ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן נד
שוכ"ט לכ' הרבני המופלג וכו' מו"ה אברהם שמואל בנימין ג"ב שוב ומו"ץ בק"ק אודווארד יע"א ע"ד שאלתו אודות תרנגולים מסורסים דמבואר בפרמ"ג ס"י מ"ו בשפ"ד סק"ו דהעולם אינם נזהרון בזה מאחר שהוא אומן בקי הוא בכך ורואה שלא יגע כלל לבמ"ע, ואין צריך להמתין י"ב חודש, מזמן הסירוס וביד אפרים כתב בשם כנה"ג, דאף אם אינו ידיע שבמקום ההוא בקיאים בסירוס, אם עברו עליו י"ב חודש מותר, ועתה נסתפק מע"כ איך להתנהג מאחר דאנו רואים דלפעמים איזה תרנגולים מתים תח"י המסרסן בעודנו עוסק במלאכתו א"כ י"ל לחוש לכל המסורסים:
להמתין י"ב חודש, הנה מה שלפעמים מתרמי כן בשביל זה לא מחזקינן רעותא, כיון דעכ"פ רוב העוסקים באומנותן רוב היוצאים מתח"י לא נמצא בהם רעותא, בשביל דלפעמים מתרמי כן לא מחזקי' להו לאינן בקיאין, וכבר כתב בבאה"ט סי' מ"ו דמנהג העולם לאוכלם ואין פוצה פה ומצפצף, וכן בדעת קדושים סי' הנ"ל כתב ג"כ דאין לחוש בשאין שם שום ריעותא אחרת, וכן משמע בתשו' ח"ס חיור"ד סי' כ"א שכתב דמסברא י"ל אומן בקי באימנתו, כמו שמעיד הפרמ"ג סי' מ"ו על מנהג היתר במסורסים וק"ו הרי הסירוס מסור לכל כפרי וכפרי בשלו כידוע עיי"ש, הרי דמה שפשט המנהג להתיר היינו אפי' בכל הנלקח סתם מהכפרים אע"ג דבודאי א"א דלא יתרמי לפעמים שאומנותו אינו עולה לו יפה מ"מ לא מחזקינן ריעותא בשביל זה, והולכין בתר רובא, אלא שמצאתי בס' ערוגת הבושם על היור"ד דאם עדיין חוט התפירה קיים ולא בכה יש לחוש דילמא המסרס נכרי יודע בעצמו שנעשה איזה קלקול באיברים הפנימיים לכן ממהר למכרם פן ימותו לכן נהגו שלא לקנות המסורסים רק אחר שבלה החוט ולא ניכר התפירה דזהו סימן שהשהה העוף אצלו זמן רב טרם שמכרו, אבל בעוד החוט מהתפירה קיים חוששים שמכרו מיד אחר הסירוס מפני איזה קלקול שאירע לו, ומ"מ בדיעבד ודאי אין לאסור מחששות כאלו עכ"ד, וסיים שם ולא ראיתי מימי אף ממהדרין מן המהדרין שיעלה על לבם להחמיר בזה, אמנם בס' ישועות יעקב כתב דראוי לכל בעל נפש להחמיר בזה שלא לאכל תרנגולים המסורסים, אבל לאסור לאחרים אין בידינו, ומאחר דכל ישראל נהגו היתר בדבר מי יאמר להם מה תעשו עכ"ל וחסידים ואנשי מעשה נהגו שלא לאכל תרנגולים מסורסים אא"כ קים להו דעברו עליהם י"ב חודש משעת הסירוס, ובכגון זה בודאי איכא מ"ע בקדושים תהיו קדש עצמך במותר לך, הדושו"ט: