אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן מג

סימן מב

שולוכ"ט לכבוד אהובי בני אישון עיני הרב המופלג הח"ש וכו' מרה יקותיאל יהודא נ"י בק"ק קאפוש יע"א:

יקרת מכתבך הגיעני ע"נ, ומחמת טרדותי לא נפניתי להשיב על אתר ועתה באתי להשתעשע בד"ת אשר שדרת לן מש"כ ליישב מש"כ רש"י בחולין דף מ"ג בהא דקאמר עולא ישב לו קון בושט א"ח שמא הבריא, ופירש"י דקו"ד אין לו בפנים, והתוס' כתבו אפי' יש קו"ד בפנים הא אין חוששין שמא הבריא, וכתבת טעמא דרש"י דס"ל טעמא דעולא משום דאמרי' נשחטה הותרה ובאיכא קו"ד בפנים על כל פנים נולד ריעותא מחיים וס"ל לרש"י כשיטת רמ"א בסי' נ' דלא אמרי' נשחטה הותרה היכא דנולד ריעותא מחיים, הנה התוס' שם במקומו הוכיחו מש"ס דיבמות דף ל"א ע"ב דאפי' היכא דהריעותא נולד מחיים נמי אמרי' נשחטה הותרה ע"ש, ונ"מ אליבא דרש"י שפיר מצית למימר דס"ל בזה דלא כשיטת התוס', אלא כשיטת החולקים, ועיי' טו"ז ס"ק ט"ז, ובנקה"כ שם, במש"כ להשיג על הטו"ז וכתב דפשיטא דקורט דם אננו מעלה ומוריד בנמצאות ומ"מ רש"י שפיר י"ל דס"ל כהטו"ז שם, דקורט דם הוי רבותא, ועיי' פרימ"ג בשפ"ד ס"ק ט"ז במש"כ לפרש דברי הכ"מ, דאם מצא קו"ד בפנים הו"ל ודאי נבלה, וקשה איך הוי ודאי דילמא עדיין לא ניקב מבחוץ ותי' שפיר דכל שיש רעיתא מחיים אין כאן ספק השקול ולית כאן חזקה מחמת רובא דהא יצאה מרוב, דרוב אין ניקב הושט מבפנים, וא"כ איכא חזקת איסור בהמה בחייה:

ולהיפוך ליכא חזקה דהא יצאה מרוב משו"ה הוי ודאי נבלה עיי"ש, א"כ י"ל גם טעמא דרש"י כן, אבל אחרי העיון ע"כ א"א לומר כן אליבא דעולא, דהא ודאי נתחב הקיץ נמי הוי רעיתא כמו קו"ד אלו הוי ידעי' דנתחב מחיים ועכצ"ל אי נימא טעמא דעולא משום נשחטה הותרה משום דתלינן שנתחב הקיץ לאחר שחיטה א"כ לא הול"ל אין חוששין שמא הבריא, אלא אין חוששין שמא נתחב מחיים ועכצ"ל דעולא מיירא אפי' ידעינן שנתחב מחיים, א"כ שוב אין לחלק בין נמצא קו"ד בפנים או לא דהא נתחב הקוץ בלא קו"ד נמי הו"ל רעיתא מחיים, אע"כ לאו היי"ט דעולא וא"כ שפיר הקשו התוס' על רש"י, ועיי' בטו"ז ס"ק ט"ז, ובנקה"כ שם דפליגו בנמצא קוץ בושט לארכו או לרחבו דקיימ"ל דכשרה אי אין עליו קו"ד בחוץ:

וס"ל להטו"ז דוקא אם אין קו"ד גם מבפנים ולהנקה"כ אפי' ביש בו קו"ד מבפנים נמי, ולכאורה תלי' בפליגתות רש"י ותוס' הנ"ל, ומן התימה שלא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב הטו"ז והנקה"כ דכבר איפלגו בזה רש"י ותוס' אמנם אחר העיון נראה דאין עניין זה לזה, רש"י ותוס' פליגו בתחוב בו ואליבא דעולא דאין חוששין, ופליגו רש"י ותוס' האיך הדין ביש בו קו"ד מבפנים, אבל הטו"ז והש"ך אזדו לשיטת הפוסקים דלא כעולא דכן הוא גם דעת המחבר בשו"ע, ובתחוב חוששין שמא הבריא, אלא בנמצאת הוא דמכשירין וע"ז כתב הטו"ז דבנמצא קו"ד בפנים שפיר חיישי' ודבריו אתיין אפי' לשיטת התוס', דהתוס', לא כתבו כן אלא אליבא דעולא, אבל לדידן דל"ס לן כעולא ס"ל להטו"ז דגם אליבא דהתוס' טרפה בנמצאת ויש קו"ד בפנים, והנקה"כ א"ש גם אליבא דרש"י דעד כאן לא כתב רש"י דקו"ד אין בו בפנים אלא בתחוב:

אבל בנמצאה י"ל דלא איכפת לן בקו"ד אפי' למאי דלא קיימ"ל כעולא, וא"ש בס"ד:

ומה שנתקשית בדברי הפלתי שהקשה על שיטת הראב"ן ושאר פוסקים דמכשירין והביאו ראי' ממחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד א', הא לא דמי' התם איכא למימר נשחטה הותרה משא"כ ספק נקובת הושט דהו"ל ספק בשחיטה, וע"ז הקשית איך אפ"ל טעמא דמחט בעובי ביה"כ משום נשחטה הותרה, הא מיירא אפי' באיכא קו"ד, דבליכא קו"ד אפי' משני צדדין כשר וא"כ הרי נולד רעותא מחיים, ולא אמרי' נשחטה הותרה לשיטת רמ"א בסי' נ' קושי' זו א"צ לפנים, ולטעמיך בלא דברי הפלתי הנ"ל תיקשא כך על דין מחט שנמצא בעובי ביה"כ, דהוא מוסכם אליבא דכו"ע וכדאיתא בש"ס בהדיא, א"כ תיקשא מזה לשיטת הפוסקים דבנולד רעותא מחיים לא אמרי' נשחטה הותרה אבל באמת כבר ביאר זה יפה הפרימ"ג בפתיחתו ל"ה טרפות וז"ל מיהא במחט שנמצא בבהמה, וא"י אם ניקב או לא בהא לא יצאה הבהמה מהרוב, ולו יצאה מ"מ חזקה טובה י"ל, דכשנולדה לא הי' בה מחט והלכך אם שקול הוא היה לנו להתירה, אם לא דשכיח יותר לאיסור מלהתיר עיי"ש ודו"ק, אלא דמצד אחר קושי' הפלתי לא קשיא מידי, דכבר ביאר יפה יפה בחוו"ד בסי' ק"י, וכן בס' שב שמעתתא, ובתשו' ח"ס בכמה דוכתי וכן בתשו' רע"א דע"כ לא מקרי ספק בשחיטה אלא היכא דהספק הוא במעשה השחיטה אי נעשה כהוגן אבל היכא דבודאי נעשה המעשה שפיר אלא דמספק"ל אם יש רעותא מצ"א דאינו מועיל מעשה השחיטה הו"ל כשאר ספק דאמרי' בי' נשחטה הותרה, וכבר הלכו בזה נימושית, ודאתאן עלה אודיעך מה שנראה לענ"ד ליישב שיטת הפוסקים המכשירין דס"ל כעולא, והקושי' הא הש"ס פריך מ"ש בס"ד ומשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד ולמאי דקיימ"ל חוששין לספ"ד הו"ל למפסק דחוששין שמא הבריא, וכבר כתב הרא"ש דיש לחלק בין ס"ד דשכיח, ובין החששא דשמא הבריא, והתמיה קיימת א"כ גם הש"ס לא פריך מידי לעולא מ"ש מס"ד, ומש"כ הרא"ש דהש"ס לא חש להאריך אננו מובן, דודאי הוי עדיף לן לתרץ דדריסה שכיח וא"ש דעולא אתי' אליבא דכו"ע ממה שמתרץ דעולא אתי' שלא אליבא דהלכתא, והנראה לענ"ד הנה התוס' הקשו נימא נשחטה הותרה, ואמאי חוששין לספ"ד, והוכיחו מש"ס יבמות דאפי' בנולד רעותא מחיים אמרי' נשחטה הותרה עיי"ש, ולכאורה יש מקום לחלק בין ספק דרוסה לישב לו קוץ בושט, די"ל הא דאמרי' בנולד מחיים אמרי' נשחטה הותרה, היינו היכא דעכ"פ לא נודע הספק מחיים בעוד הבהמה בחזקת איסור, משו"ה בספק דרוסה דנולד הספק בעוד הבהמה בחזקת איסור שפיר חוששין משא"כ בישב לו קוץ בושט דלא נודע לנו כ"א לאחר שחיטה שפיר אמרי' נשחטה הותרה, וסברא זו איתא בס' לב אריי והוא סברא ישרה מאוד, מיהא המעיין בש"ס יבמות שהביאו התוס' יראה דאין חילוק בזה, דגם התם נודע הספק בעודנה בחזקת איסור עיי"ש, והשתא י"ל לפי מש"כ הש"ך בסי' נ' ליישב דברי הרמ"א שכתב דמש"ס יבמות מוכח דלא אמרי' נשחטה הותרה היכא דנולד הרעותא מחיים, והוא תמוה כמ"ש המהר"ם לובלין דאדרבא מדברי רבה מוכח שם לאידך גיסא וכמו שהוכיחו התוס' ותי' הש"ך דס"ל לרמ"א דאביי ורבא שם במסקנת הש"ס דמוקי לה בתרי כתי עדים, פליגו על רבה וס"ל דלא אמרי' אוקמה אחזקה כיון שנולד הספק בעודה בחזקת איסור עיי"ש, ולפי"ז י"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וע"כ לא פליגו על רבה אלא בגוני דהתם היכא דנולד הספק מחיים וגם נודע מחיים משא"כ בלא נודע אלא אח"כ גם אביי ורבא מודו דאמרי' נשחטה הותרה, וא"ש א"ש דהכי פריך הס"ס מ"ש מספק דרוסה ולא מחלק בין נודע הספק בעודה בחזקת איסור, משא"כ בישב לו קוץ דלא נודע אלא אח"כ משום דאזל בשיטת הש"ס ביבמות דס"ל לרבה דאפי' נודע מחיים נמי אזלינן בתר חזקה, משא"כ לקושטא דמילתא דאביי ורבא פליגו על רבה שפיר יש לחלק בין ספק דרוסה לקוץ בושט, משו"ה שפיר פסקו כעולא אע"ג דקיימ"ל חוששין לספק דרוסה, מיהא מדברי הרמ"א בסי' נ' משמע דבכל ענין לא אזלי' בתר חזקה, היכא דנולד הרעיתא מחיים אפי' לא נודע, אלא לאחר שחיטה וצ"ע ודו"ק כי קצרתי:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה