ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן נו
חיים ברכה ושלום עד תאות גבעות עולם, לכבוד בני חביבי, מחמד לבבי, האברך המופלג בתור'
וי"ש חריץ ושנון זית רענן מו"ה יקותיאל יהודא נ"י בק"ק קאפיש יע"א:
עם זו"ג היקרה והצנועה מנב"ת מ' צפרה עם הילדים הנעימים שיחי': ע"ד קושייתך לשיטת האגור שכתב בשם מהר"י מולין דטריפות הכולי' היא משום שסוף הבמ"ע ללקות עי"ז ומהיי"ט קיימ"ל בסוף סי' מ"ד דאין טריפות לכולי' של עיף כמש"כ הש"ך והטו"ז שם, והקשית א"כ כולי' שהקטינה מחמת חולי אמאי טריפה דהא משמע בטו"ז ס"ק י"ג דטעם הטריפות משום דסופו לרקוב הכל, א"כ לשיטת הסוברים דתרי רואין לא אמרינן ומהיי"ט מכשורי' תרי כוסין בסי' ל"ה ותרי טרפשי בסי' מ"א, ועיין בש"ך סי' כ"ה ס"ק דפסק כן בהפס"מ א"כ ה"נ הו"ל תרי רואין לא אמרינן דהא לא מיטרף אלא משום שסופו לרקוב הכל וכשכבר נרקב הכל נמי לא הוי טרפה מצד עצמו אלא משום דיזיק לבמ"ע והו"ל תרי רואין, ונראה דלק"מ עד כאן ל"ס להו להפוסקים הנ"ל דלא אמרינן תרי רואין אלא כגון תרי כוסין וכיו"ב, דאנו צריכין לנחותי לתרי טעמי בתחילה מחמת כל יתר כנטיל דמי ושוב כשכבר אמרינן דהוי כנטיל עדיין לא מיטרף מחמת עצמו אלא משום דאמרינן כיון דניטל הכיס הו"ל סוף הורדא להתחסר, משא"כ הכא בהקטינה מחמת חולי אמרינן שסופו לרקוב עד שיגיע הרקבין גם לבני מעיים זה לא מיחשב תרי רואין, דמיד דאמרינן סופו לרקוב אמרינן דהרקבין הזה יהא נמשך והולך עד שיגיע לבנימ"ע ואין עניינו לתרי רואין כלל, אלא דמ"מ אי קשיא הא קשיא לי מהא דפסק המחבר בסעי' ו' כשיטת הכלבו דהא דניטלו הכליות כשירה היי"ד בתולדה או בידו אבל ע"י חולי כיון שכבר נטרפה כשהקטינה לפחות מכפיל איך תחזור להכשירה, והא מבואר בכמה דוכתי דהא דאין טריפות חוזר להכשירה היינו דוקא בטרפות מחמ"ע אבל לאו בטרפות דלאו מחמ"ע עיין פרמ"ג סי' וא"כ כיון דטרפות הכליות אינו מחמת עצמו הול"ל דחוזר להכשירו ונראה ליישב דאיכא למיחש שמא כבר הגיע הלקותא לבמ"ע, ואף שאין אנו רואין בבנימ"ע שום לקותא מ"מ החשש הוא שמא כבר גרם אותה לקותא חולשה לבמ"ע מה שעי"ז סופן ללקות ודבר זה א"א למיבדק די"ל עדיין אין הלקותא ניכרת תדע דאטי בלקתה בכולי' לשיטת הנ"ל דאין הטרפות אלא מחמת הבמ"ע מי נימא אם בדק הבמ"ע ולא ניכר בם שום לקותא דכשר ועכצ"ל כדפרישית:
תו קשי' לי לשיטת האגור הנ"ל א"כ בריש פרק א"ט דפריך אתנא דבירי"ש ולחשוב נמי דרכיש ולהאגור לא מקשי מידי דהא לא קחשיב אלא טריפות מחמ"ע, ולכאורה יש מקום ליישב עפ"י מש"כ הפליתי דע"כ לא קאמר האגור אלא למאי דקיימ"ל כאמרו במערבא דבעי' מטיא לקותא למקום חריץ אבל רכיש דקאמר סתמא לקתה בכולי' טרפה ע"כ טרפה מחמ"ע קאמר ועיין בפליתי סי' כ"ט שמיישב בזה הקושי' על הרמב"ם בהא דמנה שמונה מיני טריפות, ולעולא אמרינן בש"ס לאפוקי מדרכיש, א"כ למאי דקיימ"ל כרכיש הו"ל ט' מיני טריפות ועיי"ש שמיישב שפיר עפ"י הנ"ל, ועפ"י דבריו העליתי תי' נכון לקושיית המהרש"א בחולין דף מ"ג בתוס' ד"ה הנך דאפקת שהקשו לעולא דל"ל דרכיש בצרי י"ח טריפות ותרצו דקחשיב צימה"ג במקומו, ושוב הקשו דלמ"ד בשר החופה את רוב הכרס היינו כרס החיצונה אכתי בצרי ותמה המהרש"א הא י"ל האי מ"ד ס"ל כרכיש וא"כ י"ל דקחשיב צומה"ג כמו שכתבו בתחילה אליבא דעולא ועפ"י מה שחידש לן הפליתי ניחא דעכצ"ל מאן דחשוב דרכיש ל"ס לי' הא דאמרי במערבא דבעי' מטיא לקיתא עד מקום חריץ דא"כ לא הוי טריפות מחמ"ע, והנה מאן דאמר בשר החופה היינו כרס החיצון הוא נמי אמרי במערבא ואין לומר דמ"מ תרי מאן דאמרי נינהו דהא איתא בש"ס סנהדרין דף י"ז כל היכא דאיתא אמרי במערבא היינו ר' ירמי' וכיון דחד מא"ד הוא שוב א"א לתרץ דחשיב צומה"ג תחת בשר החופה דהא כבר עיילת לי' תחת לקותא דרכיש דאפקית, ושפיר הקשו דלמ"ד הנ"ל בצרי, ומיושב ע"נ קושיית המהרש"א בס"ד, ועפ"י דברי הפליתי הי' מקום ליישב הקושי' שלנו הנ"ל מהא דפריך על התנא דברי"ש דלחשוב נמי הא דרכיש, דאליבא דרכיש לא בעי דמטיא לקותא עד מקום חריץ ודאי הוי טרפות ונחמנ"ע מיהא מפירש"י במקומו אכתי ראי' מוכרחת דלא כהנ"ל דרש"י פירש שם וז"ל ולקמן מסתם בה והוא דמטיא לקותא עד מקום חריץ, וכוונתו מבוארת כי היכא דלא נימא דתנא דברי"ש ל"ס לי' הא דרכיש, משו"ה פירש ולקמן מסיים בי' והוא דמטאי לקותא עד מ"ח דבזה לכו"ע מיטרף:
ועכ"פ מוכח מזה דאפי' להא דאמרי במערבא הו"ל טריפות אחמנ"על וכ"כ משמע מפירש"י דלרכיש נמי בעי דמטי' לקותא למ"ח מדקאמר ולקמן מסיים בה משמע דל"פ וצ"ע:
ומ"מ אמרתי עפ"י הפליתי הנ"ל ליישב קושיית הקדמונים על הרמב"ם הנ"ל בדרך פשוט וברור מאוד, דלכאורה יש לתמוה הלא הרמב"ם מנה ע' טריפות בפרוטרוט וסידר אותם בסוגים כפי סדר שמונה מיני טריפות דנקיט וקחשיב שם לקותא דרכיש בהדי פרטים שבסוג נטילה, וא"כ מאי קאמר בגמרא לאפוקי לקותא דרכיש הא י"ל דשפיר איתא בכלל נטילה, מיהא נראה דשפיר אתי לפי מה שכתב הפליתי הנ"ל דלרכיש מיטרף אפי' לא הגיע למקום חריץ, א"כ לא מצי למימר דנכלל בהדי נטילה דנטילה משמע כילה או רובא, ואלו לרכיש מיטרפא אפי' במקצתו, וכל זה לרכיש משא"כ למאי דקיימ"ל לקותא דכולי' לא מיטרפה אלא בהגיע למקום חריץ דהוי לקותא בכולה שפיר קחשיב לה הרמב"ם בהדי סוג נטילה, וא"כ קושיית הקדמונים מיושב שפיר ע"נ בהא דלא מנה הרמב"ם ט' מיני טריפות כן נראה לי מחוויר מאוד בס"ד: ודע דלשיטת הכלבו הנ"ל שבשי"ע ס"ו דניטל הכולי' ע"י חולי טריפה משום דמעיקרו כבר הקטינה לפחות מכשיעור אינה חוזרת להכשירה צלע"ג מש"ס בכורות דף כ"ט דמייתא ברייתא יסירנה לרבות בעל כולי' אחת יעיי"ש דפליגו תנאי אי יש ברי' באחת ולחד לישנא ס"ל לכו"ע אין ברי' באחת והא שאין בה אלא אחת מחסר חסר עיי"ש ולשיטת הכלבו הו"ל טריפה מכח שכבר הקטינה לפחות מכשיעור וליכא למימר דמיירי שניכר שניטל ביד דא"כ פשיטא דלא שייך לתלות שנבראת כך כיון דניכר כן וצע"ג:
וראיתי בכנה"ג הגהות הטור סק"א הביא סמ"ק ואו"ה שהביאו מעשה בשם רש"י בטלה שלא הי' לו אלא כולי' אחת והתירו ותמה עליהם בכנה"ג וכי לזה הוצרכו לדברי רש"י שהובא מעשה לפני, והא משנה שלימה שנינו נטלה הכליות כשירה ועיי"ש מה שתי' דהו"א ניטלה א' חמיר טפי וזה דוחק, ולפענ"ד נראה בס"ד עפ"י שיטת הכלבו הנ"ל בשו"ע ס"י דניטלו היינו דוקא בניטלו ביד אבל ע"י חולי טרפה מחמת הקטינה וא"ח להכשירו, והנה כבר הבאתי ש"ס בכורות הנ"ל דפליגו תנאי אי יש ברי' בכולי' אחת או לא, וא"כ יש לומר דוקא בניטלו שתי הכליות כשר דבזו אין חוששין שמא ניטלו ע"י חולי דתלינן ברוב בהמות כשירות, ולא מחזקינן ריעותא, אבל היכי דאין לה אלא אחת הוא כמ"ד אין בר' בכולי' אחת, וא"כ תלינן דוודאי נחסר ע"י חולי ואימא כבר נטרפה מחמת הקטינה וא"ח להכשירה קמ"ל דאפי"ה כשירה אי משום דס"ל כשיטות המהרש"ל דמייתא הש"ך ס"ק ט"ו או דס"ל יש ברי' בכולי' אחת ואתי שפיר בס"ד: