ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן קב
שלוכ"ט לכבוד אהובי בני, אישון עיני, בן יקיר מפנינים אב בחכמה, ורך בשנים, הרב החריף המופלג בתורה ויר"ש מה"ו יעקב יחזקי' נ"י: במכתב יקרתך., שמח לבי ויגל כבודי, והשתעשעתי בהערותיך אשר שדרת לן מטעמים כאשר אהבתי שמחתי לראותך מתחזק במעוזך לשקוד על התורה כי היא חיינו ואורך ימינו ומרוב טירדותי לא נפניתי לשום עין עיוני עליהם עד כעת אשר לאהבתך נפניתי מטרדותי להשתשע עמך ולהשיבך בתשובה מאהבה: ע"ד קושי' הש"ך בסי' ק"ב על מש"כ המחבר בשם יש מי שאומר דכל שאין המתיר עתיד לבא בודאי לא חשיב דשיל"מ למה כתב המחבר דין זה בשם יש מי שאומר כיון דאין מי שיחלוק על הרשב"א ומה גם שמוכח כן מש"ס ערוך ברפ"ק דביצה דפריך אא"א ספק טריפה דבר שאיל"מ, ואמאי לא מוקי לה בכהיי"ג שנולדה מתרנגולת ספק טריפה וע"ז הערות דלכאורה מס"ט בלאה"נ לא הוי דשיל"מ דהא ידוע שיטת מהרש"ל דהא דטרפה א"ח וא"מ אינו אלא עפ"י רוב וא"כ סוף כ"ס לא יהא מותר אלא מחמת רובא א"כ גם כעת נסמוך על ביטול ברוב, מיהא הרשב"א בעצמו לטעמי' דס"ל באמת דהא דטריפה א"ח אפי' מיעוטא כמי אינם חיים, ושפיר הוצרך לומר טעמא משום דאין המתיר עתיד לבוא בודאי אבל לפי שיטת מהרש"ל דמיעוטא דטריפות חיין לא מוכח כלל מש"ס הנ"ל דין הנ"ל דהא י"ל התם טעמא אחרינא וכהנ"ל א"ד: והנה יפה הערות בזה ואם חכם בני ישמח לבי גם אני ומ"מ עדיין אינו מיושב הא דמייתא המחבר בשם יש מי שאומר דעכ"פ לא מצינו מי שחולק על הרשב"א גם מש"כ הרשב"א לשיטתו לא א"ש דמ"מ לענין טריפה אינה יולדת מודה הרשב"א דאינו אלא עפ"י הרוב כמו שהביא הש"ך בסי' נ"ז והכא ע"כ אין הקושי' דימתין על י"ב חודש דהא אסור להמתין שמא יבא לידי תקלה וע"כ אנו דנין על בירור דלידה ובזה גם להרשב"א אינו אלא רובא ומזה צלע"ג על הגהות שבסוף ס' צ"צ סי' ס"ט שרצה להסב דעת הרשב"א הנ"ל דלא הוי דשיל"מ משום דאסור להשהותו י"ב חודש ופלא בעיני הא עכ"פ יכול להמתין כ"א יום ובזה לכו"ע דל"ח לתקלה ויש ליישב עפ"י דבריך די"ל דלגבי בירור דלידה בלא"ה לא הוי דשיל"מ כיון דבזה מודה הרשב"א דאינו אלא מחמת רוב י"ל דבאמת אין זה בגדר דשיל"מ כיון דבלא"ה נצטרך לסמוך על הרוב ולענין י"ב חודש דלהרשב"א הוי בירור גמור מ"מ לא הוי דשיל"מ משום דאסור להשהותו מחמת חשש תקלה ובעיקר הקושי' כיונת לדעת גדולים ה"ה כתובה בס' עצי לבונה בשם הגאון דק"ק בראדי ז"ל ולענ"ד לק"מ דעד כאן ל"ש לומר בדשיל"מ עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר בלא ביטול אלא ברובא דאיתא קמן משום דבאמת צריך להבין כיון דכבר בטיל ברובא מאי עד שתאכלנו באיסור שייך הלא כבר נתבטל ועכצ"ל משום דעכ"פ כבר נקרא עליו שם איסור קודם שנתבטל ומהיי"ט באמת ס"ל להמרדכי כל שאיסור נולד בתערובות דשיל"מ נמי בטיל דמעולם לא נקרא עליו שם איסור לש"ל עד שתאכלנו באיסור וכו' וכן נמי הא דס"ל לכמה אחרונים דל"א כל דפרש מרובא פרש בדשיל"מ ומכללם המג"א בסי' תקי"ג ס"ק י"ג ועיי' בפ"ת סי' ק"ב ס"ק א' שהביא מחלוקת בזה היינו דוקא במה שהאיסור ברור לפנינו ואנן בעינן להתירו משום דכל דפרש וכו', משא"כ ברובא דליתא קמן דמעולם לא כקרא ע"ז שם איסור לכו"ע סמכינ' עליו גם בדשיל"מ והא דמשמע בפ"ק דחולין דרובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן הנה כבר כ' מרן הח"ס ז"ל באה"ע תשו' ב' דזה דוקא לס"ד דלא אזלינ' בתר רובא אבל למסקנא שוב אמרינ' דרובא דליתא קמן עדיף אבל בלא זה אין אנו צריכין לסברא זו דאפי' אם נימא דלמסקנא נמי רובא דאיתא קמן עדיף מ"מ לענין דשיל"מ ל"ש סברת עד שתאכלנו וכו' ברובא דליתא קמן כיון דמעולם עדיין לא נקרא שם איסור עליו א"כ לא גרע מדין המבואר במרדכי הנ"ל ואולי למאן דפליג אסברת המרדכי הנ"ל ס"ל דגם ברובא דליתא קמן לא אזלינ' בדשיל"מ בתר רובא ועיין מג"א סי' שי"ח שהביא דברי התוס' ב"ק דף ס"ט דפליגו אסברת המרדכי ובזה הי' מקום ליישב קושי' הש"ך הנ"ל במה שהמחבר הביא דין זה בשם יש מי שאומר אבל יותר נראה דרובא דליתא קמן עדיף טפי ולכו"ע אזלינ' בתר רובא בדשיל"מ דמעיקרו לא תיקון רבנן חומרא דדשיל"מ אלא במידי דעכ"פ יש כאן שם איסור ול"ש זה ברובא דליתא קמן תדע דאל"כ בלא"ה דינו של הרשב"א מוכרח דאל"כ אטו מי נימא בכל ביצה שנולדה, או בחלב מבהמה כשרה עד שתאכלנו ע"י סמך דרוב בהמות כשרות ימתינו עד י"ב חודש עד שיתברר שהיא בודאי כשרה א"וו כיון דאזלינ' בתר רובא לש"ל עד שתאכלנו וכו' וא"כ לק"מ קושי' הנ"ל ותו נראה ליישב עפ"י קושי' הצ"צ הא בלא"ה ל"ש כאן דין דשיל"מ דממנפ"ש אם יהי' איסור נתבטל ואם יהי' היתר איגלאי מילתא למפרע דהיתר היא והנכון בזה מש"כ החוו"ד דלפי טעם הר"ן דדשיל"מ כיון דשם היתר עליו הוי מב"מ גמור עיי"ש, א"כ ה"נ בספק טריפה כיון דאפשר שיהי' מותר שם היתר עליו עכשיו ואין לו ביטל משו"ה הוצרך הרשב"א לומר דכל שאין המתיר עתיד לבא בודאי לאו שם היתר עליו וא"כ גם קושי' הנ"ל לק"מ נהי דאם יתברר עדיין נצטרך לסמוך על הרוב מ"מ עכ"פ עכשיו נימא שלא יתבטל משום דהו"ל שם היתר עליו ושפיר הוצרך הרשב"א לאסוקי משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי לא הוי בכלל דשיל"מ ויש ליישב בזה קושי' הש"ך בהא דעכ"פ מוכח כן מש"ס פ"ק דביצה די"ל התם טעמא משום ממנפ"ש הנ"ל מיהא לסברת הר"ן דהוי מב"מ ל"ש זה והא גופא תלי' בשיטת הרי"ף והפוסקים בסוגי' דריחא מילתא א"כ שפיר כ' השו"ע בשם יש מי שאומר:
מיהא כבר כתבתי דעדיין אין קושי' הש"ך מיושב במה שהקשה כיון דאין מי שחולק על הרשב"א נהי דלעניין אי מוכח כן מש"ס הנ"ל תלי' בשיטות וסברות הנ"ל מ"מ הדין מצ"ע לית מאן דפליג אבל מה שנפלאתי נוראות על הש"ך במה דפשיטא לי' דדין זה מוסכם אליבא דכו"ע ולדידי תמוה מי לנו גדול מרבינו הרמב"ם דע"כ פליג על דין דהרשב"א הנ"ל והיא ממש"כ בפ"ז מהע"ז ה"י דבטבעת של ע"ז סגי בב' תערובות והקשה הכ"מ הא בפט"ז מהמ"א גבי רימוני בדן מצריך ג' תערובות ותי' הכ"מ דברימוני בדן כיון שאפשר שיתפצעו וכיון דאפשר שיש לו מתירין חמיר טפי' וסיים עלה הכ"מ אע"ג דלהרשב"א לא חשיב כהיי"ג דשיל"מ כדמשמע בטוי"ד סי' ק"ב לרבינו חשיב, א"כ המחבר לשיטתו בכ"מ הנ"ל:
הרמב"ם חולק על דינו של הרשב"א ושפיר קאמר לה בשם יש מי שאומר והא דלא הביא גם דעת החולק בשו"ע משום דעכ"פ אין הכרח כ"כ די"ל כאידך תי' שב כ"מ עיי"ש:
ועפ"י הנ"ל אשכחנא פתרא לדברי הכ"מ התמוהים בספ"ה מהלכות נדרים שכתב דגדולי תרומה איסורין משום דהו"ל דשיל"מ משו"ה לא שריין מצד זוז"ג עיי"ש ובהשגות הראב"ד וכבר תפסו הלח"מ הא בש"ס נדרים דף נ"ג מבואר דתרומה לא הוי דבר שיל"מ דדוקא נדרים משום דמצוה לאתשולי משא"כ תרומה והוא פלא על מרן הכ"מ ותו דא"כ האיך מצאנו ידיו"ר בכל הש"ס דתרומה בטילה בק"א, ולהכ"מ הול"ל אף באלף לא בטיל והנ"ל בס"ד בזה דהכ"מ אזיל בזה לטעמו הנ"ל דהנה הטו"ז בסי' שכ"ג הקשה וכי לא הוי מצוה לאתשולי מאי הוי סוף סוף כיון דבידו לאתשולי נהוי כשאר דשיל"מ ותורף תירוצו כיון דבעי' שיהי' ההיתר עתיד לבא בודאי א"כ לכאורה מי יימר דימצא פתח או שיהי' לו חרטה דמעיקרא מיהא בנדרים כיון דמצוה לאתשולי מסתמא לא ישקוט ולא יניח עד שימצא פתח והו"ל כאלו המתיר עתיד לבא בודאי משא"כ בתרומה כיון דעכ"פ אין מצוה לאתשולי לא הוי דשיל"מ כיון שאינו עתיד לבא בודאי והשתא הכ"מ לשיטתו דס"ל בה' ע"ז הנ"ל אליבא הרמב"ם דאפי' אין ההיתר עתיד לבא בודאי מיקרי דשיל"מ איה"נ דל"ב מצוה לאתשולי מיהא כבר מבואר בפלתי סי' ק"ב דדינו של הרשב"א הנ"ל תלי' בב' תירוצים שבש"ס בפ"ק דביצה דלתי' הא' דספק דרבנן שרי' בדשיל"מ שפיר י"ל שיטת הרשב"א אבל לר"א דס"ל בדשיל"מ סד"ר נמי אסור ההד"נ אם הוי ספק אם המתיר עתיד לבא בודאי עיי"ש שמיישב בזה קושי' הש"ך הנ"ל והשתא י"ל הא דקאמר הש"ס דתרומה לא הוי דשיל"מ משום דלאו מצוה לאתשולי היינו עפ"י תירוץ קמא בש"ס פ"ק דביצה אבל הרמב"ם י"ל דפסק כר"א וכדכ' הכ"מ דלדידי' לא בעי' המתיר עתיד לבא בודאי א"כ שפיר הוי תרומה דשיל"מ אפי' לא הוי מצוה לאתשולי אלא דעדיין יקשה מהא דאמרינ' בכל הש"ס דתרומה בטילה בק"א:
ונראה לענ"ד בס"ד דהא באמת הקשה הרא"ש היכא הוי תרומה דשרל"מ הא אי אתי אתשולי הדר' לטבלא מיהא י"ל התם בנדרים לא מצי לשנויי: הכי דהיי"ט דש"ס סובב והולך על בצל של תרומה שנטעו ורבו גדוליו על עיקרו מותר והתם לא איכפת לן אם הדר' לטבל'י דהא קיימ"ל גידולי טבל חולין משו"ה הוצרך הש"ס לטעמא דלאו מצוה לאתשולי משא"כ בעלמא איה"נ לא הוי דשיל"מ משום דהדר לטבלי' ושפיר קיי"ל דתרומה בטילה בק"א משא"כ הכ"מ הנ"ל דקאי על גידולין דבזה ל"ש טעם זה וע"כ צריכין לאסוקי לטעמא משום דלא הוי מצוה לאתשולי א"כ שפיר קאמר להרמב"ם לשיטתו דאפי' אין ההיתר עתיד לבא בודאי נמי הוי דשיל"מ הו"ל גדולי תרומה דשיל"מ ועפ"י הנ"ל נראה ליישב בס"ד עוד דברי הכ"מ התמוהים בפט"ו מהמ"א אמש"כ הרמב"ם יראה לי הא דדשיל"מ לא בטיל דוקא במינו והשיגו הראב"ד דהא משנה שלימה שנינו בנדרים ותי' הכ"מ דאי ממתני' ליכא הוכחה דבירושלמי תלי' לה אי חכם עוקר הנדר מעיקרו וא"כ הומ"ל דמתני' ס"ל נדרים לאו דשיל"מ היא ודברי תימא הן הא מ"מ בש"ס דידן בנדרים דף כ"ח מבואר בהדי' דנדרים הוי דשיל"מ וי"ל עפ"י קושי' הטו"ז בסי' שכ"ג שמא לא ימצא פתח והנה אם נימא דלא בעי' שיהי' ההיתר עתיד לבא בודאי לק"מ וכ"כ בפלתי דתלי' בב' תירוצים בפ"ק דביצה וא"כ אי מש"ס נדרים הנ"ל הו"א דוקא אי לא בעינ' ההיתר עתיד לבא בודאי ולתירוצא דר"א אין זה מוכרע וא"כ שפיר תלי' הרמב"ם ביראה לי וא"ש בס"ד ועיי' ב"מ דף נ"ו דקאמר הש"ס דלחזקי' דס"ל מע"ש שאין בו שו"פ מחללו על מעות הראשונים ופריך הגמ' א"כ הא דתנן תרומה ובכורים עולין בא' ומאה משא"כ במעשר מאי לאו דמעשר בטל ברובא ואם איתא לדחזקי' הו"ל דשיל"מ ובתוס' ד"ה הו"ל דשיל"מ הוקשו וז"ל תרומה נמי להוי דשיל"מ דאיתא בשאלה וי"ל כדאמר התם מי הוי מצוה לאתשילי א"כ בתרומה ביד כהן עכ"ל ודבריהן מרפסין איגרא דקושייתם הוא קושיית הש"ס בנדרים נ"ט ומעיקרא בעי לתריץ דמיירא בתרומה ביד כהן ופריך עלה מהא דתנן תמכר כולה לכהן חוץ מדמי אותה סאה ומשני משום דלאו מצוה לאתשולי א"כ הן הן קושי' הש"ס ותירוצו ותו דלתי' הב' משמע דס"ל לקושטא דמילתא תרומה שאינה ביד כהן הוי דשיל"מ ובש"ס קאמר להדיא דאין חוליק ולפי מש"כ לעיל יש ליישב שפיר ודוק היטב: