ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן סח
בדין בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה ושמוהו בשק אם נחשב השק ככלי מנוקב או לא ראיתי בתשו' מהריא"ס חיו"ד סו' ק"ז, דס"ל דהשק דינו ככלי מנוקב ואייתא ראייה מהא דקיימ"ל ביו"ד סי' ר"א דמותר לטבול כלי בסל או בשק כיון דאננו מחזיק מים עדיף טפי מניקב כשפופ"ה עיי"ש שהתירו בדיעבד, ותימא על הגאון ז"ל דאישטמוטתי' דבס' מנחת יעקב כלל י"א הביא בשם ספר תורת האשם להגאון בעל תוס' יו"ט לאסור והובא דבריו בס' בינת אדם שער או"ה דין כ"ה וז"ל, מה שראיתי מעוברי דרכים שמולחין בשר וכורכין אותו בבגד פשתן, נ"ל דאסור אפי' בדיעבד דודאי הנקבים סתימים אם לא שיהא בגד אריג ומרווח בנקבים כפי ראות עיני המורה, ומשום לא פליג נ"ל דכשר לבטל המנהג לגמרי עכ"ל, וע"כ צריך לחלק בין האי דס"י ר"א, דהתם אין הקפידא שיבואו המים מיד לתוך השק, כיון דסוף סוף עיילו מיא לתוך השק ומים שבו מחוברין עם מי המקוה ע"י נקבי השק שפיר חשבי' לי' חיבור כמו ששופ"ה, משא"כ הכא דמבואר בשו"ע דבעינן שיהא הדם זב מיד ועינינו הרואות דבשק וכיו"ב עד שהבגד או השק שבע מלבלוע א"א לו להמים לזוב מתוכו מכש"כ ציר הנפלט מהבשר דסמוך ועב ואננו נבלע מיד בתוך השק כש"כ דא"א לזוב מתוכו עד זמן מועט א"כ עד שישבע מלבלוע א"א לו לציר לזוב והו"ל כמו כלי שאינו מנוקב, וראיתי בבינת אדם דמייתא ראי' מהא דאיתא באו"ח סי' תצ"ט סעי' ג' דמותר למלוח ע"ג העור מליחה קלה עיי"ש, וכתב המג"א דמיירי באם העור מונח בשיפוע דאל"כ הו"ל מולח בכלי שאינו מנוקב, ובא"ר שם כתב, דלפי מאי דקיימ"ל ביו"ד סי' ע"א דמותר למלוח הראש והרגלים קודם שהופשט העור, מש"ס פ' העור והרוטב דהעור חלחולי מחלחל, א"כ אי"צ שיהא העור מונח בשיפוע, עכ"פ מוכח דס"ל לא"ר דמותר למלוח ע"ג עור כש"כ על שק דהנקבים מורווחים טאי, אלא דאיהו מחלק בין הנושאין דשאני מליחת הראש והרגלים דהעור עדיין מודבק בבשר עיי"ש, ולי נראה דבלא"ה קושיי' הא"ר לק"מ דודאי המלח יש לו כח המושך להוציא הדם אפי' מתוך הנקבים דקים כמות שהם בתוך העור, אבל לעניין כלי מנוקב דבעי' שיהא דם זב מאליו, דהא אין שם מי שימשכנו לחוץ לעניין זה נקבים דקים שבעור לא מהני מידי ושפיר קאמר המג"א, ושוב ראיתי שכתב כן המחהש"ק שם לתרץ השגת הא"ר הנ"ל, והנה אמת נכון הדבר, ועכ"פ אין לנו אלא דברי המנח"י הנ"ל שכתב לאסור בשם התו"ס יו"ט, ושוב מצאתי להפרמ"ג באו"ח סי' תצ"ט שם, באשל ס"ק ד' שכתב לדינא היכא דמלח ע"ג העור כיון דדם שמלחו דרבנן יש לצדד להכשיר בהפס"מ, ומ"מ העלה בצ"ע עיי"ש, ונראה לי דמ"מ היכא דכבר שהה שיעור מליחה, ושוב שמוהו בשק קודם הדחה אחרונה יש להתיר בלי פקפוק דאפי' בכלי שאינו מנוקב רבו המתירון בסי' ס"ט סעי' כ' ובזה לכו"ע איכא למסמך לפסוק כהמתירין ודו"ק: