ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן קו
שלוכ"ט לכבוד ידינ"פ הרב הגדול החו"ב בח"ת ירא ושלם כש"ת מו"ה אהרן נ"י שווארטץ דומ"ץ בק"ק מעזילאבריץ יע"א:
ע"ד עובדא שאירע בהדרא דכנתא דטרפה שהומלחה עם חתיכות כשרות באופן דחד מני' נגעה בחתיכה דאיסורא וכולן נגעות זב"ז והורה פלוני אלמוני להתיר אפי' החתיכה שנגעה בחתיכה דאיסורא ע"י קליפה ותו לא מידי, אוי להדור שנתקיים בו המאמר עתידה תורה שתשתכח, והנה מע"כ נ"י חתר לחפש בזכיתו ובראשית ההשקפה נפלאתי על מע"כ שנזדקק להרהר אחרי הוראה שהוא הלכה רווחת בישראל ומבואר בשו"ע וברמ"א דלא קיימ"ל כהראב"י בזה והרמ"א פסק להלכה דאפי' באיסור כחוש בעי' ס' נגד האיסור וא"ל כל החתיכות אסירות, ורבוא רבבות קושי' ופילפולים לא יזיזו פסק הרמ"א ממקומו אפי' זיז כ"ש ובפרט במקום שהש"ך וטו"ז וכל הפוסקים הבאים אחריהם מודים והשבו"י נמי ל"ק דמצרפי' שיטות הראב"י לספיקא היינו לשוי' ס"ס במקום דבלא"ה אינו אלא ספק איסורא משא"כ היכא דאיכא וודאי איסור מי שמקלו יגיד לו להקל ראוי לגעור בו בנזיפה ואינו כדאי להפך בזכיתו ע"כ מן הראוי הי' שלא להשיב ע"ז כלל אבל היות כי מע"כ נ"י גופי' לא נחית לזה כ"א לשכך מעל המורה הזה תלונות בנ"י ודברי מע"כ נ"י מצד עצמם יקרי לי מאד אמרתי אשתעשע בד"ת, ולא ח"ו לדין אחר הוראת רמ"א ופוסקים האחרונים כ"א ללבן הלכה ברורה ולבינה ולטחון קמחא טחינא הנה הטו"ז בסי' ק"ה ס"ק כ"ב הקשה פסקי השו"ע אהדדי דבסעיף ז' פסק דבאיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואלו בסעיף ט' שינה את טעמו ופסק דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, ונ"ל דלא משמע לי' כמש"כ הנקה"כ דדוקא לענין צירוף שאר חתיכות ס"ל דאינו מפעפע וטעמא משום דאינו מתחלק בשוה דמלשון המחבר שכ' אם אינו ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות ואם ידוע שלא נגע אלא באחת וא"י איזהו כולן מותרות ומדקאמר נגע ול"ק נגעה משמע דל"ק אחתיכה אלא אחלב וכל שלא נגע החלב אפי' נגעה החתיכה מ"מ כולן מותרות משמע דאפי' לאסור אינו מפעפע לחתיכה אחרת, ועוד מדקאמר המחבר ואם ידוע שלא נגע אלא בא' כולן מותרות דחד בתרי בטל והוא תמוה מאי קמ"ל פשיטא דאפי' חתיכה דאיסורא בעצמה שנתערבה חד בתרי בטל, וא"ל דקמ"ל דל"מ חתיכה הר"ל הואיל ולא נאסרה כ"א מחמת בליעה הא דין זה מבואר להדיא בסי' ק"א כי שם מקומו א"וו דמיירי אפי' החתיכה נגעה בכולן אלא דידוע שלא נגע חלב הדבוק בה מ"מ כולן מותרת ושפיר הקשה אמנם הנקה"כ תי' פסקי השו"ע דדוקא לחומרא קאמר דאינו מפעפע והיינו דאינו מחלק הטעם בשוה כרוטב וממילא אין שאר החתיכות חזיין לאצטריפו לביטול בס' ובעי' שהחתיכה בעצמה הי' בה ס' אבל לאסור וודאי מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, וישל"פ דבריו בב' אנפין או כהפמ"ג דס"ל בס"ק ט"ו דלאו ספיקא דדינא מחשבי' לי' דכיון דהרב השו"ע הכריע דמפעפע מחתיכה לחתיכה אין כאן ספיקא דדינא, אמנם מדברי הדג"מ (במש"כ ס"ק ל"א בש"ך) מוכח דמשוי לי' ספיקא דדינא מדכ' דבלאו טעמא דהש"ך אי ליכא בכולם ס' אמרי' לחומרא דחלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ולכאורה דבריו תמוהין א"כ ס' נמי מאי אהני לן הא בעי' שיהי' בהחתיכה עצמה ס' לשיט' המחבר אע"כ דס"ל להדג"מ דלא מתסרה החתיכה שנגעה בחתיכה כ"א מספיקא וע"כ כל דאיכא ס' בצירוף החתיכות שרי' משום ס"ס שמא אינו מפעפע מחל"ח ואת"ל שמפעפע שמא מתחלק בשוה כצ"ל, ונפלאתי על הפמ"ג דמפשט פשיטא לי' במש"ז ס"ק ט"ו דלהנקה"כ וודאי מפעפע ואלו בשפ"ד ס"ק לי קאמר שלנקה"כ המחבר מספקי לי' אבל לא מהר"ם עיי"ש:
והנה כ"כ מה שיש לתמוה על המחבר דסיפא משנה שא"צ היא ומהיי"ט שפיר הקשה הטו"ז, והשתא אי אמרת בשלמא כשיטת הדג"מ דהמחבר נמי מספק"ל וכל דאיכא ס' בשאר חתיכות שרי' היכא דלא נגעה בחלב עצמה א"כ גם להנקה"כ ניחא דקמ"ל אם לא נגע החלב אף דנגעה החתיכה כולן מותרות אלא א"א כהפמ"ג דוודאי מפעפע וע"כ מיירי שגם החתיכה לא נגעה הדרא קושי' לדוכתא מאי קמ"ל פשיטא, אלא דמ"מ לדברי הדג"מ צע"ג דקפסק ותני דאם ידוע שלא נגע כולן מיתרות ואי מיירי אפי' נגעה החתיכה הו"ל לפרושי דוקא בדאיכא ס' בצירוף שאר החתיכות:
ולזה י"ל דזה לא הוצרך לפרש דהא בלא"ה צריך ס' מטעם המבואר בש"ך ס"ק ל"א דילמא יבשלם ובהא גופא מיושב קושי' הדג"מ דלא כ' השיך טעמא דידי' משום דבלא ס' שאר החתיכות נאסרות ודו"ק, אלא דמ"מ צע"ג להדג"מ אי מיירי שנגעה החתיכה אכתי הו"ל לפרושי דוקא אי איכא ס' בשאר החתיכות דהא נפ"מ לענין אם נתוסף אח"כ חתיכה בשוגג ובאופן דליכא ס' כ"א בצירוף החתיכה הנוספת דשוב ל"ש טעם שמא יבשלם ויתן טעם משא"כ א"נ דמפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ בעי' בחתיכה שנגעה בחתיכה הבלוע שיהי' בעצמן ס' אע"כ כהפמ"ג ומיירי דשאר החתיכות לא נגעי כלל ושפיר קפסיק ותני כולן מותרות וזה ראי' שאין עליה תשובה:
וכ"ז בדעת המחבר תלי' בפי' הפמ"ג והדג"מ בתי' הנקה"כ אבל ברמ"א אין מקום לנטות דס"ל דוודאי הוא הא דמפעפע, ל"מ לדעת הפמ"ג פשיטא אלא לדעת הדג"מ נמי לפימש"כ ע"כ צ"ל לדידי' מיירי המחבר שנגעה החתיכה שחלב דבוק בו בשאר החתיכות ועלה קאי הרמ"א ואוסר כל החתיכות בליכא ס' ולא שרי מטעם ס"ס שמא כראב"י ושמא אינו מפעפע ותחל"ח אע"כ דוודאי מפעפע וכמש"כ הפמ"ג, ושוב התבוננתי דלית דין צריך בשש דהא מבואר בתו"ח דמייתא הש"ך בס"ק ל"ו דאפי' אין החתיכות נוגעין בחלב רק נוגעין בחתיכה שנוגעין בחלב הכל מצטרף אם אין האיסור דבוק כמו בבישול ואיס"ד דספיקא הוא אם הוא מפעפע מחל"ח אין מצטרפין שאר חתיכות אלו להתיר ע"י אפי' החתיכה שנגעה בחלב דדילמא לא התפשט האיסור בכולן אלמא דאפי' לקולא חשבינן לי' כוודאי כש"כ לחומרא וממילא נדחי דברי מע"כ נ"י שר"ל דרמ"א לא מיירא אלא בנוגעין בחלב עצמו אבל שאר חתיכות שרי' מטעם ס"ס הנ"ל, ומש"כ מע"כ נ"י דאם אינו ידועה איזה חתיכה שנגעה באיסור חד בתרי בטל ובזה א"צ ששים כיון דלא נאסר כ"א מחמת בליעה ובזה אנו בקיאין בין כחוש לשמן כמ"ש הש"ך בס"ק י"ז הוא דבר שכלי' והשתא דקי"ל דהרמ"א מיירא אפי' בחתיכות שנגעי כ"א בחתיכה שנאסרה ע"י הבליעה קושיתא ממילא תיסוב על הרמ"א דהו"ל להתיר אותן חתיכות שלא נגעי באיסור והוא באמת קושי' החוו"ד ס"ק י"ח ותי' בטו"ט דמ"מ כיון דהאיסור בעין בשעת נגיעת חתיכה בחתיכה ומשווין האיסור לשמן נגד חתיכה הנוגעת לאוסרה כולה עכ"צ לשוי' לשמן גם נגד כולם כיון דבשעה אחת הן ואיה"נ אם נגע אחר שנסתלק מן האיסור לחתיכות אין אוסרת אם הי' כחוש דבזה אנו בקיאין ודפח"ח וש"י, והנה מע"כ נ"י רצה לדון עוד לקולא מחמת שיטות הראב"ן שמובא בש"ך רס"י צ"ח דחלב ובשר שמן הו"ל מב"מ א"כ הו"ל ספק דרבנן לשיטות השבו"י דשיטות הראב"י משוי לי' לספיקא דדינא ושוב דחה מע"כ עפי"ד פמ"ג ק"ה ס"ק כ"ט דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אכתי משו"ה לא ארי' דמ"מ הכא הו"ל ס"ס שמא האיסור כחוש ואת"ל שהוא שמן שמא גם הבשר שמן א"כ הו"ל מב"מ וספיקא דרבנן, מיהא י"ל דאיכא ס"ס לאיסורא חדא שמא מבשא"מ היא ואת"ל מב"מ שמא אין הלכה כראב"י ואף דיש לדחות ספק דמשא"מ דיש ס"ס כנגדו מ"מ י"ל דלאו ס"ס הוא דהו"ל בשני גופין (ועיי' טו"א בספ"ק דר"ה גבי מטומטום אינו מוציא את מינו עיי"ש) ולהילכתא בלא"ה לק"מ דכה"פ דלא כהראב"ן כדמוכח נמי מהמחבר והרמ"א דלא מחלקי בין בשר שמן לכחש:
ואיידי דאיירי אציע למעכ"ת מה שנלע"ד בס"ד בישוב קושי' הש"ך שם ס"ק ל' להמחבר דל"א חענ"נ בשאר איסורים א"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא נמי כיון דאא"ל דחלב חזר ובלע מן ההיתר ומשו"ה צריך ס' כנגד כולו א"כ היכא דאיכא נ"ט כנגד האיסור דלא נאסר אלא א' מהם ליבטול ברוב עיי"ש ולענ"ד נראה מילתא חדתא והוא בעיני כ"ג לדינא ולא ראיתי מי שהתעורר בזה דנ"ל הא דפליגו הפוסקים אי אמרי' חענ"נ בשאר איסורים הנ"מ היכא דההיתר רבה על האיסור אלא דהאיסור לא נתבטל אבל היכא דהאיסור רבה על ההיתר כיון דההיתר בטל ברוב ונהפך כולו לאיסור לכו"ע בעי' ס' נגד כלו ואף דהמנ"כ ס"ל דהיתר נהפך לאיסור לא אמרינן מ"מ הלא מבואר בפמ"ג בפתיחתו לתערובות דתלי' בפליגתות רש"י ותוס' בזבחים דף ע"ח, ואני בס"ד הרחבתי הדיבור בכלל זה ואין עת האסף פה, ממילא קושי' הש"ך לק"מ וראי' ברורה לזה דאלת"ה אם נפל איסור לפחות מס' וטעמו קפילה והי' בו טעם ושוב נפל לקדירה אחרת לא בעי ששים נגד כלו וכן בשר איסור מבושל בס' מי נימא אם כפל אח"כ להיתר ל"ב ס' כנגד כלו דמשערינן כנגד מה שנכנס בו מן המים וזה וודאי א"א להאמר ועיי' בחוו"ד ס"ק ט"ז שנתקשה בזה ותירוצו אינו מספיק דנהי דטעם עצמו אינו נסחט לעולם מ"מ עכ"פ היכא דבישלו בשר איסור במים וידעי' כמה נכנס מהמים לתוך הבשר מי נימא לשיטות הסוברים דל"א חענ"נ דלא בעי' ס' כנגד כלו אלא ע"כ דבזה לכו"ע אמרי' חענ"נ דמיעוט ההיתר שבו נהפך לאיסור: