ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן פג
הפרמ"ג בפתיחה לה' בב"ה:
מספק"ל אי לענין בישול בב"ח ח"ש אסור מה"ת, די"ל דוקא לעניין איסור אכילה אמרי' טעמא דחזיא לאצטרופי דאלו אכלו בכדי אכילת פרס מצטרף, משא"כ בבישול דל"ש זה והנה לפי מה דמבואר בהג"א במס' שבת דף ע"ד דלענין מלאכת שבת נמי ח"ש אסור מה"ת וכ"ה בפירש"י, והובא במשל"מ פי"ח מה"ש עיי"ש וכי מותר לאפות פחות מכשיעור מכשיעור פירש"י והא ח"ש אסור מה"ת ש"מ דאפי' בשאר איסורין דלאו אסורי אכילה ח"ש אסור מה"ת, וכבר הלכו בזה ניומושית א"כ אין מקום ספק לענין בישול בב"ח, דנמי ח"ש אסיר מה"ת, אמנם כן נראה לפענ"ד דעדיין יש מקום לחקור בזה עפ"י מה דתנן בספ"ב דזבחים לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין, והקשה בס' טה"ק נהי נמי דאין מצטרפין מ"מ ח"ש אסור מה"ת וא"כ נהי דלא יתחייב כרת על ח"ש מ"מ הקרבן מיהת לפסול, וחזי לאצטרופי שייך נמי התם, כדאמרי' בזבחים דף דאם חישב חצי זית וחזר וחישב ח"ז, ויקץ כישן הפיגול עיי"ש, ותי' הטה"ק דח"ש לא מיתסר אלא בדבר שהאיסור כבר איתא בעולם אלא דבצר לי' שיעורא, אבל למיחיל איסור חדש על דבר שעדיין לא נאסר בזה לא מהני טעמא דחזי לאצטרופי למיחל עליו שם איסורא כיון דהוה פחות מכשיעור, והנה טעמו כצפיחית בדבש ולפי"ז בב"ח נמי איכא למימר האי סברא כיון דהיתר הוא, וצריך לחול עלי' איסור חדש ועל פחות מכשיעור איכא למימר דלא חייל והשתא ליכא למיפשט מאיסורי שבת דהתם שאני דכ"ש סברת הטהר"ק דזה ל"ש אלא באיסור שצריך לחול על החפץ, משא"כ בשבת דאיסור מלאכה אגברא ודאי קימא, שפיר אסור ח"ש מה"ת, ונראה דיש להביא ראי' לזה מש"ס חולין דף ק"ח א"ר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבישלן זה עם זה לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו, ופריך בגמרא ממנפ"ש אי מצטרפי ללקי נמי על בישולו, ואי לא מצטרפי על אכילתו נמי לא לילקו ומשני לעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה, ולכאורה יש להקשות קושיי' חמורה מאי פריך, דילמא קסבר רב כדס"ל לר"א בדף קי"ד ע"ב, מנין לבב"ח שאסור בהנאה שנאמר כ"ת כל תועבה, כל שתיעבתי לך וכו' ולפי"ז י"ל דלעולם לא מצטרף, ומשו"ה אין לוקין על בישולו ומ"מ כיון דח"ש אסור מה"ת עכ"פ עבד איסור דאו' בבישולא, ושוב אסור כלו משום לאו דל"ת כל תועבה ושפיר לקי על אכילתו וא"ל משום ל"ת כל תועבה לא הוי לקי דהו"ל לאו שבכללות חדא דילמא רב כאביי ס"ל בפסחים דף מ"א וב"מ דף קט"ו דלוקין על לאו שבכללות ותו דלא מסתבר דלר"א דיליף מל"ת כל תועבה ס"ל דאין לוקין כלל על אכילת בב"ח וע"כ צריך לומר דס"ל כיון דאיסורא ידעינן בלא"ה מקרא דל"ת ג"פ או מדרשא אחרינא דמייתא בגמרא דף קט"ו שוב לוקין שפיר על ל"ת כל תועבה כעין סברא שכתבו התוס' בע"ז דף ס"ו עיי"ש א"כ הדק"ל מ"פ הגמרא אלא ע"כ דבבישול בב"ח ליכא איסורא דאורייתא בח"ש כלל כן נראה לי ראיי' נכונה והגם דבס' שעה"מ חידש דל"ש כל שתיעבתי לך כ"א בלאו שלוקין עליו, ולא בלאו הבא מכלל עשה מ"מ ח"ש אינו דומה לזה והחילוק מובן פשיט למבין, והנה אם אמת נכון הדבר י"ל כיון דאין בישולו אסור מה"ת כל שבישל ח"ש בב"ח אף אכילתו לא מיתסר מה"ת למ"ב למאן דיליף מל"ת כל תועבה אלא אפי' מאן דיליף מג"פ לא תבשל גדי בח"א וכדכתב ברמב"ם וטושו"ע מ"מ כי היכא דקיימ"ל דאם אינו דרך בישול לא מתסר מה"ת הה"ד אי לית בי' איסור לא תבשל משום דהוי פחות מכשיעור, ועיי' בחולין דף קי"ג גבי מבשל חלב בחלב, למ"ד לוקה להכי אפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול כי היכא דלוקה על בישולו ה"נ לקי על אכילתו ע"ש א"כ י"ל הה"ד איפכא ולפי"ז י"ל בישל ח"ש בב"ח מותר בהנאה אפי' מדרבנן דהא קיימ"ל בב"ח שאננו אסור מה"ת אננו אסור בהנאה, ואם כנים הדברים יתיישב בזה בס"ד קושיי' הפרמ"ג על מש"כ הרמ"א בסעי' א' שכ' כל בב"ח שאינו אסור מה"ת אינו אסור בהנאה ותמה הפרמ"ג הא בידנו הוא זה ממש"כ המחבר בס"ג דבשר חיה ועוף מותר בבישול ובהנאה ואם בא לכלול גם בשר בהמה היכא דאננו דרך בישול כגון כבוש ומלוח, גם דין זה מבואר בפירוש בדברי המחבר סוף סי' צ"א עיי"ש, ולפימש"כ י"ל דקמ"ל בב"ח דמצד שיעורו לית בי' איסור דאורייתא כגון שבישל ח"ש בחלב ודו"ק היטב:
עוד נ"ל בס"ד ביישוב דברי רמ"א בהגה הנ"ל דבלא"ה יל"ד מ"ט שבק רמ"א דמותר בבישול ועיי' חידושי רע"א מה שכתב בזה ונ"ל בס"ד עפ"י מש"כ בשו"ע ס"ו המבשל במי חלב או בחלב שחיטה פטור, ומשמע דאיכא מיהת איסורא וצ"ע מ"ש מבשר חיה ועיף דמותר לבשל מה"ת וראיתי בחידושי הפלא"ה שנדפסו מקרוב שהרגיש בזה ותי' דנקט פטור משום דאיכא איסור מראית עין וא"א לומר כן דא"כ גם בבשר חו"ע לנקוט כהאי לישנא וכש"כ לפימש"כ הטו"ז דשייך בבשר חו"ע איסור מ"ע עיי"ש, ובחרע"א ז"ל הקשה ג"כ קושיי' זו ותי' בשם תפארת למשה כיון דהוא עכ"פ ממין בהמה שאסור מה"ת משו"ה חמיר טפי ואסרוהו בבישולי ויש לחקור אי מיתסר ג"כ בהנאה, ומסתימת הפוסקים משמע דבהנאה ונותר דאל"כ לא הוי שתקו מלאשמעי' האי חידוש והטעם לחלק בין בישול להנאה הוא פשיט דבישול הוא לכתחילה משא"כ הנאה דהו"ל דיעבד [וכהי"ג מחלק המחהש"ק בסי' ס"ט ביישוב קושיי' המנח"י על הרמ"א דלכתחילה אין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה עיי"ש, דחיישי' לתקלה והא קיימ"ל בסי' נ"ז דלתקלה דזמן מועט של כ"א יום לא חיישי' לתקלה, ומחלק בין לכתחילה ודיעבד עיי"ש] ולפ"ז דברי הרמ"א נכונים, דבא לכלול אפי' אותן המבוארין בסעי' ו' כגון חלב שחיטה, וחלב זכר ומי חלב דסד"א כיון דאיסורי בבישול מדרבנן א"כ הה"ד דבהנאה נמי מיתסרי מהיי"ט, דהא מן מין בהמה טהורה קאתינן, משו"ה איצטרך לאשמעי' דרך כלל דכל בב"ח שאננו אסור מה"ת אננו אסור בהנאה ומדוקדק נמי הא דשבק איסור בישול ודו"ק היטב.:
ועיי' בש"ס חולין דף ק"ח ע"ב כזית בשר שנפל לתוך יורה גדולה הבשר אסור והחלב מותר, ומסיק כשנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע ופליט לא פליט וכגון שקדם וסילקו מקמי דשבע מלבלוע עיי"ש, ולכאורה כראה משם ראיי' דבח"ש בב"ח נמי איכא איסור דאורייתא ותפשוט ספק הפרמ"ג הנ"ל, דהנה הכו"פ הקשה הא בעינן בישול כמאכל ב"ד וכיון דקדם וסלקו ליכא בישול כזה ותי' בשם מהר"י ל"ס בעל מ"צ ז"ל דמ"מ הלחלוחית שבו עכ"פ נתבשל, וקשה כיון דהבשר אינו אלא כזית א"כ הלחלוחית אננו אלא ח"ש, ותיקשא לשיטת הפוסקוים דבב"ח דרבנן לא אמרי' חענ"נ וא"כ מאי ארי' דמבלע בלע מפלט לא פלט אפי' הוי מפליט נמי החלב ונותר, אלא ע"כ דח"ש נמי אסור מה"ת, מיהא יש לומר כיון דמצ"ע הוא בב"ח דאורייתא אלא שיעורו גרם לו לכו"ע אמרי' חענ"נ בזה, ולפי"ז הה"ד דמיתסר גם בהנאה, וא"כ צ"כ אידך תי' שכתבתי על לשון הרמ"א ז"ל ודו"ק: