אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן קא

סימן ק

להרב הגדול מה"ו אהרן שווארטץ נ"י מו"ץ בק"ק הומנא יע"א:

ע"ד קושיי' מע"כ לפי מ"ש הפ"ת הובא בפרומ"ג יו"ד בסי' ק"ב בש"ד ס"ק א' אם לאחר הביטול נמי לא תהי' ראוי אלא לגוי אינו מקרי חתיכה הראוי' להתכבד והקשה מעלתו לשיטת רש"י וכן הוא שיטת הראב"ד בעכו"ם דף ע"ג דחמץ בפסח אף לאחר הביטול אינו מותר אלא בהנאה אבל איסור אכילה שבו לא נתבטל א"כ מאי פריך הגמר' שם דף ע"ד ע"א וליתני ככרות של בעה"ב לענין חמץ בפסח ולפי דברי פ"ת הנ"ל הלא כל עיקר החשיבות של ככרות לא מהני אלא לענין הנאה דלאכילה אף לאחר הביטול אסור ולא הוי חהר"ל כלל ונראה לתרץ בס"ד די"ל טעמא דמאן דס"ל לגוי לא מקרי רל"ה היינו כמ"ש בנוב"י מהדו"ק סי' ט"ז משום דמה דיכולין למכור לא מקרי ראוי' להתכבד אלא דוקא מה שראוי ליתן במתנה וקי"ל אסור ליתן להם מתנת חנם וכ"ז להילכתא דקיי"ל כר"י דדברים ככתבן אבל לר"מ דס"ל אחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה ומותר ליתן מתנת חינם לגוי אף ראוי' להתכבד לגוי מקרי חהר"ל ושפיר פריך הגמ' דסתם מתני' ר"מ וכש"כ די"ל דממתני' גופא מוכח דבהך כר"מ ס"ל דהא קחשיב חולין שנב"ע מכלל דאסור בהנאה וכפי מסקנת הגמ' בפסחים דף כ"ב דריש לי' מלכלב תשליכון אותו וליכא קרא לכל איה"נ אלא מדגלי רחמנא בנבילה והיינו ע"כ כר"מ דאחד גר ואחד נכרי בין בנתינה בין במכירה ולדידי' שפיר הוי חתה"ל ושפיר פריך הגמ' משא"כ כהילכתא דקי"ל כר"י דאסור ליתן להם מתנת חנם י"ל דל"ה חתיכה הראוי' להתכבד: ועוד נלענ"ד דבלא"ה לק"מ לא מבעי' אם נתפוס סברת הנוב"י הנ"ל דטעמא משום דאסור ליתן מתנת חנם א"כ ל"ש סברא זו אלא אם באנו לדון על החתיכה מצד רנ"ה אבל אם נדון עלי' מצד דבר שבמנין ומבואר ברש"י בכמה מקומות דכל שנמכר במנין תלי' מילתא א"כ אין לחלק בזה בין ישראל לנכרי אלא אפי אם נתפוס אידך סברא דבעי' שיהי' ראוי להתכבד לכל אדם מ"מ אין ענין ראוי' להתכבד לדבר שבמנין דהא ס"ל לכמה פוסקי' דתרנגולת בנוצתה חהר"ל הוא דלא מקרי אבל מ"מ משום דבר שבמנין אינה בטילה ואפי' לשיטת הש"ך בס"ק ז' שחולק בזה על התו"ח מ"מ במה שאינו ראוי אלא לגוי מודה דיש חילוק בין חהר"ל לדבר שבמנין כיון דבדבר שבמנין במנין דמכירה תלי' מילתא ל"ש חילוק זה דנהי דאסור באכילה מ"מ אפשר למוכרו מיהת לישראל וכל שנמכר אפי' לישראל במנין הוא נמכר ומהיכ"ת לא יהי' דבר שבמנין ואף דאסור להשתכר באיסורי אכילו וא"כ אינו נמכר לישראל מ"מ הא מבואר בש"ך סי' קי"ז ס"ק ג' דרשאי לקנות כדי להאכיל לפועליו נכרים וא"כ ל"ש חילוק לענין דבר שבמנין בזה ולשיטת הרמ"א שם דאסור הא לדידי' בלא"ה דבר שבמנין חמיר מחהר"ל, וא"ש קושי' הגמ' בע"ז דהתם מטעם דבר שבמנין פריך ולא משום דבר הראוי' להתכבד ועיי' בחו"ד שהביא בשם הרשב"א בתוה"א דס"ל כפ"ת הנ"ל וכ' דהוא לשיטתו דחהר"ל הוא מטעם חשיבות אבל למ"ש התוס' בזבחים דטעמא דרל"ה משום דאז חשיב דרכו למנות י"ל דגם חתיכת נבילה הר"ל מקרי דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לנכרי ג"כ אלא במנין והוא סעד לתמכינו:

והנה יש לחקור לשיטת התוה"א ופ"ת הנ"ל אי נתערבה חתיכה של איסור בחתיכות האסורות לבו ביום, כגון בהמה העומדות לגדל ולדות וכגון מדבריות ששחטן ביו"ט מי אמרי' כיון דהשתא לא חזי לישראל אין לה דין חהר"ל או דילמא הא חזי' למחר, ומסתבר' דלא בטלה כיון דעכ"פ ראוי' להתכבד בתר הכי והזמן ממילא קאתי ובזה גם קושייתו נסתלקה דנהי דלרש"י לענין איסור אכילה חב"פ לא בטל מ"מ פשיטא דאינו עובר עליו בב"י וממילא משתרי לאחה"פ באכילה והו"ל חהר"ל לאחה"פ משו"ה לא בטילה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה