ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קכו
שלוכ"ט לכבוד תלמידי האהוב והחביב האברך המופלג בתוי"ש מהו"ר ירמי' קאהן נ"י בק"ק ביטשקיף (וכעת הוא הה"ג דומ"ץ דק"ק סלאטווינא יע"א: מכתבך הגיעני ואל תתמה על מניעת תשובתי כי טרדותי רבה למעלה ראש, וע"ד היין שקנה חותנך נ"י מסוחר מהימן נפה ושוב שמע שבעל היין אשר הסוחר דפה קנה ממנו הוא ערל ועיקר מסחרו הוא ביין, אלא שעשה ג"כ יין כשר בהשגחת איש מהימן וחתם את החביתין הדק היטב כד"ת, רק שהמפתח מהמרתף מונח אצל בעל היין הערל, וכשבאים ישראל סוחרים המשגיח הולך עמם והראה להם הכל ושוב סוגר ועושה כבראשונה למסור המפתח ביד הנכרי, והנה ניכר במגופת חביות שלא פגע ולא נגע מ"מ יש לחוש שמא נקב נקב קטן שזוב מעט יין כי כן דרך הסוחרים שמנקבים נקב מן הצד ומניחים המגופה חתומה למעלה, ותו נמצאים נקבים קטנים בדפני החביות הסתומים בנסרים וכשרוצים לטועמו פותחים ולוקחים את הנסר הקטן ולוקחין משם מעט יין ואח"כ סותמין אותו באותי נסר וזה אינו ניכר כלל אם נפתח דרך אותו נקבים, זה תוכן השאלה:
לפענ"ד קשה מאד למצוא היתר ליין הנ"ל לא מבעי' לשיטת המחבר בסי' קל"א דמטהר יינו של עכו"ם אפי' בדיעבד צריך ב' חותמות או מפתח וחותם, פשוט דאסור, אלא אפי' לשיטת הרמ"א שם דבדיעבד סגי בחותם א', מ"מ כיון דמצי להוציא יין דרך הנקבים שבצדו ואין מי שירגיש לא מקרי חותם כלל מה שחתום למעלה, ותו דנראה לפענ"ד פשוט היכא דיש לו להנכרי גם חביות של יין נסך בתוך אותו מרתף הו"ל כמו אין הבית פתוח לרה"ר כיון דל"ש מירתת דהא מצי לתלות שנכנס לראות יינ"ס שלו, וא"כ היכא דגוף היין הוא של נכרי אפי' בחותם בתוך חותם לא מהני אלא בענין ישראל יוצא ונכנס דוקא כדאיתא בשו"ע שם, והנה היכא דחוזר ורואה חותמו ומכירו בטב"ע שהוא הוא העלה בתשו' ח"ס סי' קט"ו דלית בי' משום חומרת דמטהר יינו והגאון מהר"ם בנעט כ"ס לי' כן והובא בפ"ת קל"א ס"ק ב' וא"כ אי הוי ידוע לך שהמשגיח בכל פעם נתן אל לבו להכיר החותם בטב"ע באנו למחלוקת רבינו הנ"ל, אלא דצל"ע לסמוך בזה על טב"ע דהא מבואר שם בח"ס ז"ל שמודה קצת להגאון ר' מרדכי בנעט דבצורת האותיות ליכא הפרש טב"ע אלא דמ"מ בטיט החותם שסביב האותיות אינו דומה חותם לחברו אפי' של אדם אחד בעצמו, וא"כ צ"ע לסמוך בזה, דהא קיימ"ל בריש פ"ב דב"מ כל כלי אנפוריא שלא שבעתן העין אינו חייב להכריז משום דלא שייך בי' טב"ע, וכ"ה בשו"ע חו"מ סי' רס"ב סכ"א, א"כ בשביל שחתמו יפה אכתי לא שבעתן העין והדבר רחוק שיכיר המשגיח הטיט של חותמו בטב"ע דהוי מילתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' ועיין בשו"ע רס"י ק"ל דבלא"ה בחביות של עץ ס"ל כמ"פ דחוששין לבין הנסרים, ונהי דלא מצינו למיקום בהאי חומרא וקיימ"ל כרמ"א שם מ"מ הבו דלא לוסיף עלה היכא דעין בעין נראה שיש כמה נקבים בחביות ונסתם בנסרים, ומה שכתבת דזה הוי כמו נגע נכרי שלא בכוונה ע"י ד"א ודמית זה להאי דסי' קכ"ד סק"ג ברמ"א, ונהי דשם קיימ"ל דל"ש אלא בהפסד מרובה הא מבואר בלבו"ש דהיכא דבודאי מותר בהפס"מ בספקו שרי אפי' בלא הפס"מ, ומה שיש לחוש עוד דילמא כשזב יין מהחביות תפס הנכרי צלוחית א"כ נאסר מה שלמעלה מהנקב מחמת ניצוק דהא נמי בניצוק שרי בהפס"מ כדאיתא בסי' קכ"ז וא"כ הכא דאיכא ספיקא שרי אפי' בלא הפס"מ אפי' אם יהיבנא לך בזה, הלא כבר כייל לן הטו"ז בסוף סי' צ"א דתרי קולא בהפס"מ לא מקילינן, וכ"ז לפי דבריך, אבל לדעתי קרוב הדבר שדרך אותו נקב קטן משימין שפופרת אשר ע"י מוציאין יין מהחביות לתוך כוס כדי לטועמו, וא"כ יש חשש על כל היין כמוש"כ הרמ"א בסי' קכ"ד סכ"ג דאם תחב ברזא עד שנגע ביין עצמו כילו אסור ועיין בש"ך ס"ק ס"ז:
ומש"כ דיש כאן ס"ס שמא לא הלך הערל למרתף ואת"ל דהלך שמא לא זו החביות היא שנגע בו א"כ לדבריך כל הדינים שבסי' קל"א לא נאמרו היכא דאיכא חביות הרבה, א"וו אין זה ס"ס דסתמא נגע בכולם, ע"כ לפענ"ד קשה להתיר יין הזה לנפש היפה, והואיל ולפי דבריך סוחרים רבים קנו מיין זה ולא חלו ולא הרגישו ובעו"ה רבים דשו בו ע"כ אני איני אומר בזה לא איסור ולא היתר, וממש"כ תוכל להבין דבר מתוך דבר: