אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן מא

סימן מ

א) סי' מ"ו ס"א:

ואם חלב טהור סותם וכו', עיי' ש"ך סק"ב אפי' מחט תחובה בנקב, וזה דלא כתשו' באר עשק, דמחמיר במחט תחובה והגם דסברתו נכונה די"ל דסתימה לא מהני אלא אם החלב יכול להתדבק בתוך הנקב עצמו, והראי' דחלב טמא אננו סותם משום דלא מהדק, מ"מ אין לנו אלא דברי הש"ך דמייתא ראי' מהתוס' וצ"ל דאינו דומה לחלב טמא דהכא עכ"פ ומהודק סביב המחט:

ב) עיי' טו"ז ס"ק א' וש"ך ס"ק ג' מש"כ ביישוב קושיי' הד"מ על האו"ה גבי טחול וכוונת הש"ך נ"ל להסביר דה"ק, דלא מהני סתימה אלא בנקב דשיעורו במשהו, אבל בדבר שיש שיעור לחסרונו א"כ ע"כ אין הטעם מחמת נקב אלא מחמת חסרון ובזה לא אשכחן דמועיל סתימה ונפק"מ כגון בניקב הגולגולת דשיעורו בכסלע וכיו"ב דבזה לא מהני סתימות בשר שעליו ובזה א"ש מה שהוצרך הש"ך לאסוקי ול"ד לחילחולת בס"ה, דהתם שאני הואיל ודרך המאכל לירד למטה וכו' ובחי' רע"א כתב דהחילוק כפשוטו דהתם בעינן החסרון בעובי הבשר במפולש משו"ה כיון דהבשר סותם אננו מפולש עכ"פ, ולמש"כ אין זה מספיק דעכ"פ כיון דבעי' שיעור לחסרונו אין הטרפות מחמת נקב אלא מחמת חסרון ושפיר הוצרך הש"ך לאסוקי לחילוקו: ג') בטו"ז ס"ק ג' ס"ל בפשיטות דבבשר סותם אפי' בשל אבר אחר וראייתו מריאה הסמיכה לדופן, ובש"ך סק"ד ס"ל דוקא בשר שאצלו בתולדה, ובבאה"ט כתב דהש"ך והטו"ז פליגו בזה, ועיי' תב"ש שכתב דאין ראי' מריאה הסמיכה לדופן דהתם בעי' סבוך וסרוך ולפענ"ד נראה דלא עלה על דעתו של הטו"ז דמהני סתימת בשר של אבר אחר היכא דלא סביך וסרוך בי' דזו"ז א"א שיהי' מהודק בו אלא כי היכא דלא נימא דאפי' סביך וסרוך לא מהני מפני שהוא של אבר אחר, דבחלב נמי שהוצרכו לומר דל"מ ע"כ מיירא נמי אפי' סביך וסרוך כלפי זה מייתא הטו"ז ראי' מריאה הסמוכה לדופן, ודעת הש"ך דבשל אבר אחר לא מהני אפי' בסבוך וסרוך לא מהני, דומיא דחלב דמיירא נמי בכהי"ג, ולראית הטו"ז נ"ל דס"ל להש"ך דאין ראי' מריאה הסמוכה לדופן עפימש"כ הר"ן ליישב קושיי' התוס' לרש"י אי אין סירכא בלא נקב סירכא כסדרן אמאי יוכשר ותי' דכיון שעלה בו סירכא ראי' דמעיקרו עלילה לסתום ולאו טרפה הויא מעיקרו אלא דאין כל הנקבים עלילים לשתים, אבל היכא דנסתם ע"י סירכא הרי קמן דמעיקרו הי' עומד לכך ולא הי' טרפה כלל, ע"ש, ולפי"ז י"ל דמריאה הסמוכה לדופן לאו ראי' הוא דכיון דמיירא בסביך וסריך א"כ י"ל נהי דסתימת הדופן לא מהני אבל עכ"פ ורנסתם בסירכא מוכח דמעיקרו לא נטרפה כלל, דהוי' מהנקבים שעלולים לסתום כמש"כ הר"ן משא"כ בשאר אברים דלא שייך סברת הר"ן ואתה בא להכשירו מחמת סתימת בשר שבצדו אמרי' דבשל אבר אחר לא מהני סתימה, ובעיקר מחלוקתם של הש"ך והטו"ז נ"ל ראי' להש"ך מלשון הטור ושו"ע לקמן ס"ג הדר' דכנתא שניקב א' לחברו כשר שחברו מגין עליו ואין צ"ל אם ניקב לכנתא שכנתא חלב טהור הוא אלמא דחלב טהור סותם טפי מבשר, דהא כתב ואין צ"ל, וא"כ ק"וו אם חלב אננו סותם אלא באותו אבר כ"ש בשר:

ד) עיי' פרמ"ג במש"ז, מה שתמה על האו"ה וד"מ דגבי טחול בלא"ה א"א שיסתום דהא חלב שע"ג חלב טמא ותי' בשם התב"ש כגון שניטל הקרום, מיהא י"ל בלא"ה דמיירא שניקב גם אותו קרום הפרוס על הטחול באופן שהכרס נדבק על הטחול ממש ומ"מ צ"ע לדעת הש"ך הנ"ל בסק"ד דבשר של אבר אחר אננו סותם א"כ לא הוצריכו בטחול לטעמא הנ"ל, ועיי' משב"ז ועיי' לקמן סי' מ"ח וצ"ע:

ה) ס"ב והה"ד אם לא יצאו ונמצאו מהופכין טרפה, והש"ך בסק"ט הביא דעת ראב"י דאם לא יצאו לחוץ כשר בנתהפכו, וצע"ג לשיטת הרמב"ם והרשב"א והשו"ע אמאי נקט מתני' יצאו בנונ"ע ולא ניקבו בהדי כשרות, בשלמא אי לא מטריף בנתהפכו אלא א"כ יצאו לחוץ א"ש דנקט לי' משום דיוקא הא בנתהפכו טרפה, אבל אי נתהפכו טרפה אפי' בלא יצאו א"כ אין עניין יצאו במ"ע שייכות כלל לכאן והו"ל למנקט בהדי טרפות העוף נתהפכו בנמ"ע ולראב"י ניחא:

ו) עיי' ש"ך סק"י מעשה דמייתא בשם ל"ח ומה שהשיג הש"ך דמש"כ הרע"ב דלא ניכר בו שום ריעותא, אין הכוונה שאין לו רעותא עכשיו דאין לך רעיתא גדולה מזו, א"וו שלא הי' ניכר בו רעותא מחיים קאמר ולפענ"ד נראה דס"ל להל"ח דמה שמצאו דבוקין בבשר היינו רעותא, דכן הדרך באבר שניקב להסתרך ולהתדבק לחברו, ומש"כ הרמ"א דלא ניכר בו שום רעותא היינו מלבד מה שנמצא לפנינו כן נ"ל נכון, ושוב מצאתי כן גם בבית מאיר עה"ג, ולעניין תרנגולים המסורסים, עיי' גליון רש"א דמייתא תשו' דמש"א דמסתמא האומנין בקיאין באומנותן, ובמקצת מקומות נוהגין דכל זמן שניכר חוט התפירה אין אוכלין אותן, ואח"כ אוכלין וטעמייהו נ"ל דס"ל אילמלי נטרפה אינה יכולה להתרפאות באותה אבר שנטרפה בו וכעין זה עיי' בחולין דף נ"ח ע"ב, ומ"מ הנזהר מבהמה שהורה בה חכם יהא נזהר גם מתרנגולים מסורסים מק"ו:

ז) בשו"ע ס"ד מחט שנמצא בדקין עיי' טו"ז ססק"ד העלה דאף אם מינחת בחלל הדקין אם ראינו שעשה אפי' קצת נקב יש לאסור כדעת הר"ן אפי' למש"כ הרמ"א בסי' מ"ח ס"ז דבהפס"מ יש להתיר בהמסס בניקב מצד אחד הכא חמיר טפי כיון דהר"ן אוסר במונח אפי' אינו תחוב כלל וכו', וצלע"ג דאדרבא הא המסס חמיר טפי מדקין והראי' דאו"ה הכשיר בדקין ואסר בנמצא בדופן ביה"כ כמש"כ הטו"ז לעיל וכ"ש בהמסס, דהאי ודאי פשיטא דהמסס חמיר מביה"כ כמבואר בסי' מ"ח, וא"כ דברי טו"ז צלע"ג, ועיי' פרמ"ג במשב"ז כתב מיהא אם נמצאת המחט מונחת וק"ד מבחוץ לכאורה אין נפק"מ לדידן בזה דהא בסי' מ"ח בהמסס וביה"כ אם נמצאת מחט וק"ד בחוץ הלכה להתיר בהפס"מ שם א"כ הכא בלא"ה אין להתיר אלא בהפס"מ ומה יוסף תת כח הק"ד, ומפני זה הקשה על הפר"ח שכתב בסי' זה אות ט' דאם נמצא ק"ד מבחוץ יש להטריף עיי"ש, ולענ"ד נראה דכל כהי"ג הו"ל תרי קולא בהפס"מ, דהא בלא ק"ד נמי אין היתר אלא בהפס"מ, ובק"ד אפי' להמכשירין אין להתיר אלא בהפס"מ, וא"כ הו"ל תרי קולי בהפס"מ וכבר מבואר בטו"ז סס"י צ"א, וכן הלכה רוחית בישראל דתרי קולא בהפס"מ לא מקילינן וא"כ יפה כתב הפר"ח:

ח) ס"ה חלחולית שניקבה וכו', ואם באותם ד' אצבעות ניקב י"א במשהו, ויש מכשירין עד שינטל רוב רחבו, עיי' טו"ז סק"ו וש"ך ס"ק ט"ו ותמצא דהטו"ז והש"ך פליגו בזה לדעת הטו"ז בעי' רוב רחבו וגם רוב ארכו אז מיטרף, ולהש"ך בחד מנייהו מיטרף או רוב ארכו או רוב הקיפו, ומש"כ הטו"ז בסוף דבריו ובין ניטל מקום הדבק בין לא ניטל לעולם משערינן שישאר רוב שיעור מכדי תפיסה צ"ע להבין דב"ק בזה, ולכאורה כוונתו במש"כ בין לא ניטל היינו שאינו אלא ניקב ברוב ארכו ורוב רחבו נמי מיטרף ודו"ק, ולשון המחבר במש"כ עד שינטל רוב רחבו צע"ג דלא הזכיר מרוב ארכו כלל וכלל, וזה צלע"ג בין לדעת הש"ך בין לדעת הטו"ז, ומן התימא שלא הרגישו מפרשי השו"ע להביננו לשון השו"ע בזה:

ט) ס"ו בהגה:

ומ"מ יש לבדוק דלפעמים ימצאו ביעות הרבה וכו' ועיי' טו"ז ופרמ"ג, בעניין בדיקת הביעות ודע דאין כל הביעות שוות יש מנייהו דא"א לבודקם אלא ע"י שיפתחו הבנמ"ע ויראה מבפנים להוציא מהם המוגלא שנתמלאה מהם הביעה ואח"כ יראה מבחוץ אם לא נתקלקל בשר שכנגדו, ויש כמה ביעות שהלקותא בא מבחוץ ואז צריך לבדוק לאידך גיסא לגרור הביעה מבחוץ, ולבדוק אח"כ הבשר שכנגדו מבפנים אם הוא שלם ויפה, כללו של דבר א"א לצאת נקי מהוראה זו אלא ע"י ששימש ת"ח בעלי הוראה וראה עין בעין איך להתנהג:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה