ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן קי
שלוכ"ט להרב המופלג ובקי בח"ת מו"ה אברהם חיים איינהארין ני' בעה"מ ס' ברכת הבית בשבת תחכמוני בק"ק אויבער ווישיווע יע"א מה שהקשה מעכ"ת לשיטת הר"ן בפ' גיה"נ דמדאורייתא אפי' פירש לפנינו ממקום קביעתו, נמי אמרינן כל דפריש מרובא פריש משום דקבוע כמעמ"ד חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, והקשה מעכ"ת מתוספתא שהובא בר"ש פ"ה מ"א דטהרות, תשע שרצים וצפרדע א' ברה"ר ונגע בא" מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספקו טהור פירש א' מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור, ובנמצא הלך אחר הרוב ומבואר שם בר"ש דפירש הייני פירש בפנינו, שנולד הספק במקום קביעות לפיכך לדין כמח' על מחצה, ולשיטת הר"ן הנ"ל אכתי קשיא פירש א' מהם לרה"ר אמאי ספיקו טהור, וקושיי' חמורה היא וצ"ע: ונראה לפענ"ד לתרץ בס"ד, לפי מה דמתבאר בקדושין דף פ" רי"א אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה עיי"ש גב' תינוק שנמצא בצד העיסה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, א"כ י"ל ברה"ר היי"ט דספיקו טהור משום כיון דאיכא חזקת טהרה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, והו"ל פלגא ופלגא ומ"מ בסיפא שפיר אמרינן בנמצא הלך אחר הרוב, דמדרבנן מחמרינן ולא סמכינן מיעוטא לחזקה, ואמרינן רובא וחזקה רובא עדיף כחומרא, משא"כ ברישא ליכא להחמיר מדרבנן כיון דפירש בפנינו הו"ל מיהת קבוע מדרבנן, וא"כ י"ל ממנפ"ש מדאורייתא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, ומדרבנן הא הו"ל קבוע משא"כ בתשע חניות דליכא חזקה ול"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה כן נראה לי, עוד נ"ל לתרץ דשיטת הר"ן לא שייכא אלא אי נימא קבוע חידש הוא, ואין לך בו אלא חידושו, אבל אי נימא לאידך גיסא דאין צריך קרא לקבוע דכמעמ"ד, דעד כאן לא גלי רחמנא דזיל בתר רובא אלא היכא דאין המיעוט קבוע, א"כ אמרינן להיפוך דכל שהמיעוט קבוע אפי' פירש ממקום קבועתו בפנינו נמי לא מוכח דאזלי' בתר רובא, והו"ל קבוע דאורייתא, והנה בסנהדרין דף ע"ט ובספ"ק דכתובות הקשו בתוס' לר"ש קבוע מנ"ל דלדידי מוארב לו וקם עליו לא מוכח דהא איצטריך לי לנתכווין להרוג את זה והרג את זה פטור:
והניחו הקושי' בצ"ע, ועכצ"ל אליבא דר"ש לאידך גיסא דלא איצטרך קרא לר"ש דמסברא אמרינן קבוע כמעמ"ד דלא גלי רחמנא זיל בתר רובא אלא היכא דאינו קבוע א"כ לדידי' ודאי כל דפריש בפנינו ממקום קביעות נמי הו"ל קבוע מה"ת ולפי"ז לק"מ קושיי' הנ"ל מהתוספתא, דהר"ן שפיר קאמר אליבא דהילכתא דילפינן קבוע מוארב לו וקם עליו, אבל לר"ש יש לומר איפכא, וא"כ התוספתא הנ"ל אתיא כר"ש: