אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן קה

סימן קד

שלוכט"ס לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסים חו"ב בח"ת צדיק וישר כש"ת מו"ה ישעי' קנעפלער נ"י דומ"ץ דק"ק אוהעל יע"א:

במה שהעיר מעכ"ת על שיטות רבינו יונה מובא ברא"ש פרק כ"מ גבי מוס"ק דשרי כמו נבילה שמתערב בדבש כיון שנתהפך לדבש בתר השתא אזלינן והובא בטור או"ח סי' רט"ז והרא"ש קאמר דאפי' ראייתו צריכה ראי', והעיר כמ"ת נ"י משבת פ' אלו קשרים כל האוכל מעפרו של בבל כאלו אוכל שקצים ורמשים דכתיב וימח את כל היקום ופריך והא וודאי אתמחוי אתמחי' פרש"י ולא נעשה עפר ומשמע לי' למע"כ דאלו הוי נעשה עפר הוי ניחא ואמאי הא אשתני מכפי שהי', ונראה דלק"מ דלטעמא דמאן דאוסר מי ביתא הא מילתא דפשיטא היכא דנעשה עפר לכו"ע משרי שרי כמבואר בתמורה דף ל"א לענין אפרוח של טריפה בעידנא דקא גבל עפרא בעלמא היא וכן מוכח בבכורות דף ו' גבי עור הבא כנגד פניו של חמור עיי"ש, וא"כ אי נמי נעשית עפר מה הוי ועכצ"ל הא דקאמר כאלו אוכל שקצים ורמשים לא בעי למימר דעבר על לאו דלא תאכלם אלא על לאו דבל תשקצו כי היכא דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קעבר משום בל תשקצו והכי קיי"ל בשו"ע סי' קט"ז בהאוכל דבר שנפשו של אדם קצה בהן וע"ז שפיר פריך והא וודאי איתמחו ולא נעשה עפר כלל וליכא בל תשקצו ומשני דמ"מ גזר בו רבנן משום דמילקי, ומכאן נראה ראי' למש"כ בב"י סי' הנ"ל וכן משמע בטו"ז שם סק"ו דהאי לאו דבל תשקצו דהאוכל דברים שאדם קצה בהן דאורייתא היא אלא דקיימ"ל דאין לוקין על לאו שבכללות משו"ה לא לקי (א"נ כמ"ש ב"י דקיימ"ל לרבנן דלא לקי מ"ד אח"ש) וראיתי בקה"י סי' קס"ד שכ' עליו לא ידעתי מי הכריח לזה ולהנ"ל נראה ראי' מש"ס הנ"ל מדמסקינן דגזרי בי' רבנן משום דמלקי מכלל דמעיקרא הוה ס"ל דמדאורייתא היא וע"כ משום בל תשקצו דלאו דלא יאכל ליכא כיון דכבר נעשה עפר לכו"ע ליכא איסורא ועיי' בגו"ו כלל כ"א דמתריץ קושי' המג"א בסי' רט"ז מבכורות דף ה' מדהוי ס"ד דחלב חידוש משום דדם נעכר ונעשה חלב, ואיס"ד דאזלינן בתר השתא לאו חידוש הוא ותי' שם לחלק בין חלב לדבש דבדבש דבר שנופל לתוכו נהפך ע"י דבש כמוהו משא"כ שם דהחלב נהפך מחמת עצמו אפשר דלא דמי לדבש, א"כ ה"נ דכוות' דאי הוה נעשה עפר כיון דמחמת עצמו נעשה כן אסורה ולא דמי לדבש, אבל עיקר דברי הגו"ו הנ"ל תמוהים בעיני א"כ מה ראי' מייתא רבינו יונה מהאי דבש למוס"ק הא נמי מחמת עצמו הוא דנהפך, ולענ"ד נראה ראי' נכונה לשיטות ר"י מדאמרי' בריש גיה"נ ושם דף ק' דלמ"ד אין בגידין בנו"ט לא מחייב באוכל גיה"נ של בהמה טמאה, ובתוס' שם דף צ"א ד"ה אלמא כ' דהיי"ט דהוה ס"ל להגמ' להוכיח מדר"י דאיסור מוקדשין ואיסור טומאה קדום משום דמתחילה הכל הוא בשר ובשר עצמו מתקשה אח"כ ונעשה גיד, והא לכו"ע טעם קליש מיהא איכא כמבואר בחי' הרשב"א ועכ"פ ליפסול מאכילת כלב לא הוי וכיון דמעיקרא הו"ל שם איסור ולעולם לא משתרי עד דמיפסלו מאכילת כלב א"כ אפי' למ"ד אין בגידין בנו"ט אמאי לא יתחייב משים טומאה אע"כ כיון דאישתני מכפי שהי' דמעיקרא בשר והשתא גיד שרי וכשיטות רי"ו הנ"ל: ועיי' במקו"ח סי' תס"ז במש"כ לתרץ קושי' המג"א מהאי דבכורות וכ' דחילי דר"י מפ"ק דכריתות דמצריך קרא ללחם ולא הוה ילפי' לה מכרמל אלמא דצריך קרא יתירא לדבר איסור דאישתני ובכ"מ דאחשבי' באמת ילפי' מלחם דכתיב גבי חדש וברשב"א מבואר בברכות דאחשבי' היינו שדרכן ועומד לכך ולפי"ז בחלב שאני דדרכו בכך וכן אפרוח מביצה משא"כ מבשר אין דרכו בכך לעשותו דבש וכיון דנשתנה מברייתו לדבר שאין דרכו בכך ועומד לכך וליתי' לאיסורא בעינא מותר אלו דבריו, ולא ירדתי לסוף דעת קדשו בזה הא דאיצטריך קרא ללחם היינו לענין מלקות ועיי"ש, אבל מהיכ"ת נימא דיהא מותר משום דאתי ממנו פת ולדבריו למה הוצרכו לומר בפסחים דף כ"ה טעמא דאין סופגין מ' אלא על היוצא מזתים וענבים משום (דשאר משקין) זיעה בעלמא היא תפ"ל משום דאשתני ובשאר פירות דאין עומדין לכך הו"ל אישתני:

אבל הא דאיצטרך קרא ללחם וקלי נ"ל פשיט דהו"א דלא אסרה תורה חדש אלא במידי דחזי להקרבה מנחת העומר אבל משנעשה לחם דאישתני ואינה ראוי להקרבה הו"א דלא דומי' דאמרי' במנחות דף כ"א לענין דם שבישלו דאינו ראוי לזריקה וכשהיקפיה בחמה עובר דמצי לאחזורי, וה"נ דכוותי' וכ"ז ל"ש אלא גבי חדש אבל בעלמא איכא למימר דלא בעי' כברייתו והא דקאמר הרשב"א שם גבי הקפה את הדם ואכלו דהו"א דלא חייבה התורה אלא כברייתו היינו לאפוקי היכא דנשתנה מאכילה לשתי' או משתי' לאכילה אבל הא פשיטא דלא איצטרך קרא לאפוקי דל"ב דוקא כמו שהוא בתחילת ברייתו וזה נלע"ד ברור בכוונת הרשב"א שם:

ובעיקר קושי' המג"א בסי' רט"ז מחלב חידוש הוא וכן מתמורה דף כ"א אפרוח של ביצה טריפה, נ"ל בס"ד דלכאורה בלא"ה קשה בשיטות רבינו יונה היכא מדמי לי' מוס"ק לדבש התם י"ל מדאורייתא הבשר שבו מתבטל ברוב הדבש כיון שאין טעמא נרגש ומדרבנן הי' צריך להצריך ס' י"ל כיון דלא מינכר לא גזרי בי' משא"כ במוס"ק, וראיתי שכבר נתעורר בזה בגויו עיי"ש, מיהא נלע"ד דהאי מוס"ק בלא"ה אין בו איסורא דאורייתא דלא גרע מדם שבישלו אפי' למאי דאמרינן דף כ"א היכא דהקפהו בחמה עובר עליו היינו משום דאפשר להחזירו לברייתו באופן שראוי לזריקה משא"כ מוס"ק דלעולם לא יחזור לברייתו, אלא דמ"מ שפיר מיתסר דם שבישלו מדרבנן וע"ז שפיר קאמר הרבינו יונה כיון דלא מינכר ונשתנה לד"א לא גזרי בי' רבנן כמו בדבש משא"כ בהאי דבכורות וכן לענין ביצת טריפה דאנו דנין על דאורייתא לא מהני מה שנשתנה מברייתו כנלע"ד בישוב שיטות הרי"ו ודו"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה