ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן ס
שלוכ"ט לכבוד אהובי תלמידי ש"ב וידינ"פ הרב המופלג בתויר"ש החו"ב כש"ת מו"ה אברהם בצלאל גר"וו ני' האבדק"ק לעוועלעק יע"א מכתבך לנכון הגיעני ואל תתמה על כי אחרתי להשיבך אתה ידעת את גודל טרדותי מכל פינות ועברים וע"כ אתך הסליחה, וע"ד שאלתך בנדון שבא רועה ואמר לבעה"ב איך שבדרך הילוכו ראה שועל א' מתעסק בחתיכת אווזא ולקחו ממנו, ואמר ראה זה מצאתי הכר נא אם הוא משלכם, ועי"ז אסף בעה"ב כל העופות שבחצר והם לערך תשעים ומצא ש"א מהם חסר ושלשה פציעים, ושוב בדקו גם דיר שלהם ומצא חור א' שהמזיק יכול לכנוס דרך שם, והחצר רחב מאוד באופן שאין להסתפק לדונו כמקום רחב, הנה מה דפשיטא לך דאמירתו של גוי לא מעלה ולא מוריד אינו נכון דהא במסל"ת הגוי נאמן, בפרט דאיכא רגלים לדבר כיון דהביא חתיכת אוזא בידו והרי קמן דחסר חד מינייהו ו"ג פציעין וכהיי"ג ש"כ הנקה"כ בסוף ס"י מ"ח עיי"ש דבזה הגוי נאמן, וכש"כ אי מהימן לי' לבעה"ב, ולתלות בכלבים הוא דבר שאינו מצוי כלל דכלבים שלנו בני תערובות נינהו עם העופות כמבואר בכמה ספרי תשובות האחרונים ואפי' אם נמצאים שם כלבים עזי נפש המתגרים בעופות מ"מ הא מבואר בתס"ו טוטו"ד והובא בתש"ו שערי צדק דאין דרכם כ"א לפצוע ולא להרוג אותם וק"ו לאכלם, והכא הרי חסר א' ומקצת אוזא שהביא הגוי מפי השועל מוכיח כש"כ דהוא קרוב לודאי שאותו שועל הוא שהי' כאן ודרס העופות ע"כ אין לעשות בנו"ד אפי' סניף ממה דיש לתלות בכלבים ויש לפתוח בפיתחא דהתירא כיון דהחצר הוא מקום רחב ויש לומר כאן נדרשו אע"ג דאיכא ספיקא דאימור בדיר שלהם נדרסו מ"מ לפי מה דמבואר במג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה דאפי' אם הספק בחתיכה א' שטילטלה ממקום למקום ולא נודע באיזה מקום נפל עליו החיטה נמי מקרי ממקום למקום ומייתא ראי' מנדה דף ג' ע"ב בקיפה שנמצא שם שרץ וטלטלי' מזוית לזוית, דאמרי' לעניין טהרות שנמצאו בזוית ראשון כאן נמצא וכאן הי' וא"כ ה"נ בנו"ד להא דמיא דאמרי' בחצר נדרסו והגם דבמשבצות ביור"ד ס"י ק"ה סק"ו הקשה על המג"א הא דין קופה הוא פלוגתא דחזקי' וריו"ח והרמב"ם פסק כריו"ח דממקום למקום נמי טמא עיי"ש, מ"מ המחהש"ק שם במתק לשונו תי' קושי' זו וקאמר דריו"ח נמי לא פליג אלא לענין טומאה דכל הטומאות כשעת מציאתן אבל באיסורין דבודאי אמרי' כאן נמצא כאן הי' מודה ריו"ח ובלב"ש בחי' דינים ס"ק ע"ב הביא קושי' הפרמ"ג הנ"ל והעלה דהמג"א ל"ק אלא לענין איסור משהו דרבנן ובהא מודה ריו"ח דשרי ועיי"ש דהה"ד לעניין ספק על דרבנן נמי אמרי' כאן נמצא וכאן היו ולפי"ז לפימש"כ הטו"ז בס"ק י"ד בשם הב"ח דטעמא דמקום רחב הוא משום דהו"ל ספק על ספק לא על, ה"נ הו"ל ספיקא דרבנן, וראיתי ב"ס עצי לבונה פקפק על הלב"ש הנ"ל, דהא קיימ"ל חוששין לספק דרוסה מה"ת ולא ידענא מאי קשי' לי' דהא להנ"ל הו"ל הכא ספק על, ועוד נראה כיון דהספק נולד אחר התערובות ומדאורייתא בע"ח ברובא בטלי א"כ הו"ל ממש כמו איסור משהו דרבנן דס"ל להמג"א דאין מחזיקין ממקום למקום ה"נ לעניין בע"ח דלא בטילי מדרבנן, וכל זה אמינא לרווחא דמילתא אבל להמחהש"ק הנ"ל לא צריכנא לזה ויש לסמוך אפי' באיסורי דאורייתא על כאן נמצא וכאן היו, אלא מה שצ"ע בכו"ד הוא לפימש"כ המג"א בס"י תס"ז ס"ק י"ח בשם המ"ב היכא דיש לתלות יותר במצוי לא אמרי' כאן נמצא וכאן הי' ומוכח שם דאפי' אם הוא שכיח קצת באופן דמצטרף לס"ס מ"מ לענין כאן נמצא וכאן הי' צריך שיהיו שקילים שני הצדדין דו"ק שם ותשכח דהכי הוא א"כ ה"נ לענין מקום רחב לא הי' לן למימר כאן נמצא וכאן הי' דמידי הוא טעמא דמקום רחב שרי' דאפשר להמלט ממנו ומסתמא לא השיגם א"כ שוב צריכין לומר דבדיר שלהם מצוי לדרוס יותר מבחצר וממילא גם כאן נמצא וכאן הי' לא שייך לומר וצע"ג על הלב"ש הנ"ל שלא הרגיש בזה דלדעתי הוא סברא נכונה מאוד, ותו כיון דמסתמא שם בחצר אנשים נכנסין ויוצאין אינו מצוי שיהא המזיק נכנס שם ביום שלא ירגישו ומקרא מלא כתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער וכיון דבלילה עלול לדרוס יותר מביום, ובלילה העופות הוי בדיר א"כ ל"ש לומר כאן נמצא וכא"ה להמג"א הנ"ל בשם המ"ב, מ"מ נ"ל דבר זה אינו מצוי נמי שיהא שועל מתעסק באוזא דרוסה מבוקר עד כחום היום דלפי משמעות מכתבך עובדא דהאי רעיא דבא עם החתיכת אוזא כבר הי' איזה שעות אחר הבוקר ומן הדרך שהחי' מהר ויחיש מעשהו וגריר לי' אל מעונתו כדאמרי' בעלמא ודאי גררוהו א"כ מסתמא הי' דורס בבוקר ואז כבר היו העופות בחצר וא"כ אדרבא מצוי יותר לומר בחצר אשכחינהו ודריס להו, ועכ"פ שקולין השני הצדדין ואמרי' שפיר כאן נמצא וכאן הי':
והנה בנו"ד שנמצא ג' ויותר שהם פציעין לפי דעת הגהת דרישה שהובא בטו"ז לא מהני מקום רחב דהוחזק עדר זה בנדרסין והטו"ז חולק ע"ז דאינו דומה להא דס"י פ"ד דבדבר דאתי מעלמא לא הוי חזקה בג"פ וכן דעת הנקה"כ שם וכן העלה המג"א בס"י תס"ז ס"ק י"ב ובפ"ת הביא בשם מקום שמואל חולק ע"ז ולפענ"ד אין בדבריו כדי לחלוק על רבותינו הטו"ז והש"ך והמג"א וראי' שהביא מס"ת שנמצאו בו ג' טעותים, אינו ראי' כלל דשאני הכא דכל בהמה יש לה חזקת כשרות דמעיקרא ונהי דבס"ד לא מהני חזקה הנ"מ גבי דידיה אבל לגבי בהמה אחרת דלא איתרעי בפרט במקום רחב דהו"ל כספק על למש"כ הטו"ז ס"ק י"ד משא"כ בס"ת שנמצא בו טעות דאיתרעי חזקת הס"ת דמעיקרו וזה מדיקדק בלשון הקודש של הטו"ז דכל בהמה יש לה חזקה בפ"ע יעיי"ש והעיקר כמו שהעלה במקו"ח שם ס"ק ה' דלא אמרי' חזקה ג"פ כ"א בדבר הגורם דמסתבר שיהא כך אבל בדבר הנופל במיקרה, וליכא דבר הגורם שיהא מסתבר כך אין חזקה למקרים וראי' שאין עלי' תשובה מקטלנית למ"ד מעיין גורם אין קטלנות גבי אריסה ותו ראי' ממה דקיימ"ל וסתות דרבנן עיי"ש וה"נ אין מסתבר שיהא שיעל א' דריס כל העופות, ומ"מ צע"ק ממש"כ המג"א בס"י תס"ה בנמצא ג' חוטים בשבלים שהבהבו דהתם לא שייך כ"כ סברת המקו"ח דאימור מיניו קרבו ועדיין לא נדושי, דנשאר בהם משעת דישה, וצ"ע ואפשר דלענין איסור משהו מקלינן טפי מ"מ בנו"ד בואו ונסמך על סברת הגאון מהר"ם שיק שהובא בדבריך דאם ד' פציעין והשאר אינם פציעין לא שייך דהוחזקו בנדרסין דלא הוחזקו אלא בפציעין ולא בשאינן פציעין ולפי דבריו צריך לבדוק כל העופות אם לא נמצא בהם שים ריעותא מבחוץ, ועיי' ביד אפרים ס"ק י"ד שהשיג ג"כ על המקום שמואל הנ"ל ומ"מ למעשה כיון דרבים מהאחרונים ס"ל להחמיר לעניין כאן נמצא וכאן הי' וגם בנמצאו ג' נדרסין חלילה לסמוך ע"ז למעשה להתיר העופות באכילה ומ"מ לענין היתר מכירה לנכרי נ"ל לסמוך על הנ"ל, ומה שאתה חוכך שהנכרים הכפרים אינם קונין עופות ע"מ לאכלם וגם אין קונים שם עופות לצרכם כ"א ישראלים וא"כ קרוב לודאי שימכרם לישראל, הלא דרכם מעולם להוליך העופות על השווקים ולמוכרם בשוק ושם בעיירות הגדולות הקרובות יש שם קונים ואוכלי בשר עופות נכרים כפליים הרבה יותר מישראלים ע"כ אין לחוש לזה, ומ"מ מהיות טוב עופות שקרוב עדנם להטיל ביצים ישהה אותם כ"א יום כדאיתא בשו"ע והזכרים וכ"כ העופות הקטנים שעדיין לא הגיע קיצם להטיל ביצים ימכרם על השוק שבעיירות הסמיכים, והשי"ת יאר עיני' בתורתו ויצילנו מכל מכשיל ותקלה ובמעגלי צדק נעלה במסילה אל המנוחה והנחלה, בקיבוץ נדחי עם סגולה לעיה"ק בנוי' על תלה, כעתירת לינ"פ הדושו"ט וש"ת באה"ר ע"ע: