ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן סא
חיים ברכה ושלום עד תאוות גבעות עולם, לכבוד אהובי תלמידי יקירי הרב החריף ובקי מו"ה חיים ליב דייטש נ"י מו"צ בק"ק מאקעווע יע"א: יקרת מכתבך הגיעני בזמנו וע"ד שאלתך במי שמסחרו ופרנסתו במה שיש לו פרות חולבות ומוכר החלב לישראלים וא"י ואירע לו בפרה אחת שנעשית צולעת על ירכה, ואומרים שבא לה מחמת שנשמט הירך ממקומו ועתה שואל מה דין החלב ואת"ל שהחלב אסורה אכתי נסתפק אם שרי לקיים הפרה אצלו מחשש תקלה כמבואר בסי' כ"ג דילמא אתי למיכל החלב, ותו נסתפקת אפי' את"ל דלתקלה לא חיישינ' בכהיי"ג דהוי כעין טריפות הניכר, מ"מ אכתי יש לחקור אם מותר למכור החלב לנכרי מצד איסור סחורה דאולי לגבי החלב לא מקרי נזדמן:
זה תורף ספיקותיך:
והנה בענין צוף הדין אם יש להתיר החלב מבהמה הצולעת כבר הלכו בזה נימושית בתשו' האחרונים:
ויש מי שאוסר ויש מתירין וכבר כל יקר ראתה עיניך במקצתן, ועיקר דין זה מתלי תלי וקאי בדין ס"ס שסופו להתברר, דאפי' לכונה דמסיק הש"ך בכללי ס"ס דא"צ לברר ס"ס במקום פסידא מ"מ כיון דאפשר דאפי' בלא בדיקה אפשר שיראה שנשמט הירך, ושיש נקב מבפנים וא"כ נתברר למפרע שאכל חלב טריפה, וא"כ אסור להכניס עצמו בספק איסור, והיינו טעמא דס' ב"א בשער הקבוע, ומייתא ראי' לסברא זו משומרת יום וזבה דטבילתן ביום ובעילתן תלוי' דשמא תראה ותסתור אע"ג דמותר לבעול ה"ז גרגרן והה"ד הכא וכיו"ב ראיתי בתשו' אבני צדק סי' מ"ה שהביא ראי' מש"ס גיטין דף א"א מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע ולפימש"כ הפנ"י אליבא דרש"י אינו אלא חשש באיסור דרבנן דמדאורייתא לקוח פטור מן המעשר יעיי"ש ואמאי חיישינ' שמא יבקע נימא סד"ר לקולא, ולענ"ד נראה לנ"ד דהתם הטבל בחזקת איסור עומד ואתה בא להתירו עכשיו ע"י שני לוגין שאני עתיד להפריש בזה אמרינ' אל תתירנה שמא יבקע הנוד, ונמצא שתה טבלים למפרע משא"כ בנ"ד אדרבה הבהמה עומדת בחזקת היתר דהא יש לה חזקת היתר לענין שהחלב שלה מותרת שוק לא חיישינ' לאוסרה מספק שמא יתברר הדבר לאסור וראיתי בדעת קדושים סס"י ל"ט שחוכך ג"כ להחמיר ולאסור החלב מחמת דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וחזקת איסור של הבהמה נמשך ג"כ על החלב כדקייל"ן מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, ומשיב בזה על תשובות גבעת שאול שכ' דלעניין החלב ל"ש לומר בהמה בחזקת איסור עומדת כיון דהחלב מעולם לא הי' עליו שם איסור עיי"ש, ולהנ"ל אין לו דמיון למאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דהתם בתה לעולם לא הי' חזקה להיפוך, משא"כ הכא בחלב אדרבא לעניין זה הי' להבהמה גופה חזקת היתר דהחלב שלה היא מותרת ובזה נדחה ג"כ מה שראיתי בס' גילוי דעת הביא ג"כ סברת ג"ש הנ"ל, וכ' לפקפק ע"ז דהא חלב דאיסור יוצא אסור משום אמ"ה משום דלית לי' תקנתא בשחיטה וא"כ אם באנו להחזיק מאיסור אמ"ה לאיסור טריפה ולאסור הבהמה עי"ז א"כ גם איסור המתהו' ע"י איסור אמ"ה ג"כ לית לי' תקנתא בשחיטה גם החלב כזה של אמ"ה אסור דומי' דאיסור יוצא, ולפימש"כ ניחא דהכא אנן אמרינ' איפכא דאוקמינ' בחזקת היתר דבהמה מעולם הי' לה חזקה דחלבה מותרת ושוב מצאתי סברה זו בס' תשו' נפ"ח סי' ד' אבל לא דיבר מדין ס"ס שסופו להתברר ואולי י"ל כהיי"ג לא מיקרי חזקת היתר כיון דבכ"י יש כאן חלב אחרת וא"א לומר שבהמה יש לה חזקה שהחלב של אח"כ תהי' מותרת דזה הוי כמו חזקה על העתיד ולא מהני כמבואר בתשו' נודב"י וי"ל, ובמש"כ ממילא גם ראי' הב"א משומרת יום כנגד יום נדחית דהתם עדיין אינה עומדת בחזקת היתר דאם תראה תסתור למפרע החזקה שאנו מחזיקין אותה השתא לטהורה, משא"כ היכא דחזקה שאנו מחזיקין אותה הוא חזקת היתר גמור, שפיר י"ל דלא חיישינן שמא יבורר ההיפוך אח"כ היוד ה הר"העבי שקיירי יריר ותיצ ההא ארא היעאיל אייאיד וארד"י מתי אאיאיקיל א וראיתי בס' גה"ק על דע"ק הנ"ל שכ' דדע"ק לאו מדינא אסר החלב אלא ממידת חסידות ואייתא דברי הג"א הנ"ל והביא ראי' כנגדו מהמביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים, ולא חיישינ' שמא יתברר אח"כ כהיפוך וכ"כ בת ישראל הנשאת לכהן שהלך למרחקים דמותרת לאכול בתרומה, ולא חיישינ' שמא יתברר להיפוך עיי"ש, וכ' נמי לחלק בסברא הנ"ל בין הכא להאי דשומרת יום דמייתא בס' ב"א מיהא נ"ל דאין ראי' משם להיפוך, דש"ה דעדיין מעולם לא נכנסנו לבית הספק לחוש שמא אינו קיים דמהיכ"ת, משא"כ היכא דאנו צריכין לדון מחמת ריעותא זו שנולד על הנהי ספיקות שוב א"א להתיר ספק זה מחמת שיש כאן עוד ספק כיון שכבר נכנסת לבית הספק לחוש שמא יתברר לאידך גיסא ונמצא אכל טריפות, ושוב ראיתי בתשו' שו"מ מהדו"ק ח"א סי' עט' רצה השואל להביא ראי' נגד הב"א הנ"ל מהא דאזלינ' בתר רובא ביבם קטן ול"ח רבנן שמא ימצא סרוס ודחה בתשו' הנ"ל דשם אין ריעותא לפנינו פשיטא דהולכין אחר רוב ול"ח שמא יתברר להיפוך אבל במקום שיש ריעותא לפנינו רק שיש ס"ס אף שס"ס עדיף מרוב, מ"מ כל שיש ריעותא חיישינ' שמא ימצא אח"כ טריפה ונראה סברתו כמוש"כ, מיהא אם סברא הנ"ל שכתבתי נכונה דהבהמה יש לה חזקת היתר לעניין החלב י"ל בזה ודאי ל"ח שסופו להתברר להיפוך ועיי' באב"צ סי' הנ"ל שכ' דהכא לא מיקרי סופו להתברר דאפי' אם תמצא ודאי טריפה, מ"מ לא נתברר שאכל חלב טריפה למש"כ הפוסקים דבצולעת לא מהני יב' חודש לברר הספק די"ל שמא בכ"י נגמר העיכול א"כ ה"נ לא מקרי נתברר לענין שאכל חלב טריפה וצ"ע אם טענה זו מספקת לסתור טעם האיסור של סופו להתברר א"כ בלא טעם של סופו להתברר טענה זו בעצמה מספקת לאסור החלב כמו שבאמת כ' בס' בינת אדם הנ"ל שיש לחוש בכ"י שמא עכשיו נתעכלו הניבים יעיי"ש:
הארכתי בזה קצת לבאר דמש"כ הב"א דהחלב אסור בלא פקפוק אינו ברור כ"כ וכמה מגדולי רבותינו האחרונים מקילין כתשו' גבעת שאול שהובא בפ"ת סי' כה' ותשו' אב"צ סי' הנ"ל, וכן בתשו' בית יצחק שער הספיקות והובא בס' הנ"ל וכפי הנראה מכותלי מכתבך שלא נראה מכה ובליטה מבחוץ, ומשמע מהבינת אדם דבכהיי"ג לא החמיר המבואר למעיין בדבריו, מ"מ ראוי להחמיר לאסור החלב לישראל כיון דאין הפסד אם מכור לנכרי אבל עכ"פ מבואר ממילא דאין לחוש בזה לאסור הבהמה להשהותם מחמת חשש תקלה דלעניין הבהמה עצמה פשוט דל"ח כיון דהריעותא ניכרת ולעניין חלב נמי דל"ש זה, מ"מ כיון דאינו איסור האוסרין אלא משום שמא יתברר, כולי האי אין לחוש לתקלה ושוב ראיתי שכבר הורה זקן בזה ה"ה הגאון מהרש"ק בס' טוט"ד שהוא מן האוסרין החלב באכילה, ומ"מ כתב למותר להשהות הבהמה למכור חלבה לנכרי ול"ח לתקלה ודי הגאון לסמוך עליו בזה: ומה שנסתפקת אם מ"מ החלב אסורה למוכרה מחמת איסור סחורה דלענין חלב לא הוי נזדמן:
הנה לפימש"כ המרדכי בפ' גיה"נ בשם מהר"ם רוטנבורג דציר נבו"ט אין אסור אלא מדרבנן וזיע' בעלמא הוא דדוקא ציר שרצים וציר בהמה טמאה דילפינ' מהטמאים הוי דאוריי', אבל בטרפה דליכא קרא הוי מדרבנן והא דקאמר בפ' כל הבשר גב ר"מ ב"ר אמליח לי' חתיכה נבילה בהדי בשר שחוטה וכו' א"ל הטמאים לאסור צירן, ה"ק כיון דניר טמאים ילפינ' מקרא גזרו רבנן נבילות וטריפות משום טמאים עיי"ש א"כ לשיטתו חלב בהמה טריפה ודאי נמי אינו אלא מדרבנן פשיטא דאין כאן איסור סחורה, כמבואר בסי' קיז' דבאד"ר ליכא איסור סחורה אלא אפי' למש"כ בפר"ח סי' ע' ס"ק יחי לחלוק על המרדכי הנ"ל מ"מ נ"ל דאפי' אי אסור מדאורייתא, מ"מ אינו אלא איסור עשה מהטמאים וגדולה מזו ס"ל להחו"י דדוקא בשרצים דכתיב בהו איסור סחורה ולא בנבלות וטריפות דאיכא למיפרך שכן לא הי' לו שעת הכושר ואפי' למה שנחלקו עליו האחרונים מ"מ באיסור עשה י"ל לכו"ע ליכא למילף מהתם ובזה נתיישב קושי' התוס' יו"ט במס' שביעי' על שיטת הפוסקים דאיסור סחורה דאורייתא א"כ מה צריך הש"ס פ"ק דבכורות דילמא לסחורה:
ולפימש"כ ניחא דחלב טמא דאינו אסור אלא מעשה דהטמאים לכו"ע לא"ד, א"כ י"ל דבזה בודאי יש לסמוך אשיטת המרדכי הנ"ל וכ"ז להתלמד במק"א, אבל בנ"ד אין אנו צריכין לזה כיון דבלא"ה רבו המתורין בזה אפי' לישראל פ"כ כדאי הם עכ"פ לסמוך עליהם לעניין למכור לנכרי כנלענ"ד בס"ד: