ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן מב
א) סי' מ"ז ס"א בשו"ע בהמה שנמצאו בה שתי מעים טרפה וכו', עיי' טו"ז סק"א, וסק"ב ממשמעות דברי הטו"ז נראה דהני תרי שיטות אי בעוף כיו"ב כשר תליין ב"ב דיעות אי כענף היוצא מן הבד כשר בבהמה או לא, דאם נימא בעוף כשר א"כ ע"כ צ"ל כפי' ראשון של רש"י דבעוף זימנין דמשכחת לה, א"כ לא איירא ב"ב בנמ"ע ממש אלא כענף היוצא מן הבד וממילא בבהמה אפי' כהי"ג מטריף, והיינו דיעה א' משא"כ לפי' הב' ברש"י דהא דקתני כנגדן בעוף כשר היינו דבכל עוף הדרך להיות כן שיוצא ב' בנמ"ע ממש מן הזפק עד הקורקבן ומשם יוצאין בנמ"ע ממש, א"כ יתרת בעוף נמי טרפה, ולעומת זה יוצמח קולא בבהמה דאם הוא כענף מן הבד כשר, דהא מזה לא מיירא הש"ס כלל, כך הי' נראה לכאורה אמנם כד דייקת שפיר א"א לומר כן דהא לשיטת הרמב"ם והיא דיעה ראשונה בשו"ע ס"ל דכענף מן הבד נמי מיטרף ואפ"ה ס"ל דבעוף כהיי"ג מיטרף, ותו מש"כ בשו"ע ס"ב בד"א בבהמה אבל בעוף כשר וכתב הטו"ז דקאי להי"א דס"א, ולהנ"ל איפכא הול"ל דהא להי"א מיירא בבנמ"ע ממש, וא"כ לא נזכר בש"ס קולא בעוף כלל, וע"כ צ"ל דאין כוונת הטו"ז דהני ב' שיטות תלויין זה בזה, אלא דבבהמה יש כאן ב' שיטות אי כענף מן הבד כשר, או לא, וכ"כ בעוף נמי פליגו שיטות הפוסקים אם כשר בכהי"ג או לא, ולאו דהני שיטות מתלי תלו וקאי זה בזה, ולפי"ז צ"ע מש"כ הטו"ז בס"ק ב' דבד"א שבס"ב סיום דברי הי"א שבס"א, ואי הני ב' דיעות לא תליין זה בזה א"כ אכתי לא תיקן כלום ליישב התמיה על השו"ע דקשי' הסתירה מס"א לס"ב, דל"ש לומר בד"א, אלא הול"ל וי"א דהנ"מ בבהמה ולא בעוף, אבל בד"א ל"ש אלא אם דין זה בעוף נמשך מדיעה ראשונה, וצ"ע:
ב) בש"ך סק"א עיי"ש מש"כ דוקא שיוצא מן הקיבה או מן הקורקבן וניכר שהוא מעי יתר שדומה לשני מעים יוצאים אבל יוצא מן הדקין כשר כיון דמן הקיבה אינו יוצא כ"א מעי א' הו"ל דק היוצא מן הדקין ולא חשוב יתר, כתב כן ליישב הסתירה בשו"ע מס"ה ואף שכתב בשו"ע כענף מן הבד נדחק בתב"ש דר"ל דמ"מ בתחילת היציאה מהקיבה ניכר או ברחבו או ברושם שהם שנים, עיי"ש, ויש להסביר יותר דבפרדתו גופיה ניכר אם הוא כשני מעים או דק מן הדקין דהיינו היכא דיוצא מן הדקין ושוב יפרד והיה לשני ראשים כזה הו"ל כשני בנמ"ע, אבל היכא דיוצא מן הדחוק ועומד בפ"ע כגון כזה כל כהי"ג דק מן הדקין הוא כנ"ל בכוונת הש"ך ומ"מ מש"כ בזה ליישב סתירת המחבר מס"ה עדיין צ"ע ויבואר בסמוך בס"ד:
ג' בשו"ע ס"ה הדרא דכנתא שיוצא מאמצעיתו יתרת שתלוי בדקין וכו' כשרה עיי' טו"ז וש"ך כולם תמהו דהא בס"א כתב דטרפה, והטו"ז מחלק בין אם עומד מרחוק מיבדל או שהיא מונח כדרך ההדרא דכנתא ועיי' ש"ך סק"ז שמתרץ עפ"י דבריו שבסק"א ומ"מ הדבר צ"ע ממה דמבואר בב"י דלפירש הר"ן מוכיח דכל כהי"ג לשיטת הרמב"ם והרי"ף טרפה, עיי"ש שכתב בהדיא דהרי"ף והרמב"ם דמפרשי כפי' הר"ן חולקים על דין זה שהביא הרא"ש והמרדכי בשם הראב"ן, ולהש"ך והטו"ז הא י"ל דשפיר מודו בזה, ועיי' תב"ש שכתב לחלק בין היכא שמשמש כניסה ויציאה בפ"ע דדוקא בכהי"ג הוא דנקרא בנמ"ע אבל היכא דאין לו יציאה בפ"ע אננו אלא דלדול עיי"ש, והנה זה ע"כ לא אפשר להתפרש אליבא דהר"ן, כמבואר למעיין בב"י וכ"כ התב"ש בעצמו, א"כ כתב השו"ע פירוש שלא הוזכר כלל בספרו הארוך בב"י וצ"ע: