אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן מד

סימן מג

מד:

אלקים יחנך בני אישון עיני הרבני המופלג בתו"ש חרוץ ושנון וריח לו כלבנון:

יפר"ת כזית רענן כ"ו מו"ה יעקב יחזקי' נ"י יקרת דבריך היו לי למשיבת נפש, ונתת שמחה בלבי בראותיך שוקד עה"ת בדרך העיון הישר, חזק ואמץ וכו':

והנה בדין ניקב הושט זה שלכ"ו:

שהעלה הפרמ"ג דהוי רק ספק טריפה וכתבתי דיש להביא ראי' דהוא ודאי טריפה ממה שהקשה הפליתי לשיטת הרשב"א, במקום ידוע יש לושט בדיקה מבחוץ, א"כ בהאי אוזא דממסמס קועי לבדקי' מבחוץ במקום ידוע ולשחטי', וכ' לתרץ דמ"מ יש לחוש שמא הפנימי נקוב במקום שחיטה, והחיצון שלא במקום שחיטה והוי עכ"פ ניקב זשלכ"ז ולדעת הפרמ"ג הנ"ל אכתי הוי ס"ס והדרק"ל וע"ז השבתי דהוה ס"ס במקום חזקת איסור שא"ז הנה לא עלי תלונתך בני, כ"א על הפרמ"ג, הלא הפרמ"ג בעצמו כ' נפק"מ הנ"ל לעניין ס"ס וכגון שהעלה קרום מחמת מכה דהוי ס"ס ספק שמא העלה קרום קודם שניקב השני ועוד שמא עדיין לא אתרמי בהדדי וא"כ הו"ל להקשות על הפרמ"ג הא הוי ס"ס במקום חזקת איסור שאין זבוח:

דהא ספק נקובת הושט הוה ספק בשחיטה:

ובאמת הרגיש הפרמ"ג בעצמו במ"ז ס"ק ד' וכ' וכ"ת דהוי ס"ס במקום חזקה דאדרבה אוקי אחזקה דהוי מרוב בהמות כשרות ועיי"ש שצידד בזה עפ"י מש"כ בסי' כ"ט דהיכא דאתילד ריעותא ל"מ חזקה דאתי' מכח רובא ועכ"פ עפ"י דרכו של הפרמ"ג נפשוט שפיר ספיקו ממש"כ, ואני תמת עליך אהובי בני שראית בעצמך דברי הפרמ"ג הנ"ל ולא חלית ולא הרגשת בזה כלל ומה שכ' עוד דהרשב"א ס"ל דגבי אחא דממסמס קועי משום סד"ר קאתינ' עלה ובספק דרוסה לא מהני ס"ס, גם בזה לא כיונת יפה דקושי' הפלתי לא תסוב אלא לעניין נקב אבל לעניין ספק דרוסה אין מקום לקישיי' כלל דהא בסד"ר הכל מודים דאפי' במקום ידוע אין לושט בדיקה מבחין כמש"כ הר"ן והובא גם בב"ח בסי' ל"ג, ומ"מ הפליתי שפיר הקשה קושייתו, דעיקר טעמא דהסוברים דבמקום ידועה יש לושט בדיקה משום דמפרשים הך עובדא דפ' השוחט כפי' רש"י דלענין ספק נקובי מיירי, וקשי' להו אמאי ל"ק נפק"מ לספק נקובי כדהקשו בתוס' ומתרצים דהיי"ט משום דבמקום ידוע י"ל לושט בדיקה מבחוץ משא"כ לעניין ספק דרוסה דא"ל בדיקה אפי' במקום ידועה, ועיין ב"ח סי' ל"ג שמבואר כן בדבריו ועש"כ דהרשב"א בחידושיו מפרש להא שמעתתא בסד"ר דוק בדברי הרשב"א ותראה ותבין דלהך דיעה דמייתא התם דבענין נקב נמי אין לושט בדיקת מבחוץ במקום שאינו ידוע מוקים לה לשמעתא לעניין ספק נקב עיי"ש וע"ז שפיר קשי' לי' לפלתי ממנפ"ש כיון דלהנך שיטות ע"כ מיירי לענין ספק נקובי א"כ לבדוק הושט במקום שחיטה, והוצרך לתרוצי דמ"מ חיישינן שמא ניקב זשלכ"ז, ובזה הראי' שכתבתי ראי' ברורה היא דאי כהפרמ"ג דאינו אלא ספיקא אכתי הקושי' במקומה ומ"מ נלענ"ד בס"ד ליישב שפיר קושי' הפליתי עפ"י מש"כ בחי' הרשב"א חולין דף כ' ע"ב אהא דאמרינ' וכי מתה עומד ומולק, מאי קושי' דהא כל שחיטה נמי הכי היא דנקובת הושט נבילה וא"כ תיקשי' לן וכי מתה עומד ושוחט ותי' דהתם מעשה נבילה היא דקעביד וא"א לשחיטה בלא"ה עיי"ש, וכ"ז נקובת הושט שנעשה מחמת מעשה השחיטה, אבל למשל אילו ניקב הפנימי, ושוב איתרמי מילתא דשחט במכוון כנגד אותו נקב נהי דנקב זבל"ז כשר, מ"מ כשהתחיל לשחוט החיצון שוב מוטרף מחמת נקב שבפנימי, וא"כ א"ש אפי' אם נימא דזשככ"ז אינו אלא ספק טריפה, מ"מ הכא אי איכא למיחוש שניקב גם הפנימי במקום שחיטה הוי ודאי טריפה דבשעה ששחט ושט החיצון באותו רגע נעשה טריפה, מחמת נקב הפנימי, ואין כאן ס"ס ודו"ק היטב וכעין זה שמעתי בילדותי ליישב קושי' התוס' בחולין דף כ"ח, להסוברים דיש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב מאי פריך ור"מ האיך אכיל בישרא הא יכול לבדוק הושט מבחוץ ולהנ"ל ניחא ונכון, ועיי' בחי' רע"א עה"ג יור"ד דמשמע לי' ג"כ דאינו אלא ספק טריפה אבל ודאי מהרמב"ם מוכח בהדי' שהיא ודאי טריפה כמוש"כ ואתה הוספת ראי' לשבח מלשון הרמב"ם, ושוב ראיתי שכבר הרגישו בזה אחרונים גם מורי הגאון בכ"ס סי' ס"א הביא מדברי הרמב"ם הנ"ל, והביא עוד ראי' ממה שהקשו הראשונים בחולין דף י"א מילפותא דפרה אדומה דילמא משום דאיכא חזקה דכשרות ודחי' יב"ח ואי ניקב זבל"ז הוה רק ספק נבילה לא הקשו התוס' מידי דילמא ניקב זשלכ"ז ולא איתרמי תחילה ובתוך יב"ח איתרמי ונ"ל דאין ראי' מזה דבלא"ה יש להקשות למאי דבעי למילף התם מכל הני ילפותות דאזלינ' בתר רובא דילמא לעולם לא אזלינ' בתר רובא, מיהא כיון דאין לחוש אלא לטריפות פרטי כגון דילמא ניקב קרום של מוח למאן דיליף מרישא של עולה י"ל דהו"ל מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות אינן טריפות ומיעוט טריפות לא מיטרפי ע"י קרום של מוח וכן י"ל לאינך וכבר הקשה כן בתשו' ח"ס סי' כ"ד, וכ"ז מקמי דידעי' דאזלינ' בתר רובא, וע"כ היינו צריכין לחוש לכולם שפיר יליף הגמ' והשתא אתי' קושי' התוס' שפיר כיון דפרה בת שתיים א"כ לכל שאר טריפות אין לחוש כיון דאיכא רובא וחזקה מנאי אמרת דעכ"פ יש לחוש שמא נקבו הושטין זשלכ"ז דבכהיי"ג ליכא חזקה כיון דהשתא לא צריכין לחוש לשאר שריפות כלל אלא לטריפת נקובת הושט בזשלה"ז גרידא שוב איכא למימר דהוי מיעוטא דמיעוטא ואין חוששין לו אפי' אי לא אזלינ' בתר רובא ובזה נסתלק ג"כ ראייתך שהבאת מקושי' התוס' הנ"ל לפשוט ספיקו של הפרמ"ג בטריפות שהיא ע"ש סופו אי מהני י"ב חודש ודו"ק, ומ"מ עיקר הדין אם היא ודאי או ספק טריפה נראה די"ל דתלי' בגירסאות שבגמ' דבש"ס דילן גרסינ' כיון דאכלי' בי' ופעי' בי' גמדי לי' ופשטי' בי' רווח זמנין דונתהכדזיו בהדדי וכו' אבל בהרא"ש והרי"ף לא כתבו תיבת בריווח ונראה עפימש"כ הפרי תואר ס"ק ד' שפי' דהאי רווח אנקבים קאי דהנקב הולך ורווח, ועי"ז סופו להרחיב ולהתרמי יחד, ולפי"ז י"ל דהוי ודאי טריפה אבל להרי"ף והרא"ש דלא גרסי "רווח" י"ל דאינו אלא ספיקא דילמא איתרמי, ועכ"פ מלשון השו"ע דכ' דאפשר דמתרמי אהדדי מוכח לפי"ז שפיר דס"ל דאינו אלא ס' טריפות כדיוקו של הפרמ"ג דאי נמי נימא כמו שכתבתי במכתבי הקודם דכוונת השו"ע לאפוקי אם הם משני צדדי הושט באופן דאי' אפשר שיתרמי שוב מוכח עכ"פ דלא הוי טעמא משום דהנקב הולך ורווח דא"כ אין חילוק כלל אם הנקבים מרוח א' או משני רוחות כמש"כ הפר"ת וא"כ שוב אינו אלא ס' טריפות ושפיר דייק הפרמ"ג מל' השו"ע, והשתא שוב ל"ק נמי על השו"ע ממה דמוכח מלשון הרמב"ם דהוה ודאי טריפה דלפי הנ"ל מלשון הרי"ף והרא"ש דלא דייקי לאתויי תיבת "רווח" כנ"ל משמע דהוי רק ס' ונקט הרב"י דרכו בקודש לפסוק כהרי"ף והרא"ש היכא דאזדו בחדא שיטה:

והנה לדינא אין נפק"מ בס"ס הנ"ל דספק נקובת הושט הו"ל ס' בשחיטה ולא מהני ס"ס כמו שהעיר הפרמ"ג בעצמו וזה לפי מאי דס"ל להפרמ"ג בכמה מקומות דזה מקרי ספק בשחיטה, אבל באמת כבר חבור חבורתא דרבותינו האחרונים, והעלו דספק נקובת הוושט אינו אלא כשאר ספק טרפות, ופיי' בזה בשב שמעתתא ש"ה פ"ו, ובחוו"ד סי' ק"י בדין ס"ס במקום איתחזיק איסורא, ובתשו' ח"ס חלק יור"ד סי' כ"ד וכ"ה, וכולם נתכוונו לד"א דדוקא היכא דאנו דנין אי נעשה מעשה השחיטה כראוי שייך לומר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, אבל היכא דמעשה השחיטה ודאי נעשה כראוי רק אנו דנין אם הבהמה היתה ראוי לשחיטה מחמת נקיבת הוושט אין זה ספק בשחיטה דרוב בהמות ראייות לשחיטה ואין בהם דבר המונע השחיטה אלא שהיא אינה זבוחה ומחוסרת מעשה השחיטה עד שיודע לך שנעשה מעשה השחיטה, וסברא זו היא סברא אמיתית ואין עליה תשובה והש"ש מייתי ראי' לזה מש"ס יבמות דף ל"ב דאמרינ' ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרב לה לא קתני מ"ט, איר אשה או בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, א"ל אביי א"ה בקידושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה עיי"ש, ומאי קושי' בקידושין ודאי חזקת איסור איכא דהא בחיי הבעל היתה אסורה ליבם משום חיסור אשת אח דהי' איסור ב"א עם איסור א"א א"כ הוי חזקת איסור אשת אח ממש וא"כ מ"פ הגמ' הא בגירושין הוי מאיסור לאיסור משא"כ בקידושין דהוי חזקת איסור ממש, אע"כ דחזקת היתר ליבם הכי היא דהיתה עומדת בחזקת היתר לכשימות הבעל וה"נ בספק נקובת הושט אוקמי' בחזקת היתר דהיינו שהי' לה חזקה להיתר לכשישחטנה והיא ראי' שאין עלי' תשובה וקרוב לזה כ' הנודב"י במדו"ק חיור"ד סי' ח' אלא דאסברא לה קצת באופן אחר דנהי דבהמה בחיי' בחזקת איסור שא"ז עומדת ונקובת הושט הו"ל נבילה, ול"מ בה שחיטה מ"מ רוב בהמות אין ושט שלהן נקוב, ונהי דהול"ל סמוך מיעוטא לחזקת איסור שא"ז, מ"מ כיון ששחיטה לפנינו א"כ חזקת איסור שא"ז אתילד בה ריעותא, ורוב בהמות כשרות אכתי לא איתרע א"כ רובא וחזקה רובא עדיף:

ונפק"מ לדינא בין סברת הש"ש לסברת הנודב"י היכא דאתיליד ריעותא גם בושט כגון שראו לקותא בעור הפנימי כמו ששכיח באווזות הלעוטות ולא הספיקו לבדקו עד שנאבד כי הא דמייתי בפ"ת ס"ק ח' בשם זקיני בתשו' פמ"א זי"ע להתיר ולענ"ד נראה דתלי' בהנ"ל דהנה ודאי פשיטא לשיטת הפרמ"ג ופ"ה שיטת הפליתי בכמה דוכתי' דספק נקובת הושט מיקרי ספק בשחיטה פשיטא דבכהיי"ג מיתסר אלא אפי' לשיטת האחרונים דלא מיקרי ספק בשחיטה מחלי תלי וקאי בטעמא דמילתא דודאי לפי מש"ע בשם הש"ש והחוו"ד שפיר איכא למתלי לקולא דשפיר איכא למימר אוקמי בחזקת היתר כונו בכל טריפות דעלמא דהא עכ"פ הי' לה חזקה שהיא ראוי לזביחה משא"כ להנודב"י הנ"ל משום דחזקת שח"ז איתרע, ורובא לא איתרע:

א"כ הכא דהרוב נמי אית בה ריעותא שוב אמרינ' סמוך מיעוטא לחזקת שא"ז, ועיין ביור"ד סי' ל"ד ס"ט מצא גרגרת שנפסקה וא"י אם נעשה מחיים מקיפין וכו' וכ' הרמ"א בשם הרשב"א היינו בלא יוכל לתלות שמחמת השחיטה נעשה ששחט בשני מקומות:

ועיי"ש בש"ך דוקא שיש הוכחה גמורה דנעשה מחמת סכין הא בספק אף שים לתלות לא תלינ' דהו"ל ספק בשחיטה אמנם בב"ח שם כתב דכל הנקובים אם יש לתלות תכילי והה"ד פסוקא הגרגרת וכ"ככ העט"ז בס"ח עיי"ש והובאו בפרמ"ג בספ"ד מי ונראה דתלי' בסברות הנ"ל דלסברת הש"ש ה"נ תלינ' דהא י"ל אוקמה הבהמה בחזקת שהיתה ראוי לזביחה משא"כ לסברת הנוב"י הנ"ל דהא ודאי פסוקת הגרגרת שכיח כמו שחיטה בבי וג' מקומות א"כ צריך הוכחה גמורה דנעשה מחמת הסכין כמוש"כ הש"ך, אלא דצלע"ג ממש"כ הרשב"א בחי' והובא ב"תה יוסף שם דהא דאמרינ' מקיפין בקנה היינו במקום דלא אפשר שנגע בו סכין בשעת שחיטה כגון שיש היכר שלא נעשה בסכין אלא בעץ או בקנה שאל"כ הא תלינ' בסכין דדילמא בב' וג' מקומות אשתחיט דכשירה בלא הקפה כלל עיי"ש הרי מוכח בהדי' כהב"ח והעט"ז הנ"ל ודלא כש"ך דבעינ' שיש היכר שנעשה בסכין, והוא תימה על הש"ך, ולפי דרכינו מוכח מזה כהש"ש והחוו"ד הנ"ל ואפי' היכא דאתיליד ריעותא מ"מ י"ל אוקמה בחזקת היתר שהיתה עומדת בחזקת היתר שהיא ראי' לזביחה אלא דמ"מ גם בזה עדיין צלע"ג על הרשב"א במשמרת הבית שהוקשה לו למ"ד סמוך מיעוטא לחזקה א"כ אדפריך הגמ' לר"מ דחייש למיעוט' היכי אכיל בישרא הו"ל למיפרך נמי לדידן היכא אכלינ' בישרא ועיי"ש מאי שמחלק בין האי דע' האשה בתרא להאי דהתם עכ"פ מוכח מזה דס"ל להרשב"א דספק נקובת הושט הו"ל ספק בשחיטה וזה נסתר מחמתו ממה דס"ל גבי מקיפין בקנה וזה צע"ל, ועיין בספ"ק דב"מ דף כ' ע"ב תוד"ה איסורא הקשו היכא אמרינ' איסורא מממונא לא ילפינ' אדרבא ממונא חמירא דאלו בממון אין הולכין אחר הרוב, ובאיסור הולכין אחר הרוב אפי' נגד חזקת איסור דניחוש שמא במקום נקב קשחיט, מכלל דס"ל להתוס' דס' נקובת הושט מקרי ס' בשחיטה, וראיתי בתשו' ח"ס סי' הנ"ל הביא דברי התוס', וכ' דהתם קאי התוס' אי לא אזלינ' בתר רובא באיסורא א"כ כל הבהמות בחייהם בספק נקובת הושט קיימי ובחזקת שאינ' ראויין לזביחה ולא זכיתי לירד לסוף דעת קדשו בתי' זה, ונראה בעליל דהתוס' קיימי בשיטת הפרמ"ג והפליתי דספק נקובת הושט הו"ל ספק בשחיטה דאתחזיק איסורא:

ושוב האיר השי"ת את עיני ומצאתי בס"ד דהתוס' ע"כ לא ס"ל הך סברא הנ"ל של הש"ש דאוקמוה בחזקת היתר במה שתהא מותרת אח"כ, ולומר דהו"ל חזקת היתר שהיא ראוי לזביחה וראי' ממה שכ' בחולין דף י"א ע"ב דבספק בכורות א"א לאוקמי הבהמה בחזקת שלא ילדה דאדרבה ניקם לולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה דבמעי אמו אינו קדוש ולהנ"ל מאי אהני לן הך חזקה דבמעי אמו אינו קדוש הא מ"מ לא הי' לו חזקה שלא יהא קדוש לכשיולד וע"כ צ"ל כיון דסוף כל סוף השתא במעי אמו היא ולא קדוש בבכורה אף דמה שאינו קדוש במעי אמו הוא משום דבפטר רחם תלי רחמנא, וכשיולד כבר נעשה מעשה פטר רחם ועל זה לא הי' לו חזקה במעי אמו ומ"מ מוקמינ' לה בחזקת שאינו קדוש כמו דלא הי' קדוש עד השתא הה"נ ממש בספק נקיבת הושט איכא למימר דמוקמינ' בחזקת איסור שאינו זבוח, אף שלא הי' לה חזקה שלא תהא מותרת לאחר שחיטה וזה ברור בס"ד:

ועפ"י הנ"ל י"ל פרפרת נאה ביישוב שיטת הרמב"ם בסוגי' דתקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, וידוע הקושי' א"כ קשי' קושי' הגמ' הספיקות אמאי נכנסין לדיר להתעשר, נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן ונ"ל בס"ד כבר כ' הרשב"א בתשו' סי' שי"א לחלק בין ספק פדיון פטר חמור לספק בכורות, דהאי דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר מיירי ע"כ בספק פדיון פטר חמור כדאוקמי בגמרא פ"ק דב"מ יעיי"ש וא"כ אינו דומה לס' בכורות דהוי קדושה הבאה מאלי' וליכא למימר בי' אוקמי' בחזקת מרא קמא ואע"ג דאתחזיק ישראל באם בולד מיהא לא איתחזיק, אבל בספק פדיון פטר תמור ישראל אתחזיק בו לגמרי דבגופו של פ"ח ממש ליכא דזכי בי' דאי לא פריך לי' למיתה אזיל ועתה נכנס שה תחתיו מספק ושה ודאי הא אתחזיק בידי בעלים:

וספק אם הוא פדיון פ"ח או לא הילכך דינא הוא דאפי' תקפו כהן מוציאין אותו מידו דאוקמי אחזקת מרא קמא, ושפיר אמרינ' דנכנס לדיר להתעשר אלו דברי הרשב"א, ואכתי התמי' קיימת א"כ בש"ס מו"ק תני' דמסייע לך עיי' בש"ס ס"ק דב"מ, ולפימש"כ י"ל בזה כו"פ, דלכאורא יש להקשות אמש"כ הרשב"א הא גם בס' בכורות י"ל כבעלים חזקת מרא קמא דבמעי אמו הו"ל ממון בעלים דהא הו"מ למכור העובר לנכרי ולהפקיע מבכורה וצ"ל דעכ"פ לא הו"ל חזקה על אחר שיולד כמוש"כ לעיל עפ"י סברת הש"ש מיהא כבר הבאתי לעיל מש"כ הש"ש ראי' לזה מש"ס יבמות דפריך א"ה אפילו בקידושין נמי נימא הכי עיי"ש וי"ל רבה דהוא מרי שמעתתא דהתם באמת מהיי"ט לא חש לקושיי' אביי דכיס ל' להאי סברא וכמוש"כ לעיל בשם התוס' חולין דנמי לא ס"ל סברא זו:

ולפי"ז בשמעתא קמייתא דב"מ דאזלינ' אליבא דרבה דהוא מרי דהאי שמעתא דתקפו כהן מוציאין אותו מידו לשיטתו שפיר קאמר בגמרא תני' דמסייע לך מספיקות נכנסים לדיר להתעשר דלדידי' אין סברא לחלק בין ס' פדיון פטר חמור לספק בכורות מחמת חזקת מרי קמא כמוש"כ בתשו' הרשב"א די"ל גם בספק בכורות איכא חזקת מ"ק דבמעי אמו הו"ל ממון בעלים משא"כ להלכה י"ל דקיי"ל כדפריך לי' אביי לרבה התם בהך שמעתא ביבמות וא"כ בספק בכורות אין כאן חזקת מ"ק ושפיר יש חילוק בין ספק פדיון פ"ח לספק בכורות כמש"כ בתשו' הרשב"א, ושפיר פסק הרמב"ם וזה כו"פ בס"ד, ועיין פרמ"ג סי' ל"ג בפפ"ד ס"ק ה' שנצטער אותו צדיק להרמב"ם דנקובת הושט הו"ל נבילה מחיים האיך אכלינ' בישרא, נימא סמוך מיעוטא לחזקה והנה להאחרונים הנ"ל דספק נקובת הושט לא הוי ספק בשחיטה לק"מ ולמאי דס"ל נמי להפרמ"ג נפלאת היא בעיני שנסתרו מעיני קדשו דהיא קושיי' הרשב"א במשמרת הבית והבאתיו לעיל עיי"ש דמתרץ לה שפיר, ובלאה"נ תמי' נשגבה בעיני על הפרמ"ג הא לקושטא דמילתא מסקינ' בש"ס היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ויש לדחוק דקשי' לי' מאי דוחקא דגמ' להקשות אליבא דר"מ, הול"ל אנן היכא אכלינ' בישרא ולשון הפרמ"ג משמע דלקושטא דמילתא קשי' לי', ומש"כ עוד הפרמ"ג דלא די לנו זה הצער אלא דקשי' לי' עכ"פ הו"ל לבדוק בכל בהמה אח"ש בתר נקובת הושט, וכוונתו נראה עפימש"כ הב"י באו"ח סי' תל"ז דהיי"ט דאין צריך לבדוק אחר י"ח טריפות אע"ג דרובא היכא דאיכא לברורי מבררינן כדאשכחן ברמאש"מ הן היכא דאיתא קמן שאני התם דאיכא חזקת איסור משא"כ בטריפות, ועפי"ז קשי' לי' להפרמ"ג דהו"ל למיבדק מיהת בתר נקובת הושט, והא ודאי קושי' חמורה היא ומזה גופא ראי' שאין עלי' תשובה לשיטות הסוברים דספק נקובת הושט לאו ספק בשחיטה ולא אתחזיק איסורא מקרי, וראיתי בתשו' מהרי"א ז"ל הביא ראי' זו ולא זכר שר שהיא הערת הפרמ"ג:

וע"ד מה שנפלאת אהובי בני לשיטת רש"י דחליף דושט הוי כשניהם נטולין, ואין לך נקובה גדולה מזו, א"כ אמאי קאמר רבה דאי חליף טריפה הול"ל נבלה בשלמא למש"כ הרב"י בשם הרשב"א דהטעם משום סופו לנקוב ניחא אבל לרש"י קשי' ובאמת לק"מ דכבר כ' הש"ך בס"ק ה' דדרך הט"ו בכ"מ לכתוב טריפה במאי דהוי נבילה ולא תימא דהכא בלשון הפוסקים אבל לא בלשון הגמרא עיי' בש"ס חולין דף י"ז ע"ב אר"ח מניין לבדיקת הסכין וכו' פשיטא כיון דכי נקיב טריפה פירש"י פשיטא דבעי בדיקה דהא איכא פגם נקוב והא שוחט בסכין פגומה לית דין ולית דיין דהוא נבילה, ומ"מ קרי לי' בש"ס טריפה, ש"מ דאף בלשון הש"ס דרך למינקט טריפה במאי דהוי נבילה וקושייתך לא קשה מידי:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה