ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן צ
הש"ך ביו"ד סי' צ"ד ס"ק ל"ג הקשה על הא דאיתא בשו"ע אם נפל לתנור פנ"אדוש גבינה אפי' לחה, וכן גבינה חמה בקערה בשר ב"י אינו אוסר אלא כדי קליפה, והקשה הש"ך למאי דפסק רמ"א בסי' ק"ה דבכל דברים של מאכל אוסר כולו הו"ל להגיה כאן על המחבר ותי' לחלק בין דבר מאכל לכלי אלא שהצ"מא דהא מבואר בסי' ק"ה ס"ז דכלי עדיף שאוסר מאכל הנגע בו באיסור שאינו שמן אפי' בלא רוטב משא"כ בלוע במאכל שאכבו יוצא אלא ע"י רוטב, ותי' הש"ך נהי דעדיף דמפליט בלא רוטב מאחר שאין בו פליטה מגופו, מ"מ אננו פולט בלא רוטב רק כדי קליפה, ומ"מ הדבר צ"ע דמהיכ"ת נימא כן דלעניין בליעת שומן כלי גרע ולענין בליעת כחוש כלי עדיף, ועיי' בחרע"א ז"ל מש"כ בזה, ולפענ"ד נראה בס"ד לפימש"כ הש"ך בסי' צ"ד ס"ק כ"ז דסתם סכין בלוע ג"כ משמנונית א"כ גם בסתם כלי י"ל כן דמסתמא בלוע נמי מדבר שמן ונהי דבדבר שמן אמרי' דמפעפע בכולו מ"מ הא מבואר בסי' ק"ה ס"ה דשומן כחוש אינו מפעפע, ולפי"ז י"ל השומן הבלוע בכלי כבר אכחש שומנו ואננו מפעפע יותר מכדי קליפה ונהי דהרמ"א פסק שם דאין אנו בקיאין איזה מקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכל עניין עד ס' י"ל הנ"מ בדבר מאכל שהוא בעין דמשכחת לה חלב שמן, בזה אין אנו בקיאין להבחין משא"כ בבלוע בכלי דע"י בליעתו בכלי איכחיש שמנינותו א"כ כל החלבים שוים בזה וכלהו חלב כחוש מקרי בזה י"ל דמודה הרמ"א דאננו מפעפע והגם דבדבר מאכל אמרי' אפי' שמנונית הבלוע נמי יוצא ומפעפע בכלו, מ"מ בכלי מגרע גרע לענין זה דכהי"ג אשכחן נמי לעניין נ"ט בר נ"ט דהבלוע בכלי אקליש ומחשיב נ"ט בר נ"ט משא"כ הבלוע בדבר מאכל וא"ש בס"ד, דאין צורך ליפות כחו של כלי לעניין דבר כחוש ולגרוע כחו לענין דבר שמן, אלא כלו שוה, אלא דאנן אמרי' מסתמא הכלי בלוע ג"כ משמנונית כמש"כ הש"ך בס"ק כ"ז לעניין סכין, אלא דאנן אמרי' דכל שמובלע בכלי אין לו אלא דין חלב כחוש אליבא דכו"ע וא"ש בס"ד, ועיי' מג"א סי' תנ"א ס"ק כ"ז שכתב לפי מה שרגילין לאפות עוגות עם שומן אם אח"כ אפו על אותה רחת מצה א"כ אוסר כלו, ודוקא שאננו נקויי', אבל אם הודחה שפיר סגי בקליפה דבלוע בכלי לא מחמרי' כולי האי, ועיי"ש בדג"מ ובמחהש"ק שהביאו דמדברי הש"ך בסי' ק"ה ס"ק כ"ג משמע דבאיסור שמן שנבלע בכלי אפשר שאוסר כלו ולפענ"ד נראה דהמג"א הכריח מסי' צ"ד הנ"ל מחמת קושיי' הש"ך הנ"ל דגם בדבר שמן אמרי' דאננו אוסר יותר מכדי קליפה כל שבלוע בכלי וטעמא כדפרישית דע"י הבלוע איקלש השמנונית וזה שסיים שם המג"א ועיי' ביו"ד סי' צ"ד ס"ח נתכוין למש"כ כן נראה לפענ"ד בס"ד אלא דלפימש"כ נסתר תי' דהש"ך בסי' צ"ד ס"ק כ"ז ע"ש וצ"ל כחד מאידך תי' שכ' עוד שם עיי"ש ודו"ק היטב:
ואגב אפרש דברי הש"ך שם באותו ס"ק מה שתמוה מאוד בדבריו במש"כ להקשות על המחבר שם באותו סעיף על דין גבינה חמה בקערת בשר ב"י שאננו אוסר אלא כדי קליפה וז"ל הש"ך, ועוד דהרי בהרשב"א שהביא ב"י בסי' ס"ט גבי מליחה בכלי שאינו מניקב מבואר דאם נתן דבר שיש בו רטיבות קצת כבשר רותח בקערה חמה צריך נטילה, ודוחק לומר דשאני שניהם חמין מתחתון חם, ובדג"מ שם הגיה דצ"ל וא"כ צ"ל דשאני שניהם ולדבריו החילוק זה קאי למסקנא, אלא דדברי הש"ך בזה תמוהים כמו שתמה בחרע"א שם הא א"א לומר כן כלל דהא בשו"ע נקט גבינה חמה, ולדברי הדג"מ הקושיי' ביותר דלדבריו קיימא כן המסקנא, ואיך אפשר לומר כן דהא ה"נ בשניהם חמין מיירא ומ"מ אינו אוסר אלא כדי קליפה, ע"כ נ"ל בדברי הש"ך הגירסא כמש"כ הדג"מ, ומש"כ הש"ך וא"כ צ"ל דשאני שניהם חמין לאו דקיימא כן למסקנא אלא הוא קושיי' על המחבר דלמד דין גבינה לחה שנפל בקערת בשר ב"י מדין גבינה שנפל לתנור של פנאדו"שק שהביא הרב"י בשם רי"ו, וע"כ מיירא שגם הקערה היא חמה דאל"כ בלא"ה אננו אוסר אלא כדי קליפה למאי דקיימ"ל תתאי גבר, וע"ז הקשה הש"ך דאיך אפשר ללמוד זה מזה דהא הרשב"א ס"ל בהדיא אם נתן בשר חם לתוך קדרה רותחת צריך נטילה, וא"כ קשיא דין של ר"י וע"כ צריך לחלק בין הא' חם אפי' תתאי לבין שניהם חמין, וא"כ שוב א"א ללמוד דין גבינה חמה מדין גבינה צונן שנפל לתוך פנאדו"ש, כן נראה לי בס"ד פי' דברי הש"ך:
בטו"ז סי' צ"ד סק"ו בדין אי בישלו מים בקדירה ותחבו בו כף חולבות ואח"כ חזרו ובישלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר דאסור להשתמש בה לא בשר ולא חלב וכתב הטו"ז טעם החומרא לפי שנותנין המאכל בכלי שהוא כמין הכלי של ב"י ע"כ אין נכון להתיר הכלי שאב"י שמערה ממנו וצ"ע דהא מבואר בטו"ז סי' צ"ה סק"ט בדין קערות שהודחו אהא דכתב רמ"א דאם אחד מהם אב"י בכ"ע כל הכלים מותרין והוקשה הטו"ז לפי מש"כ הרמ"א בסי' צ"ד לאסור הכלי שאינו ב"י משום חומרא הי' לו לכתוב ג"כ כן ותי' דוקא התם יש להחמיר משום מר"ע לפי שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין הב"י וזה אינו שייך כאן ותמי' לי א"כ גם בדין הנ"ל של שתי כפות נמי לא שייך האי טעמא כלל וצ"ע: