אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן צד

סימן צג

הב"ח ביו"ד סי' צ"ו והובא שם בש"ך ס"ק כ' הקשה על המחבר שפסק בלינומיס שמביאין הנכרים בחביות מותרין ובאו"ח סי' תמ"ז כתב הטור דלדעת סה"ת זתים שכבשן ונחתכו בסכין של חמץ קודם הפסח אפי' בסכין שאינו ב"י חזרו הזתים כולן חמץ וכ"פ שם המחבר ס"ח ולפענ"ד נראה בס"ד ליישב שפיר דהא בטעמא דהזתים כולן אסורין מבואר שם בש"ך ובאו"ח שם משום דבזה לא שייך לומר דכבר נתבטל טעם סכין בראשונים כיון דלדעת סה"ת בכל דבר חריף אמרי' דמפליט אגב דוחקא דסכינו מפנימיות הסכין ונעשה כל חתיכה וחתיכה חתיכה דאיסורא בכדי קליפה, והנה זה לא שייך אלא בחתיכה עצמה אבל במשקה היוצא ממנו ונתערב כל היוצא מהחתיכות זה בזה ל"ש חענ"נ דהא הרוטב בנו"ט, לא מבעי למה דכתב המחבר דלא אמרי' חענ"נ בשאר איסורין אלא אפי' להרב דפסק בכל איסורין חענ"נ מ"מ הרוטב לא מתסר אלא בכדי נ"ט ולפי"ז ניחא הכל בס"ד בשנדקדק עוד דהמחבר שינה לשון השיבולי לקט שממנו מקור דין זה שבלשון הש"ל שהובא בהרב"י ובש"ך שם ס"ק הנ"ל איתא לימוני"ס של נכרים ובשו"ע כתב המחבר מי לימוני"ס, ולהנ"ל לשונו מדוקדק הדק היטב דהמחבר לא התיר אלא המי לימוני"ס דבזה לא שייך טעם הנ"ל ובמי לימוני"ס שמובא בחביות פשיטא דאיכא ס' כנגד כל הסכין משא"כ באו"ח דמיירא בזתים גופייהו בזה שפיר קאמר הטוהשו"ע דכולן חוזרין ונאסרין בפסח כיון דחורפי' דזתים מפליט מפנימיות הסכין בכל או"א מהחתיכות וזה נכון בס"ד ומיושב בזה כ"כ הא דהקשה הטו"ז בס"ק י"ב על מש"כ הרמ"א דיש מקומות שמחמירין בכרוב פרוס וחתוך שמביאין הנכרים דע"כ להני מקומות לא ס"ל האי טעמא מפני שמבואין הרבה וע"כ גם לימוני"ס אסור להם ולפי"ז צ"ע מש"כ הרמ"א אח"כ אבל שאר דברים וכו' משמע אפי' להמחמירין מותר בזה וסיים כמו בלימוניס אין להחמיר דמשמע בלימוניס ג"כ אין להחמיר וא"כ דבריו סותרין מני' ובי' תו הקשה הש"ך שם דהא הרמ"א כתב בס"א דאם חתך הצנון דק דק צריך ס' כנגדו אלמא דלא נתבטל טעם הסכין וא"כ מ"ש דמתיר בלימונייס, ולמש"כ הכל ניחא בעזה"י דהכי במי לימוניס מיירא, ואפי' מונחין גם החתיכות בתוך החביות, מ"מ הלא ידוע דאין אוכלין החתיכות בעצמן אלא המשקין היוצא מהן וא"ש בעזה"י:

ועיי"ש עוד בטו"ז ס"ק י"ג שהקשה על הרמ"א במש"כ אבל אשאר דברים חריפין וכו' נוהגין בהן היתר ואין להחמיר כלל מאי קמ"ל בזה, ויותר תימא מש"כ אח"כ לפתות יבשים דהא בלפת מותר בכל גוני כמבואר בסעיף ה' ומתוך כך מגיה דברי הרמ"א, ולפענ"ד נראה בס"ד דטובא קמ"ל, דהא מבואר בש"ך ס"ק כ"ג דוקא דיעבד שרי אבל לכתחילה אסור עיי"ש וכש"כ למאי דפרישית דעיקר ההיתר גבי לימוני"ס משום דבמשקה היוצא מהלימונעס ל"ש לומר שנאסר הקליפה של מקום החתך כיון שכבר נתבטל הכל במשקין היוצאים מהן, ולפי"ז י"ל לפימש"כ בתשובת הריב"ש סי' תנ"ח, והובא בחי' רע"א בסי' צ"ט עיי"ש דאם ביטל על הסתם לכל מי שירצה לקנות הרי הוא כמי שנעשה בשבילם ביחוד ואסור לכולם ואפי' מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה, א"כ הוי ס"ד ה"נ כיון דהגויים עושין כן על הסתם לכל מי שירצה לקנות להוי אסור ליקח מהם דהוי כמבטל איסור לכתחילה קמ"ל, והא דבאמת שרי' י"ל דבגוי כיון דלא עביד איסורא בונה שמבטל איסור לא מתסר בדיעבד, ועכ"פ הרב בהג"ה טובא קמ"ל, ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה