי פוחת ב' או ג' למאה ופורע לו תיכף ובהגיע הזמן חוזר שמעון ומוצא פתק על ראובן, וראובן עושה אסיטאסיאן ומוליכו ללוי או זולתו ופוחת לו כנזכר וגובה מעותיו ושני הפחתות על ראובן הוי רבית קציצה וחמור יותר משום גונב דעת כמש"כ מהריק"ש על הערמת החפצים תשובת כ"י לאחד קדוש בא בארוכה הנ"ל, עכ"ל, ונראה דהני תרי פסקי לא פליגו אהדדי דהא פשיטא דהחוו"ד מיירי במוכר השט"ח שלא באחריות המוכר כמבואר בשו"ע, והאי דהברכי יוסף נראה דמיירי שיש אחריות על מוכר דכ"מ מהלשון דראובן כותב על שמעון פתק וכו' ושמעון עושה איסטנאסיא"ן ונראה דהיינו כמו הנהוג בוועקסיל שא' הוא האויסשטעללער ושמעון הוא האקצעפטאנט, וידוע דגם האויסשטעללער הוא באחריות, וע"כ בהכי מיירי דאל"כ למה לו להזכיר שראובן כותב על שמעון פתק מה לי מי הכותב לא הו"ל למנקט אלא שמעון נותן לראובן שט"ח, כמו שהוא באמת בלשון החוו"ד, א"ו העניין כהנ"ל, שראובן כותב פתק כלשון הוועקסיל הנהוג שמשמעותו שראובן הוא הכותב פתק זה, וממילא משפט הפתק הזה שראובן הוא באחריותו, משו"ה שפיר קרי לי' הב"י בשם א' קדוש הנ"ל רבית קציצה משא"כ החוו"ד דמיירי שראובן מוכר שטרו של לוי שלא באחריות שפיר קאמר דמותר, וא"כ אין מציאו היתר של החוו"ד בוועקסלין הנהוגין דממנפ"ש אם הלוה חותם עצמו על הוועקסיל שנותן לו ראובן זה הממונה הראשון לשם אויסשטועללער כנוסח הוועקסיל א"כ ממילא אחריות ההלואה עליו והו"ל רבית קציצה ואם איננו חותם עצמו א"כ האי שטרא חספא בעלמא הוא דכל וועקסיל צריך שיהי' עליו אויסשטעללער, ופשוט דאין זה ענין למש"כ בחוו"ד בסי' קס"ט דמוכר דבר ידוע אפי' לא קנה בקניין מותר לקיים המקח, דהכא כיון דחספא בעלמא היא פשיטא שאיננו נתפס בקניין כלל, הא חדא, וא"כ עכ"פ בשולדשיין מיהת הוי מציאות לקניניא הנ"ל באופן שלוה יקבל שולדשיין מממונה הראשון וימכרנו לשמעון הממונה השני בלי אחריות אולם אחרי העיון נראה ברור כיון דהוא הערמה הניכרת דודאי גלוי וידוע לכל דמה שנותן לו הממונה הראשון וועקסיל שלו איננו עושה אלא אדעתא שינתן אח"כ להממונה השני וגם הממונה השני שנותן לו המעות אח"כ אין דעתו כלל על קנית השט"ח של הראשון אלא הכל ערמה ומרמה והכל אינו אלא דברים של מה בכך:

להפקיע איסור רבית:

וכל כהי"ג הכל מודין דהערמה אסור בדאורייתא כמבואר בבכ"ש בענין מכירות הבהמות לפסח ומייתי ראי' משבת דף קל"ט, ונהי דהמקו"ח בסי' תמ"ח תמה על מה שרצה הבכ"ש לדחות הא דמוקי הש"ס בגיטין דף ס"ה הא דמערימין בעציץ שאינו נקיב בדרבנן דמשום שפחה דקתני התם במתני' שהיא קטנה אבל ע"י גדולה ודאי מערימין אפי' בדאורייתא והביא ראי' ממש"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ה מ"ה מע"ש ה' ח' ט', מ"מ כבר האיר עינינו בזה הבית אפרים חאו"ח סי' ל"ג דתרי גווני הערמה איכא במע"ש חדא שהוא מזכה להם המעות והם פודין בשביל בעה"ב וזה קרוי פדה לי משלך וזכיה לאחרים היא או כשאינו מזכה המעות והם פודין לעצמן וזהו פדה לך משלי, ומה שדומה הבכ"ש הך דמכירת בהמות להערמת מע"ש היינו להך גווני שהוא מזכה המעות דזיכוי זה אינו רק הערמה בעלמה שדעתו עליי' שיחזירנו לידי ע"י שיפדה בהם מע"ש לו לשמן ולא גמר ונתן לשם ונתנה וכההוא דמכירת בהמות שמוכחא מילתא דערום יערום הוא ולבו לא נכון עמו באומדנא דמוכח אף דברים שבלב הוי דברים וה"נ דכוותי' דמוכחא מילתא שאינו מזכה המעות כ"א בשביל שיפדו המעשר לצרכו, משא"כ אידך גווני שאיננו מזכה המעות רק נותן להם המעות בסתם והם פודין לעצמן, אין זה ענין כלל להערמה דמיירי מינה הבכ"ש רק נקרא בשם הערמה לפי שהוא תחבולה לפטור מחומש וכענין שאמרו מערים על תבואתו ומכניסו במוץ שלה, או מ"ש מערימין על הבכור ומ"מ בהיתר הוא מהפך ופיו ולבו שוין ע"ש ודבריו דא"ח, ועיי' בתשו' ח"ס חאו"ח סי' מש"כ בזה, ומעתה בנו"ד פשוט וברור לכל שכל מעשיהם בענין זה איננו אלא להערמה בעלמא ומעולם אין פיו ולבו שוין לעשות עמו מסחר של מכירת שטרות אלא להלות המעות ברבית קציצה, וא"כ אין מבוא להיתר הנ"ל כלל וכלל, ומלבד הפקפוקים שהזכיר מעכ"ת במכתבו וברור שאפי' להחוו"ד הנ"ל איסור גמור הוא לסמוך על ערמה ומרמה הנ"ל, וכל הסומך בזה על ספר עצי העולה עליו נאמר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כדאיתא בפ' מקום שנהגו עיי"ש, ולשומעים יונעם, ויתקיים בהם הבטחות שנאמרו ע"י נעים זמורות ישראל כספו לא נתן בנשך, לא ימוט לעולם ויש שכר לפעולתם בקיבוץ נדחי ישראל עת ישובו בנים לגבולם, ובאו לציון ברינה ועל ראשם שמחת עולם כאו"נ ונפש אוה"נ דושו"ט ושת"ה בלונפ"ח:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה