אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן מח

סימן מח

הבונה בשמים עליותיו יריק שפעת ברכותיו:

על ראש הרב החריף ובקי בנן של קדושים כש"ת מו"ה יודא ווייס נ"י מורה הוראה דק"ק סאבראנץ יע"א ע"ד בשר בלוי שנמצא על הריאה והיה תחתיו נגלד פורתא והיתה נמי מזיעה דם מזעיר וכאשר קנח השו"ב את הדם שוב לא יצא עוד דם והריאה לא בצבצה:

והנה אם בשר בלוי מצטרף לתרתי לריעותא ידוע מחלוקת הטו"ז עם התבו"ש והמנהג פשוט כת"ש וכ"ז בשאר הרעיתות אבל בנגלד פורתא כ' בספר בית יצחק להכשיר אפי' לשיטת התב"ש משום דאיכא ג' ספיקות, ס' שמא נגלד פורתא אין ריעותא כלל, ושמא בשר בלוי אין ריעותא, ועוד שמא נגלד מחמת קליפת בשר בלוי ולדבריו אם ידוע בנדון זה שא"א לתלות דבקליפת הבשר בלוי נגלד טריפה מיהו לפי"מ דמכשיר בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ט"ו היכא דאיכא נגלד פורתא ועל גבה סירכא ממקום למקום יעיש"ה דאמרי' מחמת הנגלד נתהוה סירכא ואין כאן תרתי לריעותא ואפי' להתבו"ש, וכ"כ בספר עצי לבונה בדיני תרתי לריעותא ס"ק ע' א"כ כ"ש די"ל כן בבשר בלוי זה דנתהוה מחמת גלידת קרום העליון כמבואר בספרי האחרונים דע"י גלידת קרום העליון נתהוה קרום חדש על הריאה וא"כ אין כאן תרתי לריעותא, ואפשר דגם להתבו"ש כשר בזה, וק"ו הוא מסירכא, וכ"ז בנגלד לחודא מיהו בנידון דידן יש לדון עוד מחמת זיעת הטיפי דמים וזה מבואר בלבושי שרד ס"ק ע"א להכשיר ע"ש וכן הוא מסקנת העצי לבונה ולא ראה תשו' בית אפרים שהאריך בזה לחלוק על הלבושי שרד הנ"ל ונכרין דברי אמת, ומצאתי בספר טוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק ז"ל דמכשיר בזה מטעם ס"ס, ספק דלמא בשר בלוי אינה ריעותא, ואת"ל דהוי ריעותא דלמא העליון לבדו הוא שניקב, בפרט די"ל שגם הבית אפרים מודה, דע"כ ל"ק אלא אם בשעת נפיחה מוציאה דם אבל אם לאחר נפיחה א"כ בודאי זיעה בעלמא הוא עכ"ד, ולענ"ד אין לסמוך ע"ז כלל:

דלפי דעתי נראה דאין כאן שום ספק תרתי לריעותא וודאי אלו הלבוש הכריע דזיעה לא הוי ריעותא הוי חזי לאצטורופי לספק תרתי לריעותא אבל כיון דהלבוש גופא הניח הדבר בספק וה צרך לדרוש ברופאים ע"ש א"כ אינו אלא ספק חסרון ידיעה בשגם שנאמן עלינו הגאון ב"א שהכריע ספקו של הלבוש, גם מש"כ הגאון את"ל דלא באה מחמת הזיעה אלא מחמת הנקב שמא לא ניקב כ"א קרום העליון דבר תמוה הוא לפענ"ד, אי דם זה מהריאה קאתי ולא דיינינן לי' לזיעה בוודאי מלתא דפשיטא הוא דמבשר הריאה קאתי ואין מקום לספק זה כלל, ע"כ י"ל בכה"ג הדבר ברור דטריפה הוא, מיהו בנידון דידן, אין אנו צריכין לזה דבזה, אף הגאון מהרש"ק מודה כדמסיים שם בקצורי דינים בספר הנ"ל המעותקים בס"ס טטו"ד מהדו"ג סי' נ"ט וז"ל ובזה אני מודה היכי דיש נגלד תחת אותו קרום אפי' בריחוק כ"ש ומזיעה, בזה י"ל דהקרום הוי ריעותא אחת עם הזיעה והנגלד ריעותא אחרת ובזה אני מסכים דטריפה משום דזה הוי קולא גדולה להקל בזיעה עכ"ל, מיהו בנדון שלפנינו יש לדון עוד הואיל ולא הזיעה דם רק פ"א וכאשר קינח שוב לא יצא דם י"ל לכאורה בזה אף הב"א מודה, וראי' לזה מצאתי בס' מנחת זבת אות ק' מסי' ג' דמסופק ובעשורין המנחה שם נתלה בתשו' ב"א, ול"ש שכתב אף אחר שקנחה מ"מ לא מלאני לבי להקל עכ"ד ולדידי אף כאן אין מקום ספק כלל די"ל אדרבה היכי דמזיעה וחוזרת ומזיע קול טפי כיון דעיקר ספקו של ל"ש אינו אלא דוקא משום דדרך הוא של בעלי חיים להוציא זיעה ע"י נקבי הטבעים י"ל דוקא כשמקנחו וחוזר ומוציא זיעה הוי ראיי' שזיעה בעלמא שכן דרך זיעה ככמקנחין אותה חוזר ומתהווה, משא"כ באינו מוציאה אלא פ"א היא ראיי' שאין זה זיעה כ"א דם הבא מהריאה דכל הטעמים שבספר ב"א הנ"ל במה שהשיג על הלבוש שייכים בפ"א ע"ש, ע"כ בדין זה נלפענ"ד הדבר ברור דטריפה גמורה הוא זו:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה