אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן לה

סימן לד

בדין מכה בעצם הגולגולת סי' ל ס"א בהמה או חיה שנתרוצץ רוב עצם גולגלתה בין ברוב גבהה בין ברוב הקיפה טרפה וכי', נסתפקתי אי משערינן רוב הכמות של הגולגולת או אפי' נחבסה רציעה אחת ברובא כמי טרפה, והנה ברוב הקיפה נראה פשוט דסגי אפי' אם אינו רוב כמות הגילגולת אלא רציעה עפ"י הקיפה דהא עכ"פ רוב הקיפה מיהא הוי דהא פירוש הקיפה היינו דבר המקיף את הפנים, וכיון דנחבסה אפי' רציעה אחת שפיר הוי בכלל רוב הקיפה כי קמבע"ל ברוב גובהה דבזה שפיר מצינו למימר דבעי' רוב גובהה של הכמות דהיינו כל שטח הגלגולת, ונ"ל בס"ד דיש לפשוט זה מפירש"י דף נ"ב ע"ב בהא דבעי ר"י רוב גובהה או רוב הקיפה פירש"י רוב היקפה גדול מרוב גובהה, ולכאורה תמוה מאי קמ"ל בזה הא דבר הנראה לעניים הוא ותו תמוה דל"ש לפרושי הכי אלא אי הוי רוב גובהה ורוב הקיפה תרווייהו במקום אחד שפיר הוי צריך לאשמעי' איזה מהן גדול אבל כיון דכל חדא בדוכתא אחריתא ל"ש לומר דזה גדול מזה דמאי נפק"מ איזה מהן גדול, מיהא עפי' הנ"ל ניחא בס"ד דאילו הוי מפרשינן דרוב גובהה היינו רוב הכמות של הגובהה דהיינו כל רוב גובה שטח הגולגולת, א"כ הוי רוב גובהה יותר מרוב הקיפה דהא בכלל רוב הקיפה אין ספק דאפי' רציעה אחת המקפת את הגולגולת נמי בכלל רוב הקיפה הוא וכל כהי"ג הוי לי' רוב גובהה יותר מרוב הקיפה משו"ה פירש"י דרוב הקיפה הוא יותר מרוב גובהה דבאמת ברוב גובהה נמי מיטרף אפי' לא נחבסה אלא רציעה אחת העולה על רוב גובהה וא"ש בס"ד ושוב ראיתי כתב בס' מטה יהונתן שנדפס עה"ג יו"ד ש"כ בפשטות דרוב הכמות של הגובה ושל הקיפה קאמר ולפענ"ד נראה דמפירש"י הנ"ל הוא ראי' שאין עליה תשובה דאפי' רציעה אחת נמי מיטרף:

ב) ס"ב:

נפתחה וחסר ממנה כסלע וכו' ואם ניקבה נקבים שי"ב חסרון אם בין כולם כסלע וכו' עיי' ש"ך סק"ד דפליג על הב"י במש"כ דנקבים שאין בהם חסרון אפי' כי מצטרפת להו הוי רובא לא פסלי בגולגולת, אלא דדין הגולגולת שוה לגמרי לגרגרת, ושוב כתב דלפי מש"כ התו"ס דחסרון הגולגולת לאו מצד עצמו טרפה אלא משום סוף הקרים ליפסק אפשר כיון דאין בו חסרון אננו סופו ליפסוק ועיי' בפרמ"ג ובחרע"א דאם באנו להטריף הגולגולת בנקבים שאי"ב חסרון ע"כ מדין נחבסה הוא וא"כ הוא טרפות עצ"ע ולפענ"ד נראה דשפיר קאמר הש"ך דע"כ א"א לומר דמצד נחבסה אתאינן עלה, דא"כ מאי ס"ד דב"י למילף זה מדין גרגרת דהא אי נימא דדין נקבים שאין בה חסרין כמו נחבסה לא שייך בזה עניין צירוף כלל דהא בנחבסה גם השלם שבין הרציצה, בכלל שיעור הטרפות יחשב ולא משום צירוף השבירה, וא"כ מאי עניינו לגרגרת דהתם דיינינן אי מצרפינן הנקבים לשיעור רובא, ואם מספק"ל אם נקבים שאין בהם חסרון בכלל נחבסה יחשב גם הוא, הוא ספק שיש להסתפק בו מצד עצמו אבל אין עניינו לגרגרת כלל, אע"כ דפשיטא לי' להרב"י דאינו בכלל נחבסה, דנחבסה במכות כאיב לה טפי תדע דהא נפחתה הגלגולת פליגו בה הפוסקים כמש"כ הטור ואילו נחבסה לכי"ע טרפה, וא"כ שפיר קאמר הש"ך, ובזה אזדה לה נמי השגת הדג"מ על הש"ך למאי דס"ל הש"ך דנקבים שאי"ב חסרון נמי מיצטרפין טפי הו"ל להטור למינקט דין נקבים שאין בהם חסרון דמיטרף לכו"ע דהא בגולגולת שנחבסה ליכא פלוגתא, משא"כ בנקבים שי"ב חסרון ולמש"כ ניחא (ג):

בפרימ"ג בשפ"ד סק"ה, מספק"ל בכל הטרפות שהוא מחמת סופו לנקוב וכיו"ב היכא דעלה בו קרום ונסתם דאינו מועיל משום שסופו לסתור אם נאמר שבתוך יב"ח ודאי תמות מיום שנולד המכה או דילמא ודאי תוך י"ב חודש סופו לסתור הקרום ומשם ואילך לא יחי' י"ב חודש ונפק"מ בספק טרפה כהי"ג אם מהני י"ב חודש מיום שספק לנו שנולד הכאה בעצם וכיו"ב או בעינן כ"ד חודש עיי"ש דהביא דברי היש"ש בזה, ובחרע"א כתב דהוא נפשט מסוגיא דף נ"ז ע"ב שנקדר קנה שלה וכו' תוך י"ב חודש הוי, עוד שם מעשה בענבול שנפחת גולגלתו וכו' וכיון שעברו עליו ימות הצינה מיד מת והוא חסרון הגרגרת מבואר בתו"ס הטעם משום סופו לפסוק א"כ מה הוצרכה בנקדר הקנה דחיתה תוך י"ב חודש הא יכול לומר דחיתה תוך כ"ד חודש עיי"ש, ולולי דברז"ל בזה הי' נראה לפענ"ד ראי' ברורה מהש"ס שם לאידך גיסא, דהנה איתא שם בגמרא שאל ר"י בן נהוראי את ריב"ל קדירת קנה בכמה אמר לי' משנה שלמה שנינו עד כאיסר האיטלקי א"ל והלא רחל אחת היתה בשכינתנו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומין של קנה וחיתה א"ל ועל דא אתה סמיך והלא הלכה רוחית בישראל שמיטת ירך בעוף טרפה ותרנגולת היתה לו לרשב"ח שנשמטה ירך שלה יעשו לה שפופרת של קנה וחיתה אלא מאי אית לך למימר תוך יב"ח הוי ה"נ תוך י"ב חודש הוי ולכאורא יש לתמוה, וכי ס"ד דריב"נ הוי ס"ל דטרפה א"ח אפי' חודש א", הא ודאי פשיטא לכו"ע סימן לטרפה י"ב חודש א"כ מסתמא הא דקאמר וחיתה י"ב חודש קאמר א"כ מאי קאמר לי' אלא תוך י"ב חודש הוי ותו מאי קאמר מדרשב"ח הי' תוך י"ב חודש האי נמי תוך י"ב חודש הוי אטו הא בהא תליא, ואם רצה לדחות דתוך י"ב חודש הוי בלא זה נמי הומ"ל כן מיהא להנ"ל י"ל דודאי הך דעשו לה קרומית של קנה חיתה יב"ח, ומו"ה הוי ס"ד לאתוי ראי' דאינה טרפה, דהוי ס"ד דמיום שנולד בה המכה אינה חיה י"ב חודש אפי' בטרפות שאינה מחמת עצמה כהאי דחסרון הגרגרת וכגון דעשו לו רפואה, וע"ז השיב לו רבי וע"ז אתה סמיך והא שמיטת ירך הלכה רוחית דטרפה, מ"מ חיה נמי י"ב חודש וע"כ צ"ל דמה דתוך י"ב חודש הוי מיום שפסק הרפואה להועיל ה"נ בחסרון כאיסור י"ל כן והשתא מוכח מזה דחשבי' י"ב חודש מיום שנפסק הסתימה, וממילא בכל כהי"ג בע"י כ"ד חודש לבירור ספק טרפה, ודו"ק:

ד ובשו"ע שם ובעוף המים כגון אוזא אפי' לא ניקב העצם אלא כ"ש טרפה, נראה פשיט אפי' באוזים שמסוגרים בחצר או בליל באופן שמיום הוולדם לא היו מצוים במים כלל, אפי"ה יש להם דין עוף של מים, וכ"מ לכאורה ממה דאמר רבי שיזבא הני אוזא דידן כעוף של מים דמי ולכאורה מאי קמ"ל מהיכ"ת לא יהיו נחשבין לעוף של מים, א"וו הא קמ"ל דהני אוזא דידן הם מאותו המין, וא"כ פשיט דאם אותו מין עופות דרכן להיות מצוי במים אף אם אירע דעוף זה מעודו לא הי' במים נמי נקובתו בכ"ש, מיהא רש"י פירש שם מפני שמצויות תמיד במים לכאורה לא משמע כן וצ"ע, וע"יי פלתי מש"כ גבי אווזות שי"ל כמין חטוטרות בגלגולת ודו"ק: (ה) בעופות שיש להם נקב בעצם הגולגולת כרבלתא ותחתיו יש נקב וניכר שהוא בתולדה, ע"יי בתש"ו צמח צדק סס"י ע"א שהעלה להכשיר משום דהכי רביתייהו והתב"ש האריך לחלוק עליו וכתב דאין ראי' ממה דאמרי' בעלמא היינו רבותייהו עיי"ש ועיי' פלתי שכתב כיון דחזינן דחיים וקיימים י"ב חודש ומולידים זה ראי' ולעדות דהנהי אוזים לאו עופות דמים נינהו וצ"ע להבין דבריו הא חזינן דאינם מין בפ"ע, ועוד דהחוש מכחיש זה דגם הם מצויין במים תמיד כמו שאר אווזות ומה שחיות י"ב חודש ומולידות אין ראי' דהא כ' התו"ס דאננו טרפות מחמת עצמה אלא ע"ש שסוף הקרום לנקוב, וא"כ אין ראי' ממה שחיות י"ב חודש, וע"יי מש"כ הפרמ"ג לענין טרפות שהוא על שם סופו מאיזה זמן חשבינן דאננו י"ב חודש או משעה שנולד הריעותא ועיימש"כ לעיל וממש"כ האחרונים בדין זה דלא מהני י"ב חודש מפני שאננו טרפות מחמת עצמה משמע לכאורה דאננו חי יב"ח מיום דנעשה טרפה ממש ועיי' בתשו' נודב"י מהדי"ק סי' ה' מה שהאריך בדין עופות הנ"ל והעלה להתיר ועיי' בתש"ו ח"ס ססי' כ"ה ודו"ק:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה