ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן סט
יש לחקור אי אמרי' תרתי אין אנו בקיאין, כגון בהא דקיימ"ל בסי' ק"ה דלדידן כל מליחה אוסרת עד ס' דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, וקיימ"ל בסי' צ"א דאין אנו בקיאין בין מליחה לקדירה למליחה לצלי וע"כ לדידן כל מליחה אסורה, ואי אמרי' תרתי אין אנו בקיאין לא אמרינן, א"כ במליחה לצלי וכחוש אננו אסור אלא כדי קליפה, וראיתי שעמד בחקירה זו בחידושי רע"א ז"ל ביור"ד סי' צ"א עיי"ש שמצדד להקל, אמנם הביא בשם הפרמ"ג סי' ק"ה שפ"ד ס"ק כ"ו דפשיטא לי' דאף במליחה דצלי וכחוש נמי אוסר עד ס' לדידן עיי"ש:
ולפענ"ד נראה להביא ראי' דלא אמרי' תרתי אין אנו בקיאין, והוא ממש"כ הרמ"א בסי' צ"א ס"ה בהגה שנייה, והא דטהור מליח וטמא תפל שרי הנ"מ שהטמא יבשל אבל אם דבר צלול נאסר הטהור מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו בולע מהאיסור שאצלו, ושניהם אסורין ועי"ש בש"ך ס"ק ט"ו שמגיה בדברי הרמ"א דצ"ל נאסר הטהור מאחר שאינו מלוח, דמחמת מלחו בולע מהאיסור שאצלו, וכוונת הש"ך נראה, משום דלשון הרמ"א כמות שהוא לפנינו אינו מובן, מ"ק דמאחר שאינו נאכל מחמת מלחו בולע, אטו טעמא דבולע מן האיסור משום הכי הוא הא ביבש נמי באינו נאכל מחמת מלחו קיימינן, ומ"מ אינו בולע מהאיסור שאצלו משום שהוא תפל, והו"ל למימר מאחר שהאיסור שאצלו צלול, ומשו"ה מגיה הש"ך דצ"ל כהנ"ל, ועדיין אינו מספיק:
דמה לו להזכיר דמחמת מלחו בולע:
ע"כ נרחה לפענ"ד בס"ד דאין צריך להגיה, וכוונת רמ"א משום דבעי למימר דהכי שניהם אסורים ועכצ"ל דאסורין לגמרי ולא סגי בקליפה, דאל"כ הא קיימ"ל כר"ת דהיכא דאננו אוסר אלא כדי קליפה החלב שרי לגמרו, ועכצ"ל דהכא החלב אסור לגמרו עד ס' כדקיימ"ל בסי' ק"ה דלדידן כל מליחה בס', משו"ה נקט רמ"א לשון כיון שאננו נאכל מחמת מלחו בולע מהאיסור שאצלו והכא דבב"ח איירי הו"ל תרווייהו אסורין משום דאלו היו נאכל מחמת מלחו, לא הו"ל למיסר גם החלב כיון דמעיקר הדין אננו אוסר אלא כדי קליפה, ותרתי אין אנו בקיאין לא אמרי', ואלו הי' נאכל מחמת מלחו אע"ג דלדידן אסור משום דאין אנו בקיאין מ"מ בכהי"ג לא הוי אסרי' עד ס' אלא כדי קליפה, וממילא החלב הוי שרי, משא"כ השתא דאכנו נאכל מחמת מלחו, ומדוקדק שפיר לשון הרמ"א, ולגירסת הש"ך בלשון הרמ"א אין לפשוט מזה, מ"מ נראה לפע"ד ראיה נכונה לשיטת רע"א ז"ל מהגה שלישית שבסעי' הנ"ל, כל ציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח, ולכן אם נפלה ציר על הכלי או על גבינה אוסר, אפי' במקום שאין הבשר אוסר דלא נחשב רותח מ"מ הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו, וצ"ע למה לי' להרמ"א לומר משום דהציר אינו נאכל מחמת מלחו, ת"ל דלדידן אפי' הבשר עצמו חשוב אינו נאכל מחמת מלחו דאין חנו בקיאין בין צלי לקדרה, ודוחק לומר דהרמ"א אשמעי' כזאת דאפי' אליבא דמאן דס"ל דיש חילוק בין מליח דקדרה למליח דצלי, אבל להנ"ל ניחא בס"ד, דהנפק"מ לעניין לאסרו כלו עד ס' דאלו מטעם שאין אנו בקיאין לא הוי צריך ס' בבשר כחוש, והוי סגי בקליפה, משא"כ השתא דאמרי' דהציר מקרי אינו נאכל מחמת מלחו, איסר עד ס' לדידן, וזה ראי' נכונה לשיטת רע"א ז"ל, ובמקום שיש עוד צד להקל, נראה דסברא הנ"ל חזי לאצטרופי להתירא, ודו"ק היטב: