אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קכח

סימן קכז

שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב בח"ת ירא ושלם כש"ת מהו' יעקב ריכטער נ"י דומו"צ בק"ק קיראליהאז יע"א:

מכתב נועם ימינו לנכון הגיעני ומחמת טרדותי אשר סביב שתו עלי אחרתי עד כה מלהשיבו בתשובה שלימה ע"ד ששאל לן בנדון מנורות שהכין הגבאי ע"י אומן ישראל לצורך הביהכנ"ס ועל כל אחד מששה קני המנורה עשוי צורת צפור בולטת בראש וגוף שלם רק רגלים אין להם ותלה עצמו באילן גדול שראה כן בבית המדרש של הגה"ק מהרש"ש האב"ד דק"ק מונקאטש זצ"ל, ומעכ"ת העלה לאסור איסור וביקש חוות דעתי העני' בזה:

ואען ואומר בנדון זה צריך לעיין משום שלשה דברים חדא אי איכא איסורא משום לא תעשה לך פסל, דלפי המכילתא שהובא במרדכי פ' כל הצלמים ובהג"א ובתוס' יומא דף נ"ד כל הצורות נכללו באיסור לאו זה ותו אי אית בי' איסורא דאורייתא אפי' באחרים עשו לו ואת"ל דלאו לא תעשה ליכא מ"מ עדיין יש לדון אי איכא איסורא משום חשדא ואת"ל דמשום חשדא נמי ליכא בהנך צורות עדיין צריכין למידיינא כיון דהוא בביהכנ"ס אי צריכין להסירם משום דעכ"פ מכוער הדבר כמבואר בש"ך קמ"א ס"ק כ"ז דאפי' לשיטת הסוברין דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר:

והנה בענין לאו דלא תעשו מוכח מהסוגיא דע"ז דף מ"ג דלכל היותר לא נאסר כ"א עד שמשים שבמדור התחתון דהיינו שמש וירח וכל צבא השמים וקרא דלא תעשה לך פסל לא מיירי אלא בעושה על מנת לעובדם וכ"פ כל הפוסקים והכי מבואר ברמב"ם פ"ג מהל' ע"ז ובשו"ע סי' קמ"א ס"ו צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וכו' מותר לצור אותם ואפי' היתה הצורה בולטת, אלא דשיטת רבינו אליקים שהובא במרדכי פ' כל הצלמים ובהג"א שם לאסור כל הצורות וכבר כתב מרן הרב"י בסוף סי' קמ"א דלית הילכתא כוותי' דהו"ל יחיד לגבי רבים ומעכ"ת התלונן עליו בזה ממש"כ התוס' במס' יומא דף נ"ד ד"ה כרובים שהביאו כ"כ המכילתא הנ"ל, לאסור כל הפרצופין אפי' של בהמות חיות ועופות ודגים, ובמח"כ לא ראה יפה דהתוס' שם באו"ד הדרו בהו וכתבו דמסוגיא דפי' כה"צ מוכח דכל מיני פרצופין מותר לעשות חוץ מפרצוף אדם לחודא או דמות ארבע פנים בהדי הדדי ודמות שמשים שבמדור העליון ושמשים שבמדור התחתון ותשמישי מקדש אבל מידי אחרינא שרי אפי' חקוקין ובולטין והוכיחו דלא הדר בי' הגמרא מכל מה דמשני מעיקרא לא אסרה תורה באופן דלאידך גיסא יש לתמוה על התוס' דקארו לה מאי קארי לה הא ודאי א"א לנטות ממש"כ שם בסוה"ד להוכיח בהוכחה ברורה שאין עליה תשובה, דהסוגיא דסוף פ' כה"צ ס"ל דכל הפרצופים שרי והא דאסור במכילתא כל הצורות היינו בעושה אותם לעובדם לחייב עליהם משעת עשיי' אפי' אחרים עשו לו ואפי' עושה אותן לאחרים ובזה יש מקום לתמוה על רבינו הב"י במש"כ שם דהא דבמכילתא אוסר לעשות אפי' צורת בהמה היינו בבולטת דוקא דהא בהדיא איתא במכילתא יכול לא יעשה לו גלופה אבל יעשה אטומה ת"ל כל תמונה, ופלא על הרב"י דהוא בעצמו הביא בתוכ"ד שם המכילתא הנ"ל ככתבה וכלשונה, ובאמת אי לא נימא גם במכילתא הנ"ל כי תניא האי ע"מ לעובדן יש לתמוה טובא איס"ד דעשיי' גרידתא אסור בלאו דל"ת לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל לרבות שרפים ואופנים וכו' ואשר בארץ לרבות ימים ונהרות אפיקים וגאיו' מתחת לרבות שלשול קטן ואפי' בעושה שלא על מנת לעובדן ודלא כסוגיית הגמרא בע"ז א"כ קרא דלא תעשון אתי דדרשינן לא תעשון כדמות שמשי שמשמשי' לפני במרום למה לי ת"ל דהא אפי' אשר בארץ וניתסרו, וכן הקשה באמת בתוס' ר"ה דף כ"ד ד"ה ממעל דלמאי דס"ד דמיירי בעשיי' הו"מ למיפרך האי ומלא תעשון אתי נפקא ולהמכילתא דלמסקנא נמי מוקים לה לקרא בעשיי' קושיי' זו קמה וגם נצבה, ונ"ל לתרץ דלכאורה איכא למידק בסוגיית הגמרא דפריך ושמשים שבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות כוכבים ומזלות וכו' כי תניא האי לעובדם אמאי לא משני כהאי דמחלק בחולין דף מ' הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר ה"נ הא דתניא לרבות חמה ולבנה ואשר בארץ לרבות הרים וגבעות וכו' היינו דמצייר לגדא דידהו וכהאי דפי' הרמב"ם בפי' המשניות ופסקו הרמ"א ביו"ד סי' הנ"ל ס"ג ואל תתמה דסתמא קתני חמה ולבנה וכו' אשר בארץ לרבות הרים וגבעות וכו' ולא מפרש דמיירא בגדא דידהו הא במתני' נמי סתמא תנן המוציא כלים ועליהם צורות חמה ומ"מ מוקי לה הרמב"ם והרמ"א הנ"ל בצורות הנעשים לגדא דידהו וכ"מ מפי' רש"י במשנה וכמש"כ מהרמ"א ז"ל יעיי"ש, ולשיטת הרמב"ם וכ"פ הרמ"א בסוף סעי' ג' דצורת דרקין מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה משום חשד ומבואר בפי' המשניות להרמב"ם הטעם דצורה זו בדוה מלבם ויחסור לתלי הלבנה ולא היתה מעולם צורה ולכן מותר לעשותה דאינה בכלל לא תעשון אתי כיון דאינה בעולם והביאו הב"ח שם וכתב שכן עיקר הטעם וא"כ הא גופא י"ל נמי בזה כיון דצורת גדא דכל הנבראים אינה ידועה בבירור ל"ש לומר דהתורה אסרה לעשות צורה דגדא דידהו, וסברא זו כתבו התוס' נמי בראש השנה בד"ה לא תעשון אתי לענין כרובים שבשמים עיי"ש, ובזה מתורץ ע"נ קושי' הש"ך ס"ק ח' על הרמ"א דהא ע"כ בסעיף ד' דצורות חמה ולבנה אסור לעשותן בין בולטת בין שוקעת היינו ע"כ צורות חמה ממש דהא הטעם מפני שנראין שוקעים ברקיע ולהנ"ל ניחא איה"נ איסור עשיי' ע"כ לא קאי אלא בעושה צורתן אבל צורת המתיחסין לגדא דידהו אינן בכלל לא תעשון אתי, מידי דהוי אצורת דרקין, ויתיישב בזה גם שיטת העט"ז התמוה שם בש"ך בס"ק הנ"ל ויבואר זה לקמן בס"ד, מ"מ ניחא הא דפריך הגמרא ולא משני כהנ"ל, וכל זה לשיטת הסוברים דצורת דרקין מותר לעשות מטעם המבואר בפי' המשניות משא"כ לשאר טעמים שבטו"ז שם ס"ק ח' ובש"ך ס"ק י"ח בטעמא דהיתר צורת דרקין וזה ל"ש בגדא דצבא השמים וכ"כ לפי מש"כ הב"ח דלשיטת המרדכי גם צורת דרקין אסור ולא ס"ל סברת הפי' המשניות הנ"ל הדק"ל אמאי לא משני הגמרא דהא דתניא לא תעשה לך פסל וכו' ואשר בארץ מתחת מיירי בעושה תמונת גדא דידהו ונראה דלק"מ דהא השיטה קאי התם להוכיח לאפוקי ממה דהוי ס"ל דלא אסרה תורה אלא שמשים שבמדור העליון וא"כ י"ל דגדא דכלהו נבראים נמי בכלל שמשים שבמדור התחתון חשיבי וא"כ אפי' תימא דברייתא דאוסר אפי' הרים וגבעות מיירא בגדא דידהו, מ"מ מוכח דליכא למימר דהתורה לא אסרה אלא אותם שבמדור העליון משו"ה הוצרך לשנוי' כי תניא האי לעובדם, וכל זה בס"ד אבל למסקנא דמסקינן איה"נ דהתורה אסרה אפי' שמשים שבמדור התחתון שוב אין צ"ל הא דתניא אשר בארץ לרבות הרים וגבעות וכו' דמיירא דוקא בעושה ע"מ לעובדם די"ל באמת קרא אפי' שלא לעבדם אסור וכגון בעושה תמונת גדא דידהו וא"כ המכילתא הנ"ל דאסר הכל לאו בצורה הנמצאת בארץ אלא בצורה דגדא מיירי ול"ק על המכילתא קושיי' התוס' הנ"ל, וראיתי למרן הרב"י בסוף סי' הנ"ל דנראה לו לומר דהמכילתא מיירי בעושה אליל ממש אי נמי בצורת שמנהג העכו"ם לעבדם והיינו דמייתי לה מקרא דל"ת לך פסל והכי משמע קצת בתוס' יומא הנ"ל במסקנת דבריהם עיי"ש מדלא חיישו לתרץ המכילתא שהביאו מעיקרא משמע דהמכילתא נמי איכא לאוקמי בעושה ע"מ לעובדם כמו שהעלו אינהו במסקנא ובתשו' רדב"ז סי' אלף קע"ח הביא ג"כ דברי ר' אליקום הנ"ל וכתב דראייתי מהמכילתא אינו מכיר דאי איכא לאוקמי קרא גופא בעושה לשם ע"ז א"כ גם דרשה דמכילתא כולה איכא לאוקמי הכי ואי משמע לי' אפי' בעשי' גרידא א"כ לא הוצרך להביא מהמכילתא דהא בקרא גופי' כ' ואשר בארץ מתחת ואין ראי' מהמכילתא יותר מקרא גופא ונ"ל דמשום הא לא אירי' דלכאו' מוכח מהמכילתא דע"כ אפי' בעושה לשם ע"ז מיירי מדאיצטריך לומר יכול לא יעשה גלופה אבל עושה אטומה ת"ל כל תמונה ואי לשם ע"ז מהיכ"ת ה"א דאטומה שריא אלא ע"כ דעשי' גרידתא קאסרה המכילתא, מיהא עכ"פ קושי' התוס' בר"ה קשה א"כ קרא דלא תעשון אתי למ"ל ולמאי דפרישית א"ש בס"ד, ועכ"פ לשיטת הרבינו אליקום דהוי ס"ל דמכילתא בעשיית צורת אשר בארץ מתחת נמי קאסר קושי' זו קיימת כחומה בצורה, וצע"ג, ואפשר לומר דס"ל כראלי"ק דמקרא דלא תעשה לך אינו אסור אלא בעושה לעצמו ואלו מקרא דלא תעשון אתי וכו' לא תעשון לכם דרשי' ואפי' לאחרים, ואחרים עושין לו נמי איתסר כדכתבו התוס' ביומא בשם הספרא מדר' דקרא הנ"ל והוא שיטת מהר"מ מרוטנבורג שבר"ן ע"ז ואיה"נ דצורת אשר בארץ מתחת דלא איתרבי בקרא דלא תעשון אתי אינם איסורם ע"י אחרים וזה מבואר בהדיא שם דבעשו לו אחרים מותר מה"ת ולהנ"ל קאי אצורת חיה ועופות אבל צורת שבמדור התחתון עכצ"ל לדידי' אפי' באחרים עשו לו מיתסר דא"כ אכתי לא תעשון קמא דבקרא דאלקי כסף ואלהי זהב לא אצטריך עיין בר"ן בשם מהר"ם, וא"ל אשר בשמים ממעל דבקרא דלא תעשה למ"ל ת"ל דאפי' ע"י אחרים אסור מקרא דלא תעשון אתי דכיון דהוצרך לכתוב אשר בארץ מתחת מטעם הנ"ל לא הו"מ למשתק מלאסור גם מה שבשמים ממעל וגדולה מזו אמרי' בעלמא כל פרשה שנשנית בשביל חידוש א' נשנית ומה שציוה להסיר הצורות אריות ושורים מביהכנ"ס שבקלוניא עפ"י ראיות הנ"ל עכצ"ל בלא"ה כמש"כ הרב"י סוס"י קמ"א כיון דמראיות הנ"ל מוכח דנעשה באיסור לא רצה שיהא זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור ונפק"מ לפי"ז אי נעשו אותן צורות ע"י גוי באופן דע"כ ראלי"ק נמי מודה דלא נעשה באיסור כדמוכח מהנ"ל איה"נ דלכו"ע הוי רשאי להשהותן בצורות דליכא למיחש בהו לחשדא, ואי נעשו ע"י ישראל נמי כיון דלרוב פוסקים ולמאי דפסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ושו"ע אפי' לכתחילה שריין צורות אשר בארץ מתחת אפי' אם באנו לחוש לשיטת ראלי"ק הנ"ל, לענין לעשות דהוא איסור דאורייתא מ"מ היכא דכבר נעשה דאיסורא דעבד עבד בזה ודאי פשוט דאין צורך לחוש לשיטת ראלי"ק כיון דעכ"פ העושה הי' לו מקום לסמוך אהלכה הפסוקה בשו"ע שוב אין כאן בית מיחוש להחמיר מחמת שנעשה באיסור אפי' למאן דחייש באיסור עשיי' לשיטת רבינו אליקים:

ואכתי פש גבן לברר אי אית בי' מיהת איסור להשהותן משום חשדא דהא מבואר בפוסקים ובשו"ע דאפי' צורות שאין איסור בעשייתן מ"מ היכא דאיכא למיחוש לחשדא אסור להשהותן כמבואר בהגהות רע"א סוף סעיף ג' לענין צורות שאין הגוים עובדין בזמן הזה דמ"מ אסור להשהותן משום חשדא וכן בצורות דרקון אסור להשהות אע"ג מדינא מותר להשהות, וטעמא מבואר בש"ך ס"ק ח' לענין צורות חמה ושמש דאע"ג דעיגול שלהן לפירש"י ורמב"ם ורמ"א ליכא איסור במוצא משום דאין הגוים עובדים לצורות האלו מ"מ להשהות חמיר טפי דאף בעיגול שלהם איכא חשדא דאם לא כן לאיזה צורך משהה אותן ועי' ש"ך ס"ק י"ז אלא דצ"ע לפי"ז צורות בהמה חיה ועוף בסעיף ו' אמאי מותר לצור אותם ואפי' בצורה בולטת, נהי דאיסור ל"ת אתי ליכא בבריות שלמטה מן הכיפה וגם אין דרכי העכו"ם לעבוד לצורות הללו כמש"כ הר"ן מ"מ להשהותן הול"ל דאסור דאיכא חשדא טפי דלאיזה צורך משהה אותן ובפשוט הו"מ למימר דמיירי רק לענין איסור עשיי' וכגון שעושה אותן לגוים וכיו"ב באופן דל"ש לומר סברא הנ"ל דלאיזה צורך משהה אותן אבל הש"ך ס"ק ל"א כתב וכש"כ להשהותן וזה צע"ג אמאי באמת יהא מותר להשהותם לסברת הש"ך בס"ק ח' ועכ"פ לאו כש"כ הוא וצלע"ג, ולכאורה הי' נ"ל דסברת הש"ך ל"ש כ"א בצורות העומדים בפ"ע דעלה קאי הש"ך שם בס"ק ח' לתרץ קושי' מהר"ם לובלין לפי' רש"י והרמב"ם דצורת חמה ולבנה דמתניתן היינו צורת מזל שלהן א"כ מאי פריך הגמרא אר"ג ניחוש לחשדא הא צורת עיגול חמה ולבנה אין דרכן להיעבד, ע"ז כתב הש"ך דלהשהות חמיר טפי, דלאיזה צורך משהה אותם, אבל בעשויין על הכלים ל"ש לומר סברא זו דלאיזה צורך משהה אותם דהא הכלי צריך לו להשתמש בו וא"כ י"ל הש"ך בס"ק ל"א נמי בכהי"ג מיירא אבל א"א לומר כן ממש"כ הרמ"א בסוף סעי' ג' לענין צורת שאין הגוים עובדים אותם בזמן הזה מ"מ אסור להשהותם משום חשדא ועיי"ש, בש"ך ס"ק י"ז מוכח דלא אמרי' סברא הנ"ל לחלק, ועכצ"ל דהש"ך נמי ל"ק אלא בצורת חמה ולבנה דייקא אע"ג דעיגול שלהם אין דרך להיעבד מ"מ כיון דאיכא הוכחה קצת דאל"כ לאיזה צורך משהה אותן שייך חשדא משום דעכ"פ לפעמים נעבדים והה"ד מש"כ הרמ"א בצורת שאינן נעבדים בזמן הזה כיון דעכ"פ היו נעבדים בזמן מן הזמנים, אבל בצורת חו"ע ובילנות דבסעי' ו' לא חיישי' כלל שמא משהה אותן ע"מ לעבדם, אלא דלפי"ז קשיא לי מאי פריך הגמרא במס' ע"ז דף מ"ב ע"ב בחומרי מתניתא דנקט רב ששת אהא דמתניתן כל הפרצופות מותרים חוץ מפרצוף אדם ואי במוצא פרצוף אדם אמאי אסור הא תנן המוציא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה וכו' הא פרצוף אדם שרי הא לפימש"כ הש"ך בס"ק ח' לשהות חמיר טפי משום חשדא דאם לא כן לאיזה צורך משהה אותן א"כ הא איכא לאוקמי כולה ברייתא במשהה אותן והא דקתני במשנה דוקא צורת חמה ולבנה היינו לענין דמותר בהנאה ולא חיישי' שמא נעבדו אבל להשהות גם פרצוף אדם אסור ואי"צ לדחוק ולאוקמי מציעתא בעושה, או כר"י כשנויי דאביי ורבא ובפשיט ל"ק די"ל אי במשהה כל הפרצופין אמאי שריין דבכולין איכא הך סברא דלאיזה צורך משהה אותן אבל השתא דקאמרת דע"כ גם בסברא זו לאו כל הצורת שוין שפיר הו"מ לאוקמי בהכי וא"כ יהא מהנ"ל ראי' לשיטת ראלי"ק דבכל הצורת נמי איכא למיחש לחשדא וא"ש דלא מוקם הברייתא בהכי דאי להשהות כל הצורת אמאי שריין, ושוב ראיתי במהרי"ט ח"ש תשו' לה' שכתב וז"ל והוי יודע שבמרדכי והג"א הביאו בשם ר' אליקים וכו' והרב"י בטור יור"ד סי' קמ"א נתקשה בדבריו ודחאן מהלכה וכתב דכרבינו אפרים נקטינן דהו"ל ראלי"ק יחיד לגבי רבים, ונ"ל שדברי ראלי"ק הולכות ע"ד לשון א' שהביא הר"ן דבשאר צורת יש לאסור בבולטות וברייתא דמכילתא בהכי מתניתא אפי' חו"ע ודגים וגם לקיימן אסור משום חשדא כדכתב הר"ן ובהכי ניחא כל מה שהקשה עליו ועכ"ד המהרי"ט, וצ"ע דהא ראלי"ק אפי' בצורת שאינו בולטות ציוה להסיר גם מה שייחס דעתו של הר"ן להכי אינו מובן דהא מפורש יוצא מהר"ן דדוקא מה שבמדור התחתון אבל לא מה שבארץ, גם לא אתפרש לן היכא ניחא בזה כל מה שהקשה עליו הרב"י, ונ"ל בכוונת המהרי"ט דראלי"ק נמי מודה דהמכילתא מיירי בעושה ע"מ לעובדם כדמשני בגמרא ומשו"ה אסור לקיימם משום חשדא דעשיי' דלמא ע"מ לעובדם עשאם, ובזה באמת מיושבים כל קושיי' הרב"י והא דהוצרך לחשדא דעשיי' ולאתויי ראי' מהמכילתא ול"ק משום חשדא דע"ז אפשר דס"ל כסברת הרב"י באו"ח סי' תרע"ב ועיי"ש דבמידי דפריקות עול לא חיישי' לחשדא וזה דלא כסברת התוס' בר"ה דף כ"ד ע"ב שכתבו להיפוך דמשום חומרא דע"ז חיישינן לחשדא טפי, וסברת הרב"י שם בלא"ה צ"ע והארכתי בזה במק"א דהא משמע בע"ז דף י"ב דאפי' בע"ז חיישי' לחשדא עיי"ש, ותו הביא שם המהרי"ט דברי התוס' ביומא נ"ד וסיים בין כך ובי"כ אין דברי רבינו אליקים יחיד ומצאנו לו חברים מקשיבים לקולו לאסור ומיהא בצורת שאין מנהג העכו"ם לעבדם הורה היתר הר"ן לקיימן דהא ליכא חשדא, אבל רבינו אליקים לא ס"ל כן ושמא בהאי עובדא החמיר משום דישראל עשו אותם צורת של נחשים ואריות ואיכא חשש איסור דאורייתא ולא התיר הר"ן אלא בעשו אחרים דליכא חשש איסור דאורייתא עכ"ד וכוונתו מבוארת למעיין בדבריו דס"ל אליבא דרבינו אליקים דאסור לעשות שלא על מנת לעובדם אינו אלא משום חשדא שמא עשאום ע"מ לעבדם מיהו ברבים לא הו"ל למיחוש לחשדא אלא משום דעשויים כנגד פני העם שמשתחוים לו משו"ה גרע טפי ובצורת שאין דרך לעבדם הו"ל להתיר אפי' בכהי"ג כמש"כ הר"ן אלא משום דנעשו באיסור החמיר שלא לקיימן וזה ע"ד מסקנת הרב"י דבדיעבד לא אסר רבינו אליקים אלא משום שלא יהא נשאר זכר למעשה הנעשה באיסור, וכבר כתבתי דלפי"ז כיון דלפי מה דאיפסקה הלכה בשו"ע ופוסקים שא"כ בחו"ע שרי אפי' לכתחילה עכ"פ העושה לא עשה מעשה באיסור שוב שפיר דמי לקיימו ואין מקום להחמיר אפי' אם באנו לחוש לדברי רבינו אליקים, ומש"כ מעכ"ת דבריש כה"צ מוכח דגם צפור דרכו להיעבד דהא קתני מתניתן כל שיש בידו צפור או מקל עיי"ש, ולק"מ ושגגה הוא דהא מבואר בש"ס טעמא דכל הנ"ך מראים דהצלם נעשה לשם אליל, אבל לא דצפור עצמו נעבד ולטעמך אטו מי נימא דמקל נמי דינא הכי דהא קתני נמי כל שיש בידו מקל, אלא פשוט כהנ"ל, ולפי"ז בהני מנורות דבאנו לדין עליהם נמי לפענ"ד אין מן הצורך להחמיר בדיעבד לסלקן, מאחר דמבואר בשו"ע להתירא ולפימש"כ השתא מיהת גם לשיטת רבינו אליקים אין מקום להחמיר, ומכש"כ דהכא אין כאן צורה שלמה ומבואר בש"ך ס"ק כ"ה עיי"ש דדוקא כל הגוף והגם דיש לדון היכא דלא מחסרו כ"א הרגלים והגוף שלם מקרי צורה שלימה לענין זה וכ"מ משאולת יעב"ץ סי' ק"א עיי"ש, והובא ביד אפרים, מ"מ הכא דבלא"ה למאי דמבואר בשו"ע שריא בלא זה כדפרישות, וכ"ז מעיקר הדין אבל עדיין יש לחוש למש"כ הש"ך בשם ר' ירוחם דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר להם, ובתשו' הרדב"ז סי' א' כתב ע"ז במעשה שאחד רצה להשים למעלה מן ההיכל סימן דגל משפחתו והוא צורת ארי' וכתר בראשו ומיחו בו הקהל והשיב הרדב"ז יפה עשו הקהל שמנעו וביטלו שמץ ע"ז מביהכ"נ וכתב אלו הוינא התם הוי מסרנא נפשאי עלה, והביא בשם הריטב"א אחר שכתב דברי הרמב"ן כתב בפרצוף אדם וההד"נ לשאר צורות אעפ"י שאינם נעבדות ודאי וכו' משום דמכוער הדבר מאוד להניח שם צורה בביהכנ"ס, והאי אנדרטא דהוי בבי כנישתא דשף ויתיב באונס הכניסוה עיי"ש, אלא דלפי"ז נראה דעדיין יש לחלק ולומר דע"כ לא אמרי' דמכוער הדבר אלא בדבר שביחיד הי' אסור משום חשדא ולא באנו להתיר אלא משום דברבים ליכא חשדא בזה אמרי' שפיר דמ"מ מכוער הדבר, אבל היכא דביחיד נמי לא חיישי' לי' ולא אשכחן דברבים חמיר טפי וראי' ברורה לזה נראה מתשו' אבקת רוכל למרן הב"י שנשאל על בגד משי שאורגין בו מיני ציורים ובתוכם דמות עופות אי מותר לעשות ממנו פרוכת לפני ארון הקודש והשיב דאין בו בית מיחוש, והעלה דאפי' לשיטת רבינו אליקים לא אסור אלא לעשותו בידים אבל במוצא מותר, ונ"ד מוצא עשוי הוא עיי"ש, ולכאורה צ"ע דהא סותר עצמו דשם בסי' ס"ד וס"ה הובא כ"כ עובדא הנ"ל דאיתא נמי ברדב"ז והסכימו הרב"י דהרדב"ז ועוד א' מגאוני הדור לאסור אלא ע"כ דהחילוק הוא כהנ"ל, ומש"כ הברכי יוסף בשם הרד"ק דבמקומות שמתפללים בקביעות פשיטא דאסור כדברי ר' אליקים, והמורים היתר להתפלל בקביעות במקומות שיש צורות ואלו עתידין ליתן את הדין אפשר דהיינו נמי דוקא בצורות העומדים בפ"ע כהאי מעשה שהי' בתשו' הרדב"ז הנ"ל אבל בציורים שעל הכלים מודה דלא איכפת לן כדמוכח מתשו' הרב"י הנ"ל והרב ברכי יוסף מייתא תשובה זו בתוכ"ד, אלא דראיתי בתשו' מהר"ם פאדווא שנדפסה בתשו' אבקת רוכל הנ"ל שהביא את אשר קרה בפאדווא בימי הזקן מאוה"ג מהר"י מינץ ז"ל שעשה קצין א' פרוכת מרוקם במרגליות ורקם עליו צורת צבי והיתה צורה בולטת מחמת המרגליות וביקש לשומו בביהכנ"ס במועדים והזקן מיחה בו והוא מרוב עשרו ותקפו לא השגיח עליו להיותו בעל מלחמתו ומצא לו בעשרו רבנים עוזרים לו אשר הגידו לו ראיות להתיר מן התלמוד ובחוזק יד שם אותו בביהכנ"ס ויצא מהר"י מינץ מביהכנ"ס בחרי, אף ונתרבו הקטטות מאוד בשביל זה עיי"ש, ולפי"ז עכצ"ל דמה שהתיר שם בתשו' סי' ס"ו מיירי דוקא בצורת שאינן בולטת ולפי"ז הנך עופות הבולטת במנורה הנ"ל נמי ראוי לפחות צורתן והגם שעדיין יש לחלק דהתם דוקא בפרוכת משום דהעם משתחוי' למולו, מ"מ בכל כהי"ג כל המחמיר כציפרים עפות יגן עליו בעל הברכות ית"ש:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה