ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קכז
שלוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב בח"ת המופלג והמושלם במעומ"ט כש"ת מו"ה אשר גראססבערג נ"י אב"ד בק"ק בעלעניעש יע"א:
על דבר מה שהקשה מעכ"ת על הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק ג' במה שהקשה איך אפשר לומר שיהא עד אחד נאמן לאסור של אחרים נגד הכחשת הבע"ד הא אין ע"א קם אלא לשבועה ולא לממון ומשמע לי' למעכ"ת דדברי הש"ך מיוסדים על הקדמה דלאסור של חבירו מקרי הפקעת ממון וע"ז תמה איך אפשר לומר כן הא קיימ"ל היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"כ איך מקרי הפקעת ממון הא מדאורייתא אין איסור להזיק של חבירו בהיזק שאינו ניכר כדמשמע מלשון רש"י במס' גיטין דף נ"ג ע"ב וכן מפורש בדברי הרשב"א בחידושי' שס בד"ה מ"ט אמרו עיי"ש שמסיק דלאסור עלי' מה דאית לי' ל"מ אפוקי ממונא עיי"ש, וא"כ פשיטא מלתא טובא דלאסור של חברו ע"י עדותו לא מחשב הפקעת ממון א"ד מעכ"ת, ונראה דלק"מ לא מבעי' לשיטת הריטב"א בפ"ב דקדושין במשנה דהמקדש בערלה עיי"ש דאיסורי הנאה אין להם בעלים והכי ס"ל להריב"ש בתשובה וכן משמע פשיטות וסוגיית הגמרא בסוכה דף ל"ה באתרוג של ערלה דאיה"נ אין לו בהם דין ממון עיי"ש א"כ שפיר קאמר הש"ך עכ"פ לענין לאסור יינו של חברו ע"י עדותו שנתנסך הפקעת ממון מקרי אלא אפי' לשיטת הרבה מהראשונים דס"ל איסורי הנאה יש להם בעלים וכ"ה שיטת התוס' בקדושין שם עיי"ש ודו"ק, והכי ס"ל להר"ן במס' ע"ז דף מ"ב גבי דילמא מגבה לה והדר מבטל לה ועיין בזה באריכות דברי הח"ס ז"ל חאו"ח סי' ק"פ ואב"מ באה"ע סי' כ"ח וא"כ ודאי לא מקרי אפוקי ממונא מ"מ אין מקום לקושיית מעכ"ת ני' דהא דאין א' קם לממון לאו דוקא לאפוקי ממונא הוא אלא אפי' היכא דבא להעיד לפוטרו מממון נמי אינו נאמן ומהיי"ט ס"ל לרבינו יונה פ"ק דב"מ דאין ע"א קם לפטרו משבועה, דא"כ הו"ל ע"א קם לממון ואפי' להפוסקים דס"ל דנאמן לפטור משבועה היינו מק"ו אם נאמן לחייבו מכ"ש לפוטרו אבל מ"מ כו"ע מודי דאינו נאמן לפוטרו ממון כדכתב שם הרא"ש בהדיא ודלא כתשו' מהרי"ק שורש ע"ב שהובא בש"ש שמעתתא ו' פ"ג דהיכא דלא בא להוציא ממון מחזקתו ע"א קם לממון וראיתי בש"ש שם שהביא ראי' דלא כדבריו מהא דאמרי' בפ"ב דב"מ דף כ"ח סימנים וסימנים וע"א יניח ואי מהא נראה לי דלא ראי' הוא כלל דהא אי סימנים דאורייתא הו"ל סימנים כשני עדים דהא מהדרינן גט אשה בסימנים א"כ הו"ל כאילו לזה יש שני עדים ולזה יש שלשה עדים משו"ה יניח והא דאמרי' סימנים ועדים ינתן לבעל העדים היי"ט משום דאי סימנים דאורייתא לא חיישינן שמא איתרמי עדים כעדים וע"כ ברמיותא הוא דידע לסימנים אבל מ"מ ברור דלכל הפוסקים ע"א אינו קם לפטור ממון ואפי' לשבועה אינו קם לפוטרו היכא דהו"ל מחוייב שבועה ואיל"מ, וא"כ לפי"ז א"נ למיסר של חברו לאו לאפוקא ממונא הוא ונ"מ שפיר קאמר הש"ך כיון דהו"ל הפסד ממון חברו הו"ל ע"א קם לממון ולק"מ קושיית מעכ"ת: