אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן נז

סימן נו

שולוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג בתוי"ש חו"ב בח"ת כש"ת מו"ה בנציון נ"י שו"ב בק"ק טארנא יע"א ע"ד השאלה כי ביום ה' משבוע העברה נשחטה שם אצל קצב אחד ז' כבשים ויצאו בהכשר והבשר נמכר הכל לכמה בתים וביום ו' עש"ק אחר חצות נלקחו משם ג' ראשים ונפתחו ה"ג ונמצא מים בתוך שלחופית בי' קרום למוח וגם נחסר מהמוח שיעור המים באופן שהי' בודאי טריפה והורה המורה דכל מה שלקחו מהמקילין קודם שנמצאת הטריפוה מותר אם לא שנתבשל טרם שנודע ומה שעדיין נשאר בהמקולין וכן מה שנתבשלו קודם שנודע אסור כפי המבואר בש"ך ס"י ק"ט סק"י י"ב, ומע"כ נאחז בסבך המבוכה כיון שכפי הנראה הי' כבר נתבשל רוב הבשר מהתערובות בשעת הידועה וא"כ לדעת הש"ך האוסרים הנתבשל קודם שנודע דקודם שנודע לא בטל מה"ת א"כ גם מה שהוא חי עדיין בשעה שנודע אין לו במה להתבטל דהרי אדרבה הרוב אסור הוא והגם דאפשר בכל בית בפ"ע יש רוב מהכשרות עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דדילמא אין בבשר חי רוב היתר כ"א בכל התערובות בין הכל וכיון דשוב נאסר מהתערובות ההוא ע"י בישול הרי אין כאן רוב בשר של היתר וגם מה דין הכלים א"ד מע"כ, והנה לכאורה אין כאן מקום ספק כלל דעד שהוא שואל על הבשר שהוא חי עדיין בשעה שנודע התערובות יאמר נא מאיזהו טעם אסור המורה מה שנתבשל טרם שנודע דלפענ"ד נראה דאין לזה דמיון כלל לדין המבואר בס"י ק"ט הכא לאו מטעם ביטול באנו להתיר מה שלקחו מן המקילין אלא מטעם דכל דפריש מרובא פריש ואמרינן איסורא ברובא איתא א"כ מה לי נתבשל או לא נתבשל, מ"מ אחרי העיון נראה דיש לדין בזה לפי מה דמבואר ברמ"א ס"י ק"י ס"ו דשניים האחרונים אסורים, א"כ ה"נ בהאי דס"ה דהא בשניים האחרונים ל"ש לומר כן כל דפריש מרובא פריש ואיסור שבהן להיכן הלך, ולפי"ז בנו"ד דאיכא שלשה טריפות הו"ל לאסור ששה כיון דל"ש לומר בהו כדפרישית, וכיון דלא נתבריר מי הלוקח מכבש הראשון שוב צריכין לאסור הכל, אלא דהא גופא צע"ג על הרמ"א מ"ש דנטר עד סע"י ו' ולא ביאר בסע"י ה' ג"כ דשנים אחרונים אסורים, ומזה הי' נראה ראי' למש"כ הבונת אדם דבכהי"ג גם שניים האחרונים מותרין דלא כשיטת האחרונים האוסרים ואסברא לה בטו"ט דלכאורה למה לן טעמא דקבוע הא בלא"ה אינו בטל משום חהר"ל א"וו הא גופא דחהר"ל אינו בטל הוי טעמא משום דגזריי רבנן אטו קבוע, וכל זה היכא דשייך קבוע, אבל היכא שנעקר הקביעות לגמרי כגון שלקחו הכל קודם שנודע האיסור במקולין אז אפי' שניים שלקחו באחרונה נמי שריין כיון דדין קבוע ל"ש גם מצד תהר"ל אין לאסור וממילא מותרין גם שניים האחרונים מצד ביטול א"ד הבינת אדם ודפח"ח, והגם שיש לשדוי בי' נרגא דלפי מש"כ הר"ן בפרק גיה"נ דטעמא דלא אמרי' קבוע כ"א היכא דהאיסר ניכר במקומו משום כיון דאין האיסר ניכר כלו נהפך להותר ול"ש קבוע כמעוו"ד כיון דכלו היתר, א"כ שוב א"א לומר דטעמא דחהר"ל הוא כהנ"ל דאדרבה אם נאמר דבטל אין כאן קביעת כלל מ"מ הא הר"ן כתב כוני טעמא אחרינא עיי"ש, ומסתימת השו"ע משמע כהבונת אדם, דהא קפסיק ותני, ובאמת זימנן דמשכחת לה דאין להתיר אף מה שנלקח קודם שנודע התערובות כהאי עובדא דידן אע"כ דבאמת הכל שרי אף בנו"ד ועיי' בבה"ג עה"ג שכתב על דין מי שלקח בשר מהמקולין המבואר בסע"י ה' וז"ל והוי כדין תערובות יבש ביבש בחד בתרי בטל כמבואר בס"י ק"ט ודבריו כפלאו מאוד דהא טעמא לאו משום ביטול הוא, אלא משום כל דפריש מרובא פריש, ותו דהכא הוי איפכא ממה דמבואר בס"י ק"ט דהתם אינו בטל אלא לאחר שנודע התערובות משא"כ הכא אדרבה מה שלקח קודם שנודע מותר, ומה שנלקח אח"כ אסור ואין בטל משום חהר"ל ומזה משמע דס"ל כשיטת הבינת אדם הנ"ל דהכא נמי בטל חד בתר כדין יבש ביבש ונפק"מ להאחרונים ול"ש בי' כל דפרש מרובא פריש, ומה שהעיר אגב אורחא סתירה בדברי הפרמ"ג בשפתי דעת ס"ק י"ב שבס"י ק"ט ממה שנכתב בס"י צ"ח בס"ק ח' לא קשה מידי אמת כיון שהחתיכה נעשה נבלה בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן א"כ שפיר קאמר הש"ך שם דהרשב"א אינו מתיר כ"א מינו ואינו מינו עדיין אסור ואין לאסור מינו הואיל והרוטב של אינו מינו נבלע בו, כיון דאיסורא דרבנן הו"ל כמין במונו ונשפך משא"כ הכא נהי דאינו אסור אלא מדרבנן מ"מ הכא הרי אין בו ספק ואתה בא להתיר מחמת ספק דרבנן בכהי"ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כיון דספק נולד בדאורייתא וז"פ, והפמ"ג נשמר מזה בלשון קדשו במש"כ ולא אמרינן בכהי"ג ספק דרבנן לקולא עיי"ש, ומה שהעיר מעכ"ת עוד לחוש לכל העדר כולו כיון שב"ג מהם נמצא מים וכלם היו מעדר אחד, וא"כ לדעת המים שבטו"ז סוף ס"י נ"ז הי' לנו לחוש לכלם ואם יש לחוש לבדוק ראשם לכשישחטו גם מה משפט החלב מן הכבשים אשר הם חיים עודנה, נראה לפענ"ד כיון שהטו"ז והש"ך בנקוה"כ והמג"א בס"י תס"ז ס"ק י"ב והמהרש"ל שבטו"ז ס"י פ"ד ס"ק י"ז כלם כאחד ס"ל דל"ש לומר חזקת ג"ס במידי דאתי מעלמא כ"א במידי דמינייהו קרבי כמו בתלעים נהי דבתש"ו מקום שמואל שהובא בפ"ת לא ס"ל כן, מ"מ הכא אין כאן בלא"ה אלא איסור דרבנן דהא ודאי פשיטא דע"ש לא ס"ל להמחמירין דחזקת ג"פ הוי חזקה אלא לענין אי יש לחוש כיון דאיכא ג' מסתמא איכא עוד אחרת, וא"כ בשלמא לענין חשש של הבהמות עצמן או לענין לחוש לתבשול שנמצא בו ג' חיטים בקועים בס"י תמ"ז שפיר אמרי' מהחשש שמא נמצא עוד אנו אוסרין כלם, משא"כ הכא נהי דנמצאו ג' מ"מ הרי ד' מהם נבדקו ונמצאו כשרים הרי לא הוחזקו העדר אלא לענין שמיעוט מהם אית בי' טריפות הנ"ל דכי היכי דאמרת חזקת ג' לחומרא ה"נ אית לך למימר האי חזקה להתירא, א"כ עכ"פ החלב נתבטל ברוב וא"כ אינו אלא איסד"ר ובכה"ג בודאי כדאי הטו"ז והנקוה"כ והמג"א לסמוך עליהם, ומש"כ מעכ"ת דאף להמתירין יש לחוש לזה דהא לא כתב לחלק רק דדריסה מעלמא אתיא משא"כ תולעים בירקות דמינייהו קרבו ובני"ד יש לדמות לתולעים די"ל טבע הכבשים ההם כך הוא מחמת מרעה לא טובה או סיבה אחרת הוא סברא רחוקה דהרי חזינן דלאו הכי הוא כיון דעכ"פ רובא דהיתירא נינהו ותו דעכ"פ סברת הטו"ז בסוס"י נ"ז, דכל בהמה יש לה חזקה בפ"ע הוא סברא חזקה כראוי מוצק, ונראה דהטו"ז רצונו בזה להשמיר מקושיי' מקום שמואל שהקשה מיור"ד ס"י רע"ט דס"ת שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כולו כי היכא דאיתחזק במוטעה בתלת זימני והתם נמי ל"ש מינייהו קרבי ומ"מ הו"ל חזקת ג"פ חזקה, וכ"כ מקושיי' החק יעקב בס"י תס"ז ס"ק כ"ה משכונות קברות בפ"ט דנזיר עיי"ש, ולפימש"כ הטו"ז ניחא דהתם איתרע חזקת ס"ת משא"כ הכא כיון דכל בהמה יש לה חזקה בפ"ע ונ"ל הכרח לסברת הטו"ז מדין ס"ת הנ"ל דאמאי לא נימא דבנמצא ג' טעיות א"כ הסופר מוחזק במוטעה והו"ל למימר דכל ס"ת שיוצאין מתחת ידו צריכין לבדוק אחריהן אלא ודאי כיון דכל ס"ת יש לו חזקה בפ"ע לא מהני מה שנמצא ג' טעיות בס"ת אחד להיות איתרעו עי"ז שאר ס"ת, ויש לחלק קצת מ"מ סברת הטו"ז מצ"ע אינה צריכה חיזוק, ובנקו"ח ס"י תס"ז ס"ק ה' העלה דלא אמרינן חזקת ג"פ אלא בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהא כך, וההיקש השכל מחייבו שיהא כך אבל בדבר הנופל במקרה וליכא דבר המסתבר כ"כ אין חזקה במקריים, והכריח כן ממאי דאמרינן כן ביבמות למ"ד מעיין גורם אין באריסה דין קטלנית וכן אין דין קטלן בגברא, ועוד ממאי דקיימ"ל וסתות דרבנן ואמאי והא איכא חזקת ג"פ דאורייתא אלא ע"כ משום דלאו גורם דמסתבר הוא וא"כ ה"נ הא לית לן גורם המסתבר שיהא כך שיעשו כרם בעלי מים במוח ואף שאפשר שנעשה ע"י מרעה לא טובה שלהם הרי בכל הנך דמייתי שם במנקו"ח נהי שאפשר שנעשה כן ע"י דבר הגורם מ"מ כיון דאין כאן גורם המסתבר שנעשה כן לא חיישינן לחזקת ג"פ מהיי"ט ס"ל נמי גם בחטים שנצמחו דאין ראי' מדירדו גשמים על אלו שירדו ג"כ על המותר דאימור הני מבטן ערימה אף דאפשר שהוא ע"י ירידת גשמים מ"מ לא מחשיב לי' גורם המסתבר כיון שאפשר שהוא ע"י ד"א א"כ ה"נ לסברת המקו"ח הנ"ל לית לן גורם המסתבר שיהא כן ולא חיישינן לחזקת ג"פ, וא"כ לפענ"ד נראה דאין לחוש לחלבן כיון דאינו אלא איסור דרבנן דמדאורייתא ברובא בטלי ראוי לסמוך על הפוסקים המתירין מיהא לענין לבדוק אותן כבשים שישחטו מהם בזה ודאי מסתברא דצריך לבדוק כל הראשים, דכן מוכח ממש"כ המג"א בס"י תס"ז ס"ק י"ב שכתב דלא אמרינן כן במילתא דאתי מעלמא ועוד דהא יכולן לבדקו אם יש בו שעורים משמע דאפי' למאן דלא ס"ל סברת הרב ב"י מ"מ בדיקה מיהא צריך כן נראה לפענ"ד בס"ד, והיות כי שלוחו לא בא אלי אלא סמוך לתפילת שחרית ממש ואחר התפילה היותי מוטרד בלימוד הישיבה יצ"ו היותי מעוכב מלהשיב עד כה וגם כעת אני כותב בסירוגין מחמת הנכנסין והיוצאין שמטרידין אותי באמצע ע"כ א"א לי להאריך עוד ולבאר מה שעולה ברעיוני בנדין זה, והי' בזה שלום מאת אוה"נ דושו"ט ושלו"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה