אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן מ

סימן לט

מ:

הרשב"א בתוהב"א והובא בב"י סוף סי' מ"א, כתב דאין טרפות נטילת הכבוד אלא מחמת חסרה מרה, ועיי' בתב"ש רס"י מ"א דאע"ג דאיכא פחות מכזית במקום המרה או כזית מרודד והמרה תלוי' שם מ"מ אין זה דיבוק טוב דסופה להתחסר, וכתב התב"ש בס"ק י"א דאהרשב"א ל"ק מהגמרא דף מ"ח דאמרי' כי ניקבה דלאו מנה מיטרפא לא קחשיב דהתם שאני שכבר ניקבה הריאה או המרה וטרפה מחמתה ונקיבת הדופן והכבוד אינו כ"א דלא מגין אבל עיקר הטרפות כבר נעשה משא"כ היכא דעדיין ליכא שום רעותא באבר הנטרף כגון ניטל הכבד ולא נשתייר כזית דאמרי' סופה לינטל המרה שפיר יש לחשוב נטילת הכבד, אלא דלפי"ז הקשה לשיטת הרשב"א הנ"ל ליתני נמי נקיבת הטרפש, בשלמא בלא דברי הרשב"א די"ל כל מה שטרפה מחמת ד"א שכבר חשיב לי' במתני' לא חשיב לי' בפ"ע אבל להרשב"א קשיא:

ונראה בס"ד לתרץ דלכאורא יש לתמוה בהא דפריך התם בגמרא ולחשוב נמי נקיבת הדופן:

דלמאן קשי' לי' אי אתנא דמתניתן הא איכא בסגר ושב שמעתתא דלא קחשיב וצ"ל דאתיא בזה הכלל כדאמרי' בריש אלו טרפות ואיכא למימר ההד"נ נקיבת הדופן בזה הכלל אתיא, ואי אתנא דבי רי"ש הא אמרי' התם דנקובי תמני הויין חשבינהו בחד ה"נ י"ל אנקיבת הדופן דכלהי נקובי חשבינהו בחד:

וראיתי שעמד בקושיי' זו רבינו רע"א ז"ל בהגהותיו והניח בצ"ע והיא תמיה נשגבה, ונראה לפענ"ד ליישב בס"ד דהוי ס"ל להגמרא דליכא לרבויי בזה הכלל אלא טרפות שהם דומי' דהנך דקחשיב במתניתן שכולם טרפות מחמ"ע הן משא"כ טרפות נקיבת הדופן שאננו טרפות מחמ"ע ואננו דומה כלל לסיג הטרפות שמנה התנא שוב לא מצינו לרבויי מזה הכלל, ושפיר פריך הגמרא, וכ"ז מנקיבת הדופן דאננו דומה לטרפוה שמנה התנא מחמת החילוק הנ"ל, משא"כ נקיבת הטרפש דבאמת דומה לטרפות הכבד שמנה התנא דנמי אינו טרפה מחמ"ע אלא ע"ש המרה ליכא לאקשויי אמאי לא קחשיב לה דשוב איכא למימר באמת דאתי' בזה הכלל כן נראה לי נכון מאוד בס"ד, ועפי"ז צל"ע על הש"ך ס"ק י"ד הביא ראיה מש"ס חולין הנ"ל דטרפות הטרפש אננו מחמ"ע אלא מחמה הכבוד דא"כ תיקשי ליתני נקיבת הטרפש, ולמש"כ אין זה ראי' כלל דאדרבא אם הוא טרפות מחמת עצמו קושיי' הגמרא מעיקרו ל"ק כלל לענין טרפש דהא אז י"ל באמת דאתיא בזה הכלל, ונראה ליישב דברי הש"ך דהוי ס"ל דקושיי' הגמרא באמת לא הוי כלל אתנא דמתניתן דבזה י"ל כקושיי' רבנו רע"א ז"ל דאתיא בזה הכלל, מיהא הקושיי' הוא אהא דקאמר חייא בר רב בחולין דף מ"ג תמניא נקובי הוי בטרפות ע"ז שפיר תיקשי ליתני נמי נקיבת הדופן, ומשני דלא קחשיב טרפות דלא מנה וא"כ שפיר הוכיח הש"ך דטרפש לא מיטרף מחמ"ע דא"כ ליתני טרפות הטרפש, והשתא קושיית התב"ש על הרשב"א מעיקרו לא קשה כן נראה לפענ"ד בס"ד ודו"ק היטב:

ועיי' בטו"ז סק"ג שהקשה על מש"כ הב"ח בטעמי' דרוקח בכבד שנימוק טרפה אפי' נשתייר שני הזתים משום דסופו לרקוב הכל דאמרי' שדי תיכלא בכולי' והקשה בטו"ז ממאי דאמרי' בפא"ט דף נ"ו בעי מני' ר"י ברי' דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו, אמר לי' טרפה, ולא יהא אלא ניטל דכשר א"ר כיון שהוריק כבד כנגד במ"ע בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה, ולהב"ח הנ"ל תיפוק לי' משום דשדי תיכלא בכולי כבד עיי"ש, ולפענ"ד נראה דיש לתריץ עפ"י שיטת הרשב"א הנ"ל דלכאורא לפי שיטת המ"ב שהובא בש"ך סי' ל"ה דלא אמרי' תרי רואין א"כ אם נימא דטרפות הכבד אננו משום דסוף המרה להתחסר לא הוי לן להטריף היכא דנימוק הכבד שלא במקום ב' זתים דזהו הוי כמו תרי רואים דנימא סופו לרקוב הכל ואפ' אי יתחסר הכבד נמי לא נטריף אלא משום דעי"כ סוף המרה להתחסר, מיהא זה אינו, דהא מבואר בתב"ש סוף סק"א דהרשב"א ל"ק אלא למ"ד כזית שאמרו במקום מרה אבל למ"ד דבעי' כזית במקום חיותא ודאי הוי טרפות מחמ"ע, וא"ש דינו של הרוקח, דהא לקושטא דמילתא קיימ"ל דבעינן תרווייהו, וכ"ז להלכה אבל בגמרא ל"ק דלמה כי' טעמא משום במ"ע ת"ל משום כבד עצמו, דהתם בעי לומר טעמא דטריפה אליבא דכו"ע ואלו למ"ד כזית שאמרו במקום מרה לא מצינו להטרף משום דשדי תיכלא בכולה כבד דזה הוי כמו תרי רואים, וכמש"כ הפרמ"ג לעניין טרפש הכבד עיי"ש, מיהא לשיטת הרמ"א בסי' ל"ה דלית לי' סברת המ"ב הנ"ל דהא פסק להטריף בשני כיסין דורדא עיי"ש בש"ך ס"ק י"ד, ליכא לתרוצי הכי ועיי' בנקה"כ שם שכתב על הטו"ז דמה שהקשה על הב"ח מהוריקה כבד אננו כלום, והנה לא פורש מאיזה טעם ועיי' פרמ"ג שנדחק בזה, ולפענ"ד נראה דיל"ת קושיי' הטו"ז כפשוטו, דאנן לא אמרינן שדי תיכלא בכולה אלא באותה מקצת לקותא שהתחיל כבר להתגלות סופו להתפשט בכולה, וא"כ בשלמא בנימוק, אם סופה להיות נימוק כולה תיטרף משו"ה מטרפי', משא"כ הוריקה מקצת כבד אי לאו משום דהוי סימן שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה כי סוף הכבד להוריק כולה מאי הוי, דאי לאו שנפלה לאור הורקת כבד מחמת עצמה אין בה שום טרפות משו"ה לא הוי סגי כלל בטעמא דשדי תיכלא בכולי והוצרך לומר משום דנפלה לאור ונחמרו במ"ע הוא כן נראה לפענ"ד בס"ד ונראה ברור דלזה נתכוין גם הש"ך בנקה"כ ודוק:

ועיי' פרמ"ג דלהרשב"א הנ"ל ב' כבדים כשרים דלא שייך כל יתר בטרפות שאננו מחמ"ע דהו"ל תרי רואין, ועכ"פ בהפס"מ קיימ"ל כהמ"ב הנ"ל בסי' ל"ה, והה"ד בב' טרפשים, ואף להתב"ש דס"ל למ"ד כזית במקום חיותא הוי מחמ"ע מ"מ נפק"מ לענין שלא יהי' אלא ספק טרפה, מיהא לפימש"כ הפלתי דהרשב"א מודה דאם לא נשתייר כלום הוי טרפות מחמ"ע מיהא מחמ"ע הוי סגי בכזית בכל מקום שהוא, אבל מה דבעי' שיהא במקום מרה זה הוא מחמת סוף המרה להתחסר עיי"ש, לפי"ז אין נפק"מ בכל הנ"ל לדינא דגם להרשב"א מטרף והה"ד במינים שאין להם מרה, ועיי' בס' לב ארי' בחולין דף מ"ו שכתב להוסיף עוד די"ל או מחמ"ע הוי סגי בכ"ש אבל כזית שאמרו הוא מחמת המרה, ועיי"ש משכתב בזה ע"ד פלפול דברים נחמדים, ודוק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה