אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן נה

סימן נד

שלוכ"ט וברכת שמים לכבוד תלמודי רחימי הרב המופלג בתורה ויר"ש מושלם במדות תרומיות כ"ש מו"ה דוד גראס נ"י בק"ק זענטא יע"א:

יקרת מכתבך הגיעני ע"נ וע"ד אשר שאלת במעשה שבא לידך שהובא לפניך עוגל של שומן מאוזא א' והי' גדול כמו ביצה ומונח על השומן שבתוך האווז וחתכת אותו ומצאת בו עצם רחב כמו ציפורן אגודל ועוקץ בראשו והנה שפיר ראו עיניך בפרמ"ג במשבצ"ז סוס"י נ"ט שכ' בהפס"מ יש לתלות שנשבר מעצמות שבפנים וא"כ י"ל גם בזה אף שאין לתלות שנשבר והצלעות מפני שהי' רחב מ"מ יש לתלות שנשבר מעצם הביל"ג, אלא שראית מה שרבינו הגרע"י ז"ל הרבה להשיג על הפרמ"ג דשאני עצם לריאה דתולין שתיכף כשנשבר מן הצלע הסמוך לריאה לא נדנד בחלל אלא נדבק תיכף בריאה, אבל עצם המנדנד בחלל לא גרע ממחט שנכנס דרך דופן ונמצא בחלל דנטרעינן דחיישינן שע"י הנדנוד ניקב בפנים, ואתה כתבת ליישב קושי' זו עפ"י מש"כ הטו"ז סוס"י ל"א לחלק בין תולעים במוח חוץ לקדירה ובין מחט הנמצא בחלל הגוף משום דהתם ע"כ עשה איזה נקב ע"כ מחזקינן ממקום למקום משא"כ בתולעים, וא"כ כאן דיש לתלות שבא מעצמות שבפנים א"כ אינו מוכח שעשה איזה נקב ממילא לא חיישי' והנה כתבת שעל כל זה לא מלאך לבך להקל במה שהושיט הגרע"א לאסור, הנה בזה שמח לבי ויגל כבודי שראיתי שאתה מיראה הוראה, וכך יפה לנו להיות ירא וחרד בכל הוראות להלכה למעשה, לאפוקי ממי שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו, ובעיקרא דמילתא הגם דלפום רהיטא יפה הרגשת בזה וכן ראיתי בס' גילוי דעת להגאון מנברעזאן שליט"א ג"כ הרגיש מדברי הטו"ז ליישב הערת הגרע"א על הפרמ"ג אולם אחר העיון דברי רבינו הגרע"א ברורים דבאמת הטו"ז בעצמו לא סמך עצמו על תי' זה שבסי' כ"א דהא בסוס"י כ"ו בדין הנ"ל שנמצא עצם דבוק על הריאה כתב בעצמו הטעם דיש לחוש שמא גם במק"א, והרי התם נמי י"ל כסברת הטו"ז הנ"ל דאין הכרח שעשה שום נקב לא מחזקי' איסורא וא"כ לכאורה דברי הטו"ז סותרין זה את זה, אע"כ דהטו"ז עצמו לא סמך עצמו על תי' זה שבסי' כ"א וטעמא דמילתא דתי' הטו"ז הנ"ל לא א"ש אלא לשיטת הסוברים דבמחט שנמצא בחלל הגוף אפי' באיכא רעותא בדופן לחוד וכש"כ דאיכא נקב ממש נמי מקילינן והיא שיטת ש"ד ומהרא"י ומהרי"ל שהובא בש"ך סי' נ"א ס"ק ג' א"כ ע"כ לא אסרינן אלא בלא נמצא רעותא כלל מבחוץ ובכהי"ג שפיר שייך סברת הטו"ז הנ"ל כיון דע"כ עשה איזה נקב אמרי' שמא ניקב אברים הפנימים, משא"כ למאן דס"ל דאפי' בניקב בקוץ לפנינו כל היכא דלא חזינן שתחוב לפנינו מדופן הבהמה לאחד מהאברים שוב חיישינן לכל האברים, ולשיטת הפוסקים הנ"ל לא יתכן סברת הטו"ז כלל דאיך יתכן לומר כיון דע"כ עשה נקב ניחוש שמא עשה נקב באחד מהאיברים המנטריפים דהא על נקב שעשה אין לנו לדין כלל דהא נקב זה ידעינן היכא הוא ומה סברא הוא זו לפי שכבר עשה נקב במקום שהיתה נטרפת, אלא ודאי דהטו"ז מיירי היכא דלא ידעינן איזהו הנקב שעשתה וכן משמע לשון הטו"ז בסי' ל"א הנ"ל וכיון דאנן קי"ל בסי' כ"א כשיטות הנ"ל לכן הטו"ז בעצמו לא סמך עצמו על סברתו בסי' ל"ט הנ"ל וזה נ"ל ברור, ועיי' בראש אפרים סי' ל"ט ס"ק קצ"ג חולק ג"כ על הפרמ"ג והביא מש"כ התב"ש סי' כ"ט סוס"ק צ"ו ומהפרמ"ג במשבצ"ז רס"י נ"ד שכתב בעצמו דאם שוהה הרבה בגוף יש לאסור וה"נ בנו"ד וכ"ש לפי הנראה לא ניכר שום רעותא בעצם הביכ"ג אשר נראה שנשבר ממנו אותו העצם הנמצא בשומן ע"כ אין מקום להתיר בזה אפי' בהפס"מ:

ומה ששאלת עוד ע"ד בהמה שאכלה קאו"י אם מותר למכרה לנכרי לפי מה שראית בס' בית יצחק סי' נ"א שהביא בשם ס' אוצ"ח שהיינו קורט של חולתות דאיתא בש"ס ונסתפקת אם עכ"פ מותר למכרה לנכרי כיון דאינו ברור איסורו, הנה בס' כנפי יונה מבואר בהדיא שדוחק הוא שיהי' אותו קאו"י שמצוי בינינו וכתב שהוא אתא קורדיינא מה שקורין בלב"ס ועיי' בגי"ד שפקפק גם על זה ואני זוכר מגירסא דינקותא שלמד עמי המלמד שקורט של חלתית היינו מה שקורין זעניפט"ו והוא באמת חריף מאוד ומסתבר שניקב את הבנמע"י, ועכ"פ לענין מכירת הבהמה לנכרי בודאי נראה פשוט דמותר למכור הבהמה שאכלה קאו"י דלא גרע מדינו של תרוה"ד שמבואר בש"ך סוס"י נ"ז, כן נ"ל פשיט וברור, והנני חותם בזה בברכת התורה, השי"ת ירום קרנך ותרום ימינך כנה"י ונפש הדושו"ט וש"ת בלונ"ח ע"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה