ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן פו
בהא דקיימ"ל ביו"ד סי' צ"א ס"ב דאסור להניח היתר צונן בכלי של איסור צונן בכל מידי דאין דרכו בהדחה ומבואר ברמ"א דבדבר יבש לגמרי שפיר דמי וע"ז האריך הש"ך והעלה שם סוף ס"ק ג' לחלק בין כלי חרס לכלי שטף ומשוה בזה שיטות הפוסקים ממה שהקשה בד"מ ובת"ח עיי"ש ובפלתי הקשה א"כ הכא בבב"ח מ"ט לא הוזכר חילוק זה בשו"ע ומשתי' דטעמא דהחילוק הוא משום דבכלי חרס כיון דאין לו תקנה בהגעלה א"כ יניחנו כך כדי להשתמש בו בצונן ומתוך כך יבא לידי תקלה להשתמש בו בחמין משא"כ בכלי שטף דסגי' לי' בהגעלה כ"כ הפר"ח עיי"ש וא"כ בב"ח ל"ש זה דאטו מי אסור להשהות כלי חלב וכלי בשר בביתו עיי"ש ולפענ"ד תמוה מאד דאדרבה הא גופא קשי' על הטעם הפר"ח הנ"ל בב"ח מאי איכ"ל התם הו"ל למיסר להשתמש בצונן גם בכלי שטף דבשלמא כלי של איסור כיון דיגעילנו ליכא למיחוש לתקלה ומשא"כ בב"ח דלא מגעיל הכלי אי שרית לי' להשתמש בו בשר בצונן שפיר איכא למיחוש לתקלה אפי' בכלי שטף תו קשי' לי בכלי חרס נמי ליכא תקלה אלא ביומו אבל כשאינו ב"י הו"ל נוטל"פ ומותר בדיעבד וא"כ ליכא תקלה אלא לזמן מועט וכעין זה מחלק החוו"ד לקמן בסי' צ"ז אמשכ' הטו"ז שם ס"ק א' עיי"ש ומיהא זה נ"ל ליישב עפי' משכ' הרמ"א בסי' ס"ט סי"ב דאסור להשהות ג' ימים בשר בלא מליחה דחיישי' שמא יבשלו והקשה במנח"י הא מבואר בסי' נ"ז דלתקלה דכ"א יום ל"ח דהו"ל זמן מועט ותי' דהתם מיירא שכבר אתילד בה ספק טריפה א"כ הו"ל דיעבד משא"כ הרמ"א מיירא לענין לכתחילה חיישי' גם לזמן מועט אלא דא"כ ה"נ אפי' בכלי שטף דסגי בהגעלה הו"ל לאסור לכתחילה להשתמש בו בצונן שמא יבא עי"ז לתקלה, ומתוך כך נ"ל בס"ד ליישב דטעמא דחילק בין כ"ח לכלי שטף הוא כמש"כ בחו"ד משום דבכלי חרס בולע הרבה חיישי' שמא פולט קצת אף בצונן, ולפענ"ד נראה להוסיף דהא אמרי' בגמ' פסחים ל' דחזינן לה דמדייתא וא"כ י"ל דוקא באיסור הוא דחיישי' שמא יבא לידי תקלה שיאכלנו בלא הדחה משא"כ בבב"ח דא"א לבא לידי חשש דאורייתא דממנ"פ אי אכיל לי' בעינא ליכא איסור דאורייתא דדרך בישול אסרה תורה ואי מבשל לי' א"א לבא לידי נתנת טעם בדבר מועט כזה ולכן בב"ח מודה הש"ך דאפי' בכ"ח מותר ודו"ק, בהא דכ' רמ"א ס"ה בהג"ה שניי' הא דטהור מליח וטמא טפל שרי היינו שהטמא יבוש אבל אם הטמא דבר צליל נאסר הטהור מאחר שאינו נאכל מחמת נכחו בולע האיסור שאצלו ושניהם אסירים הוקשה בתשי' צמח צדק סי' ל' כיון דקיימ"ל בסי' ס"ט דאפי' הדחה מועטת מבטלת כח הציר א"כ להוי האי צליל כהדחה מועטת מיהת ותי' דאדמחליש לי' בולע כדי קליפה והוקשה בחו"ד ס"ק י"א א"כ אמאי קאמר דשניהם אסורין הא קיימ"ל לעיל כל היכא דא"א ליקלוף שרי בלא קליפה, ונראה דלק"מ דנהי דהצלול ויבטל כח המלח היינו שלא יהי' בכחו להפליט או להבליע אבל פשיטא דהמלח בעין שע"פ הבשר כלו בולע מטעם בשר וא"כ כשמתערב בתוך החלב נאסר החלב מחמת המלח בעין שיש בו טעם בשר ומתערב בהחלב ובזה לא שייך לומר דבדיעבד מותר בלא קליפה וקושיות הצונ"צ מעיקרא לא הוי אלא דהבשר מליח לא יתסר לי' דהצליל מחליש לי' כח המלח ואין בו כח להבליע החלב בהבשר וע"ז שפיר תי' דאדמחליש לי בלע כדי קליפה וא"כ קושי' החוו"ד לק"מ אלא דמ"מ עדיין קשה דמלשון רמ"א משמע דשניהם אסורין לגמרי כדקיימ"ל בסי', ק"ה דלדידן במליחה בעינן ס' וא"כ בזה קושי' הצ"צ במקומה ואין תירוצו מספיק כלל וע"כ צריכין אנו לתירוצו של החו"ד דמיירא שאין כאן אלא חלב מעט ואננו מכסה פני החתיכה ובזה לא נתבטל כח המלח ומ"מ נלמד מיהת לדינא דהיכא דנפל לגמרי לתוך החלב בזה אפי' לדידן דקיימ"ל כל מליחה בס' ולזות לא מיתסר הבשר אלא כדי קליפה והחלב מיהת בעי' ס' אע"ג דבדבר דכא שייך קליפה בדיעבד מותר בלא קליפה מ"מ הכא מחמת תערובות המלח שמובלע מטעם בשר מיתסר החלב וזה ברור: