אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן סה

סימן סד

בימים אשר נקבעו להלל ולהודאות, נזכה לקץ הפראות ולהר מרום מקדשנו נזכה לעלות ולראות אהובי בני אישון עיני הרב הגדול המופלג בתוי"ש כש"ת מו"ה יעקב יחזקי' שליט"א האבדק"ק לוקוף יע"א:

ביקרת מכתבך שמח לבי ויגל כבודי, וכו' וע"ד אשר שדרת לן חורפא ליישב קושי' התי"ס חולין פ' גיה"נ דף צ"א, בהא דאמרי' התם פרע להם ביה"ש טול גיה"נ לשניהם, כמ"ד גיה"נ כאשר לב"נ והקשו בתו"ס דילמא משום דהיו מקיימין כל התורה עד שלא נותנו כמו האבות, וכתב' ליישב עפ"י מה שהקשה הלב ארי' למה הוצרכו ליטול גיה"נ הא אין בגידין בנו"ט, וגופי של גיד יהי' ניכר להם בשעת אכילה ולא יאכלוהו ותירצת לפימש"כ הרשב"א דעכ"פ טעם קלוש איכא, ומשמע לך דלפימש"כ מש"כ המהרש"ל דלמ"ד כ"ש למכות ההד"ב שלכה"נ, וא"כ כיון שלא נתנו שיעירין לב"נ מסתמא שלא שלא כדה"נ נמי נאסר להם וכ"ז אי אסור מדינא, אבל אי לא נאסר מדינא רק שהשבטים קובלו עליהם אף קודם מ"ת לא היו להם כדין ישראל אזי פשישא דאינו חמור יותר מלישראל לא היו צריך שיטיל גיה"נ דהא קיימ"ל אין בגידין בנו"ט, א"וו דגיה"נ נאסר לב"נ, אלו דבריך ואין דבריך נכונים, דלטעמך איך קאמר ור"ש אין בגידין בנו"ט והא איהו ס"ל כ"ש למכות וא"כ שלא כדה"נ נמי אסור ולא גרע טעם קלוש דגיד משלכה"נ לפי דבריך, א"וו דאין ענין זה לזה, וכש"כ למש"כ התו"ס בע"ז דאפי' לר"ש דכ"ש למכות מ"מ טעינו מיהת אינו אסור בכ"ש, ועיקר קושיי' הלב ארי' הנ"ל אין לה שחר דהא אנן קיימ"ל אין בגידין בנ"ט, ומ"מ פשיטא דצריך ליטול הגיד הנשה ואסור לבשלו בהדי בשר ע"מ שישארו בשעת אכילה:

ובעיקר קושיי' התו"ס הי' נראה לענ"ד לתרץ בס"ד, עפ"י מה שכ' המהרש"א בח"א לדקדיק מ"ש דקאמר להם טול גיה"נ בפניהם, ול"ק שישחוט ג"כ בפניהם, ע"ש ויותר קשה דהא בשחיטה ישנו כמה דקדוקים וזהירות הרבה יותר מבניקור הגיד, ול"נ פשוט עפ"י מש"כ הרמב"ן בפירוש על התורה דהאבות הקדושים לא קיימו התורה עד שלא ניתנה אלא באה"ק ולא בחו"ל, משו"ה הוי סגי לי' בפרע להם ביה"ש משא"כ בגוה"נ דלא שייך לומר כן, דהא זה נאסר אף קודם מ"ת ואינו תלי' בשאר מצות התור' שי"ל שהם משפטי אלקי הארף כמש"כ הרמב"ן:

משו"ה הוצרכו להזהר בו טפי וע"כ ציוה ליטלו בפניהם, וכ"ז אם נימא דלבן נח נאסר גיה"נ משא"כ למ"ד מסיני נאסר הו"ל כשאר המצות וא"כ הדר' קושי' לדוכתא מ"ש דגיה"נ הוצרך ליטלו בשניהם ולא בשחיטה, וראיתי ב"ס בא"ש שכתב דהוצרכו לזהר במצות גם במצריים משום דהי' דעתן לחזור לא"י, ואינו נכון דהא כתב הרמב"ן בטעמו דיעקב אע"ה נשא שתי אחיות משום דהי' בחו"ל, והנה יעקב אבינו דעתו לחזור הי' אע"כ דלעניין זה לא הי' תלי' בדעתו לחזור, והנה המהרש"א בח"א כתב דהיי"ט דל"ק להו פרע ביה"ש בפניהם, דע"כ הי' צריכין לשחוט בעצמן דהא שחיטת נכרי נבלה, ולשון פרע להם ביה"ש לא משמע שהיו שוחטין בעצמן, אבל לפימש"כ ניחא:

עוד נ"ל דבלאה"נ ניחה לא מובעי לשיטת הרמב"ם דנכרי שאינו עובד ע"ז מה"ת שחיטתו אננו נבלה אלה גדר גדול גדרו בדבר, ודאי לק"מ, אלא אפי' למש"כ הפוסקים הטעם משום וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו: זה ל"ש אלא לאחר מ"ת דאיכא מוהת מאן דמצוה בזבחו משא"כ קודם מ"ת דשום אדם עדיין לא נצטוה על הזביחה, אין חילוק בין שחיטת עצמן לשחיטת של עבדי יוסף:

ובפשיטו' י"ל כיון דעל גיה"נ נצטוו, א"כ חמור איסורו להם יותר מזביחה שלא היו מקיימין אלא כמי שאינו מצווה ועושה, משנ"ה הקפיד שיטול גיה"נ בפניהם, לאו קפיד שישחוט דוקא לפניהם, וא"כ י"ל קושי' התו"ס בפשיטות דאי לאו דנצטוו גיה"נ לב"נ שוב הדק"ל מ"ש גיה"נ משחוטה, שלא הקפיד שישחוט דוקא לפניהם, א"וו כמ"ד גוה"נ נאסר לב"נ, וא"ש, ובח"ת אמרתי דיוסף רצה לעורר אותם בזה, דבאמת נוכל לקח מוסר השכל ממה שאירע ליעקב אבינו דלעולם צריך להשתדל שיכלול עצמו בתוך כל ישראל, ולהתחבר עם ת"ח יראי השם וחושבי שמו ולא ליישב בדד בפ"ע ומי לנו גדול מיעקב אבינו מובחר שבאבות כיון דויותר יעקב לבדו מיד ויאבק איש עמו, והגם כי לא יכול לו אבל מ"מ נגע בכף ירכו, ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיה"נ דממנו נקח מוסר השכל הלזה, וזה שרמז להם יוסף במה שציוה ליטול גוה"נ בפניהם, וישימו על לבם דצריך שיכלול עצמו בהדי ציבורא לאסוקי ממה שלא יכלו דברו לשלום, והנה אין מן הנכון להאריך בכתב בדברי אגדה ובדברים שאינם אלא לפלפולא באלמא אך אהבתי דוחקת להשתעשע עמך, ולעת תישמחני בדבר הלכה, אבא באריכה, וביני בינו תתברך ברביא והמשכה, כעתירת לונ"פ אביך החותם בברכה ק"ל:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה