ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קכד
שלום וכ"ט לכבוד יד"נ הרב הגאון המפורסי' ציס"ע בוצ"ק חו"פ עה"י פה"ח נ"י וכו' כקש"ת מו"ה חנניא יו"ט ליפא ט"ב (שליט"א) [זצ"ל] אבדק"ק סיגוט יע"א, אחדשהדרג"ק יקבל יקבל רצוף פה העתק מהמכתב גלוי בענין התיקונים על החששות והמכשולות שביינות העשויין באיטאליע וכפי אשר המתקנו סוד פה אל פה לתנו בדפוס לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל: בבית ישראל ראינו שערוריה, בענין היינות העשויין במדינת איטאליען, ודאלוואציען בחזקת כשרות כי רבה המכשלה הן מחמת חסרון בקיאות והן מחמת קלות דעת המתעסקים בזה ואולי שניהם כאחד לא טובים וזה וזה גורם כי רבים וכן שלמים נוקשו ונלכדו באיסור סתם יינם באין משים, ע"כ ראינו ושמנו אל לבנו חיוב עצום לתור ולחקור ולדרוש אחר בירור הדברים, ומצאנו עצמנו מחוייבים לפרסם בשער בת רבים החששות והמכשולות אש שמענו ונדעם ונפורטם אחת לאחת, ולא נכחד כמו כן מלשום בצדם אופן התקונים, אשר על ידיהם באפשרות לגדור הפירצה, ולהסיר המכשלה: למען יכירו וידעו כל אנשי לבב, להזהר מכאן ולהלאה מלהתגאל עוד ביין ונשתם, עד שיתברר להם שהיינות עשויים על טהרת ההכשר ומשומרים כהלכה למשמרת בני ישראל, עפ"י התקונים שיתבארו לפנינו ואז תהי' השתי' כדת של תורה אין אונס, והנה גם ביינות הנעשים במדינותינו כבר התעורר מרן הגוה"ק בעל ייט"ב לב ותשו' אבני צדק בשנת תרל"ח להרים קול כשופר וברב כחו עשה תקונים אשר העלה על מזבח הדפוס והפיצם במדינתינו ונדפסו גם בסוף ס' רב טוב והיות כי מאז חלפו עידן ועידונים, ובעו"ה לא אכשיר דרי בדין היא לחדש הדר זיוום, להעתיקם בכאן, בפרט כי כמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מנה, במה שנוגע למאי דקמן, וזה לשון מרן הגה"ק הנ"ל, הנה בעניין מטהר יינו של אינו יהודי יש כמה מכשולים וכו' וכו' וכו' עיי"ש, והנה אם כה דיבר בקדשו הגה"ק הנ"ל בימים ההם אנן מה נענה בתרי' בזמן הזה, אשר החששות והמכשולות רבו כמו רבו עשרת מונים, הן בעניין הפועלים והדורכים, ובפרט בעניין משגיחים הממונים מהסוחרים להשגיח על הכשרות, המכשלה רבה, דהנה הסוחרים הגדולים עושים בכל שנה ושנה יינות הרבה עד לערך אלפיים וחמש מאות "חביתין" העולין לערך "קין" העקטאליטער וסך גדול כזה מן הנמנע שיהא נעשה במקום אחד, אלא בכמה וכמה מקומות בכרמים ובעיירות חלוקות הרחוקות זה מזה וזמן עשיית היין נמשך לערך ד' שבועות, והכל נעשה בפעם אחד, ובזמן אחד, ואין לו רק משגיח אחד וברור היא דהשגחה הלזו היא כמאן דליתא כי מן הנמנע שישגיח בפעם אחד על כל עשיית היינות במקומות חלוקות רחוקות זמ"ז, ע"כ אזהרה רבה וחמורה מכאן ולהלאה שלא לקבל שום פועל זולת אם יהי' בידו כתב תעודה מהרב דעירו, או מת"ח המכירו שהיא אדם המוחזק בכשרות ואזהרה על הרבנים שלא לקבל שום פרס משום פועל עבור התעודה הנ"ל, ואפי' שכר כתיבה כלל וכלל לא, ואי ניישר חילא ראוי' להטיל בדבר הזה גודא רבא, לכל העובר כי מתגלגל מזה מכשול לרבים, ובענין המשגיחים ראוי לתקן שכל סוחר שעושה יינות במקומות הרבה ויש לו משגיח כולל אותו משגיח יבחר מאנשים הפועלים בכ"מ ומקום, איש אשר ירא שמים ויודע ספר אשר הוא לא יעשה שום מלאכה רק עבודתו תהי' מיוחד להשגיח על כל ענייני כשרות, כי שכר פועל בטל אחד היא מועט במקום שעושין כמה מאות חביתין יין ודבר זה נחוץ מאד, כי המשגיח הכולל עפ"י רוב אין ראשו ולבו כלל על השגחת הכשרות, ומוטרד בהשגחתו על טוב היינות והענבים, ע"כ צריך איש מיוחד בכל מקום, גם המשגיח בפיאוונע (והיינו מני חוץ מהמשגיח הכולל) לא יהי' לו שום עבודה רק להראות חביתי היינות להקונים, לא כאשר המה יקחו פועל אחד מן השוק על יום א' או שעות אחדים כי צריך לזה איש קבוע ומיוחד, ובענין דריכות הענבים יש מכשולות גדולות כי בכמה מקומות נותנים הענבים שמביאים בדות בנוי מאבנים וצימענט על גבי קרקע ובתחתית הדות יש נקב עם ברזא, יען כי ענבים נדחקים הרבה, ויש בשולי הדות יין ומושך אותו האדון עבורו לכלים והוי ג"כ המשכה ותלי' בפלוגתא דאשלי רברבא בסוגי' דגב בעוטה ובשו"ע סעי' י"ז מבואר דקיי"ל לחומרא כשיטת הרא"ש דנאסר כל מה שבגת ע"י מגע, וזה הוא אצל רוב הסוחרים כמעט כולם ע"כ צריכין להזהר ולהשגיח שלא יהי' שום נקב וברזא בדות הבנוי מצימענט הנ"ל וטרם יביאו הענבים יסתמו הנקב כראוי, בכמה מקומות מביאין הנכרים הענבים על השוק בחביות קטנות הנקרא בארי- ללען" והקונים מהם מנסים מקודם את טוב חזקת היין שיצא מהענבים כמה יחזיק כי נמכר לפי משקל הגראד של חוזק היין, וע"כ אותן הערלים המוכרים מושכים יין נקי מהחביות לתוך הכוס "צו גראדיראן" ומושך זה ע"י מקדח קטן שנוקב בהחביות או מושך מפי החביות ממעל יין צלול, באופן שמעכב בידו מלמעלה החרצנים והענבים שלא יבא מהם לתוך כוס המבחין שקורין "גראד פלאשע" שצריכה להיות צלול מבלי תערובת חרצנים וזגים והוי המשכה מעליתא והוי כשולה לכוס כמבואר סי' קכ"ג סעיף ח':
ולהמלט מחשש זה נכון לזהר שהפועל שיתמנה למשגיח יהי' לו סל קטן מיוחד לנסיון חיזוק הענבים כמה יהי' משקל גראד היין, והוא יקח ענבים לסלו המיוחד מתוך החביות קטן "בארילל" שבו הענבים והוא יסחוט המעט ענבים ויסכן מעט היין הנצרך למבחן הגראד כי רק ערך חצי ליטער נצרך לזה, והיא דבר נקל, ויש מקומות שמביאין הענבים בסלים גדולים לא בחביתין, ע"כ אם יוכל הקונה להתנות עם האדון שהענבים יביאו לו רק בסלים כאלו מה טוב ובדאלמאציען רבה המכשלה בזה יותר כי שם יש הרבה ערלים מוכרים עניים שכאו"א מביא מכרמו רק מעט ענבים וא"כ צריך לכל מוכר בפ"ע להבחין הגראדי ע"כ נכון לתקן שלא יעשו מבחן הנ"ל רק יקחו באומדנא וע"י טעימה קצת ג"כ יוכלו להבחין:
ביינות שחורות ואדומות הדרך להשהות היין עם החרצנים והזגים כמה ימים בגיגית גדולות של מאה "העקטאליטער' עד שקולט מראה השחורה ואח"כ פותחין הברזא וממשיכין היין הצלול, וכ"ז אצל בעל הכרם, וביינות אלו אין מבוא להכשיר כ"א שיחתום הברזא מתחת והכיסוי מלעיל בב' חתימות, מדריכת החרצנים והזגים שקורין "טערקל" עושין ע"י פרעסמאשין ודורכין ישראלים וערלים יחד, יען כי היא עבודה קשה, ומלבד שבעיקר הדבר אינו נכון להתיר לכתחילה כח ישראל ועכו"ם מעורבין, כמבוא' בסי' קכ"ה סעי' י"ג, ועפ"י הרוב יש ישראל א' וכמה ערלים, וכמעט א"א להשמר שלא יבא לידי מכשולות ע"כ יזהרו בהאפרעסמנאשיען שיעשה המלאכה ע"י רוב פועלי ישראל, ופועל אחד יהי' שמה בקביעות להשגיח, הרבה סוחרים עושים יינות מבושלים לערב לתוך יינות אחרים למתקן וצריך להגיס היורה שמבשלין בה כחצי יום ויותר והמגיסים ערלים, ויש כמה וכמה יורות שמבשלים: בזמן אחד ואינם נזהרים שלא יתחיל הערל להגיס עד שירתיח היין והיינו שיתמעט ממדתו כדעת הש"ך ש"ק ז' וכמבוא' ברשב"א ור"ן, והחביתין שלוקחין מהן היין ליורה הנ"ל עפ"י רוב עומדין פתוחין, והנכרי המגיס ביניהם, עומד שם בלי שמירה, ע"כ צריך השגחה יתירה ואזהרה שלא יתחיל נכרי להגיס היורה עד שירתיח היטב באופן שכבר נתמעט היין ממדתו, גם בהגעלת הכלים רבה המכשלה, ואם אמנם מקצתן מגעילין בפיאמע יצ"ו חביתין, אבל שוב כשרואין שנחסר להם עוד חביתין, כותבין לפיאמע יע"א לשלוח להם עוד חביתין ואינם מגעילין אותם באיטאליע ואלו החביתין אינם כשרים, כי הבעה"ב שולחין להם מן הבא בידם נסך וכשר, כי הבעה"ב אינו מהימן והפועלים דשם סומכין עליהם במה שנרשם על החביות תיבת "כשר" בצבע ובאמת אין סמיכה בזה כלל שלא הי' בהם נסך "א" כי הקונים שבעולם, החביתין המה אצלם בשאלה על זמן ח' חדשים, ויותר אצל הסוחרים הקונים אצלם יין בחביתין האלו ואח"כ משלחין אותן בחזרה, ובזמן הלז השתמש הקונה בהחביות גם ביין נסך שלו, כאשר נתרוקן מהכשר "ב" וגם יש קונים שאינם נאמנים כלל, ומבואר בסי' קל"ו דאם עבר ושלח כלי יין בלא חותם צריך להכשירו כפי ענין ההכשר כלי יין של נכרים ולהט"ז שם ס"ק ב' אם עבר והשתמש בו אסור אפי' בדיעבד, ובזמן מרובה אפי' הש"ך מודה וכאן שהחביות מונחים תח"י הבעלים הוא האדון בעל מוכר היין אם הוא אדם שאין לו נאמנות צריך להגעילן שמא השתמש בהם נסך והוא חשש גדול ועיי' בסי' קל"ה ס"ק ל"ג וקל"ז ס"ק ט' ובתשו' אמרי אש סי' מ"ד, ומבואר שם דמילוי ועירוי לא מהני היכא דהיין נסך נכבש בתוכו יום שלם וצריך הגעלה גמורה ע"כ יזהרו מכאן ואילך לפקח על הגעלת החביתין שיהי' נגעלין בהכשר בהשגחת המשגיח הנ"ל, ומשום לא פלוג יזהרו להגעיל כל חביות וחביות באין חילוק וחביות שפותחין ורואין בו "ויינשטיין" אין להכשירו בהגעלה, כי הנסיון יעיד כי היא אדוק בחביות הדק היטב וקשה כאבן באופן שכמעט אי אפשר לגוררו, רוב הסוחרים באיטאליע נותנין היינות אחר המשכתן מהגת בתוך חביתין הגדולים שיש להאדון הגוי משם שמחזיקים עד חמש מאות "העקנואליטער" ואלו החביות א"א להזיזן ממקומן רק בקושי וטורח גדול, ואלו החביות אינם מגעילין, והנזהר קצת עושה קצת הגעלה מועטת, ואין מזור כי ידוע דחביות גדולה כזה אי אפשר להגעילו יפה כדינו כמובן, ורובם סומכים על הערל הבעה"ב שאומר שהוא רק מיין כשר של אשתקד, וקצתם סמכו באמרם כי עבר עליהם י"ב חודש וזה שקר כי זמן הבצירה שוה עפ"י רוב בכל שנה בזמן אחד והיין עומד בחביות עד שיחדול מלהיות תוסס כדרך יין חדש, וגם עד שהיא ממשיך אח"כ היין מהחביות הנ"ל לתוך חביות כשרים שלו והיין אז כבר נקי מהשמרים, כי השמרים נשארים בהחביות הגדולים הנ"ל, וא"כ לשנה הבאה בתחילת הדריכה שנותנין תיכף יין בהחביות הגדול הנ"ל, ועוד לא עבר י"ב חודש והוי יין כשר בחביות של נסך והש"ך בסי' קל"ז ס"ק ט', וסי' קל"ה ס"ק ל"ג, ובאמרי אש סי' מ"ד ג"כ מחמירין בזה אפי' בדיעבד לכן החביתין הגדולים ירחצו היטב, ויעמדו החביות יום או יומים עד שיתנגב ואח"כ יטלטלו החביות ממקומם ויגעילו ג"כ באופן הנ"ל עם אבנים מלובנים כפי השג יד ויותר טוב שלא להשתמש בכל החביתין הגדולים הנ"ל, כי בלא"ה מוכרחין לתת היין בחביתין של הקונים, וע"כ יכינו את כל צרכם בתחילה שלא יצטרכו להשתמש בחביתין גדולים של האדון, בכמה מקומות דריכות היינות היא בגיגית בנוי מאבנים "אויסצימענטירט' וזה הוא הגת ואינם עושים רק הדחה ובאמת מבואר בסי' קל"ח סעיף ב' גת הבנוי מלבנים או בסיד וגפסית דינו כשל חרס ועיי"ש, וצריכה מדינא עירוי ג' ימים או הגעלה, ועיין קל"ז סעי' ה' וקל"ד בש"ך ס"ק ט"ו דבדיעבד דוקא במקום הפסד והואיל דבהכשר הגת הגדול הבנוי' מצימענט קשה לעשות מילוי ועירוי ע"כ הכשר תיקונו א"א זולת ע"י הסקת יורה גדולה שירתיחו המים, וכמה פועלים ישאבו מהיורה בבת אחת בשעפליך וישהו הכלים מעט בהיורה כמבואר בטו"ז סוף סי' צ"ב ויערו בבת אחת להגת ולכותליו באופן שיגיע בכל צדדיו הגת וקרקעיתו:
אחרי ככלות עבודת היין שולחים היינות לפיאומע ועוזבים שם פועל אחד שהוא לא הי' בכל המקומות שנעשו היינות דאינו יודע כלל איזה מהחביתין כשר ואיזה נסך רק מה שאמר לו האדון בעל היין, והבעל היין בעצמו עפ"י רוב אינו מהימן, ותיבת "כשר" הרשום על החביות פשיטא שאינו סימן כלל כמובן, בפרט האידנא דשכיחי רמאי, ע"כ אין תקנתא לזה כ"א באופן שכאשר יוגמר דריכת היינות באיטאליע ישארו שם איזה פועלים למשוך היינות מהשמרים כנהוג, ואחד המשגיח ירשום בפנקסו כמה חביתין יין כשר נתן על הספינה עם רשימות הנומערן שכל החביתין באר היטב ויכתוב להמשגיח בפיאווונע יע"א (שיהי' שם ממונה ע"ז להשגיח בעינא פקיחא כדלעיל) כך וכך סכום יין כשר שלחתי ורושם הנומערן כך וכך המה ובזה ינצל מחשש חליפין וכדומה, וגם המוכר יהא מירתת למכור נסך במקום קדוש עי"ז: בשעה ששולחין היין על הבאהן מהגתות לחוף הים מונח שם על החוף כמה ימים עד ביאת הספינה, ואין דרך להקפיד כלל בשם על מה שקידחין החביות ושותין ממנו ותלי' בטו"ז וש"ך סי' ק"ל ובכהיי"ג י"ל דלכו"ע אסור, ע"כ צריך שיהא שם ישראל יושב ומשמר:
טרם ינתנו היינות במאגאציען של הבאנק כמו שיבואר בסמוך עומדים כל היינות על חוף הים הנקרא "האפען" בלי שום ישראל רק שומרי העיר הגוים וגם זה אינו נכון ואם אמנם יש לצדד בזה להיתר מ"מ מהיות טוב יעמידו שם שומר ישראל על כל משך זמן הזה וכל המוכרים ישלמו כאו"א לפי ערך סך חביתי יינו:
הנה היינות הבאים לפיאומע מחזיקים אותן הסוחרים במאגאצין של הבאנק של נכרים, ושם מונחים ג"כ היי"נ של הערלים מאיטאליע ששולחים יינותיהם להבאנק למכור אותם בפיאומע יע"א, ונמצא החביתין של הכשרים ושל היין נסך מעורבין יחד בהאמאגאציען, ומפתחות המאגאציען מונחים תחת ידי הבאנק, האנשים עוברים ושבים בהאמאגאציען חפשי בלי שומר ישראל, וכמה פעמים שוכחים הישראלי המוסטער פלעקלעך דהיינו שהדרך היא בשם כשהקונה בא לטעום היין מה טיבו והחביות היא סתום בהמגופה ועליו חותם הקאנזול הממלכה מאיטאליע וגם חותם המשגיח כי זה החותם אינו רשאי לפותחו עד שישלם המס המגיע מזה היין והמס הנ"ל דרך לשלמו אחר המכרו כששולח להבאהן, וע"כ כל קונה שבא לטעום היין נוקב החביות במקדח קטן והנקב רחב כמו ב' צינדהאלץ ויוצא מעט יין לתוך כוס הטעימה ואח"כ סותמין הנקב בחתיכות "עץ פלעקל" שתוחבין לתוכו, ובכ"מ עושין נקב קטן חדש במקדח להוציא המוסטער וא"כ יוכלו הערלים אח"כ להוציא הפלעקל למשוך משם יין ולחזור ולסותמו וזה אסור אף להרמ"א סי' ק"ל ס"ק ב', כמבואר ממש"כ וכן שלא יהי' שם ברזא עיי"ש בש"ך אם לא חתך ברזא אף בדיעבד אסור והישראל אינו רשאי לילך להאונאגאציען בלי רשות הבאנק והמפתחות ביד הבאנק ורובים נותנים היינות במשכנתא להבאנק ובל"ז הוי עכ"פ כמפקיד יין אצל הנכרי דסגי בחותם אחד וכאן יש חותם הקאנזול, וגם חותם המשגיח, מ"מ בנ"ד לא מהני חותם הלז כי כאן שייך חששא דבין הנכרים כי כאן הוי כאין לו מגופה כלל כי אינו רשאי לפותחו מפאת המס והבעה"ב שרוצה יין מוציא רק דרך דופן החביות שקודח בנסר ע"ד הנ"ל דאורחייהו בהכי, וא"כ נהי דהרמ"א אינו חושש לבין הנסרים כמו שכ' הטו"ז דקיי"ל כרשב"ג דל"ח אלא שיפתח המגופה, ולא שיעשה נקב החדש, מ"מ הנקב בהחביות ל"ח כאן אלא כמו מגופה דהא רגילין בזה כולם ע"י מקדח, ועיין בתשו' ח"ס סי' קט"ו שחולק עם מהר"ם באנעטה, בענין חשש דבין הנסרים והתשו' הר המור להמהר"ם באנעטה, ועיין בש"ך ס"ק א' שאוסר עכ"פ לכתחילה, ובנ"ד י"ל דלכו"ע אסורה, עוד מהדרך שכל החביות בשם יש להם נקב קטן בהמגופה למעלה כדי שיהי' אויר להיינות כידוע, ומשם יוכל הגוי להמשיך בכל עת ע"י קש וכדומה כי המה פתוחים לאור, ואף דיש לדון דהוי רק ונגע גוי ע"י ד"א דמותר בהפסד וברמ"א סי' קכ"ד ס' כ"ז מתיר בתחוב סכין, וכמוש"כ שם בש"ך וטו"ז לחלק בין אם מצא הסכין תחוב, ובעצי לבונה שם העלה דגם הש"ך לא מתיר אלא היכא דשייך מירתת עיי"ש וכדי להמלט מכל החששות הנ"ל, ההכרח שיינות הכשרים יהי' להם בהאמאגאציען מחיצה בפ"ע בנסרים וזה אינו דבר קשה כי נודע לנו ע"י סוחר יין א' ת"ח ויר"ש כי זה איזה שנים פעל כן אצל סוחר אחד לעשות ככה, והמשגיח מהוורתף יהי' לו חותם, ובכל יום לעת ערב יחתמו הברזות הקטנות שנעשו בהחביתין בו ביום ובזה ינצלו מחשש משיכות יינות של פועלי הבאנק ואם ימצא ביום השני נקב אחד שנתחב לתוכו פלעקיל בלי חותם יעשה על החבית הנ"ל שאלת חכם, ויש בו עוד תועלת דעי"ז הפועלים של הבאנק מירתתו לקדוח וליגע יד בהחביתין הכשרין כי יהי' עליהם גם אימת שרי הבאנק:
יש סוחרים שהמסחר שלהם הוא בשותפות עם נכרים באיטאליע, והיין נשאר כל ימות השנה אצל הנכרי והוא שולח משם בכל ימות השנה מספר חביתי יין כפי הצורך לישראל המוכר כ"ז יהי' אסור מכל וכל, אפי' אם החביתין נחתמין בב' חותמות והטעם פשוט ומובן:
והנה בכל אלה התיקונים המבוארים הוי סגי להוציא רבים מידי חובתם ולאפוקי מידי חששות ומכשולות המפורטים אחת לאחת, אבל היות כי כמה וכמה מהסוחרים הגדולים במדינותינו) הם קלי הדעת ולא אמון בם כי יעשו מעשיהם בעבודת היין עפ"י תקונים המבוארים ע"כ אין תקנה, כ"א שכל הסוחרים הגדולים במדינתינו יתאחדו ויעשו כולם אגודה אחת להעמיד בפיאומע יע"א משגיח כללי אדם קבוע אשר תח"י יהי' השגחת כל היינות הכשרים אשר יבואו מאיטאליע ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו כל חביתי יינות הכשרים, וצריך שיתמנה לזה ירא שמים, נאמן רוח, שונא בצע איש אשר בו רוח גבורה להתייצב נגד ערמימות של כמה סוחרים החשודים לקנות ב' וג' חביתי יין כשר ומוכרים עי"ז כל השנה אוצרות יין בחזקת כשרות והמשגיח הזה יהי' ממונה עפ"י רבנים מובהקים אנשי שם המפורסמים ליראי שמים, ואזהרה רבה על הקונים שלא יקחו יינות כשרים כ"א עפ"י ההכשר מהמשגיח הכולל, וכל העובר יחוש לנפשו, מלהלכד בעון מכשיל רבים באיסור סתם יינם, ועוד ידינו נטוי' בס"ד להזהיר את כל יראי השם וחושבי שמו, למנוע עצמם מלהתגאל ביין ענושים של אלה האנשים שלא יחושו להתנהג בעבודת הגפן עפ"י התיקונים המבוארים והשומעים לאזהרות הנ"ל אשר המה בכתובים יזפו ליין המשומר בענבים, ועליהם תבא ברכת טובים: