ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן קיג
(נשמט ממקומו) שוכ"ט לכבוד ידינ"פ ורב חביבי הרב הגדול החו"ב בח"ת עוקר דרים וטוחנן בסברא כש"ת מו"ה אהרן שווארץ נ"י דומ"ץ בק"ק מעזילאבריץ יע"א:
ע"ד השאלה בנדון שבעה עופות גסים שקורין פולקע"ס שהיו יושבין בלילה בכלוב שלהם אשר בגבהו יש פרצה קטנה שהיה אפשר לחדא להמלט לחוץ והנה בבוקר מצאו שנפל עוד דף אחד אשר דרך שמה הו"מ כלהו לאשתמיטי בריוח ובכלוב מצאו שנפצע אחד בצוארו ומת וחצי אחד מצאו בפי כלב הבית ואחד מצאו חי מבחוץ רק שניכר ממריטות ניצתו שפגעו בו ואחד אינני שוב נודע פסיעותיו של שועל רחוק מעט מהלול והלכו בעיקבותו ומצאו דרך שם ניצות מתרנגול גם ראו השועל בריחוק מקום משם ומעתה נפשו היפה בשאלתו מה משפט הנותרים אם לאכלם או למוכרם לנכרי או עכ"פ להשהותו:
והנה יש לדון בו להתירא מתלתא טעמא חדא כיון דאיכא כלבא קמן הו"ל ספק כלבא ספק שונרא וקיימ"ל תלינן בכלבא ותו מחמת נקטע ראשו של אחד מהם לשיטות המ"ב שהובא בש"ך ס"ק כ"ח ובטו"ז שם ס"ק כ"ז ט"ז כוותיה ס"ל דה"ה בקטע טובא כמי אמרינן נח רוגזיה ועוד בה שלישיה משום פרצה דנפרץ בכלוב ואיכא למימר דנמלטו על נפשותם לחוץ והו"ל במקום רחב דלא חיישינן לס' דרוסה כדקיימ"ל בשו"ע סעיף ס' אמנם כד דייקת שפיר יתבאר שאין באחד מהם להתיר אלו הנותרים ולא חזי כמי לאיצטרפו ונחזי אנן בס"ד:
מטעמא דספק כלבא ספק שונרא שפיר כתב מכ"ת נ"י דתליא לכאורה בשיטות הרשב"א ורבינו אהרן הלוי אי תלינן במצינו או לא ושוב רצה להכריע לקולא כשיטות הרא"ה משים דמשמע ליה משיטות הרא"ש והמחבר בשי"ע כוותי' ס"ל גם כי יצא לדון בדבר החדש דהיכא דאנו דנין על הנשארים מודה הרשב"א להרא"ה ולהיות כי לבבי לא כן ידמה הן במה שהסב דעת הרא"ש והמחבר כשיטות הרא"ה הן במה דחידש דהרשב"א מודה בזה ואדרבא נלענ"ד בנ"ד גם הרא"ה מודה להרשב"א ולכו"ע תלינן בשוער ע"כ אדברה וירווח לי בסי"ד הרשב"א בתה"א ובחי' פ' אלו טריפות ס"ל דוקא כי איכא כלבא לקמן אבל אי ליכא שם מידי תלינן לעולם במצוי בין לקולא בין לחומרא והרא"ה בב"ה פליג עליו ובכל ענין תלינן להקל דאל"כ אפילו כששניהם בפניני נמי שונרא עלילה יותר מקניא וכלבא ואפי"ה אזלינן לקולא בדרוסה וחידש בחס"ו סי' ס"ג דפלוגתתם תליא בסברה רשב"א ס"ל אין סברה לתלות יותר בשונרא מבקניא וכלבא ע"כ תלינן להקל בשניהם לפנינו אבל אי לא היה לפנינו הולכין אחר המצוי בבית יותר והרא"ה ס"ל אפילו שניהם לפנינו מ"מ מצוי דהשונרא דורס יותר ומ"מ תלינין לקולא ש"מ דלא אזלינן בתר המצוי להחמיר בדרוסה ועפי"ז המציא שם החס"ו דרשב"א ל"ק אלא בספק כלבא ס' שונרא אבל בס' זאב וס' כלב אפילו כששניהם לפנינו נמי מיתסר דהא זאב מצוי יותר לדרוס ולכאורה נלענ"ד ראיה לזה מהגמרא שם דף נ"ג דכו"ע ספק על ספק לא על אימא לא על ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא על שתק ואיתב בניהו וכו' איהו קמעואי ואינהו קמרקרי ולכאורא יפלא הני שונרא וכלבא מאי עבידתייהו להתם הא בארי שנכנס לבין השורים קשקלינן וטרינן התם גם איהו קמעואי ואינהו קמקרקרי באריות ושורים קמיירי ולא שייך בהו דרוסת שונרא כלל א"כ מה אירי' דנקט ספק כלבא ס' שונרא הו"ל למינקט ספק ארי וס' חי' אחריתא שאינו דורס אלא וודאי כהרשב"א דמיירי ששניהם לפנינו וכמ"ש החס"ו דבספק שונרא וכלבא לחודא הוא דתלינן בכלבא להקל ולא בספק שאר דורסים ועיי"ש בפי' רש"י ד"ה מקרקרי גועות ומפרש לשון צועקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד גיעה לשור וכו' ולכאורה לא ידעני מה בעי בזה לפרשו לכולהו הני בזה ולהנ"ל מדוקדק שפיר דבאמת ראיתי בספר אור ארוע הגדול שכ' וז"ל נכנס שונרא ושתק ולא חזינן אי עבד מידי וכו' איהו קמעוא ואינהו קמקרקרי בעותא דקא מיבעתי משמע דמפרש לכלהו ספיקא בשונרא ולפי"ז אין ראיה מזה להרשב"א משו"ה פי' רש"י דאיהו קמעואי הוא לשון נוהם דלא שייך כי אם שהארי ומקרקרי הוא לשון גועה דלא שייך כ"א בשור א"כ איך היכניס בין הדביקים כלבא ושונרא הו"ל למינקט גם בזה ספק ארי ומזה נידק דדוקא בכלבא ושונרא אמרי' הכא וכמ"ש החס"ו ז"ל אליבא דהרשב"א:
אלא דמ"מ דברי החס"ו זל לכאורה תמוהין בזה דהא המחבר בס' נ"ז סעיף י"ג ס"ל כשיטות הרשב"א דהא קאמר דאם בא לפנינו מבעבע דם ולא ידענו במה תולין במצוי בין לקולא בין לחומרא ומ"מ נקיט כשיש לפנינו כלב וארי תולין בכלב אע"ג דארי ודאי מצוי לדרוס יותר וראיתי מעכ"ת רצה להסב מטעם זה שיטות המחבר כשיטות הרא"ה ורצה לחדש דבתרי מצוי מודה הרא"ה דאזלינן להחמיר דהיינו היכא דמצוי בבית וגם מצוי יותר לדרוס ולדבריו צ"ל דמש"כ תולין במצוי בין להקל בין להחמיר היינו בתרי מצוי מצוי בבית וגם מצוי לדרוס והכה הלשון הזה בעצמו הוא לשון הרשב"א ועכ"ח צריך לפרש דמיירי בחד מצוי דאל"כ לא הוי פליג הרא"ה עליו לפי מה דחידש מע"כ וא"כ האיך נקיט המחבר האי לישנא דהא לדידיה בעי תרי מצוי ותו דמפורש יוצא מהרא"ה בב"ה דבבא לפנינו ולא ידעינן במה נמי תלינן לקולא אע"ג דהו"ל למיחש לשונרא דהו"מ בבית טפי וגם דרס טפי ועיין בחס"ו סי' ס"ד אעכ"ח דבכו"ע תלינין להרא"ה לקולא והמחבר כשיטות הרשב"א ס"ל וכדהעלה הב"י וכמ"ש נמי הש"ך והטו"ז שם ס"ק כ' והדרה קושיה הנ"ל על הח"ס תו קשיא לי דלכאורה מלשון הרשב"א לא משמע כן שכ' דוקא בשניהם קמן אבל אי אינן קמן תלינן במצוי משמע דאי איתנייהו קמן לא תלינן במצוי גם מש"כ בחס"ו תשובה ס"ה עיי"ש דלדעת הרשב"א וסייעתו כל שאין ההיתר מצוי טפי תלינן להחמיר צלע"ג בכלבא ושונרא שניהם לפנינו נהי דס"ל לרשב"א דחתולים שלנו אינן מצויים לדרוס טפי מכלבא אבל עכ"פ פשיטא דלא הוי כלבא עליל לדרוס טפי א"כ מהיכ"ת נימא דההיתר צריך שיהא מצוי טפי דהא אפילו שוה בשוה נמי מקלינן:
אבל האמת יורה דרכו דע"כ לא קאמר הרשב"א דתלינן במצוי וכדפי' החס"ו ז"ל דבמצוי לדרוס נמי תליא מילתא הייני היכא דחזינן דאירע לו פגע אלא דלא ידענו מה היה לו אי כלבא או שונרא בזה שפיר קאמרינן דתליא במצוי אבל היכא דמספק"ל אי על שונרא או כלבא אין חילוק אי הספק הוא בשונרא או בזאב וארי שמצויין לדרוס יותר דכי מצויין מה הוי הא מספק"ל אי על או לא על ובזה דברי המחבר מתחוורין כשמלה חדשה דבסעיף י"ג מיירי דמספק"ל אי ארי נכנס או כלב נכנס בזה וודאי לא איכפת לן במה שארי עלול לדרוס יותר דהא אימא כלב על ואף דנקיט נמי בקנה נגף היינו משום דבאיתא לקנה לפנינו קנה נמי עליל לנגוף כמו ארי ואין הדורס מצוי יותר ובזה מדוקדק לשון הקודש של המחבר שכ' אבל אם הוא ספק אם נכנס או לא או שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין לו ולא כללינהו ביחד והכי הול"ל או שהוא ספק ארי או שמא ע"י כלב או בקנה נגף אעכ"ח בספק כלב הייני ספק על ארי או כלב ולא חזינן שהוא נגוף ושוב קאמר בבא אחריתא או שמא בקנה נגף דספק זה ל"ש בכלב דארי עליל יותר לינגוף ואין להקשות א"כ לא הוי מקשה הרשב"א מידי בחידושיו ובתה"א למה ליה לרב אשי ללומר לאו מי אמר רבא ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ ס' קניא ס' שונרא אימר קניא היינו הך ומחמת קו' זה הוכיח חילוק הנ"ל ולמש"כ לא הוי מקשה מידי דהא י"ל ספק כלבא ס' שונרא היינו דמספקא אי כלבא או שונרא על משו"ה תלינן לקולא משא"כ הכא דאחזינן ממסמס קועי דמי הו"א דחיישינן לשונרא י"ל דמשמע לרשב"א דעכ"ח האי ס' כלבא ס' שונרא מיירא נמי בראינו שנפגע דאל"כ היינו ס' על ספק לא על ותו א"כ מה פשיט ר"א מי לא אמר רבא הא לקושטא שיש לחלק אעכ"ח דגם ספק כלבא ס' שונרא בהכי נמי מיירי וא"ש:
ועפ"י מש"כ מיושב ע"נ קו' הב"י על הטור בד"ה בהמה או עוף שבא לפנינו וצאוורו מלוכלך וכ' הרשב"א דוקא שיש לפנינו כלב וחתול וכו' וכ' חב"י ע"ז דכבר כ' רבינו דין זה למעלה ולא חזר לכותבו לכאן אלא כדי ליכתוב עליו וא"צ בדיקה:
ולמש"כ א"ש כמין חומר לעיל מיירא הטור שהספק אם ארי נכנס או כלב נכנס בזה הוי הדין אף בארי וכלב משא"כ בעוף הבא לפנינו מלוכלך לא שרינין אלא בספיקא דכלבא ושונרא חבל לא בכלבא וארי או זאב וא"ש: והנה לפי"ז בנ"ד דוודאי נפגעו העופות אפילו איכא ספיקא דכלב ושועל פשיטא דלהרשב"א תלינן בשועל כיון דמצוי לדרוס יותר מהכלב וראיתי למעכ"ת שרצה לצדד דע"כ לא קאמר הרשב"א דתלינן במצוי להחמיר אלא היכא דאין אנו דנין כ"א על הנפצע אבל אי דנין על אחרים כיון דלא אותרע חזקה מודה הרשב"א להרא"ה דתלינן להקל ומיישב בזה קו' הב"ח בהגהותיו על הרא"ש שהסב קושייתו מה נפק"מ בין ס"ד לס"נ על הגמרא דהאי בר אוזא דעל לבי' קניא ולא אפירש"י במקומו וכ' מע"כ ליישב דבהש חט י"ל דמיירא בלול דאנו דנין גם על אחרים א"כ שפיר יש נפק"מ בלא"ה בין ספק נקובא לס' דרוסה משא"כ בהאי דפ' א"ט דעל לבי' קניא דהוי מקום רחיק דאין נפק"מ גם בס"ד והוא דבר נחמד להשכיל אלא דדוחק גדול לפרש האי אוזא דהוי בי' רבא דאתא כי מסמס קועי דמי מיירי בלול דלשון כי אתא משמע דהתהלכה ברחבה מ"מ אפילו יהיבנא ליה זה ביושב קו' הנ"ל על הרא"ש מ"מ אי אפשר דהרשב"א ס"ל לחלק בין אי דנין על הנפגע לחודא דא"כ מה פריך על רב אשי דאמר מי לא אמרי' ספק כלבא ספק שונרא ה"נ ס' קניא דוודאי היא היא ולהנ"ל יש חילוק התם גבי ספק כלבא ספק שונרא מיירא דדניין גם על האחירים משו"ה תלינן בכלבא משא"כ הכא בהאי בר איזא דלא דנין כ"א על הנפגע ותו לקושטא דמלתא איך יליף מינה רב אשי אלא עכ"ח דליתא לחילוק זה דמכיון דע"י שנפגע אחד מהם אית לן הוכחה דוודאי הדורס פגע ביה דהא לענין זה שנפגע פשיטא דלא מהני חזקה של שאר העופות כדאמרי' בכתובות דף ע"ו רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך מבואר שם בראשונים משום דלא מהני החזקה אלא באם החזקה הוא בזה שבאני לדין עליו וכיון דע"י שנפגע אית לן הוכחה דוודאי זה שמצוי לדרוס פגע בו מה איכפת לן בהחזקה דאחרנייתא עכ"פ הוכחה זו שהיה הדורס כאן לא נגרע בשביל כן וממילא כלהו אסורא:
והא דהקשה הב"ח על הרא"ש בפ' השוחט ס' ג' שאחז דרך ארוכה והקשה אהאי בר אוזא דהוי ביה רב אשי אזיל לביה קניא וכי מה נפק"מ במה שאני תלינן בקניא והלא ב"כ וב"כ בעי בדיקה והא בלא האי דאילו טריפות אפירש"י גרידא הו"מ להקשות כן ולענ"ד נראה ליישב דהא התם קאי הרא"ש אליבא דרש"י דושט לעניין נקובה אין לו בדוקה מבחוץ אבל לענין דרוסה יש לו בדיקה גם לאחר שחיטה דמינכר זיהרא ולפי"ז א"ש דבהאי בר חוזא דרבא דפירשו לענין נקיבת הוושט י"ל שפיר נפק"מ לחומרא דאי מטעם דרוסה הו"מ בדיקה לאח"ש דל"א שמא במקום נקב קשחט משא"כ לקמן בהאי דרב אשי דמשמע לקולא תלינן שפיר הקשה מה נפק"מ:
והנה מעכ"ת כ' דהרא"ש עכ"ח דלא כהרשב"א ס"ל מדמוקי האי מעשה דפ' השוחט ברהט חתול אבתריה וראינו כן להרשב"א בלא"ה חוששין לשונרא באין שניהם לפנינו ובס' רבני צדק רצה ליישב זה ומעכ"ת בצדק העיר ומה שיש להשו"ב על תיריצו ולפענ"ד נראה בסי"ד ליישב זאת ע"נ עפי' מה שהקשה הרא"ש בפ' א"ט לשיטות הריב"א דדרוסה אין לו בדיקה מבחוץ א"כ האיך מכשירין לי' ע"י בדוקת פנים דלמא אי הו"מ למיבדק מבחוץ היה מוצאין הארס וסופו לחלחל מבפנים ותו' בעוד שלא נתחלחל הארס ועבר לפנים טיפת דם הארס ניכרת יפה בעודו מונחת על הושט משו"ה כל שנבדק בפנים ואיני ניכר אלו היה דרוסה עכ"ח היה כראה מבחוץ ולפי"ז נ"ל למאי דאמרינן בפ' א"ט נ"ב ע"ב דבחתול יש חילוק בין במקום שיש מצילין למקום שאין מצילין דבמקום שיש מצילין יש לו זיהרא טפי ולפי"ז י"ל דוקא במקום שיש מצילין דאיכא זיהרא טפי יש לסמוך ע"ז דאילו לא נתחלחל היה רושם אדמימות ניכר מבחוץ אבל במקום שאין מצילין דאין כאן אלא זיהרא פורתא אין לסמוך ע"ז וכיון דדרוסה אין לו בדיקה מבחוץ אף בדיקת פכים לא מהני לשיטות הריב"א דבזה הדרה קושיות הרא"ש הנ"ל לדוכתא ולפי"ז א"ש דהא מבורר בגמרא דהפכוהו לוישט ובדקוהו מבפנים וקשה קו' הרא"ש הנ"ל ובעכ"ח צ"ל דמיירי שהיה רודף אחריו והו"ל הצלת עצמו כהצלת אחירים וא"כ כיון דבפנים דבפנים לא ניכר הו"ל למינכר מבחוץ ואף דלקושטא דמילתא לא מצאנו חילוק בזה בפוסקים בין יש מצילין לאין מצילין היינו משים דקיימ"ל כאידך תי' הרא"ש מאחר דאי אפשר בענין אחר מקלינין בס' דרבנן אבל הרא"ש נקיט רהיט אבתריה כי היכא דלהוי א"ש גם בתי' הנ"ל:
עוד יש לומר בפשיטות דבאמת מהרא"ש בפ' א"ט סי מ' משמע דס"ל עיקר כשיטות ספר התרומה דבתרנגולים נמי אין דרוסה לחתול כ"א במקום שיש מצילין עיי"ש וא"כ א"ש דמפרש ברהיט אבתריה כי היכא דתהוי שפיר אליבא דכו"ע ובזה יש ליישב מה שהקשה מע"כ על תי' הא שבס' אבני צדק ואין להאריך ומשכ' בחס"ו ז"ל דרש"י נמי כהרא"ה ס"ל לא ידענא מהיכן משמע ליה כן דהא י"ל דמיירא בשניהם רשניני דמי אלימא מהא דאמרינן ספק כלבא ספק שונרא תלינן בכלבא דמוקי לה הרשב"א בשניהם לפנינו גם בפירש"י י"ל כן וראיתי בס' כנפי יונה דכתב בפשיטות דרש"י כהרשב"א ס"ל אמנם ביש"ש פא"ט מצאתי שכ' בהדיא להלכה כשיטות הרא"ה עיי"יש ודבריו צ"ע במה דקאמר דהו"ל ס"ס ובאמת אין נפק"מ בזה כ"כ כיון דמבואר בטו"ז וכן משמעות האחרונים דהמחבר בסעיף י"ג כשיטות הרשב"א ס"ל וכן הוא שיטות הטור א"כ מי יעלה על דעתו לפסוק נגד הטור והמחבר אף אם יהא מסייע ליה מכמה שיטות ראשונים ואפילו אלפי ראיות לא יזיזו פסק הטור והשו"ע ממקומו כל שבאנו לדון הלכה למעשה מיהא בלאה"נ נלענ"ד דבנידן דידן לכו"ע ליכא למיתלי בכלבא דלכאורה שיטת הרא"ה תמוה הא גופא קשיא כיון דשינרא מצוי לדרוס יותר אמאי תלינן בכלבא ונ"ל בסי"ד עפ"י סברת הר"נ דנבאר עוד לקמן בס"ד דחזקה שאין הנדרס יכול להציל עצמו מיד הדורס ולפי"ז בהאי דממסמס קועי דמי נהי דאיכא קמן שינרא דעלילה לידרס מ"מ לעומת זה יש לנו הוכחה כנגדו אילו הי' מידי הדורס לא הי' נמלט מידו וכ"ז היכא דליכא קמן פציע אבל היכא דאיתא קמן פצועים כגון האי דקמן דל"ש הוכחה זו מודה הרא"ה דתלינן במצוי ותו נ"ל בשנדקדק לשון הר"נ והרא"ה שכ' טעמא משים דדרוסה מלתא אחריתא הוא ולכאורה צריך פירוש לדבריהם בזה:
ונלענ"ד בכוונתם משום דבספק על ספק לא על וכל דליכא רעיתא אמרינן לא על וס"ל להר"נ והרא"ה כל שלא ראינו ריעתא מצד הדורס אכתי הו"ל ספק שמא מעולם לא פגע בו הדורס ואף דמסמסי קועי דאמא לא איכפת לן דדרוסה מלתא אחריתא הוא ואכתי איכא למימר דהדורס לא פגע ולא נגע והו"ל ספק על משא"כ תכא דוודאו היה כאן הדורס דהא נמצאו ניצת מריטות בעיקבת השועל ונצטרך לומר שהעופות הומתו ע"י כלב ושוב אתא שיעל למהר שלל חיש בז בזה וודאי פשיטא לכו"ע לא תלינן במידי דאינו מצוי כלל ומכ"ז נ"ל פשיט וברור דמשים ספק שועל ספק כלב אין נידנד להקל כלל, ומעתה נשית פנינו להיתר השני דהא קיימ"ל בסי' נ"ז סעי' ט' בקטע רישא דחד מנייהו נח רוגזיה מיהא גם זה שוברו עמו משני טעמים חדא משיטות האו"ה שבש"ך ס"ק כ"ח דדוקא בקטע חד מנייהו אבל הרג יותר מאחד כולם אסורים ול"א נח רוגזיה ואף דהמ"ב חולק ע"ז והטו"ז כוותיה ס"ל מ"מ דעת הש"ך שם כאו"ה נוטה וכן פסק בדרכי משה ומסתמא גם לשון הרמ"ח אם דרס יותר מתפרשים כך ועיי' פרמ"ג ס"ק כ"א חדא ועוד מטעם המבואר בצ"צ דבעינן שראה הזאב בעינו שמתה הא כל שמתה אח"כ לא נח רוגזיה וכ' דאם מצא למחר מת חיישינן שמא אח"כ מתה ואף דבפרמ"ג ס"ק כ"ה פליג עליו מ"מ בח"ס יו"ד ס"ג פסק כוותיה וכן סוגיא דעלמא ולפענ"ד נראה בזה דע"כ חד מתרי טעמא הוא מוכרח אי כאו"ה אי כצ"צ וח"א לתפוס קולא דהמ"ב וקילא דהפרמ"ג במה שחולק על הצ"צ בזה דלכאורה משיטות המ"ב תמוה דהא ראיות הת"ח מהגמרא לכאורה הוא ראיה אלימתא למה לי' למינקט קטע רישא דחד מנייהו לא הל"ל אלא קטע מנייהו רישא אעכ"ח דדוקא חדא אבל בקטע תרתי לא אמרי' נח מרגזים וכאו"ה הנ"ל, וליישב שיטות המ"ב נלענ"ד עפ"י שיטות הצ"צ הנ"ל דקאמר בתשובה סי' ק"ה דהיי"ט דנקט קטע רישא משים דבנמצא מת לא אמרינן נח רוגזיה דלמא בתר הכי מית ולפי"ז י"ל לרבותא נקיט חד מנייהו דהו"א דווקא בתרי הוא דאמרינן דבעינן קטע משום דבתרי איכא הוכחה דמתו אח"כ דאי בפני הדורס מסתמא הוי נח רוגזיה בחד מנייהו אעכ"ח דמתו אח"כ משו"ה אסורי כלהו משא"כ בחד לא בעינן קטע דאפילו במת ל"ח שמא אח"כ משו"ה נקיט חדא מנייהו ומ"מ דווקא בקטע אמרי' נח רוגזיה אבל במתו חיישינן שמא שלא בפניו מתו חבל לעולם הה"ד אפילו בקטע טובא נמי אמרי' נח רוגזיה כשיטות המ"ב והטו"ז וא"ש נמצינו למידן דאי נימא כדברי המ"ב עכ"ח דברי הצמח צדק מוכרחין וממילא בנ"ד דאיכא גם שניהם דקטל תרי והלת וגם איכא למימר דילמא שלא בפניו מתו א"כ ממנפ"ש אין לסמוך על סברה דנח רוגזיה ותו דהכא כיון דנמצא אחד נפצע ועודנו חי א"כ לית דין ולית דיין למימר נח רוגזיה כמבואר בשו"ע וראיתי למעכ"ת נ"י רצה לחדש בזה דבר שכליי כיון דנמצא פירצא בלול דהו"מ לאשתמוטי א"כ מסתבר טפי לומר בחוץ נדרס זה דבפנים איכא סברת הר"נ כיון דיכול לידרס זה כמו זה בהאי פגע ברישא מסתמא ונח רוגזי' ובחוץ הואיל ומקום רחוב נתעורר רוגזיה מחדש כמ"ש הפרמ"ג במ"ז סי"ד, ואף די"ל סברא להיפך דבחוץ הוא מקום רחוב ל"ח לדרוסה אמרינן מסתמא בפנים נידרס וכיון דאיכא למימר הכי והכי, אמרינן חזקה כאן נמצא וכאן היה כמו שמבואר במג"א סי' תס"ז ודברי טעם הן, אבל לדון יש תשובה דעד כאן ל"ש חזקה כאן נמצא וכאן היה אלא לענין דאין מחזיקין האיסור ממקום למקום כהאי דסי' תס"ז דאמרי' חטה זו מעולם לא היתה בתוך החבית אלא בתוך הקערה נפלה, משא"כ הכא, דע"כ בין עוף הנמרט בין שועל הדורס וודאי אי הו"מ לומר שלא היה בתוך הלול מעולם שפיר הו"מ למימר כ"נ וכאן היה אבל כיון דעכ"ח הוא בתוך הליל אלא דמספק"ל מתי נדרס אי כשהי' בתוך הלול או בתר שנמלט לחוץ אין זה אלא מזמן לזמן ומבואר שם במג"א דמחזקינן איסור מזמן לזמן וזה ברור, הא למה זה דומה למה ששנינו בסוף פ"ט ממסכת טהרות נמצא בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא ופירוש הרע"ב והר"ש דמקודם שהעלה הזתים לגג היה השרץ במעטן ותמה בתוס' יו"ט מ"ש נמצא במעטן מנמצא בגג ה"נ איכא למימר שלאחר שהעלה הזתים לגג נפל השרץ במעטן ועיי"ש בתו' חדשים דמתרץ לה שפיר דנמצא בגג המעטן טהור דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום ואמרי' כ"נ וכאן היה דלא היה במעטן לעולם משא"כ בנמצא במעטן יש לספק שמא היה שם קודם נטילת הזתים משם והוי ספק מזמן לזמן עיי"ש אלמא אע"ג דהשתא הני זתים שבגג במקום אחר נינהו, מ"מ טמאין ולא מיחשב החזקת טומאה ממקום למקום משים דאין אני דנין אלא אזמן מהי הי' שם השרץ ואמרי' דמקמי דנטלו משם זתים שבגג וה"נ ממש דכוותיה אע"ג דהשתא האי שנפצע מבחוץ הוא מ"מ מחזיקין איסור מזמן לזמן ואמרינן דכבר נפצע בעודו בכלוב ולא אמרי' כח רוגזיה, הן אמת דהרמב"ם בפי"ז מהלכות אה"ט לא ס"ל כהך מתני' אלא כהתוספתא שמובא בתוס' יו"ט ובכ"מ שם וא"כ י"ל באמת משים דס"ל דזה מקרי ממקום למקום מ"מ הא מבואר במקי"ח סי' תס"ז דטעמי' משום דהו"ל דבר שאין בו דעת לישאל יעיי"ש שהעמוק והרחיב בזה ואני הוספתי נופך בסי"ד וא"א להאריך יותר מחמת גרמת הזמן מ"מ נמצינו למידן דבנדון זה ל"ש כאן נמצא וכאן היה וממילא ליכא למימר נח רוגזיה אליבא דכ"ע ואם באני לדון מחמת חזקת כ"כ וכאן היה יותר יש להשתמש בחזקת זו לחומרא והוא ראיה לסתור היתר השלישי והיינו מחמת פירצא שנמצא בה דהו"מ לאישתמוטי בריוח בב"א ואיכא למימר דבשעת כניסת השועל עשה פירצא זו, וא"כ ברחו כולם לבקעה ולהנ"ל לא מצינו למימר הכי כיון דהשתא נמצאו בכלוב אמרי' כ"נ וכאן היה:
ובלא"ה מבואר בחס"ו תשובה ס"ג בגדר נמוך דהוי יכולין לברוח דאין לסמוך ע"ז דמי היחזירן לכאן, וצ"ע דלא יצא לדון משום חזקת כ"נ וכאן היה ואולי נתכוין לזה, ועכ"פ מש"כ מע"כ לחלק בסברא בין תרנגולים לרחילים משים דהוי מיפרחן בקלות לקניהן אם באני לדין מצד הסברא איפכא מסתברא דדרך התרנגולים לצאת לחוץ כשהאיר היום בע"כ שאם היו מבחוץ שלא יחזירי בלי סובה אלא ודחי מחמת בעתותא של הדורס הוא דנשארו בפנים:
כך הסברה נוטה, אבל אנן לגבי סברא כאצבע בקירא, אבל ל"צ לזה מטעם שכתבתי, ומשכ' מעכ"ת נ"י דמשכ' הפרמ"ג בס"ק כ"ה בשם הצ"צ בחצר שאין לו דלתות אלא שסולם גבוה אמה מונחת לפני הפתח ויכולין לקפץ ממעל כאלונות הוי כבקעה ומשמע אפי' נמצאו אח"כ בחצר, זה אמת, אבל לפימש"כ אין משם ראיה כיון דדרכו לקפץ אנה ואנה ל"ש כאן נמצא וכאן היה ועוד מאידך טעמא שכ' יש לחלק, ושוב עיינתי בתשובות צמח צדק סי' ק' וראיתי שגם הוא לא היתר בזה אלא משים דהחצר בעצמו היה מקום רחוב, אלא דלא ניחא לי' למפסק כהמשאת בנימין וס"ל דבעינן דווקא בקעה וכ' כיון דאיכא פירצא במחיצות וגם דרכן לקפוץ ממעל לאלמות יש כסמוך אמאן דמקיל לומר דזה מקרי מקום רחוב ואפי"ה לא התיר שם אלא אותן כבשים שכבר קנו מחצר ההוא ואסור ליקח מהחצר ההוא מכאן ואילך עד אחר י"ב חודש וא"כ בנידן דידן דליכא לאיצטרפי בהדיה הא:
דמקום רחוב משמע דהוי אסור להו ומכש"כ לפימש"כ דאין ראיה משם, מכל הלין טעמא ל"ל דאין להתיר אלו העופות אפי' למוכרן לנכרי דלא חזינא טעמא להיתירא כלל והו"ל כס' דרוסה דעלמא דאסורא למכרן ואין להם תקנה כ"א להשהותם כ"א יום ולמוקם עלוי' דמלתא אי הדרא נטענה כדקיימ"ל בש"ך ס"ק מ"ז ואף דברבים הנודרסין לא פסיקא מלתא כולי האי וכן משמע לכאורה מהני שרקפא דס"ד דאתי לקוניה דמר שמואל מ"מ מדברי התוס' שם במקומו משמע דברבים נמי ל"ח לתקלה בכ"א יום וכן מסקנת הפרמ"ג ופשיטא לי דשלשה לא מקרי רבים לענין זה אע"ג דמצינו שלשה דאיקרי רבים לענין ש"ד הכא וודאי לענין תקלה לא מקרי רבים אפילו את"ל דברבים חיישינן, והשי"ת יהי' בעוזריו שלא יארע תקלה ע"י ולא נכשל בדבר הלכה מעתה ועע"סל והקב"ה יקבץ נדחי עמו ב"י בב"א תם ונשלם יו"ד חלק ראשון בעזר נוצר עמו כאישון ש"ל"ב"ע מפתחות וקצת הערות והגהות אשר הכינותי בעניי לסיפרא דבי רב זקני גאון ישראל וקדשו זצללה"ה אני הצעיר שמואל בלאאמו"ר הרה"ג מו"ה יקותיאל יהודה שליט"א אבדק"ק יארע יצ"ו א' שו"ב שנחלה וזיקנה קופצת עליו אי מותר להניח לשחוט, פילפול בענין עאכ"ב, ובדין טענת חזקה בשו"ב, ואי בעי' הסכמות הציבור בהבא מכח חזקה, ב' בעלי זעלכווארען פאבריק אשר דרכם לעשות בשר מעושן למרחקים שקבלי להם שו"ב אי יש בכח הקהל לאסור איסור עליהם ואי קהל שאינם יראי השם ג"כ בכחם לאסר ג ע"ד שוחטים שפרצו גדר ושוחטים מתחת לצואר באופן שכששוחטים הבהמה עומדת על רגליה ובשעת שחיטתה מתנענת לכל צד ד ע"ד שו"ב בן ס"ב שנים אשר כ"פ נמצא סכינו שלא כהוגן והשו"ב טוען כי הרב יש לו טינא בלבו עליו ה בשו"ב שהורה היתר לאכול גיד הנשה של צבי ובדין הכלים שבישל בהם ו שו"ב אשר עושה הולכה והבאה קודם השחיטה באויר למעלה מן הצואר ונראה אח"כ כמכה בצואר ושחיטתו זר בעיני כל רואה ז קהל שרוצים לחדש איסור שחיטה חוץ אם יש בכח הרבים לכוף את המיעט ח בענין הנ"ל והשגת גבול בשו"ב ופילפול בביאור דברי התוס' בכורות דף כ' ד"ה לקולא כ"ח ובענין פטר חמור אי מיקרי ממון בעלים ט בקהל שטאטסקווא אשר נהפך לבבם להתייסד על חוקי הארטהדאקסין והעמידו ג"כ הבימה באמצע ביהכ"נ אולם בהנהגות בתי ת"ת ומנהגי ביה"כ דרכם כבראשונה אי ראוי לזהר משחיטתם ושאר דברים י יושב אשר הפרדו מקהל פלוני ונגד הרב גילוי דעתם שאין להם שים טענה נגדו ויהי' להם רב גם להלאה רק מיחו בהשו"ב שלא יעמוד על נסיון לפני הרב למען שלא להחזיק טענות הקהל והרב הזהיר את השו"ב שיבוא על נסיון לפניו ולא שמע לדבריו אם ראוי לקבל שו"ב זה ביושב פלוני יא בשו"ב אשר בנו נשתתף עם הקצבים ומקצת העם מרננים ע"ז יב בענין שחיטה חוץ אם הרוב יכולין לכוף את המיעט (יעיי' לעיל סי' י') יג בשיטת רשי' דבן פקיע פסיל להקרבה מטעם יוצא דופן וקשה שמעתתא דבן הבקר להוציא את הטריפה עוד שם קושי' נאה בשמעתתא זו יד בהמה שהירגש בה השו"ב בשעת שחיטתה ששוחט דבר זר ואחר שחיטה מצא בוושט מלא תבן נחתך לשניים טו פילפלא חריפתא בביאור כל פרטי דיני שחיטה המבוארים ביו"ד סי' א' (אנ"ה בסעיף ה' העלה בדעת הפרמ"ג דס"ל ג"כ דע"א נאמן כנגד הרוב עפ"י דברי הח"ס עיי"ש ויש לעיי' דבפרמ"ג כללי רובא וחזקה (הנדפס בסוף היו"ד) מבואר בהדי' דע"א א"נ נגד הרוב ומה שהביא בשם הר"ן באמת הר"ן לא כתב כן רק לענין חזקה רק דהפנ"י כתב סברה זו גם לענין רוב כמו שמביאו בעצמו בד"ה בהג"ה הערני ידידי הרה"ח מו"ה שמואל זאב נ"י מפה במשכ' אא"ז ז"ל דלדעת ר"ש ב"ח ניחא דגם לדעת ר"ש ב"ח אכתי קשי' דנהי דמצא לשחוט בעצמו אבל עכ"פ קשי' משאר עבודת דפסילות בזר אמנם לענ"ד קושי' כזו יש להקשות גם אדברי המקנה בריש פ' האיש מקדש במה שכ' שם ליישב קושי' זקיני הפנמ"א דאמאי לא פשיט הש"ס דשליחא דרחמנא נינהו מדמקבלין נדו"נ מנכרים ותי' דשחיטת קדשים ל"ב שליחות ודבריו הם בעיני הפלא"ה דעכ"פ משאר עבודת קשי' דשאר עבודת ודאי פשיט דבעי שליחות כדמוכח מש"ס גופא שם דמבע"ל אי כהנים שליחא דידן עיי"ש, וצל"ע במש"כ אא"ז ז"ל ליישב דהו"א דהקישא מתקיים במילתא אחריתא עיי"ש ותמוה לי דהא מוכח ממתני' דנדה דף מ"ו דמקבלין הקדישות ממופלא הסל"א עיי"ש וא"כ אכתי קשי' דאמאי לא פשטינן בש"ס ממתני' זו ובגוף הקשי' עיי' בפנ"י ר"פ האיש מקדש שהוקשה כהיי"ג מהא דאדם מביא פסחו על בניו כשהם קטנים עיי"ש) טז פילפולים נחמדים וביאור רחב לכל פרטי דיני שחיטת נכרי המבוארים ביו"ד סי' ב' (אנ"ה מה שהביא בדף י"ח ד"ה הג"ה בשם תפ"י דחזקה דאין אדם חוטא ולא לו לא מהני נגד חזקה ושוב ראיתי כי הובא גם בפת"ש סק"י ואני בער ולא אבין דהלא זה הוא קושי' הב"י ססי' קי"ט לשיטת הרמב"ם ז"ל והובא בטו"ז ססי' הנ"ל ובפוסקים שם לסעי' ג' ותי' כל אחד כפי דרכו ובגוף הדבר הערותי מש"ס קידושין דף ס"ג בקידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתי דנאמן אחד לומר לזה קידשה דחזקה דאא"ח ול"ל ומבואר דמהני אף נגד חזקת א"א ושוב עיינתי בתפ"י וראיתי שהעיר בזה וכ' דש"ה דאינו מתנגד להחזקה דאפשר דבאמת קידשה והנה כסברא זו מבואר שם בר"ן שכ' ליישב קושייתו על רב אסי דאמר נאמן לכנוס והוקשה דהא אין דבר שב"ע פונ"ש ותי' דאינו אלא כמברר החזקה ומשו"ה נאמן אף בדבר שב"ע ועכ"פ מדלא הקשה רק על רב אסי משמע דלרב הוי ניחא לי' ועכ"ח משום דחזקה דאא"ח ול"ל מהני אף נגד חזקה אמנם בפנ"י שם הוקשה באמת גם על רב והביא ראי' מיבמות דף פ"ח דלא מהני נגד חזקה ועיי' עוד בפנ"י שם בקידושין ס"ה שכ' דדבר זה מבעי' לי' להש"ס ביבמות שם ומה דסיים אא"ז ז"ל דלשיטות הראב"ד דס"ס מהני גם בדמאי ע"כ דאיני נאמן בשל אחרים עיי' בראב"ד פי"א מדמאי ופי"ב מה' מעשר שחולק באמת על הרמב"ם וכן בפי"א מה' עדות ואם הוקשה הראב"ד בעצמו ממתני' דדמאי הנ"ל שהוקשה הב"י וי"ל בזה פרפרת דראב"ד לשיטתו והרמב"ם לשיטתו ודו"ק בדף ט"ז ד"ה והנה מה שהביא בשם התוס' סוטה יגעתי ולא מצאתי אי' מקומו אבל באמת מבואר כן להדי' גם בש"ס ב"מ קט"ו גבי לא ירבה לו נשים אליבא דר"י עיי"ש ועיי' סנהדרין כ"א וברש"י קידושין ס"ח ע"ב וצ"ע ברש"י שם כיון דכבר הביא ש"ס דב"מ הנ"ל אמאי הביא אח"כ ש"ס דסנהדרין ומשמע מדברי רש"י ז"ל דדבר זה איני מבואר רק בסנהדרין ובאמת מבואר כן גם בש"ס ב"מ הנ"ל) יז פילפול נחמד בדין שחוטת חולין אין צריך כוונה ובסופו יישב נכון לשיטת הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' פרה דשחט את הפרה ונשחט עמה בהמה אחרת בלי כוונה כשירה אשר הוא לכאורה נגד הש"ס חולין ל"א יח ביאור רחב לדיני השוחט לשם ע"ז המבואר ביו"ד סי' ד' פילפול עומק בסוגי' דרביצה ושאר ענינים המסתעפים לזה (אנ"ה בדף כ"ד (בד"ה אלא דע"ז) העלה כלל חדש דל"ש לומר אין אדם משים עצמו רשע אלא בדבר שנפסל בו לעדות וסיים וצריך שקידה רבה עיי"ש, עיי' מזה בנוב"י מהדו"ת אה"ע סי' קנ"ו (ד"ה ולפי) ועיי' קצוה"ח סי' ל"ה שהביא כן בשם התומים אבל הוא חולק עליו וע"ע בשער המשפט סי' מ"ו ס"ק י"ז ועיי' בפת"ש יו"ד סי' א' סק"ו לענין איסור דרבנן, בדף כ"ז (בד"ה וי"א) במש"כ ליישב סתירת המחבר קשי' לכאורה דהא קיי"ל מודה בקנס פטור והזשא"נ אינו מחיוב לשלם רק מטעם קנס ועיי' לקמן סי' י"ט ד"ה ובשו"ע העיר בזה ועיי"ש מש"כ ולפי דרכו בכאן י"ל לפי דעת הש"ך בחו"מ סי' שפ"ח ס"ק נ"א דבקנס דרבנן מודה בקנס ג"כ חייב והזשא"נ ג"כ ל"ה רק קנסא דרבנן כדי שלא יהא כאו"א הולך ומטמא טהרותיו של חבירו כמבואר בגיטין דף נ"ג], אלא דלכאורה צ"ע ד"ק דהא בכהיי"ג נאמן לאסור דנימא מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן ג"כ לאסור כמבואר בגיטין דף נ"ד כהיי"ג עיי"ש ויש ליישב עפימש"כ הטו"א ביו"ד סי' קכ"ז דלא שייך לומר כן רק היכא שאינו מעיד נגד החזקה עיי"ש ודו"ק) יט פילפול נחמד בדיני תקרובת עי"ז בענינים הנ"ל כ פילפול נחמד בענינים הנ"ל (בדף ל"א מן ד"ה כ' הרמב"ם מתחיל סי' כ') כא בשיטוה הרמב"ם ז"ל דב"נ אינו נהרג על אבמה"ח של עוף ליישב קושי' הפלתי משס' פסחים ע"ג (מש"כ מיהא לפימש"כ בסי' הקדים עיי"ל סי' י"ח דף כ"ח ד"ה ועפ"י עיי"ש) כב בדיני השוחט לשם קדשים המבואר ביו"ד סי' ה' (אנ"ה בד"ה עיי' כו"פ העלה דהיכא דאקדשה ע"י מעשה לא מהני שאלה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה עיי' ש"ך חו"מ סי' רנ"ה שכ' סברא זו בטעמא דלא מהני שאלה היכא דאתי ליד גיזבר ועיי' קצוה"ח סי' רנ"ה דמהיי"ט הה"ד היכא דקנה לי' חצר של הקדש ועיי' שו"ת מהר"י אסאד ח"א סי' שי"ח לענין שבועה בכתב כג בדינים המבוארין ביו"ד סי' ו' במה שוחטין כד בדין קביעת סכ"ן בגיכגול המבואר ביו"ד סי' ז' כה בענין נבילת עוף טהור אינה מטמאה אלא בבית הבליעה ובענין טומאת נבלת בהמה ובענין מה שהמציאו הרופאים שמכניסין מזון לחולה דרך המעיים אם הוא בכלל איסור אכילה ביוהכ"פ ובקושי' המנ"ח לשיטות הרמב"ם ז"ל דס"ל אעפ"י שלא הזיז את הטומאה מטמאה במשא וקשה מנדה דף כ"ב כו בשמעתתא דרובא חולין י"א (אנ"ה מה שהביא בשם הב"י סי' תל"ז העיר אחי החתן עמרם צבי נ"י דצ"ע דלא משמע כן מהב"י ונראה דאין כוונתו דכ"כ הב"י רק דס"ל כקושי' הב"י לאמת דברוב א"צ לברר ובחזקה צריך לברר, מיהו צ"ע מהא דקיי"ל רוב מצויין אצ"ש מומחין הן ואעפי"כ אי איתי' קמן צריך לשאלו כמבואר בחולין רפ"ק ויו"ד סי' א' ועיי' מג"א ומחהש"ק שם אמנם י"ל דשא"ה דאיכא חזקת איסור דבהמה וכ"כ הראש יוסף בחולין דף י"א משא"כ הכא דאנו דכין לענין איסור טריפה ולשיטות התוס' ביצה כ"ה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ודו"ק) (ובענין זה עיי' עוד סי' ל"ז מ"ד וקי"ב) כז בשו"ב אשר אינו עושה בדיקת חוץ בריאה כח בהא דקאמר רבא בחולין דף ה' מומר לאכול נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו וקשי' מהוריות דף י"א וליישב שיטות הרי"ף שהשמיט מימרא זו (וכבר נדפס בישוב שיטות הרי"ף בסי' ט"ז ס"ב) כט בהמה שנטרפה אי אסורה החלב לב"נ, ופילפול בשמעתתא דחלב מנ"ל דשרי בכורות דף ו' ל בקושי' התוי"ט פ' י"ב דכלים בהא דטבלה שנחלקה לשנים חכמים מטהרין דמ"ש מהא דתנור שנחלקה לשנים דאמרי' א"א לצמצם, ובסופו פילפול בדברי ח"ס שחידש דכל היכא דהל"ת בכרת גם העשה בכרת לא בדיני כיסוי הדם המבואר ביו"ד סי' כ"ח לב פילפולים בענין שמונה מיני טריפות וי"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני לג פילפול נחמד בענין הנ"ל נחלק לד' אותיות (א) בישוב שיטות הרמב"ם דלא חשב רק שמנה מיני טריפות (ב) במש"כ הרמב"ם אעפ"י שכולם הלל"מ אין לך בפי' אלא דריסה (ג) בהא דיליף הרמב"ם דטריפה א"ח מלכלב תשליכון אותו (ד) במש"כ השיך קריעה היינו נקרע רוב בשר וכיו"ב לד בהא דפרש"י בחומש עה"פ להבדיל בין החי' כמ"ד טריפה חי' שלא אליבא דהילכתא ובסופו ישוב לשיטות הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לקולא ותמהו עליו מסוגי' דרוב (ועיי' לקמן סי' קי"ב) לה בדיני מכה בעצם הגילגולת המבואר ביו"ד סי' ל' לו בשיטות בה"ג שבשו"ע סי' ל"א דמטריף גם בניקב קרום העליון של מוח לבד ל"ז חקירה בהא דמטרפינן ניקב קרים של מוח אפי' בקרום א' אם הוא טריפות מחמ"ע ובדברי פמ"ג דטריפות שאינו מחמ"ע בעי' בספיקו שהיי' כ"ד חודש לח בשיטות הרמב"ם דאפי' נברא חסר בא' מאברים הפנימים פסול לקרבן ובסופו לשיטות הב"ח דנשמטה יריכה טריפה אפי' בלא איעוכל ניבי' לט בדיני טריפות הלב המבואר ביו"ד סי' מ' מ בשיטות רשב"א דנטילת הכבד טריפה מחמת חסרה המרה ובשיטות הרוקח דכבד שנימוקה טריפה אפי' נשתיירו ב' זתים ובדברי פמ"ג דלרשב"א הנ"ל ב' כבדים כשרים:
מא בדיני טריפות בנמ"ע המבואר ביו"ד סי' נ"ו מב בדין אם נמצאו בנמ"ע יתירים המבואר ביו"ד סי' מ"ז מג בהא דקאמר עולא בחולין מ"ג ישב לו קץ בוושט א"ח שמא הבריא ופרש"י וקו"ד אין בו בפנים ובפלוגתות טו"ז ובקה"כ בנמצא קץ מונח אי נפ"מ בקו"ד וישוב לשיטות הראב"ן דפוסק כעולא הנ"ל מד במה שהעלה הפמ"ג דניקב זה שלא כנגד זה לא הוה רק ספק טריפה ובדין נקיבת הוושט אי מקרי ספק בשחיטה, וישוב לשיטות הרמב"ם ז"ל דפסק תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו וקשה מש"ס ב"מ ו' (אנ"ה במש"כ לדחות ראי' הכ"ס נראה דחסר איזה תיבות וכצ"ל וכבר הקשה כן בתשו' ח"ס סי' כ"ד אותי' דכל כינה דלא ידעי' דאזלינן בת"ר א"כ החשש הוא על כל הטריפות ע"כ כיון שהתחיל לברר צריך לברר גם המיעוטא דמיעוטא" וכ"ז וכו' [כ"ה גם בתשו' רעק"א מהדו"ת סי' ק"ג] והמעיין בפנים יראה דלזה כוון אא"ז ז"ל עיי"ש היטב בח"ס והביא דברי ח"ס אלו בכ"מ עיי' לקמן סי' כ' וסי' ע"ד אות ו' ד"ה ויתיישב וסי' פ"א אות ה' בד"ה ועפ"י בסופ' מה שהקשה על הפמ"ג דהא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר עיי' בס' משמרת שלום על הפמ"ג שכ' דזה באמת כוונת הפמ"ג דמהיי"ט הקשה אח"כ דעכ"פ ליבדק אחר נקיבת הוושט עיי"ש אבל לענ"ד דבריו תמוהים דממש"כ הפמ"ג "ולא די לנו בצער הזה' וכו' עיי"ש מבואר להדיא דאכתי גם קושי' הראשונה קשי' לי' ועכ"פ קושי' אא"ז ז"ל אכתי תמיהא קיימת הוא (תשובה זו נדפסה שלא במקומה ושייך אחר תשובה שאחריה) מה במה שהעלה הפמ"ג דוושט שניקב עור א' ועלה בי קרים וניסתם ושוב ניקב העור הב' כשר וחקירה בוושט שניקב ועלה בו קרים וניסתם אי מקרי נבילה וכן דבר שסופה לנקוב אי מקרי נבילה מו ריאה שנמצא על חרוץ הוורדא בועה מים שאינם זכים וכאשר התחילו למעך בבועה כדי להעלות בשר הריאה נתכסה נקרע ולא הספיקו לבדוק אם הי' מעלה בשר הריאה בכולה או לא מז בדין נקודות אדומות בריאה וניכרים בתוכה נקבים קטנים אם צריכין למשמש תחילה היטב בעור הריאה מח ריאה שנמצא עליה בשר בלוי והי' תחתיו מלכד פורתא ומזיעה דם מעט וכאשר קינח השו"ב את הדם לא יצא עוד והריאה לא ביצבצה מט האיך להתנהג בבדיקת פושרין היות כי נגזר מפקידה הממשלה שלא לרוק על הריאה בבדיקה נ ישוב נחמד לקושי' הטו"ז בסתירת הבה"ג שכ' דצריך לאפוקי לריאה ואי לא עביד הכי טריפה נא חמש אווזות שנתערבו אחר שחיטתן ושוב מצאה אשה ריאה של אווז אחד קשה במשמוש היד וקרעה ומצאה ב' ביעות וכאשר הובא לפני המורה לא הי' יכול להכיר אם בשר הריאה הי' שלום וכבר מלכה האווזות יחד וגם שלחה לבעה"ב אחרת (אנ"ה מה שהשיג באמצע התשובה על השואל דא"א לצרף כאן דברי הש"ך להתיר בהפ"מ בלא נודע מעעם ס"ס עיי"ש ואני הצעיר אשר דרכי החכמה נעלמי ממני לא זכיתי להבין כוונתו דהרי זה דומה ממש לנדון הש"ך כיון דל"ה רק ספק עיי"ש בקיצור דיני ס"ס דין א' ועיי' בבינ"א שער הקבוע סי' מ"ז ובענין זה עמדתי בשו"ת נוב"י מהדו"ק יו"ד סי' ט"ז עיי"ש בעובדא דידי' שנמצא נקב בטחול אחר שנתערבו הרבה בהמות במקולין ואמאי לא התיר מכח דברי הש"ך הנ"ל כיון דל"ה רק ספק טריפה כמש"כ הוא עצמו שם והי' ג"כ הפ"מ וסעידת מצוה וצ"ע בכ"ז) נב במה דפרש"י במכות ט"ו דלמ"ד קול"ק מיד שבא לב"ד לוקה דאל"כ לעולם הוא יכול לומר מקיים אני נג טרפש הכבד שנסרך לביה"כ אם צריך לבדוק כל הפרש שבכרס או סגי בבדיקת פושרין שבהוי"ב נד איך להתנהג בבדיקת בתרנגולים מסורסים מאחר דאנו רואין כ"פ שמתים תחת יד המסרסן בה עצם רחב כמו אגודל ועוקץ בראשו שנמצא בעוגל של שומן אווז ובדין בהמה שאכלה קאו"י אם מותר למכרו לעכו"ם (אנ"ה לכאורה דבריו צ"ע במש"כ דהטו"ו לא כ' סברתו רק להני שיטות בסי' נ"א דסגי בנמצא ריעותא בדופן משא"כ להלכה דבעי' תחב לא' האברים עיי"ש, הלא הטו"ז סיים שם דלפי תי' זה ל"ה צריך בדיקה רק דמ"מ נכון לבדוק מחמת דאפשר לברר ולהנ"ל תפ"ל דמצד הדין צריך בדיקה לדידן אף לתי' זה תו צ"ע דע"כ סברא זו קיימת גם להלכה ממ"ש הטו"ז בסי' ל"ג ס"ק ט"ו דמנהיי"ט נמצא מחט בוושט ולא תחב בו כשירה עיי"ש ודו"ק ותו דממקומו הוא מוכרח דלפי"ד אא"ז ז"ל א"כ צדיק מה פעל הטו"ז בתירוצו דאכתי הקושי' במקומה כיון דהמחבר פסק בסי' נ"א דבעי' ניקב לפנינו ואולי אין כוונתו לומר רק דהטו"ז בסי' ל"ט לא ניחא לי' בזה לדינא מטעם שכתב אף דלדברי המחבר ע"כ צ"ל כן (והמעיין בפנים יראא דכן משמע קצת מלשונו) אלא דמ"מ אינך קושי' הנ"ל צ"ע ואף אם כאמר כוונתו דר"ל דהטו"ז בסי' ל"ט הדר בי' מהך דסי' ל"א (וזה ג"כ במשמעות לשונו) אעפי"כ עדיין צ"ע קושי' הב' שהקשתי מסי' כ"ג ודי"ק נו בשיטות האגור דטריפות הכולי' הוא משום שסוף בנמ"ע ללקות וקשה א"כ כולי' שהקטינה הו"ל להכשיר דתרי רואין ל"א וישיב לשיטות הרמב"ם ז"ל דלא חשיב רק שמונה מיני טריפות (ועיי"ל סי' ל"ג) ובשיטות הכלבו דניטל הכליות ע"י חולי טריפה נז קצב א' שחט ז' כבשים ונמכר הבשר ושוב אח"כ נלקחו משם ג' ראשים ונמצאו מים בתוך השלחופית באופן כי הי' וודאי טריפה נח פילפול בדיני שבירת העצמות וצוה"ג המבואר ביו"ד ס' נ"ה ונ"ו (ועיי"ל סי' ל"ח בסופו) נט מי שיש לו פרה אצל ערל שמחזיק אותה למחצית שכר ונולד בה ספק דרוסה אם מותר להשהותה בבית העכו"ם יב"ח ואנ"ה מה שהקשה על הח"ס דהא איכא חששא שימכור החמאה במקום שאוכלין חמאה של עכו"ם לכאורה עדיפה מנה הול"ל דניחוש שמא ימכור החלב לישראל ובישראל עומד ע"ג, (גם מה שהק' מבצים לכאורה הא בעוף בלא"ה כל"ח לתקלה כמבואר בסי' נ"ז בש"ך ס"ק מ"ז א"כ א"צ להרהינה כלל ואולי אזיל בשיטות בה"י הובא בבאה"ט ס"ק כ"ב דגם בעוף אין להשהות או עכ"פ נפ"מ היכא דצריך להמתין זמן מרובה עד שטעון) ובפרה שנגע אש בגופה בשעת שריפה ועשה בה רושם כוי' מבחוץ ויש כחוש לנחמורו בכוו"ע אי מותר החלב ס רועה א' בא ואמר לבעה"ב שבדרך ראה שועל א' מתעסק באווז ולקחו ממני ושאל את הבעה"ב אם אינו שלו ועי"ז אסף בעה"ב כל העופות שבחצר ומצא שא' חסר וג' פצעים ובדק בדיר שלהם ומצא חור שהשועל יכול לכנוס דרך שם (ועיי' עוד סי' קי"ג שאלה ענין דריסה הנשמט ממקומו) סא פרה שצולעת מה דין החלב ואת"ל דאסירה מהו לקיימה מחשש תקלת חלבה ואם מותר למכרה לעכו"ם סב פילפולים נחמדים בענין איסור אבמה"ח סג מש"כ הטור בסי' ס"ד דאיסור חלב אינו נוהג בבהמה טמאה ותמהו עליו דמאי נפ"מ בזה לדידן סד פילפולים נחמדים בענין איסור גיה"נ נחלק לו' אותיות (א) (ב) בשיטות הרמב"ם ז"ל דיעקב הוסיף גיה"נ (ג) בחקירת הפמ"ג אי בגיה"נ מצטרף באכל כזית בכא"פ (ד) בדברי פלתי בשם מנקר א' שהרעיש דגיה"נ היא גיד אחרת (ה) בשיטות הרמב"ם דהאוכל גיה"נ של נבילה לוקה שתים (ו) בשיטות הרמב"ם דגיה"נ מותר בהנאה והקשו חכמי לונ"ל דהא ס"ל אין בגידון בנו"ט (ועיי"ל סי' ס"ו אות ב') (במש"כ באות ד' דמתני' ע"כ איירי בנקבות דקתני במוקדשין והקשה דהא בכור זכר הוא ואחי הב' החתן החו"ב עמרם צבי נ"י העיר דבלא"ה קשה דהא ריו"ח מוקי לה גם בעולה עיי"ש והרי עולה זכר הוא אמנם במש"כ אא"ז ז"ל ליישב האי דבכור דמתני' נקט האי לישנא על האם ולפי"ז י"ל כ"כ לריו"ח דע"כ בוולדות קדשים איירי ע"כ נקט האי לישנא על האם עיי' היטב בתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ק"ב ותבין ועיי"ש שהעיר ג"כ מראי' זה ממש"כ רש"י כגון חטאת ושלמים) סה בהא דאמרי' בחולין צ"א פרע להם ביה"ש טול גיה"נ בפניהם כמ"ד גיה"נ נאסר לב"נ והקשו בתוס' דילמא משום שהי' מקיימין כה"ת עד שלא ניתנה ובקושי' מהרש"א אמאי ל"א נמי שישחוט לפניהם סו פילפולים נחמדים בענין דם שבישלו ושמלחו ודם הכבד ודם היוצא ע"י כבישה מעל"ע (אנ"ה מש"כ באות א' לידחות דברי הח"ס נראה דהר"ן בעצמו הרגיש בזה, דכ' משא"כ חלב עובר בין חי בין מבושל, ובאמת כבר תמהו האחרונים ע"ד הר"ן דהא בהדיא מבואר בש"ס פסחים כ"ד דחלב חי פטור ולפי"ד אא"ז ז"ל דברי הר"ן ז"ל נכונים דע"ז ל"ש לומר חומר דהא גם בדם שלכ"א מותר ואם יהי' חלב חי דרך אכילה יהי' אסור באמת ומדברי אא"ז ז"ל נראה שהבין כן בכוונת הר"ן ז"ל דהא העתיק לשונו דחלב בין חי בין מבושל לוקה עיי"ש והח"ס לא העתיק באמת כן לשון הר"ן עיי"ש, ולענ"ד י"ל בישוב תמיהת האחרונים הנ"ל על הר"ן ז"ל עפ"י דעת הפלתי בסי' פ"ג דאי נוטל"פ אסור גם שלכ"א אסור וא"כ לר"מ דס"ל בע"ז דף ס"ז דנוטל"פ אסור גם שלכ"א אסור בכה"ת מעתה שפיר הקשה הר"ן ז"ל דהא סתם משנה ר"מ הוא ולדידי' ע"כ שלכ"א אסור וממילא גם חלב חי אסור וא"כ ליתני חומר בחלב דלדידי' ליכא לתרץ כמש"כ הח"ס כיון דחלב אסור גם חי וא"ש, והגם דראיתי בשו"ת פנ"מ חיו"ד סי' רפ"ו שהאריך דאי אפשר להקשות קושי' מכח סתם משנה ר"מ עיי"ש אבל באמת מצינו בכ"מ דפריך הש"ס קושי' מכח סתם משנה ר"מ עיי' שבועות דף ל"ח ע"א ובשבת דף קל"ד וכן בגיטין דף נ"ד ע"א, ומש"כ אא"ז ז"ל די"ל תנא ושייר אלא שהניח בצ"ע אם גם בכהיי"ג שייך לומר תנא ושייר עיי' בשו"ת עט"ח סי' ז' ולכאורה י"ל בלא"ה כיון דלא נחית למנינא א"כ ל"ק מאי שייר דהאי שייר כמש"כ תוס' בב"ק ר"פ מרובה ד"ה מרובה אלא דלפימש"כ הפנ"י בב"ק דף י' דכוונת התוס' אינו רק משום דל"ק רק חדא מילתא עיי"ש א"כ כאן ל"ש זה אמנם אעפי"כ י"ל בלא"ה עפי"מ שהקשו התוס' במנחות דף ע"ד דליתני חומר בחלב בלאו דזרות א"כ י"ל באמת תני ושייר ודו"ק בד"ה ובחי' ח"ס, העלה בסופו דלבשל דם לכו"ע אסור מה"ת בכש"כ ממש"כ הנוב"י עיי"ש ונפלאתי על ד"ק דלא מיבעי' דלאו כש"כ היא אלא דאין לו שים דמיון לכאורה להתם דזיל בתר טעמא דהרי דברי הנוב"י הם שם במהדו"ת חוו"ד סי' מ"ה וכ' שם טעמא דמילתא משים דיבש ביבש אפשר להכירו ע"י אליהו ועיי"ש אבל לבשל דם מהיכ"ת יהי' אסור מה"ת וכדי לקיים הדברים נראה דבאמת כדברי הנוב"י מבואר גם בשו"ת ח"ס סי' שי"ט וחו"מ סי' כ"ב וחילי' דמרן הח"ס הוא דאל"כ מפני מה אמרה תורה לכלב תשליכון אותו יבטלנו ברוב אלא ע"כ דיבש ביבש אסור לבטל מה"ת ולפי"ז י"ל דהכרה זה גופי' איכא גם כאן דאל"ה אמאי אמרה תורה על הארץ תשפכנו ואמאי ישפכנו יבשלנו ויהי' מותר אלא ע"כ דבזה אסור לבטל מה"ת הן אמת דקרא דעל הארץ תשפכנו כמים אינו מיותר דאיצטרך לדם קדשים שאינו מכשיר כמבואר בחולין ל"ג ובכ"מ ולחד מ"ד בפסחים כ"ב ילפי' מנה היתר הנאה וכן בחולין דף פ"ד ילפי' מנה דדם בהמה לא בעי כיסוי ועיי' עוד בפמ"ג סי' ע"ג שפ"ד ב' בשם לבוש דמכאן ילפי' שריותא דכבדא מ"מ הלא גם קרא דלכלב תשליכון אינו מיותר עיי' בפסחים כ"ב ע"א ועיי"ש רש"י ותוס' וצ"ע באמת [ובאמת כאן אפי' אי היה כתיב בתורה יבשלנו הוה מוכח ג"כ הני ילפותות כמו ונתשפכנו כדדייקת שפיר רק מש"כ לבוש ל"ה מוכח ודברי לבוש באמת צ"ע דהא קרא איצטרך ועיי' לקמן אות ד' ובס' ת"ל כ' הפמ"ג טעם אחר מנ"ל דכבדא שרי ועיי' ערוה"ב עה"ת פ' ויקרא עה"פ ואת היותרת] באות ב' הקשה דאמאי לא ילפי' היתר הנאה בגיה"נ בק"ו מדם ועיי' פלתי סי' ס"ה ופמ"ג בפתי' לה' מליחה שהקשו ותירצו כן ועיי' פלתי סי' ק' דר"ש דס"ל כ"ש למלקות ע"כ ס"ל דם שבישלו אינו ע"ע מהא דיבמות קי"ד ועפי"ז מיושב ג"כ הרמב"ם ז"ל דהגמ' שפיר קאמר לר"ש גיה"נ אסור בהנאה דר"ש לשיטתו דדם שבישלו אינו ע"ע משא"כ להרמב"ם לשיטתו דדם שבישלו ע"ע שוב איכא ק"ו מדם וא"ש) סז במ"ש רמ"א בסי' ס"ט דאם הכלי חולבת ויש בו ליכלוך אסור הבשר אף לאחר שיעור מליחה וכ' הטו"ז דהה"ד אינו מלוכלך אם הכלי ב"י (אנ"ה דברי אא"ז ז"ל צ"ע דא"כ באמת אמאי התיר רמ"א בסי' ע' ס"ב בנמלחו דלים בכלים של בשר ובטו"ז שם מבואר דהה"ד בשאר איסורים ולהנ"ל בשאר איסורים דהטעם משום טהור מליח וטמא תפל הו"ל לאסור וכן צ"ע מסעיף ג' שם עיי"ש תו צ"ע מהטו"ז סי' ק"ה ס"ק כ"ט עיי"ש ודו"ק, ומש"כ בשם הש"ך משום דהוה טהור מליח וטמא טפל וכן הבין גם בחי' רעק"א שהביא וכן בפת"ש סי' ק"ה ס"ק י"ג אבל בפמ"ג שם בסי' ק"ה שפ"ד ונ"ב לא כ"כ עיי"ש ועיי' בתוס' חולין קי"ג וברא"ש שם אשר משם מקור דבר זה ויש לי מקום להאריך בכ"ז ובאתי רק להעיר) סח בדין בשר ששמוהי בשק קודם שיעור מליחה סט חקירה אי אמרי' תרתי אין אנו בקיאין (אנ"ה מש"כ בסופו ראי' לדברי חי' רעק"א דאכ"ה למאי כפ"וו כ' רמ"א בסי' צ"א דהציר נחשב אינו נאכל מחמת מלחו אף במליחה מועטת עיי"ש וצ"ע דכוונת רמ"א נראה פשיט דנפ"מ בהפיוו דבקיאין אנו כמש"כ הרונ"א שם בסעיף זה בהג"ה ראשונה ועיי' שפ"ד שם סי' צ"א ס"ק ט"ו (ואולי ומשמע לי' מלשון הרמ"א מדכ' אפי' במקום דהבשר אינו אוסר דלא נחשב רותח ומשמע לי' דאפי' באין הפ"מ קאמר) ע י' בר אווזות שנמלחו עם ב' אינדיקעס ואח"כ נמצא בא' מהם מחט בחלל הגוף עא בונה שהעלה החוו"ד דבשר ששהה ג"י בלא מליחה וצלאו בשפוד ואח"כ רוצים לצלותו בקדירה דדינו כמבשל ובקושי' האחרוני בהא דאסור להשהות ג"י לכתחילה מ"ש מעוף ספק טריפה דל"ח לתקלה ובחקירת החוו"ד אם העצמות מצטרפין לשיעור ס' במליחה ופליאה נשגבה על הח"ס בדין מליחה ע"ג ניצית (מש"כ באמצע התשובה דהכי אשכחן גם בכבוש כמבושל ומ"מ אינו כמבושל ונונש עיי' עוד בסי' ס"ט סעיף ט"ו עיי"ש בש"ך וטו"ז ועיי"כ סי' ס"ו אות ג') עב אם מותר להדיח אווזות שלמים עם עורן תוך ג' ימים ולאברים הפנימים ישפוך מים לחכל שלה ע"י נטילת הוושט עג בנה שהעלה השאג"א דבדם קדשים איכא ב' לאווין וב' כריתות וקשי' עליו מש"ס כריתות י"ד
עד פילפול עמוק וחריף בדיני סימני עופות המבואר ביו"ד סיי פ"ב וסיגי' דנשר (אנ"ה מש"כ באות ח' דמרא דשמעתא הוא ר"י הנה מרא דשמעתא הוא רב אסי אלא דעכ"פ קישייתו שפיר קשי' דרב יהודא קאמר התם מרדא ספיקא עיי"ש ועיי' לקמן סי' ע"ו ד"ה איברא ובלוח הטעות והתיקון שם) עה ע"ד העופות החדשים אשר משונים משאר עופות בחלקת צוארם שאין להם ניצות על הצואר גם צוארה הוא אדום מאד עו אודות בר אווזות דומין לשאר אווזות אלא שבקונתן הם גדולים יותר וכן אבריהם אלומי טפי מנייהו פילפול גדול בסוגי' דנשר ובשיטות הריב"ש דבבדיקת סימני טהרה ל"א בת"ר עז בדיני סימני דגים המבואר ביו"ד סי' פ"ג עח בדיני תולעים ושרצים הנמצאים במים המבואר ביו"ד סי' פ"ד עט כעקווא"ר ואו פאיוויר"ל) הנעשה מפירות פפויוומן ונעשה סתם ע"י ישראלים שאין בודקין יפה מתולעים אם מותר למכרו בחזקת כשרות פ בדיני סימני חגבים המבואר ביו"ד סי' פ"ה פא פילפול נחמד בענין סימני בצים פב בענין איסור בישול בב"ח נחלק כח' אותיות (א) בשיעור איכות הבישול וח"ש וב) חקירה אם החלב כבר נתבשל כמאב"ד אי אסור מה"ת ג) בהא דהרמב"ם ז"ל השמיט הא דבעי' בישול שאחרים אוכלין אותו ודא צלי וטיגון אי אסור מה"ת וה) היכא דהחתיכה נאסרה שלא ע"י רוטב אי אסור מה"ת וו) בקושי' העולם מנ"ל דטע"כ מה"ת דילמא ציותה תורה להגעיל משום בב"ח (ז) בענין טע"כ בב"ח (ח) בבישול ח"ש בב"ח אי אסיר מה"ת (אנ"ה מה שהניח בצ"ע באות ב' אם הבשר עדיין לא נתבשל כמאב"ד אי אסור בהנאה הנה לפי דעת הפמ"ג בפתי' לבב"ח וכן ס"ל לרוב פוסקים דהא דבעי' כמאב"ד היינו דוקא ללקות אבל לענין איסור אסור מה"ת תיכף ומיד בבא לחם כ"ר א"כ אין מקום לספק זה ועיי' כרתי ס"ק ג' בסי' פ"ז [ומדבריו משמע דלהפר"ח באמת אפי' איסורא ליכא מה"ת] אוונם בריטב"א חולין ק"ח מבואר להדיא דאפי' איסורא ליכא מה"ת בפחות וונמאב"ד ועיי' פלתי סי' צ"ב ס"ק צ' והובא כאן באות א', ומש"כ באות א' בטעמא דבב' אמות ליכא איסור ח"ש עיי' פמ"ג בפתי' כוללת ה' שבת ד"ה שוב ראיתי שכ"כ באות ה' בסופו עיי"ש ועיי' פמ"ג בפתיחה לבב"ח ד"ה והנה משמע דשלא ע"י רוטב ל"ה רק דרבנן (וצ"ע בשפ"ד סי' ע"ז ס"ק א' עיי"ש]) פג עוד בחקירת הפמ"ג אי ח"ש בבישול אסור מה"ת ובישוב דברי רמ"א סי' פ"ז שכ' כל בב"ח שאינו אסור מה"ת ונותר בהנאה ליישב קושי' הפמ"ג פד בדין בישול בשר בה"ט בחלב ומר"ע פה במה שהמציאו חדשות אבק פראש"ק אם מותר להעמיד בו גבינות, ובסופו נדפס הערה ע"ד באה"ט סי' צ' במשכ' דחלב שבקיבה מקרי חלב שחיטה (אנ"ה מה שהעיר מדברי הש"ך ס"ק ל"ב עיי' עוד בש"ך שם סי' פ"ז ס"ק כ"ז וס"ק ל' בהמוסגר כי גם משם מוכח כן עיי"ש ודו"ק) פו במה דקיי"ל בסי' צ"א דאסור להניח בכלי של איסור צונן ומחלק הש"ך בין כלי שטף לה"ח בדבר יבש, ובדברי רמ"א שם ס"ה דהא דטהור מלוח וטמא תפל שרי היינו דוקא שהטמא יבש ובקושי' הצ"צ שם (אנ"ה מדבריו (ממש"כ בראש דבריו) משמע דס"ל להש"ך להלכה גם לדידן לחלק בין כ"ח ובש"ך מבואר להדיא דהטור והמחבר לשיטתם עיי"ש) פז פילפול נחמד בדינים השייכים לסי' צ"ב נחלק לז' אותיות (א) בפלוגתות רש"י ור"י בט"ח שנפלה על החתיכה שמקצתה תוך הרוטב (ב) במה שהעלה הש"ך בדבר גוש אפי' איכא הבל הקדירה אינו אוסר רק כ"נ (ג) בהא דהעלה הפלתי בסי' ס"ד דאף דקיי"ל דחלב בן פקועה אסור אם נפל לקדירה א"צ לשער במה שנתגדל אחר שחיטת אמו (ד) במה דקמיבע"ל להפמ"ג בזית רוטב איסור שנפל להיתר לל' זתים רוטב ול' זתים גוש א"נ דגוש שרי ורוטב אסור (ה) בענין תרי משהו בפסח (ו) במש"כ הטו"ז דעכ"פ ס' בעי' נגדה (ז) במה שהעלה הש"ך דבלא הוברר האיסור ל"א חענ"נ פח פילפול חרוף בשמעתתא דטיפת חלב (אנ"ה באות ב' תי' קושי' פנ"י דא"נ טע"כ אסור משום הנאה א"כ למ"ל קרא לאסור באכילה לשיטות הרמב"ם ז"ל עיי"ש אין להקשות דהא קרא שפיר איצטרך היכא דאיכא גוף האיסור ממש דזה קושי' בפ"ע וקשי' לרש"י גופי' בלא"ה ועיי' בתו"ח מש"כ בזה ועפי"ז גם דברי אא"ז ז"ל נכונים, באות ד' מה שהביא בשם התוס' בטעמא דבב"ח בטל כוונתו לפי"מ דאסברה לה הרא"ש הביאו באות ג' (והובא בש"ך סי' רצ"ט) ובתוס' אינו מבואר כן להדיא הסברא) פט בדין טיפת חלב שנפלה על הקדירה מבחוץ המבואר בסי' צ"ב ס"ה צ בדין אם נפל לתנור פנאדא"ש גבונה, המבואר בסוס"י צ"ד ובסופו הערה על הטו"ז סי' הנ"ל בדין אם בישלו מים בקדירה חולבת ותחבו בה כף חולבת, אג"ה מש"כ בטעם דכלי אינו אוסר רק כ"ק משים דהוה כחלב כחוש עיי"ש צ"ע דהא אפי' באיסור דל"ש בו שמנינית הדין כן דאוסר עד ס' ורק באיסור דרבנן מקלינן עיי' ש"ך סי' ק"ה ס"ק ט"ז ול"ח מיהו זה יש ליישב דטעמא דמחמרינן אף בכחוש ול"ש בו שמנונית הוא משום לא פליג והמנהג דאין לחלק כמבואר שם בש"ך ס"ק ל"ח, וכ"ז בדבר מאכל דעכ"פ איכא מאכל דשייך בו שמנונית משא"כ בכלי דבכל כלי הדין כן ועיי' כהיי"ג בטו"ז או"ח סי' ער"ה ס"ק א' וב'] א"כ גם באיסור דאורייתא הדין כן וז"פ ואף דלא סמכינן על חילוק זה רק במקום הפסד קצת כמבואר ברמ"א סי' ס"ד סעיף כ' יש לחלק דשם הוה חלב כחוש משא"כ בדבר דלא שייך בו שמנונית כלל דו"ק: אלא דצ"ע בעיני מטעם אחר דהא אפי' לדעת המחבר אוסר כדי נטילה ולא כ"ק כמבואר בסי' ק"ה סעיף ה' עיי"ש וצריך לדחוק דכלי גרע גם לענין זה ואינו אוסר רק כ"ק ודומה לקרים שעל הכליות עיי"ש סעיף ח' ומש"ז ס"ק י"ח) צא פילפול בדיני נ"ט בר נ"ט המבואר בסי' צ"ה, ובסופו תמוהא על הט"ז בענין קליפת הביצה מניקבת הוא צב בדברי התוס' חולין קי"ב שהביא ראי' דנ"ט בר נ"ט שרי גם בבישול מהא דכל יום נעשה גיעול לחבירו ובמש"כ הרב"י דבשר שור ואיל ועז ג' מינים הם ובקושי' הטה"ק, ובמה שהעלה המרש"א דל"א אין שבות במקדש רק באיסורי שבת צג בדין טעימת צנון ליישב ב' קושי' שבחי' רעק"א צד בדין מי לימוני"ס שמביאין העכו"ם בחביות ליישב סתירת המחבר מאו"ח סי' תמ"ז ושאר קושיות, (אנ"ה לא זכיתי להבין החילוק מש"כ לחלק בין דבר גוש לרוטב ואולי כוונתו משום דהוה הפ"מ דמביאין הרבה (ועיי' פלתי ס"ק ו') ובהפ"מ כ"א חענ"נ בלח בלח כמבואר בסי' צ"ב ס"ד וכבר כתב כן הפמ"ג במש"ז ס"ק י"ב ליישב קושי' הטו"ז שם עי"ש, ובאמת לא ידעתי מה הפ"מ שייך כאן כיון דאיירא במה שמביאין העכו"ם, אמנם דברי כ"ק אא"ז ז"ל הם תמוהים מאד בעיני בלא"ה ולא זכיתי להבין דבריו במש"כ ליישב דהמחבר לא התיר רק מי ליומני"ס משום דהוה מים הלא המחבר כ' וכן חתיכת דג מלוח, ועיי' בפרי תואר ס"ק ז' כ' ג"כ דאין להתיר רק המים ולא הלימוני"ס עצמן וחולק באמת על המחבר שכ' וכן חתיכת דג מלוח [ומ"מ בדברי הפר"ת אין אנו מוכרחין לומר דטעמי' משום דהוה לח בלח ול"א הענ"נ דאיהו לטעמי' א"ש בלא"ה דס"ל להלכה כרא"פ דל"א חענ"נ רק בב"ח עיי' פר"ת סי' צ"ב ס"ק י"א ובפמ"ג בסוף הפתיחה לה' מליחה, ואולי יש לקיים דברי כ"ק אא"ז ז"ל דעד כאן לא הוצרכנו לטעם דנתבטל בהאחרים אלא בליומוני"ס משא"כ בדג מלוח דמסתמא נחתכו קודם שנמלחו דכן הוא הדרך ובכהיי"ג איני נאסר עיי' טו"ז ס"ק י"ב ומש"ז ס"ק ט' וכ"כ להדיא הש"ך בס"ק ט"ז, ואפי' את"ל דלאו וודאי הוא אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דשמא נחתכו קודם מליחה, ובהצטרף עוד ספק דשמא חתכו בסכין חדש יש להתיר אף בלא טעמא דנתבטל דהא אם בוני לימוני"ס הי' ראוי להתיר מטעם דחתכו בסכין חדש רק דאסרינן מספיקא כמ"ש הש"ך בס"ק כ' ועיי"ש עוד אבל בחתיכת דגים דאיכא עוד ספק שמא נחתכו קודם מליחה שפיר יש להתיר אף בלא טעם דנתבטל וז"ב) צה במש"כ הטו"ז בסי' צ"ז דאם דכו שומים עם מרק במדוכה נאסר המדוכה אף לבשר, ובדברי הש"ך דבלא ראה שזב מאשטיד"א הוה ס"ס צו במה שהעלה החוו"ד דטעם הבלועה בחתיכה אינו מפליט ומבליע בכלי, ובדברי הפלתי דבעי' זב תחתיו בפשטיד"א צז בדין אי היתר נהפך לאיסור שחקר הפמ"ג, צח בדיני תערובות או"ה ואיסור נגיעתן נחלק לו' אותיות (א) בפליגתת רש"י ור"י אי מהני קעילא בלא ס' (ב) בענין אין איסור בליעה יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (ג) במה דס"ל להט"ו דצלי אוסר כ"נ ומליחה כ"ק ובענין חענ"נ (ד) בענין אי בב"ח אוסר חם בחם בלא רוטב (ה) בענין היתר מפטם לאיסור (ו) בשיטות הרשב"א דבדבר שיש לו פעפוע בצלי אעפ"י שיש ס' צריך נטילה, וישוב לקושי' רעק"א בסוגי' דירך, צט במה שמעיד הנסיון שכל משקה מדתו מרובה ברותח ממה שהוא בהיותו קר איך להתנהג בנפילת איסור לקר שלא הי' ס' אבל אם יתחמם יהי' ס', וכן נפ"מ לענין שיעור משקין של איסור או מצוה ולענין ברכה אחרונה, וכ"כ כפש"מ לענין שיעור מקוה (אנ"ה עיי' בשיטמ"ק לב"מ דף ס"א ד"ה ומצאתי ועיי' בהגהות מהרש"ש שם) ק במה שהעלה החוו"ד כלל חדש בענין ביטול ברוב וישוב נחמד לקושי' הפלתי בסוגי' דרוב (אנ"ה מש"כ בלשון קדשו ור"מ מתלמידי תלמידיו עיי"ש, לכאורה משמע מכ"מ בש"ס דר"מ תלמידו דרע"ק ממש הי' עיי' סנהדרין דף פ"ו ע"א ורש"י מגילה ב' ע"א ד"ה סתימתאה ועירובין דף י"ג ע"א ורש"י ר"ה דף י"ט ד"ה ור"מ עיי"ש, ואולי צ"ל מתלמידיו (ועיי' בפלתי שם סי' ק"י בבית הספק שכא הזכיר שם מזה כלל בקושייתו) קא במה שהעלה הפר"ת דחהר"ל אשר לאחר הביטול נמי לא תהי' ראוי' להתכבד רק לגוי לא מקרי חהר"ל קב ישוב לקושי' הש"ך במש"כ המחבר בסי' ק"ב ס"ב יש מי שאומר וכו' (ומה שהביא דברי הכ"מ דפ"ז דעכו"ם כבר הביאו האחרונים דברי הכ"מ הללו) ובענין הקושי' לשיטות רש"ל דמיעוט טריפות חיות עיי' מהר"ם שי"ק יו"ד סי' קכ"א) וישוב לדברי הכ"מ בה' נדרים דגידולי תרומה הוה דשיל"מ, וישוב לדברי הרמב"ם שכ' יראה לי דדשיל"מ בא"מ בטל, ובדברי התוס' ב"מ דף נ"ו דקושייתם הוא לכאורה קושי' הש"ס בנדרים קג במש"כ הרא"ש דטבל שנתערב בחולין הוה דשיל"מ לעשר מעציץ שאינו נקוב, וקושי' בשמעתתא דנדרים פ' הנודר מן הירק קד פילפול נחמד בסוגי' דדשיל"מ קה בשיטות רי"ו דמוס"ק שרי משום דבתר השתא אזלינן ובדברי מקו"ח סי' תס"ז במש"כ בישוב קושי' מג"א בסי' רט"ז וישוב לקושי' מג"א קו הדרא דכנתא דטריפה שנמלחה עם חתיכות כשירות וחד מנייהו נגע בהאיסור וכולן נוגעת זה בזה, וישוב לקושי' הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל' דמשכחת לה להמחבר דיהא מותר אפי' נגע בכולן (אנ"ה בגוף הענין כבר נשאל בכיו"ב בשו"ת רעק"א מהדו"ת סי' י"ט וגם דעתו לאסור [ומה שהביא בשם השואל דאיכא ס"ס צ"ע דהא הוה ע"י גילגול ואולי איירי בלא נודע הטריפות עד אחר שנתערב ובכהיי"ג יש להתיר (בהפ"מ) כמש"כ הפמ"ג בקיצור דיני ס"ס דין א' ומש"ז סי' פ"א ס"ק ה' ועוד בהרבה מקומות ועיי' לבו"ש בחי' דינים בכ"מ ועיי"ש בס"ק קי"ט] בד"ה ואיידי מה שהביא חקירת הפמ"ג אי אמרי' היתר נהפך לאיסור לכאורה צ"ע דהא עד כאן לא הוצרכנו לחקירת הפמ"ג ומנ"כ רק ביבש ביבש וכהיי"ג דליכא טעמא משא"כ היכא דתלי' בטעמא הלא פלוגתא עתיקה הוא רבינו חיים ור"ת, ועיי"ש במנ"כ, ואולי כיון דהטור פוסק ביו"ד סי' צ"ח כר"ת א"כ הו"א דל"א היתר נהפך לאיסור גם כאן משא"כ לשיטות המנ"כ כאן אמרי' היתר נהפך לאיסור כיון דעכ"פ איכא רוב איסור ודו"ק] קז אם יש להתיר להטמין קדירת עבריין עם שאר קדירות בכיסוי כלי והעבריין אומר כי אם לא יניחו אותו יחזור לסורו לעתות גם חניתו בשבת קח פילפול נחמד בשמעתתא דריחא מילתא [אנ"ה (מש"כ מיהו מדשתיק רב ולא חזר בו עכצ"ל דס"ל החילוק בין מקצה לתחומין אף דבש"ס לא נזכר מזה ונשאר בקושי' מ"מ מצינו כהיי"ג בכ"מ ועיי' בר"ן נדרים דף כ"ז ע"א ד"ה וכי תימא עיי"ש:
בד"ה עונ"כ מש"כ בשם הח"ס עה"ת בפי' קרא דאחרי רבים (ונדפס בטעות בין שני חצאי עיגול) כ"כ גם בשו"ת ח"ס או"ח סי' ר"ח) בד"ה תו מש"כ ליישב קושייתו יש להוסיף לפימש"כ התוס' בשבת דף מ"א דאביי כרבה רבי' ס"ל דדשא"מ מותר ודו"ק ועיי"ש בפנ"י) קט פילפול חרוף בענין הנ"ל (מש"כ בהסבר דברי התוס' דב"ק קט"ו עיי' בח"ס למס':
ע"ז ס"ו והביאו בשו"ת ערוה"ב או"ח סי' קס"ד (ועיי"ל סי' כ"ט קי בשיטות הר"ן דמה"ת אפי' פירוש לפנינו ל"ה קבוע והוא לכאורה נגד התוספתא (אנ"ה מש"כ לתרץ בתי' הב' צ"ע לכאורה דנהי דלשאר פוסקים דס"ל נמי כהר"ן (עיי' ש"ך סי' ק"י) לדידהו שפיר י"ל כן אבל להר"ן בעצמו ע"כ אי אפשר לומר כן דהא הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ע"ט כ' ליישב קושי' התוס' דר"ש ס"ל קבוע רק דרבנן הוא א"כ לדידי' ל"ל כ"ז דו"ק, אמנם אחר העיון נראה דהר"ן כאן בפ' גיה"נ ע"כ לא ס"ל האי תירוצא שכ' בסנהדרין עיי' היטב לקמן סי' קי"א אות ג' ודו"ק) קיא בדיני ספיקות שאירעו במקום קבוע המבואר בסי' ק"י ביאור רחב עפ"י סדר השו"ע בפרטי דינים אלו (אנ"ה באות ד' העיר דלמ"ל קרא לקבוע עיי' מהר"ם שי"ק יו"ד סי' קכ"ט באות ו' כ' וז"ל ובזה צלע"ג על הפמ"ג שלא כ"כ וכו' עיי"ש ולא מצאתי דברי הפמ"ג בזה ואדרבה בשפ"ד ס"ק י"ד בחלק הב' ד"ה והנה כ' גם הפמ"ג כן בדעת התוס' עיי"ש, באות י"ד מש"כ הה"ד בשאר דברים חשובים שייך סברת המרדכי הוא עפי"ד האו"ה הובא בפמ"ג סי' ק"א וסי' ק"ב וסי' ס"ט מש"ז ס"ק ל"ה ועיי"ל סי' ק"ח, באות ט"ז ד"ה ונסתפקתי במש"כ ואפשר לומר דלאו שנודע ככל וכו', עיי' שפ"ד ס"ק ל"ג (באות ט"ו בסופו מש"כ על דברי החוו"ד דפלאים דבריו דא"כ מנ"ל למפסוק בזה דלא כרב כיון דליכא מאן דפליג עיי"ש לפום ריהטא צ"ע כוונתו דהא מתני' דכל הזבחים ס"ל ע"כ דלאדם א' אסור לדברי החוו"ד), באות כ"א מה שהקשה על הכ"מ דאין המתיר עתיד לבא עכ"פ צ"ע דהא הכ"מ כ' דלהרמב"ם חשיב גם בכהיי"ג דשיל"מ ועיי"ל סי' ק"ב) קי"ב פילפולים נחמדים בענין ספיקא דאורייתא חי מה"ת לקולא ובסוגי' דרוב (אנ"ה מה שתמה באות א' על תירוצם של הפר"ח ומהרי"ט כבר העירו בזה רבים וכן בקונטרס הספיקות לנכד הפלתי דהא אי אפשר לברר ולענ"ד ברור בכוונת הפר"ח ומהרי"ט דהא באמת זה הוא קושי' הש"ס שם בחולין י"א דמסקינן בסוף הסוגי' היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר א"כ בהו"א ע"כ הוה ילפי' רוב משום דעכ"פ איך כתבה תורה ועצם לא תשברו בו (וכן בשאר ילפותות) כיון דצריך לבדוק משום איסור טריפה א"כ ל"ה מצי למימר דמטעם ספיקא דאורייתא שרי דעכ"פ איך כתבה תורה ועצם ל"ת כיון דצריך לבדוק משום איסור טריפה ומטעם ספק לא הי' מקלינן כיון דאפשר לברר ואיך כתבה תורה ועצם ל"ת וזה פשיט, ומש"כ באות ד' ליישב דברי הרמב"ם דכ' דשעיר המשתלח פסול בטריפה מויעמד חי כ"כ הרבה אחרונים וכן בישיע"ק יו"ד סי' נ"ז, ומש"כ בסופו בישוב קושי' הפמ"ג דלאיסורא איכא ס"ס: צ"ע דהא גם להיתר איכא ס"ס שמא ההיתר גדול ואת"ל דהאיסור גדול שמא דהתירא אכיל, ושמעתי מאדמו"ר הגה"צ אבדק"ק סאטמאר שליט"א שהעיר כן על ספר א' שתי' ג"כ כדברי אא"ז ז"ל ואולי י"ל דלהיפך ליכא ס"ס דהוה כספק א' בגוף וספק א' בתערובות דהוה בב' גופין ואכתי צ"ע אי נימא דמה"ת בכ"ע הוה ס"ס עיי' פמ"ג בדיני ס"ס דין א' ודין ט') קי"ג ז' עופות שקורין פולקעס או אינדיאנער שהי' בלילה בכלוב שלהם ובגבהו יש פירצה קטנה שהי' אפשר להמלט לחוץ לא' ובבוקר מצאו שנפל עוד דף אחד והו"מ כולהי לאשתמוטי ובכלוב מצאו שא' נפצע בצוארו ומת וחצי א' בפי כלב וא' חי רק שניכר מריטת נצתו וא' איננו ושוב נודע פסיעותיו של השיעול רחוק מעט מהלול והלכו בעקבותיו ומצאו ניצות תרנגול גם ראו השיעול בריחוק מקום משם לנשמט ממקומה) ===:
סוף הספר