ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן פד
בדין ביטול בשר בהט"מ בחלב, מבואר ברמ"א ס"ד לפימש"כ הרשב"א דאסור לבשל אפי' בחלב אשה מפני מר"ע כש"כ בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמנאה או בשר בהמה טמאה בחלב טהורה ויש לתמוה על הרמ"א, דמשמע מדבריו דדוקא בחד מנייהו טהור, ואמאי לא קאסר נמי בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה מפני מראית העין ובחרע"א הניח קושיי' זו בצ"ע, ונראה לפענ"ד בס"ד דהנה עוד קשה על הרמ"א שם בס"ג דבחלב שקדים הוצריך להניח שם שקדים ודוקא בבשר בהמה אבל לא בבשר עוף דאננו אלא מדרבנן ותמה הש"ך הא מבואר בכמה דוכתא דאפי' לעניין איסור דרבנן איכא איסורא דמראית עין, ונראה לפענ"ד בס"ד עפ"י מה שמבואר בט"ז או"ח סי' רמ"ד בטעמא דאריסות שדה שרי וקבלנות אסור, וקשה נהי דקבלנות נמי לאו אורחי' בשדה מ"מ כיון דפועלים נמי לאו אורחי' הו"ל למימר דלא חיישי' למראית העין דיתלו בקבלנות כמו בפועלי יום ואי דתלי' לאיסורא א"כ גם באריסות הו"ל למימר דאסור דשמא יתלו בפועלי יום, ותי' דבאריסות היי"ט דשרי כיון דאיכא למיתלי בתרי צדדים להתירא דהיינו אי באריסות אי בקבלנות ובחד צד לאיסור דהיינו בפועלי יום, משא"כ בקבלנות דליכא למיתלי באריסות כיון דלבסוף יראו, שהישראל מכניס כל התבואות, ושוב לא ישאר כ"א חד צר להיתר יתלו באיסור כמו בהיתר משי"ה מתסר עיי"ש, ולפי"ז י"ל ה"נ בבשר עוף עם חלב שקדים היי"ט דלא חיישי' למראית העין משום דאיכא תרי צדדין להתירא דהיינו בשר דאננו אסיר בבישול, וגם בחלב דלא מיתסרי בבישול, ולאיסור ליכא אלא חד צד דהיינו אם שניהם ממין בהמה טהורה משו"ה אתו למתלי בהתירא, וכל זה בבשר עוף משא"כ בבשר בהמה דליכא למיתלי כ"א בחד צר להיתר (שיתלה בבשר) דהיינו שהחלב אכנו ממין האיסור בזה שפיר מיתסר משום מראית העין, ואין לומר גם בבשר בהמה איכא צד להיתר שיתלה בבשר עוף או בבשר בהמה טמאה, די"ל כל שבאמת אכנו כן בזה לא מהני מה שתוכל לתלות דשונא מידע ידע דבשר בהמה הוא, כמו שהוא האמת כן נראה לפענ"ד בס"ד נכון, ושוב הראוני בהגהות הגאון מהר"ם ט"ב שנדפסו ביו"ד דפוס ווילנא שכתב נמי כהי"ג ושמחתי שכיונתי בס"ד לדעת קדשו, והשתא מיושב שפיר קושיי' חרע"א ז"ל על הרמ"א, דבשלמא בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר בה"ט בחלב בהמה טמאה שפיר מיתסר מפני מראית העין דשם ליכא למיתלי כ"א בצד א' להתירא דמה שהוא באמת בשר בהמה טהורה לא שרינן משום דאיכא למיתלי נגד האמת משא"כ בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה דאיכא ב' צדדים לתלות בהתירא וצד א' לאיסור, ליכא איסורא דמראית העין כן נראה לי בס"ד, ועיי' ש"ך ס"ק ו' בונה שהקשה על הרמ"א הנ"ל מש"ס שבת דף נ"ד ולא בזוג אעפ"י שהוא פקוק, ונוכח דאפי' באיסור דרבנן חיישי' למרה"ע, ורבים מתרצין עפימשכ' התו"ס כתובות דף ס' דבאיסור דרבנן לא אמרי' כל מקום שאסרו חכמים מפני מרה"ע אסור אפי' בחדרי חרדים, ולפי מה דמוכח בש"ס הנ"ל חצר נמי הוי כמו חדרי חדרים עיי"ש, א"כ א"ש דברי הרמ"א, וכן ראיתי בס' חידושי הפלא"ה על היו"ד שנדפסו מקרוב, ולכאורה בורכא הוא דהא ע"כ מיירא שאננו ניכר שהוא בשר עוף דאל"כ ל"ש מרה"ע דהא בשר עוף מותר בבישול, וכיון שאננו ניכר א"כ שוב אתי לחשדו על איסור דאורייתא, וא"ד למשכ' התוס' דשם לא כתבו התוס' אלא היכא דליכא חשד רק משום איסור דרבנן, ומ"מ אחרי העיון י"ל דא"כ על הרמ"א גופא תיקשא מ"ש בשר עוף מבשר בהמה, הא גם בעוף איכא חשש מרה"ע כיון דאתו למחשדי' באיסור דאורייתא, וע"כ צ"ל בכוונת הרמ"א עפ"י משכ' הש"ך בס"ק ז' דבבישול ליכא מרה"ע, וע"כ המר"ע הוא דאתי למיחשדי' שמבשל השתא כדי לאוכלו אח"כ, א"כ שוב יש לומר שפיר דמיירא בבשר עוף דמינכר ושפיר מחלק הרע"א בין בשר עוף לבשר בהמה, ולפי"ז עולה תי' הנ"ל יפה, ומ"מ הש"ך שפיר הקשה על הרמ"א ולא ניחא כי' בתי' הנ"ל דמס"ס שבח דף כ"ד שהקשה ממנו הש"ך משם גופא מוכח נמי דלא מחלקינן בזה בין איסור דאורייתא לדרבנן כדהוכיח המג"א באו"ח סי' ש"א עיי"ש, ובזה צע"ג על הש"ך ס"ק ז' דהו"מ להוכיח בפשיט דמיירא באכילה דאי בבישול ממנפ"ש ליכא מראית העין אי מינכר דהוא בשר עוף א"כ באמת שרי' ומאי חשדא שייך, ואי לא מינכר א"כ מאי חילוק בין בשר בהמה לבשר עוף הא אתי לו למחשדי' שמבשל בשר בהמה ועושה איסור דאורייתא אע"כ דהחשד הוא משום אכילה עיי"ש וצ"ע:
ובעיקר מש"כ הש"ך בס"ק ז' הנ"ל לתרץ קושיי' הד"מ על הרשב"א לא זכיתי להבין מש"כ דבבישול ליכא מראית העין דיוכל להיות שמבשל לצורך רפואה או לצורך אחר, וע"כ בישול היינו אכילה, ותמוה מאוד דהא בכל מרה"ע מיירא שהוא עושה באמת ע"ד היתר רק הרואה יתלה באיסור, וא"כ מ"ק שיוכל להיות שמבשל לרפואה מ"מ כיון שיוכל להיות שמבשל שלא לצורך רפואה איכא איסור ונרה"ע ותו מהישן פשיטא לי' למר שמותר לבשל לצורך רפואה מהיכ"ת ואין לדחוק דמיירא לרפואת חולי שיש בו סכנה דבזה ודאי לא אתי למיתלי דהו"ל מילתא דלא שכיח ותו דהא כתב נמי או לצורך אחר, ואולי כוונת הש"ך דלצורך רפואה או לצורך אחר שהוא צורך גדול לא אסרינן איסורא דמרה"ע וא"כ האי לבשל דקאמר היינו לצורך אכילה וזה לא שייך אלא במה דמותר באכילה אבל במה דאסור באכילה לא הוצרך לאסור דבלא"ה למה לו לבשל, ואי לבשל לצורך רפואה בזה באמת לא מיתסר משום מרה"ע, ומש"כ הש"ך והאי לבשל היינו לאכל כוונתו כדי לאכל אבל לא משמע כן מלשונו ומהמשך הלשון, גם ממש"כ וע"כ גם לדעת הרב צ"ל כן וכו' ומוכח דאין כוונתו כהנ"ל, וא"כ דבריו צע"ג: