ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן לד
קיימ"ל טריפה אינו חי' ונפק"ל בגמרא מדכתיב זאת החי' חיה אכול ושאינו חי' לא תאכל ומא"ד ט"ח נפק"ל מדכתיב בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל וכן פירש"י בחומש בין שנולדה בה סימני טרפה כשירה לנולדה בה סימני טריפה ופסולה ותמהו על פירש"י דהא קרא לא מתפרש על טרפות אלא אליבא דמא"ד טרפה חי' אבל למאי דקיימ"ל טרפה א"ח לא מיירא קרא מטרפות וכן כתיב בפ' מצורע שתי צפרים חיות פרט לטרפות וזה אליבא דמא"ד טרפה אינו חיה וא"כ לא הו"ל לרש"י לפרש פסיק הנ"ל בסמני טרפות וכן הקשה הפלתי עי"ש שתי' דקרא קמ"ל דבודאי טרפה אפי' חי' י"ב חודש נמי מטרפי' ועיי' בתו"כ פ' י"ב דאיתא התם בין החי' הנאכלת אצ"ל בין צבי לערוד דכבר מפרשים א"כ למה נאמר אלא בין טרפה כשרה לטרפה פסולה אחרים אומרים בין החי' אשר לא תאכל ליתן אזהרה לחי' והיינו משום דאכתי לא שמעני אזהרה לחי' שאין לה שום סימן טהרה דבתורה לא מפורש אלא חי' שיש לה סימן טהרה א' דהיינו מעלה גרה ואינו מפריס פרסה או איפכא וקו"ח לא ידעינן דאין מזהירין מן הדין עיי"ש ובזה ניחא דלא פריך הגמרא למא"ד טרפה א"ח האי קרא מאי עבד לי' דיש לומר קרא אתי לחי' טמאה כהך תנא דתו"כ אלא דאכתי קשה לי על הרמב"ם דס"ל פ"א מה' מ"א דאזהרה לחי' טמאה שאין לה שום סימן טהרה למדנו מקו"ח ואע"ג דאין מזהירין מה"ד כתב הה"מ כיון דאיסור עשה ידעינן מאותה תאכלו שפיר נוכל ללמוד אזהרה מקו"ח א"כ קשי' קרא בין החי' הנאכלת מאי עביד לי' דהא קיימ"ל טרפה אינו חי' והנה לכאורה יש לומר כמו שכתב הפלתי דאיצטרך דאפי' אירע שהחי' י"ב חודש מ"מ מטרפה אבל לפי מש"כ הדג"מ בריש סימן כ"ט ליישב שיטת הרמב"ם דמונה ח' מיני טרפות ולא מונה ט' דהא קיימ"ל כרכיש כתב הדג"מ דלכאורא הלכה למ"מ ל"ל הא ממיילא ידעינן דכל שאינו כמוה חי' טרפה מקרא דזאת הח"י ותי' דהלכה למ"מ איצטרך דאפי' אירע שחי' י"ב חודש מ"מ טרפה וכן צריך לומר בכוונת הנקה"כ עיי"ש א"כ ליכא למימר תי' הנ"ל והקו"ל ונראה לי בס"ד עפי"מ דחידש הריב"ש בתשובה קצ"ב בהא דאמרינן בס"פ א"ט הי' מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמים וכי' ובלבד שיכיר גמל אמאי צריך שיכיר ניזל בתר רובא ותי' כיון דכתב בתורה והבדלתם בעינן שנדע כן בבירור ולא מהני מה דמכשור לי' משים רובא וכבר כתבתי במקו"א דזה לא יתכן אלא לפי סברת השמ"ק דרובא אינו אלא ספק והתורה התירתו אבל אם נימא דרובא הוי ודאי א"כ לא יתכן סברת הריב"ש הנ"ל ולהרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ע"כ צ"ל דרובא לאו ספיקא הוא אלא ודאי כמו שכתבתי בביאור במקום אחר והנה לכאורא לשיטת הריב"ש הנ"ל תיקשה הא בקרא דהבדלתם כתיב נמי בין החי' הנאכלת וכי' ומיירא בנולדה בה סימני טרפה ולא הו"ל למיזל בטרפות בתר רובא מיהא לק"מ דהא י"ל דס"ל כאידך מא"ד דקרא כא מיירא מספק טרפות כלל אלא אזהרה על חי' טמאה דאין עונשין מה"ד אבל לשיטת הרמב"ם דהפסיק ע"כ מיירא בטרפות דהא אזהרה לחי' טמאה ידעינן מקו"ח הנ"ל א"כ נהי דברובא שפיר איתא בכלל והבדלתם כיון דרוב הוי כודאי מ"מ עכ"פ הא דקיימ"ל לרמב"ם ספיקא דאורייתא מה"ת לקילא הא ודאי בריר דבהא דכ"ר והבדלתם כגון דלא בעינן לאכשורי אלא מכח ספיקא הא ודאי ליתא בכלל והבדלתם וכיון דלהרמב"ם ע"כ קרא אספק טרפות קאי למדני דאע"ג דבכל התורה ספקא דאו' מה"ת לקולא מ"מ בספק טרפה בעינן להחמיר משים מצות והבדלתם ולא תיקשה ממה ש"כ הרמב"ם הלכך כל ספק שיסתפק לך בדריסה לחומרא ובשאר טרפות יש ספיקות שמקילין דהא מבואר בטו"ז ריש סי' כ"ט דהכוונה בס"ס ומדרבנן כמו שכ' הפרמ"ג אבל בספק השקל י"ל בכל ספק טרפה אזלינן לחומרא משום מצות והבדלתם וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דע"ז שפיר איצטרך קרא והבדלתם וכי' ואין להקשות אכתי איך יתפרש קרא בין החי' וכי' על טריפות דהא קיימ"ל, טריפה א"ח די"ל אנן מפרשי' לקרא דחי' לאו אחיות קאי אלא אלשון בהמה וחי' וקרא איצטרך שפיר כהנ"ל ועפמ"ש מתיישב בס"ד שפיר קוש' הקדמונים על הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא מהא דבעי למילף בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה ומשאר ילפיתות ולהרמב"ם לא מוכח מידי דהא י"ל התם משום דספקא דאורייתא מה"ת לקולא ולמש"כ ניחא בס"ד דבספק טרפות כיון דכתוב והבדלתם גם להרמב"ם ספיקא לחומרא ואי לאו דאזלינן בתר רובא הו"ל למיחש דילמא טרפה הוא כנ"ל בס"ד ודו"ק: