ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן ע
שלוכ"ט לכבוד ידי"נ הה"ג המפורסים חריף ובקי בח"ת וותיק וחסיד, בנש"ק, מגזע ישישים כקש"ת מו"ה נפתלי ראכין נ"י האבדק"ק ווישניצא והגליל יע"א:
יקרת מכתב מעכ"ת הגיעני לנכון:
ומחמת שלא הייתי כמה שבועות בביתי כי הוצרכתי להיות נודד למקום הרחצה לעסוק ברפואות ע"כ אחרו פעמי תשובתי עד כה, וע"ד אשר שאלוני, בשאלה אחת שבא לפניו שמלחו עשרה בר אווזות עם שני אינדיקוס ביחד ואחר המליחה והדחה נמלחו שנית בכלי אי כעין מליחה דבעי לאורחא והיו מונחים כך לערך שני מעל"ע ואח"כ נמצא בבר אווזא אחת מכה בפנים ובתוכה מחט חלודה, ומעכ"ת הטריף את הכל שלא לחוש למש"כ השבו"י לצרף שיטת הראב"י לס"ס, אלא כמו שהחליט בתשו' הנודב"י מהדו"ק סי' כ' ועפימש"כ בפרימ"ג סי' מ"ט דבבדקו את העור והיה שלם ובבר אווזא שאין לה זפק נחשב לודאי טריפה, והנה מבוהל אחד פטפט כנגדו ובלי שום מתינות ועיון, אמר שהוא כשר בלי ספק, עפ"י תש"ו שבו"י הנ"ל מטעם ס"ס, והוא עומד במרדו לאמור להמון עם שהוא כשר, ומעכ"ת הפסיד להעני השואל הפסד רב על חנם, ועי"ז נעשה חה"ש בין ההמון דנראה ח"ו כשתי תורות, ע"כ נפשי בשאלתי להשיב להדרכ"ת הלכה למעשה בדבר הזה היכא נידייני דייני להאי דינא:
והנה בעיקר הדין מה ש"כ הנודב"י דרוב פוסקים ס"ל דבעי' במליחה ס' כבר השיגו עליו דלא כן הוא דהתו"ח בעצמו כתב בכלל ל"ב סי' ב' דרוב פוסקים ס"ל דמליחה אננו אוסר אלא כדי קליפה, והובא בפרימ"ג ובח"ס וא"כ לכאורה יפה כתב השבו"י דחזי לאצטרופי מיהא שיטת הראב"י לס"ס, וכן העלה הפרימ"ג להלכה בשפ"ד ס"ק ל"ד, ובח"ס סי' צ"ג ע"ש ומה שרצה הנודב"י להוכיח דאיס"ד דחשבי' לי' לשיטת הראב"י לספיקא דדינא הו"ל למפסק באד"ר לקולא ולסגי בקליפה, כבר כתב הפרימ"ג בס"ק ל"ח שם דהיי"ט משום דהו"ל ספק חסרון חכמה דלעניין סד"ר לא מחשיב ספק ומ"מ חזי לאצטרופי לס"ס עיי"ש, א"נ כמש"כ הח"ס שם מן הטעם שכתב מהרא"י שכא לתת דברינו לשיעורין החליטו האחרונים לשער לעולם לס' אפי' באד"ר, משא"כ לצרפו לס"ס, אין ספק שראוי לסמוך, וכן בתשובות שבסוף ס' ראש אפרים סי' י"ד:
העלה כן להלכה דמצרפינן שיטות הפוסקים כהראב"י לעשות ממנו ספק, ואע"ג דלא מקלינן באד"ר לעשות מזה ספק דרבנן להקל, כמה פעמים מצינו שהחמירו בדרבנן טפי כגון באתחזק איסורא דבאד"ר מחמרי' בספיקו ובס"ס בדאורייתא מקילינן לכ"פ בסי' ק"י ע"ש, ולכאורה ממקומו הוא מוכרע דהא כל עיקר מה דמקלינן במליחה לצרף כל החתיכות לס' אעפ"י שלא נגע בכולן היינו משום דסמכינן לענין זה אשיטות הפוסקים דסגי בקליפה, כמבואר ברמ"א בסי' ק"ה, וא"כ הרי קמן דהלכה זו היא רופפת בידנו, ומהיכ"ת לא נשוי לספיקא לאצטרופי לס"ס, והנה החוו"ד בביאורים חות י"ז העלה ג"כ כהנודב"י הנ"ל, אלא דצע"ג שהוא נסתר מחמתו, ממש"כ בסי' ס"ט בחידושים אות ל"ו הביא בשם הכרו"פ שהתיר בהפס"מ בקליפה:
באשה שמצאה חלב ובשר מונחים ביחד, וא"י אם נמלחו ביחד מטעם ס"ס, דאימור לא נמלחו ביחד ואת"ל נמלחו, אימור מליחה אינה אוסרת אלא כדי קליפה, והסכים עמו להלכה, א"כ דבריו סותרין זה את זה, וליישב דבריו שלא יהי' פסקיו סותרין זא"ז, נ"ל בס"ד עפ"י מה שהשיג בתשובת שבס' ראש אפרים הנ"ל על הפרימ"ג שמחלק בין ס"ס לסד"ר, משום דהו"ל ספק חסרון חכמה דבסד"ר לא מהני, מ"מ מצטרף לס"ס והקשה א"כ כש"כ בהאי דתשו' שבות יעקב הנ"ל במחט שנמצא בחלל הגוף דהו"ל נמי ספק חסרון בקיאות אם ניקב א' מאיברים הפנימיים, והו"ל שני הספיקות מחמת חסרון חכמה לא הו"ל למחשבי' לס"ס עיי"ש, ולפי"ז ניחא דברי החוו"ד די"ל מהיי"ט גופא הכריע בהנודב"י בהך דינו של השבו"י משא"כ בהך דינא של הכו"פ דחד ספיקא דאימור לא נמלחו יחד ספק מעליא הוא שפיר סמך על שיטת הראב"י לשוי' ספק ספיקא, כנ"ל נכון בס"ד ולפי"ז בנ"ד נמי עפ"י הכרעת החוו"ד הנ"ל א"א להקל:
עוד נ"ל בס"ד דאין ללמוד קולא מתשו' השבו"י הנ"ל לעניין מאי דקמן:
עפ"י מה שהעלה הגאון בעל אמרי אש בתשו' ח"ס ס"י צ"ג הנ"ל דבאיסור דרבנן אין לסמוך להקל מספק שמא הלכה כראב"י הנ"ל משום שיש נמי חומרא בדאיכא ס' לענין קליפה, עפ"י האי כללא דכיילו לן רבעה"ת בביצה דף י"ד ע"א בד"ה איכא בנייהו, וכן מבואר בר"ן פ'' ע"ש גבי הסיבות תרי כסא קמא, וכתב עליו הגאון הח"ס ז"ל שלפי"ז אנו צריכין לומר מה שסמך עליו השבו"י לצרפו לס"ס אף דנפק מני' חומרא מצד אחד ולתוס' ב"ק דף י"א לא אמרינן ס"ס כהי"ג, צריך לומר דהגאון שבו"י לא התיר אלא בגוני דידיה שלא היה אפשר לקלוף ונמצא לעולם לא בעי קליפה:
והיינו בהאי עובדא דהתם שכבר נתבשל משא"כ בעובדא דקמן שנשאלה בעודנו הי' אפשר לקלוף שיב א"א לסמוך על ס"ס משום דנפק מני' חומרא מצד אחר עפ"י שיטת תוס" ב"ק דף י"א הנ"ל ולולי דמסתפינא, הוי אמינא נהי דבתשו' רמ"א ובמהר"ם פאדוא, ובתורת חטאת, שהובאו בפריוו"יג, ובתשו' ח"ס כתב שרוב פוסקים הראשונים ס"ל כשיטת הראבי"ה, מ"מ כיון דכתב הרמ"א בהגהת השו"ע דרוב פוסקים האחרונים העלו להצריך ס' בין באיסור כחוש בין באיסור שמן והנהיגו כן מהטעם להשוות הדין ושלא נצטרך לשער בין כחוש לשמן:
מהאי טעמא גופא, ובהאי מנהגא כלול נמי העניין שלא לחלק בין טרפות, דא"כ בהא מילתא נמי נתת דבריך לשיעורין דכמה וכמה טרפות, שאין אנו מטריפין אלא מחמת שאין אנו בקיאין כגון טרפות הסרכות וכיו"ב, א"וו מדהינהיגו לשער הכל בס' שלא יהי' הדברים ניתן לשיעורין מהיי"ט גופא אין לחלק בין טרפות לטרפות:
וממילא אין לעשות מזה ס"ס כלל, ובזה יתיישב נמי פסקי החוות דעת שסותרין זא"ז שהבאתי לעיל ודו"ק כן נלענ"ד בס"ד, וכל זה להתלמד במק"א אבל בנ"ד הדבר פשיט ובריר שבלא"ה אין כאן ס"ס כלל, כמבואר בפרימ"ג סי' מ"ט בשפ"ד אות ה"ו וכמש"כ התב"ש שם דאם העור שלם מבחוץ לא שייך ס"ס שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימיים דרוב הנבלעין דרך הוושט וכתב שם דהאי עובדא דשבות יעקב מיירא דוקא בנקיב לחוץ או שאין העור לפנינו יעיי"ש מכל זה מבואר שמעכ"ת יפה דן ויפה הורה בהאי עובדא דאתי לקמיה, והוראתו בקדושה עפ"י התורה הטהורה היא וגם פרושה, ואותו החולק עליו פלגאה הוא, ובדין היא שיפייס את מעכ"ת, ויקבל עליו נזיפה על שגרם חה"ש ובזיון כבוד התורה, ומלבד כ"ז אפי' לו יהי' כדבריו עבר על דברז"ל במאי דקיימ"ל חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר, ועיי' ביור"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגת או"ה להש"ך אות א' ודו"ק: