ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן עה
- סימן עה:
ב"ה שפעת שלומים מרובים כטל וכרביבים לכבוד הרב הגדול מעוז ומגדל במדעים ומעוטר במעלות ובמדות טובות איש חמודות כקש"ת מו"ה זלמן בייטום האבד"ק מילדוי יע"א:
ע"ד העופות אשר חדשות מקרוב באו בגבולותיו שהם משונים בצביונם בחלקת צוארם שאין להם שום ניצות על הצואר גם צוארם היא אדום מאוד ומעכ"ת נ"י ביקש חוות דעתי העני' בזה:
הנה גם פה מזמן לא כביר נמצאים כיו"ב ואמרתי להשוחטים כי תקראנה אותם כאלה לא ישחטום וכ"כ שמעתי שהבד"צ דק"ק מונקאטש יע"א אוסרם ובתשו' שערי צדק להגאון מהר"ם מדעעש זצ"ל כתב בפשיטות לאוסרם ועי"ש בסי' פ"ה ובסי' צ"ו אמנם לא ביאר כל הצורך לדינא ונחזי אנן בס"ד: לכאורה הי' נראה דבשביל שינויים כאלו וכיו"ב אכתי לא נחוש לומר שהיא מין בפ"ע לעניין דנאמר שנצרכים עליהם מסורות בפ"ע וראיי' לזה מהגמרא דב"ק ס"פ שור שנגח דף נ"ה אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זב"ז מתקיף לה רב"ח מ"ט אילימא משום דהאי זוטר קועי והאי אריך קועי אלא מעתה גמלא פרחא וגמלא טעיי ה"נ דהוי כלאיים זב"ז אלא אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים אלמא דאי לאו דהוי מצינו בהו שינוי גדולה בתכונות כווניות שלו משום אריכות וקצרות צוארו לא הוי עולה על הדעת להחשיבו למין בפ"ע והה"ד שינוי הנ"ל שבעופות הללו לא נראה שינוי גדולה מזו:
אמנם אחרי העיון נראה דאין מזה ראי' כלל די"ל אינהו הוי ידעי דאווז הבר מין טהור היא וכיון דתרווי' טהורים א"כ בשביל דאריך וזוטר לחודא לא מחשבינן לי' למין בפ"ע אבל היכא דאין אנו יודעים אם הוא טהור או לא שפיר איכא למימר דבשביל שינוי כזה נמי חשוב להצריכו מסורה בפ"ע: וראיתי בתשובות צמח צדק דמייתא ראי' בשם הגאון מהר"ם מווילנא מהגמרא הנ"ל דאווז הבר היא טהור דאל"כ מאי ס"ד דרמב"ח הא וודאי פשיטא דמין טהור וטמא הוי כלאים זב"ז:
אמנם רבינו הגדול בתשובות ח"ס סי' ע"ד דחה ראי' זו דהרי האווז הבייתי הי' נאכל להם במסורת וי"ל דוודאי למאי דס"ד דבשביל אריך וזוטר קועי אכתי לא הוי תרי מינים לענין כלאיים אלא הכל חד א"כ גם אווז הבר הי' נאכל להם בהאי מסורה גופי' שאוכלים את הבייתי דהכל חד, אבל לבתר דמסיק דברי' אחרינא היא דהרי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים ומש"ה הוי כלאיים אימא לך דלא מהני מסורות של אווז הבייתי על אווז הבר כיוון דמין אחר לגמרי היא וממילא אימא לך דטמא היא א"ד רבינו ח"ס שם ומדבריו למדנו דכל כמה שלא היו יודעין להם שינוי מביציהם הוי ס"ל דאווז הבר טהור היא מחמת מסורות של אווז הבייתי ואע"ג דזה זוטר קועי וזה אריך לא הצרכו ע"ז מסורות בפ"ע א"כ הה"נ בתרנגולים דידן אע"ג דנשתנים במקצת בקיעו שלהם מין תרנגולת הם ואין צורך למסורה בפ"ע מיהא בחולין דף ס"ב גבי פלוגתא דר"א ורבין בסנונית לבנה אר"י בדחיורא כרסא כו"ע ל"פ דשרי כי פליגו בירוקא כרסא א"ד בירוקא כרסא כו"ע ליפו דאסור כ"פ בדחצוורא כרסא וע"ש למ"ד בירוקא פליגו מאי סנונית לבנה לאפוקי דבתים דאוכמתא ועוד שם דף ס"ג שקוטנא אריך שקי וסומקא שרי גוצי וסומקא אסורי אריכי שקי וירוקא אסורה מבואר דיש כמה עופות טמאין שאינם חלוקים מן הטהורים אלא במראה או בגידול אבר אחד מהם ואין להתעקש דהא חלוקים עוד בשאר היכירים וחד מיניהו נקט א"נ דכן הי' נקראים בשמותם דא"נ כן ואין לומר נמי דנקט סי' זה משום דאתנח בי' סימנא כגון גיצא וסומקא אסירי וסימנך ננס פסיל לעבודה מ"מ בסנונית לבנה אין מקום לנטות כלל מלומר דאין חלוק המין טהור ממין הטמא אלא במראיתו א"כ נראה לפע"ד דמזה חילא דצ"צ הנ"ל וראייתו מש"ס ב"ק הנ"ל כראוי מיצק דע"כ צריך לומר דהי' להם מסורות בפ"ע על האווז הבר שהיא מין טהור דאין לו' דמחמת מסורה שהי' להם על אווז הבייתי הי' מטהרים גם האווז הבר כמש"כ הח"ס ז"ל: דא"כ מאי פריך אלימא משום דהאי אריך קועי כו' והרי גמל פרחא וכו' דילמא איה"נ דמחמת אריכות קועי' דיינינין לי' למין בפ"ע כדאשכחן דחלוקין הם כה"ג עופות טמאים וטהורים ואין ראי' מגמל דהתם תרוויהו טמאין מסתמא חד מינא הם משא"כ אווז הבר דלא ידעינן לי' במסורת י"ל איה"נ דטמא היא ומין בפ"ע היא, ולפי דרכיני למדנו נמי בנ"ד כיון דמשונים בחלקת צוארם ובאריכותו ואדונימיתו וודאי צריכין מסורה בפ"ע כיון דאשכחן עופות טמאים שחלוקין מן הטהורין כה"ג ובאווז הבר משום דהוו ידעו דטהור היא הוא מסתבר להו דמשום חלוקה זו לא הוי מין בפ"ע ונראה דגם הח"ס ז"ל לא קאמר אלא לדחות ראי' הצ"צ הנ"ל ולחומרא אבל לאידך גיסא מודה לדינא דכל שחלוק אפילו באבר אחד צריך מסורה בפ"ע,
והנה הלכה רווחית בישראל כשיטת רש"י דאפילו יש לה כל הג' סימנים אין לאוכלו בלי מסורה דחיישינן דילמא דרוס וכן פסקו בש"ע סי' צ"ב ומדפסק הש"ע וכתב סתמא ש"מ דאפילו שכן עמו ונדמה אין לנו להתיר בלי מסורה, וראיתי בתשו' גאוני בתראי ז"ל בפרט בתשו' מהרי"א סי' פ"ב כשהי' השערורי' בעולם אודות האכינעזישע הינער בנה הגאון הכ"ז עם סיעת מרחמוהו ויסודו להתיר משום שוכנים ונדמים עם התרנגולים שלנו: והנה אפשר להתיר מה"ט גם בתרנגולת הנ"ל דמרבי רבי בהדי תרנגולת שלנו אמנם לכאורה איכא למיפרך ממש"כ הראשונים ז"ל, וכ"פ המחבר דקבלה בידם דכל עוף שחרטומו רחב כשל אווז בידוע שאינו דורס ומ"מ כ' הרמ"א דאפי"ה אין לסמוך ע"ז ואין לאכול שום עוף אלא במסורת א"כ ק"ו דשוכן ונדמה לא מהני עמו בלי מסורה אמנם אחרי העיון נראה דיש לחלק דאפשר דדוקא אהאי קבלה דחרטומו רחב וכף רגלו רחב כאווז לא רצה הרמ"א לסמוך משום דבאמת פליגו הראשונים בפירוש סי' הדריסה לרש"י הפירוש שדורס עליו ברגלו כשאוכל ולר"ת היינו שאוכלו מחיים ולהר"ן וש"פ היינו שמטיל ארס ולפי"ז יש לומר דהרמ"א חייש שמא קבלה הנ"ל לא תסוב אלא דעי"ז שיש לו חרטום רחב מוציאות מידי חשש דרוסה של הטלת ארס משום דהנהו דס"ל כלל זה הוי ס"ל בפירוש סי' דרוסה כהנ"ל אבל מאן לימא לן דגם על סי' הדריסה לאידך פירושא תסוב קבלה הנ"ל משו"ה חייש הרמ"א ז"ל לחומרא דאפילו אסי' הנ"ל אין לסמוך בלא מסורה (ובזה נ"ל ליישב נמי הא דהקשה הש"ך בסי' פ"ב ס"ק ט"ו אמש"כ האו"ה דאף במסורת בעי ג' סימנים:
וי"ל כהנ"ל משום דיש מחלוקת הפוסקים בפי' סי' הדריסה ובפי' אצבע יתירה א"כ חיישינן שמא בעלי המסורה ס"ל כפי' חד מיניהו ואנן חיישינן לכולהו) אבל לעולם אימא לך דהיכא דשכן ונדמה מודה הרמ"א דנאכל בג' סימנים בלא מסורות אמנם ראיתי אחד קדוש מדבר רבינו מאור הגולה בתשובות דברי חיים סי' מ"ה שדחה שם דברי השואל דהוי בעי למימר דהרמ"א מודה בשוכן ונדמה ומחוי לו מאה עוכלי בעוכלי דלא נמצא זה בשום פוסק דע"ז יהי' מותר בלא מסורות וגם כתב עוד דמה ששוכנים אצל תרנגולים שלנו אין ראי' דבשלומא אם ישלחנו חפשי והיא יבחור לעצמו עופות טהורים הוא ראי' שהיא טהור כהאי דאיתא בב"ק גבי זרזור אך זה העוף הסגור בבית או בחצר במקום דל"ש כעוף טונא בע"כ היא מתחבר לטהורים ההולכים עמו ביחד ואם כי יש לומר דגם זה מקרי שכן ההולכים דרך חיבור יחד, מ"מ לא נצרף זה לסניף היתר א"ד רבינו הנ"ל אלא דמ"מ צלע"ג אמת דמסתימת הראשונים והפוסקים שלא הוזכרו היתר זה משמע דאפילו שכן ונדמה עמו אין מוציאתו מידי ספק מיהא אכתי יש לומר הנ"מ בעוף דעלמא דבוודאי אינו ממין זה ששכן ונדמה לו בסימנו אלא דאנו דנין אם היא טהור או לו איכא למימר דשכן ונדמה אכתי אינו בירור גמור אבל היכא דמספק"ל על עוף אם היא ממין זה או ממין אחר חדש שפיר יש לומר כיון שהיא שוכן ונדמה מסתמא היא ממינו וכיון שיש לנו מסורה על מין זה ממילא אין צורך למסורה דהא נמי מינו היא וה"נ בהנהו תרנגולים אי הוי ברור לן שהיא עוף אחר אלא דלא ידעינן אם היא טהור או לא שפיר הוי אמרינן כיון דליכא מסורת אפילו שכן ונדמה לא יועיל כלום אבל הכא אנו דנין אם היא מין תרנגול ואין צורך למסורה חדשה או היא מין בפ"ע וצריך למסורה חדשה יש לומר כיון שהיא שכן ונדמה ש"מ מין תרנגול היא:
אבל אחר העיון מצאתי ראיתי דאדרבה דיותר יש לדין ממה ששוכן ונדמה לטהרו או לטמאו מלדין אם היא ממין זה או לא וכן מוכח להדיא בב"ק ס"פ שור שנגח דף נ"ה טווס ותרנגול ופסיונו כלאים זב"ז פשיטא מ"ד הואיל ורבי בהדי הדדי חד מינא היא קמ"ל אלמא אע"ג דב' מינים הם מ"מ רבו בהה"ד וע"כ צריך לומר דשכן אינו סימן אלא לטהרו או לטמאו אבל לא לשוי' ממש אותו מין וא"כ כיון דמוכח מהפוסקים דסתמי דאין לסמוך גם ער שכן ונדמה בלא מסורת כש"כ דאין לדין מזה שהיא אותו מין וא"כ וודאי דצריכים על תרנגולים הנ"ל מסורה חדשה בשגם למאי דחוכך הגאון הנ"ל דבכה"ג לאו שכן מיקרי ועוד נראה לי למאי דהעלו רוב פוסקים כרבנן דר"א דבעי שכן ונדמה ולפי' רש"י נדמה היינו במראיתו א"כ תרנגולים הנ"ל קרי משונים במראיתם וכפי מה שהוכחתי דאיכא בעופות טמאים שאינם חלוקים מהטהורים אלא במראה ובקומה א"כ נראה דכל כמה דאין לנו מסורה עליהם על השלחן לא יעלה ולאכילה נגואלי:
וראיתי בס' שערי צדק סי' צ"א שהעלה צ"כ לאסור תרנגולת הללו בלי מסורה ועיי"ש ולעניין הכלים שכבר בשלו בהם עופות הנ"ל צידד דלכאורה יש לומר דאינו אלא ספיקא ולאחר בנ"י הו"ל סד"ר ולקולא ושוב העלה לאסור דהו"ל כוודאי איסור עפ"י ומה שהקדומי הרמב"ם והטור בהנך דינים כלל דמצוה מה"ת להבדיל בין בהמה חי' ועוף טהור וטמא והיינו דצריך לידע דוקא הסימנים כאשר יבא לאכול מ"ע לבדוק דוקא בסימן ולהבדיל בין הטמא והטהור ואם עבר ע"ז לאכול בלי בדיקה אף אם נזדמן שהי' ממין טהור ולא עבר בלאו מ"מ לא קיים המ"ע ועשה איסור עשה באכילתו א"ד ז"ל:
ולא הבינותי ד"ק אמת דמ"ע לבדוק אבל בוודאי התורה לא חייבה לבדוק אלא עד מקום שידו מגעת וכיון דכבר בדק כל הג' סימנים וסימן הדריסה, א"א לברר פשיטא דאין עליו מצוה לברר יותר ומ"מ נלע"ד אף דלכאורה הי' נראה כל היכא דאיכא ג' סימני טהרה גם לרש"י מדינא שרי והא דהוצרכו מסורה אינו אלא חומרא בעלמא דהא בשמונה ספיקות פירש"י דהוי להו ג' סימנים ומספק"ל אי אית להו נמי סי' של קנ"ק ושם הוכיחו התוספות מזה דלהאי פירושא קורקובנו נקלף היא סי' החדש אך כל היכא דאיכא ג' סימנים בגופו ולמאי ניחוש לה ולמאי לנו מסורות, באופן דשיטת רש"י לכאורה תמוה מאוד ואי דבתרנגולת דאגמ' לבסוף חזיוה דדריס הא מאן לימא לן דהיה לו עוד סימנים בגופו הא יש לומר מעיקרא הוי אכלי לי' באותו סי' לחודא כמש"כ התוס' דהא עוף הבא בסי' אחד טהור וביותר תמוה דרש"י סותר עצמו, בברייתא דכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקנ"ק בידוע שהיא טהור פירש"י דארישא קאי דאם אינו דורס ויש לו כל הג' סימנים דלפי"ז ע"כ צ"ל דהי"ט עופות דורסים כמש"כ התוס' וגבי ח' ספיקות מוכח מפירש"י דקנ"ק היא סי' החדש וא"כ מי הוכריחו לרש"י דארישא קאי ותו דלפי"ז ע"כ צ"ל דגם עורב דורס וכך פירש"י בהדיא בדף ס"ב ד"ה הנ"מ וזה נסתר מיני' ובי' דהא גבי סנינות וזרזיר פירש"י דאין זה מאותן שני סימנים שבעורב עיי"ש וא"כ ע"כ עורב אינו דורס והוא קושית הבעה"מ על רש"י ע"כ נ"כ לפימ"ש הר"ן דכל הבא בשני סימנים בגופו אעפ"י שאין כשל עורב יש לחוש שמא מין עורב היא יעי"ש והיינו משום דלר"א מרבינן מלמינו אעפ"י שאינו דומה לו בסימנים א"כ י"ל הה"ד בשאר עופות טמאים דכתיב בהו למינהו לא בעי שיהי' דומה לו בסימנים וכי היכא דלר"א יש מין עורב שיש לו ב' סימנים אחרים שאינם בעורב הה"ד למינהו דשאר עופות טמאים אין הכרח דיש להם דוקא אותם ג' סימנים שבי"ט עופות וכיון דהנהו ד' עופות דנפקי ממינו למינהם לא ידיע כמש"כ הר"ן ממילא שוב א"א לברר מהו סי' החדש ובזה פירש"י ז"ל עולה כהוגן בכל הסוגיא ומיושבים הקושיות הנ"ל וממילא למאן דפסק כר"א כדס"ל להרמב"ם ז"ל ממילא א"א לברר מהו הסי' החדש ואתי שפיר דלרש"י חיישינן למסקנ' שמא לא דרס ולא מהני ג' סימנים בגופא ובמשכ' ארווח לן ליישב שיטת הרמב"ם התמוה שכ' דאין לך מין שיש לו סי' בגופו ואינו דורס חוץ מפו"ע ועי' בלח"מ דס"ל להרמב"ם דמספק"ל בפו"ע אי הוי דריס או לו ולכאורה דברי נביאות הם מהיכ"ת לפרש הכי הסוגיא אמנם לע"ד י"ל עפ"י הנ"ל דלכאורה קשה קושיות התוס' דהילכתא והילכתא סזא"ז וי"ל דר"א ורבנן פלוגי בסי' הדריסה מהו אי כרש"י או כתוס' וממילא י"ל הא דקאמר לעיל דפו"ב חד חד היינו אליבא דרבנן דר"א אבל לר"א דסי' הדריסה היא מידי אחרינא יש לומר איה"נ דפו"ע נמי אינם דורסים והרמב"ם דפסק כר"א ממילא אין מוכרח דפו"ע אינו דורס ושפיר קאמר הרמב"ם כנלע"ד בס"ד ולאפס הפנאי קצרתי וסמכתי על המעיין כי לפי"ד היא דבר הגון בס"ד: