אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קיז

סימן קטז

שלוכ"ט לכבוד אהובי אחי חביבי וצור לבבי הרב החריף ובקי בח"ת ז"ר יפ"ת מה"ו אליעזר דוד שליט"א בק"ק בארדיוב יע"א (כעת הרב הגאון הצדיק המפורסים אבדק"ק סאטמער יע"א):

מכתב נעימות ימינך לנכון הגיעני ושמחתי בשלומך כמוצא שלל רב יוסף השי"ת לעמוד לימינך ובכל אשר תענה תשכיל ותצליח כל ימי חייך: ובדברי תורתך השתעשעתי, וכו':

וע"ד שאלתך במה שנוהגין בעירכם ששולחין חלב מהכפרים ע"י נכרים בגיגית של מתכות ופי' קשור בקשר משונה והיינו בצורת קשר של תפילין של ראש ומחזיקין קשר זה כחותם א' באמרם שאין גוי יכול לקשור כמתכונתו ואתה חוכך בזה דהא ע"י טירחא גם גוי יכול לעשות דכוותי' וא"כ חיישינן לזיופא עכ"פ לשיטת הש"ך ס"ק כ"ב מסי' קי"ח דאפילו כמאי דקיי"ל מפתח וחותם הוי ב' חותמות מ"מ מפתח גרידא אפילו כחותם א' לא חשיב הה"ד קשר נמי ונהי דהב"ח והטו"ז בס"ק ג' ס"ל דבמקום דל"ב כ"א חותם א' מפתח הוי עכ"פ כחותם א' מ"מ להש"ך הנ"ל מיהת ליתסר גם כהנ"ל:

הנה בע"ז דף ל"א קאמר רבא ה"ד חותם בתוך חותם וכו' וחשיב שם נוד בדסקיא חתימת פיו למטה הו"ל חותם בתוך חותם פיו למעלה לא הוי חב"ח וכו' כייף פומי' לגו וצייר וחתים הוי חותם בתוך חותם ועיי' בפרש"י שם דהיינו שני קשרים ועיי' בטו"ז סי' ק"ל ס"ק ח' דעכ"פ שני קשרים משונים הוי כשני חותמות לכו"ע והוא הלכה פסוקה בשו"ע שם סעיף ה' ולפי"ז נראה לי מוכח דע"כ צ"ל דקשר משונה עדיף ממפתח א' דהא פשיטא דלשיטת הפוסקים דבעינן גם בנכרי ב' חותמות או עכ"פ מפתח וחותם בשולח ע"י באופן שאינו חוזר ורואה החתימה והמחבר בכללם פשיטא דשתי מפתחות ודאי ל"ח כחב"ח דלא לישתמיט בשום פוסק שיאמר דשתי מפתחות מהני בזה ובהדיא מדייק הר"ן בע"ז שם דפסקינן כר"א דסגיא במפתח וחותם והיכא דליכא מפתח בעי ב' חותמו ול"ק נמי דהיכא דליכא חותם בעי ב' מפתחות וכן בטוש"ע ס"ד לא כתיב אלא מפתח וחותם ול"ק רבותא טפי אפילו ב' מפתחות א"ו דס"ל לשיטות הנ"ל דמפתח לא הוי חותם אפילו לר"א ול"פ ארבנן אלא משום דכיון דאיכא חותם א' לא טרח לפתוח במפתח ושוב מצאתי כן להדיא בביאורי הגרא"וו ס"ק ט"ו עיי"ש וא"כ איס"ד דקשר משונה לא עדיף ממפתח ולא מהני אלא בשני קשרים היכא דצריכין חותם בתוך חותם א"כ שני קשרים משונים היכא חשבינן להו כשני חתימות והא לכ"ע איתא כדמוכח בגמרא אע"כ מזה ראי' שאין עלי' תשובה דקשר א' משונה עדיף ממפתח ומהני אפילו בדברים שדי בחותם א' אפילו לא הי' בו אלא קשר א': שבתי וראיתי הגם דמתוך דברי הפוסקים והראשונים נראה כהגרא"וו הנ"ל דלר"א לא מהני ב' מפתחות מתוך דברי התוס' בע"ז דף ל"א שם ד"ה ותרוייהו כרבנן מוכח איפכא שהקשו וא"ת אימור דר"י ס"ל כר"א ומפתח וחותם דקתני בברייתא ר"ל תרווייהו דהשתא הוי חותם בתוך חותם ותירצו דתלמודא משמע לי' דמפתח וחותם דקתני בברייתא לאו משום דבעי תרווייהו מדל"ק שתי מפתחות או ב' חותמות אלא מפתח או חותם קאמר עכ"פ מבואר מדבריהם בהדיא דשתי מפתחות הו"ל כב' חותמות וא"ל דהתוס' לשיטתיי' דקאי התם כר"ת דמפתח א' נמי מהני כחותם א' ולדידי' פשיטא דב' מפתחות הוי כב' חותמות ז"א דהא בקושיתם קיימי התוס' דגם לר"א בעינן חב"ח ומפתח וחותם חשיב כב' חותמות ומ"מ מתרצי דא"כ ליתני ב' מפתחות אלמא דס"ל בפשוטו דב' מפתחות עדיפא כונו מפתח וחותם ודלא כהגרא"וו וא"כ ממילא נסתר הוכחתינו דלעיל דקשר עדיף ממפתח דלפי"ז י"ל איה"נ כי היכי דב' קשרים משונים חשיבי כחב"ח הה"ד דב' מפתרות הוי כחב"ח וא"כ מוכח איפכא כי היכי דמפתח א' לא מהני במקום חותם א' אע"ג דבמקום חב"ח מהני ב' מפתחות הה"ד קשר א' לא מהני כחותם א' אע"ג דבמקום ב' חיתונות מהני שני קשרים, אבל אחרי העיון היטב נלענ"ד דמדברי התו"ס הנ"ל לא תברא לדברי הגרא"וו דלכאורה יש לתמוה לפימש"כ בשם הגרא"וו הנ"ל וכדמשמע נמי מדברי הר"ן והפוסקים דב' מפתחות גם לר"א לא הוי כב' חותמות א"כ תהדר קושית התוס' הנ"ל לדוכתא לימא דר"י נמי כר"א ס"ל וכהילכתא אלא דס"ל דמפתח וחותם הוי כב' חתימות, וא"ל דעכ"פ נשאר אידך הוכחה שבתוס' דא"כ לינקיט ר"א ב' חותמות, דע"כ עיקר הוכחתם אינו אלא מדלא נקט ב' מפתחות דמב' חותמות דלא נקט לא מוכח מידי דהא י"ל רבותא נקט דאפילו מפתח וחותם נמי מהני, וע"כ הוכחת התוס' אינו אלא מדלא נקט ב' מפתחות, ולהנ"ל דב' מפתחות לא מהני א"כ אין כאן הוכחה כלל והדרא קושי' התוס' לדוכתא, ונראה דלשיטת הגרא"וו בלא"ה לא קשה מידי קושי' התוס' דהא ר"י קאמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם והנה בשלמא אי שתי מפתחות נמי מהני כשתי חותמות א"כ מפתח וחותם דמהני לר"א, נמי בתורת חב"ח הוא דמהני לי' שפיר הוי מצי למימר דר"י נמי כר"א ס"ל אבל לשיטת הגאון דשתי מפתחות לא מהני אפילו לר"א א"כ ר"א דקאמר מפתח וחותם לאו בתורת חב"ח מהני, אלא כיון דאיכא חותם לא טרח לפתוח במפתח ואיך קאמר ר"י חותם בתוך חותם א"ו דר"י כרבנן והשתא דאתית להכי י"ל גם התוס' ל"פ דלקושטא דמילתא לא מהני ב' מפתחות לר"א אלא דבתירוצם תירצו שפיר ממנפ"ש איס"ד דתרתי בעינן לר"א א"כ ניתני ב' מפתחות מאי אמרת דב' מפתחות לא מהני אלא דוקא מפתח וחותם א"כ כש"כ דמעיקרא ל"ק מידי וע"כ מאן דקמותיב לא קמותיב שפיר אלא אי ב' מפתחות כמי כב' חותונות וע"ז שפיר תירצו דא"כ לינקוט ב' מפתחות, אבל לעולם לקושטא י"ל דמודו התוס' אוי לסברא הנ"ל עכ"פ בביאור הארא"וו ובמשמעות כל הראשונים מוכח בהדיא דב' מפתחות לכו"ע לא מהני, וכיון דב' קשרים מהני כב' חותמות ממילא מוכח דקשר א' עדיף ממפתח ומהני אפילו בדברים שדי בחותם א' אם לא הי' אלא קשר א' נלענ"ד ז"ב, והיינו קשר משונה ובודאי קשר של תפילין אין לך קשר משונה גדול מזה, דודאי משונה טפי מקשירת פי הנוד בס' ק"ל ומקשירת כיסוי העגלות בש"ך ס"ק ח' בשם תשו' מ"ב דלא קאסר אלא משום דע"כ צריך הגוי לקשור להתיר הקשרים ולפתוח העגלות בכ"י אבל בל"ז הוי מיחשוב לי' קשר משונה א"כ כש"כ קשר של תפילין ועיי' ש"ך סי' ק"ל ס"ק ד' אמש"כ רמ"א ויש שכתבו בדיעבד יש להתיר בחותם א' כ' הש"ך דוקא בחותם אבל סתימת מגופה לא הוי בדיעבד כחותם א' אלא במקום הפס"מ וכן מפתח א' לא הוי כחותם א' הרי דפרט הש"ך סתימת מגופה ומפתח ושבק קשר משונה מזה ראיה לדברינו דקשר משונה מהני כחותם א', וממש"כ הש"ך בדקדוק לשונו מפתח א' לא הוי כחותם א' לכאורה ומוכח איפכא משיטת הגרא"וו הנ"ל אלא דב' מפתחות מיהת מהני במקום חב"ח אבל ז"א דכונת הש"ך אינו אלא דב' מפתחות מיהת ודאי מהני במקום חותם א' וכן מצאתי בפר"ח סי' קי"ח שכ' בפשיטות דב' מפתחות גם להש"ך והמחבר מהני במקום חותם א' עיי"ש מזה מבואר דשפיר עבדי בעירכם ואפילו לכתחילה יכולין לסמוך ע"ז אבל מ"מ מהיות טוב הנ"ל למעבד ב' קשרים משונים דבזה לית דין ולית דיינא דמהני אפילו כחב"ח כמבואר בשו"ע סי' ק"ל ס"ה בלי שום פקפוק:

ומה שהקשית לפי מה שחידש הנודב"י במהדו"ת חאו"ח סי' ס"ו דבחלב טונא כיון דאין איסורו אלא בעשה לכו"ע טע"כ לא"ד דע"כ לא מצינו למילף ממשרת וג"נ אלא איסורי לאו אבל לא איסורי עשה, א"כ לכאורה לא מקשי התוס' מידי בחולין קי"ב ע"ב ד"ה הטמאין ל"ל קרא לרוטב וקיפה ת"ל ממשרת דילפי' ליתן טע"כ ולהנב"י י"ל דאיצטריך קרא ללוע"כ דח"ש דלא הוי שמעי' ממשרת ועכצ"ל דקושייתם לא הוי אלא מקרא דשרצים דאיסורן כטומאתן בכעדשה א"כ קושי' התוס' בלא"ה לק"מ לפימ"ש הרשב"א וכ"ה ביו"ד סי' ק"ג בש"ך ס"ק ה' דבדברים הפוגמין לא אמרי' טע"כ דאף דהן עצמן פגומין ואפ"ה אסרה תורה היינו דוקא הן עצמן אבל לא טעמן א"כ שפיר איצטריך קרא לאסור ציר שרצים דלא נימא דהוי נוטל"פ דשרי, זה תורף דבריך, והנה קושייתך לק"מ, ובתרתי לא צדקת, חדא טעמא דהר"ן דכולי מנבילה יליף כיון דחזינן דא"ר לגר מותר מה"ת משום שאינו נהנה מהאיסור הה"ד בתערובות כל שנוטל"פ קצת מ"מ הרי לא נהנה כלל מהאיסור אדרבה מצערו שהיתר נפגם ע"י, וא"כ לטעם זה פשיטא דרוטב של שרצים הו"ל לענין זה כבעינא וליכא למעוטינהו מחמת נוטל"פ אלא אפי' לטעמו של הרשב"א בתוה"א דמנבילה לא ילפי' אלא איסור בעין כל שאינו ראוי לאכילה ונוטל"פ מסברא ידעי' דבדין הוא דגם טעם הי' ראוי שיתבטל מאחרי רבים להטות כדס"ל לרש"י באמת אלא דגלי רחמנא גבי משרת וג"כ דטעמו לא בטל ברוב, והיינו דוקא טעם לשבח אבל טעם פגום לא מוכח מהתם ומוקמי' לה אדינא דבטל ברוב מאחרי רבים להטות, וממילא כל דליכא עכ"פ רובא דהיתרא הו"ל כאיסור בעינא ובעינן שאינו ראוי לאכילה כלל יעו"ש ובפרמ"ג סי' ק"ג ולפי"ז ה"נ כיון דהאיסור לא נתבטל ברוב שפיר מקשי בתוס' דהומ"ל ממשרת דעכ"פ מוכח דטעמו בעינא מיתסר ונהי דנוט"ל לא מצינו למילף הנ"מ בתערובת אבל בעינא מיהת מיתסר ולהכי שפיר הוצרכו התוס' לתירוצם:

גם הא דפשיטא לך דטעם הבא מחצי זית לא ומיתסר מה"ת לסברת הנוב"י הנ"ל, ליתא, ועיי' בנזיר דף ל"ז ע"ב בתוס' ד"ה שאם שכ' דהא דילפינן מחטאת המ"ל משום דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן בתוך חצי זית דשלמים שהרי להכי איצטרך דלטכ"ע הא כבר ילפינן מג"נ בכל האיסורים עיי"ש, ואיס"ר דבחצי זית טע"כ לא"ד א"כ המ"ל ל"ש בזה כלל, ואין לומר שאני התם דכיון דחצי זית טעם הוא שנבלע בחצי זית היתר אין כאן תערובות ברוב והו"ל כאילו היא עינא, ומ"מ הוצרכו התוס' לומר דכבר ילפינן טע"כ מג"נ משום דבל"ז עכ"פ לא הוי לוקין אחצי זית, דא"כ כש"כ דקושייתך לק"מ דודאי הנודב"י נמי ל"ק דטע"כ לאו דאוריי' אלא דבזה לא אמרינן דטעמו לא בטל משא"כ בהטמאין לאסור צירן דהתם מיירי היכא דאכתי הטעם לא נתבטל ברוב היתר אפי' א"נ יהיבנא לך בחצי זית אינו אלא כאיסור עשה מ"מ היכא דאיתא לטעמו בעצמו כגון בתערובות שו בשוה ונודה הנודב"י דמיתסר מדאוריי', דבזה אין צריך למילף ממשרת, ועיי' במ"כ בשער התערובות דמפשט פשיטא לי' דהיכא דליכא רובא דהיתרא לכו"ע טע"כ דאוריי', אלא דלדידי צ"ע אנודב"י לפימ"ש הרשב"א בפ' גה"נ בשם הראב"ד דטע"כ היינו משום דהו"ל כניכר האיסור דהכרת האיסור בטעמו א"כ אין סברא לחלק בין איסור לאו לאיסור עשה כלל וכבר נתקשה הפרמ"ג במשבצותיו לסי' ק"ג גם אדברי הרשב"א בתה"א הנ"ל לענין נוט"ל ותי' דכיון דהטעם לפגם לא חשיב הכרה, אבל עכ"פ לענין זה לא שייך טעמו הנ"ל וצע"ג:

ובעיקר קושיי' הנודב"י הנ"ל על הש"ך בסי' קי"ח הנ"ל ס"ק ח' שכ' דהיייו דסגי בחלב טונא בחותם א' אע"ג דבחלב טמא איסורא דאוריי' איכא משום דמדאורייתא מב"מ בטיל, וע"ז הקשה בנוב"י הא בש"ך סי' צ"ח מסיק דלענין טע"כ אזלי' בתר טעמא והו"ל מבשא"מ ומחמת קושי' זו יצא לחדש האי כללא דכייל לולי דברי קדשי הי' נ"ל דלק"מ דהא במידי דניכר לא חיישינן שמא יחליפנו כמבואר שם בש"ך וא"כ מה לי אם ניכר במראיתו מחמת דחלב טמא ירוק וחלב טהור חיור:

מה לי אם יהא ניכר בטעמו וע"כ צריך לומר דהחשש הוא שלא יערב כ"כ שיהא טעמו נרגש ומ"מ מיהא מיתסר כיון דלדידן כל איסורין שבתורה בס' ולא סמכינן אהרגשת טעם בפרט במילתא דלא רמי' עלי' דאינש י"ל דלכו"ע ליכא למיסמך:

וא"כ איכא עכ"פ חששא שהגוי יערב כ"כ שלא יהא נרגש הטעם דבלא"ה אין הטעם חלוק כ"כ דהא איכא כמה רבוותא דס"ל דשוון בטעמן כמ"ש שם הנודב"י בשם הפ"ת וכ"כ בחידושי בית מאיר, וא"כ עכ"פ בתערובות ודאי אין הטעם נרגש ושפיר כ' הש"ך כיון דמב"מ בטל מה"ת ומדרבנן הוא דבעינן ס' אין כאן אלא חששא דרבנן, ולתערובת כ"כ שיהא טעמו נרגש לא חיישינן כיון דכולי האי לא מערב משום דמינכר:

תו ראיתי מקשים על הש"ך הנ"ל קושי' חמורה והיא בחידושי רע"א בשם ס' מנחת כהן על מנחות להש"ך הנ"ל מאי מקשה בש"ס בע"ז דף ל"ט ע"ב על רב מ"ש גבינה מחלב הא רב לשיטתו דמב"מ לא בטל הוי חלב איסור דאוריי' והצ"ע וראיתי בדג"מ שכ' דלא הוי מב"מ בין למ"ד בתר בטל בין למ"ד בתר מבטל אזלי' דלא מבעי' המבטל לא מצי להיות כבטל אלא אפי' הבטל א"א להיות כמבטל דלכי נסרח אין שם משקה עליו, ולולי דברי קדשו הי' נלע"ד ליישב בפשוט כיון דלחלופי ל"ח מטעמא שכ' הש"ך, ואין לחוש אלא משום לערובי א"כ הו"ל למימר אוקמי' אחזקת היתר ולא נחוש לעירובי ובלא"ה לק"מ קושיי' הש"ך ולא הוי צריך לטעמו דמב"מ בטל, מיהו הש"ך שפיר מקשה דהא מבואר באחרונים דל"ש לומר אוקמי' אחזקה אלא אלשעבר אבל לא אלהבא, וה"נ איך מותר לשלוח ע"י חותם א' האיכא חששא משום עירוב חלב טמא ול"ש לומר אוקמה אחזקת היתר שלא יערב בה, וכ"ז הש"ך שפיר קאמר משא"כ בגמ' דקאי ארב דאמר חבית אסור בחותם א' משמע דבדיעבד נמי אסור ותו דומי' דבית דהתם בדיעבד נמי מיתסר א"כ שפיר פריך מ"ש חלב מגבינה והוצרך לומר באמת אפיק חלב ועייל דג טמא דאיכא חששא דחילופי ול"ש לאוקמי אחזקה וזה נ"ל נכון בישוב דברי הש"ך בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה