ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן קג
שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים ידיו רב לו ידים מוכיחות סיני ועו"ה משיב דברים נכוחות כקש"ת מו"ד יהושיע זאב שליט"א אבדק"ק פאלטישאן ברובאניען יע"א:
יקרת מכתבו נכון הגיעני וכהד"ג שליט"א שדר לן קושי' בנדרים דף נ"ח אמש"כ הרא"ש בפירושו דטבל שנתערב בחולין הו"ל דבר שיל"מ שיש לו היתר לעשר עליו מעציץ שאינו נקוב וכתב מר יראה כוונתו דהרא"ש אזיל לשיטתו שסובר דבתערובות איסור נהפך להיות היתר ולהכי אסור לעשר עוד מעציץ נקוב דהו"ל מן החיוב על הפטור וקשה לפי"ז א"כ לא הוי דבר שיל"מ דכל עיקר הטעם דדבר שיל"מ עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכאן אינו מרויח כלום דהרי מה"ת נתבטל ואין לו תקנה לעשור מעציץ נקוב וע"כ הוא מעשר מעציץ שאינו נקוב דפטור מה"ת וא"כ אכתי אוכל אותו באיסור ע"י ביטל עכ"ד והנה מש"כ דהרא"ש אזיל לשיטתו ע"כ א"א לומר כן דתלי בשיטת הנ"ל אי איסור נהפך להיתר או לא דבאמת מש"כ הרא"ש הוא גמרא מפורשת במנחות דף ל"א אמר ר"ש שזירי פ"א נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר"ט ואמר לי לך קח מן השוק ועשור עליו וקסבר מדאורייתא ברובא בטיל ורוב ע"ה מעשרין והו"ל כתורם מן הפטור על הפטור יעיי"ש בפירש"י וא"כ ע"כ מש"כ הרא"ש לא תלי' כלל אי האיסור נהפך להיתר דע"כ לא פליגי אלא אי מותר לאדם אחד לאכול כל התערובות יחד משום דלענין זה הו"ל כטומאת משא יעיי"ש ברא"ש גיה"נ והיינו מדרבנן דטומאת משא גופא דלא בטיל היינו מדרבנן כמו שכ' התוס' בכורות כ"ג אבל מדאורייתא ודאי מותר לאדם אחד לאכול התערובות אפי' לשיטת הרשב"א ועיי' משל"מ פ"א מה' מטמא משכב ומושב ולענין עיקר הקושי' נראה כיון דדבר שיל"מ דלא בטיל אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא בלא"ה לא איכפת לן בהאי סברא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ כיון דעכ"פ מצי למאכלי בהיתר שלא ע"י ביטול שפיר הו"ל בכלל דבר שיל"מ ולדידי קשי' לי קושי' חמורה בהאי שמעתתא דנדרים בהא דקאמר התם בשילהי דהאי פירקא אהא דפריך לר"י דאמר גדולי היתר אינם מעלים את האיסור מהא דתני' המנכש עם הכותי וכו' ומשני שאני שביעות הואיל ואיסורו ע"י קרקע בטלתו נמי ע"י קרקע והדר פריך והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטלתו ע"י קרקע דתני' ליטרא מעשר טבל שזרעו מתעשר לפי כילו ואותו ליטרא מעשר עליו ממק"א ויש לתמוה מאי פריך מטבל אשביעות שאני טבל משום דהו"ל דבר שיל"מ משו"ה אין בטלתו ע"י קרקע אע"ג דאיסורו ע"י קרקע וכיו"יב קשי' מהא דפריך על ר"י ליטרא בצלים שתיקנו וכי' מהא דאמר רשב"ג גבי שבועות הגדול בחייב וכו' מאי פרך משביעות אטבל שאני טבל דהו"ל דבר שיל"מ ונ"ל דמכאן ראי' נכונה למש"כ הרמב"ן במלחמת פ"ב דפסחים בשמעתתא דחמץ בזמנו דריו"ח לא ס"ל האי כללא דדבר שיל"מ לא בטיל ולפי"ז ניחא שפיר דהא אליבא דריו"ח קיימינן התם ולשיטתו שפיר פריך אלא דקשי' לי על הרמב"ן מהא דפריך בב"מ דף נ"ג אחזקי' הא הו"ל דבר שיל"מ דילמא חזקי' נמי ל"ל האי כללא וכריו"ח בפרט לפימש"כ ש"כ הרמב"ן דפלוגתא דתנאי הוא ור"ש ורבנן בנדרים דף נ"ח א"כ מאי פריך לחזקי' שוב מצאתי קושי' זו בשיטמ"ק ותיריצו דחוק וצ"ע: