ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קטז
שלוכ"ט לכבוד הרב המופלג בתו"י מו"ה דוד אלימלך נ"י שו"ב בק"ק ווישק יע"א, (כעת הרב המאה"ג אבדק"ק סעקטרניצא יע"א) ע"ד אשר שאל להורות לו את כל הדברים שצריך להזהר בעשיית הגבינות על הסאלאשען אצל הנכרים על ההרים, למען ידע להזהיר את ישראלים המשגיחים שיפקחו על זה, ארשום לו בזה כל הפרטים שצריך לדקדק בהם:
א כלים שחולבין בהם יהיו של ישראל, ואם אינו מצוי רק כלים של עכו"ם יגעילו אותן כדין ועפ"י בקי בדיני הגעלה:
לב) אצל החליבה יעמוד ישראל בן דעת, גדול דוקא ולא קטן, שיראה כל החליבה:
ג) כשעושין הגבינות בש"ק ימכור ישראל בעל הצאן, את כל העדר בכסף ובמשיכה לנכרי, ועניין קניית הבהמה במשיכה היא שינהיגה בקול עד שעקרה יד ורגל, וצריך שיעשה המשיכה בפני הבעלים שמכרוהו, או שלוחם, ואם אין הצאן של ישראל רק שכרם מהעכו"ם לחליבה, די שישכיר הצאן לחליבה, לגוי על כל השבתות, ובזה סגי בכסף ואין צורך למשיכה: (ד) גם את הלאפ, והוא הקיבה שמעמידין בה את החלב צריך למכור לנכרי כדי שלא יהא נעשה מלאכה בשב"ק בשל ישראל, והגבינה כשרה ע"י שישראל עומד ע"ג אף שגם הלאפ ניתן ע"י עכו"ם וכדעת רמ"א סי' קט"ו, ואחריו כל האחרונים, דחולקים על הש"ך שם, ואחר שב"ק יקנה מהעכו"ם הגבינות ויתן לו איזה ריוח מזה כדי שלא תהי' המכירה כערמה בעלמא רק מכירה גמורה:
ה לבישול הערדע היינו הגבינה מתוקה צריך השגחה היטב בכל פעם שלא יפלו הזבובין לתוכו כי ידוע שבשעת בישול הערדע מתקבצים שם הזבובין לרוב ולזה צריך שיהי' גדול בן דעת ונאמן שיש לסמוך עליו שיגרש הזבובים ומשם ע"י כענף של אילן:
ו בישול הערדע בשב"ק שיהי' כשר הערדע לישראל, משום איסור בישולי עכו"ם צריך שיהי' באש בקעת עץ גדול (קלאטץ) בשעת הבישול שהוסק מבעו"י ע"י ישראל, ומשום בישול בשבת מותר ע"י שנמכר לנכרי כל החלב ואחר שב"ק קונה מן העכו"ם כנ"ל:
ז ומ"מ רבים נוהגים שהערדע שנתבשל בשב"ק אין מוכרין לישראל ואין סומכין על תקנתא דעץ גדול הנ"ל והמחמיר בזה תבא עליו ברכה: (ח) ואם בשעת בישול הערדע בשבת לא הי' עץ גדול שבוער מבעו"י ע"י ישראל אז הקסי"ל ג"כ אסור וצריך הכשר ככל כלי שבישלו בו איסור, ולהדיחו היטב קודם הכשר ומטעם זה יש נוהגין שבש"ק מבשל העכו"ם הערדע בכלי טרפה שלו:
ט ובמקומות שעושין גבינות של צאן ישגיחו השו"ב שיהי' נעשה ככל הנ"ל, ולמי שעושה ככל הכתוב ומפורש לעיל יתנו לו הכשר בכת"י, ומי שלא יהי' לו תעודה מהשו"ב לא יהי' לו רשות למכור את הגבינות בחזקת כשרות:
באעה"ח, חוסט יום ה' במדבר תרס"ז: