ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן לב
בענין שמנה מיני טריפות וי"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני והמסתעף גרסינן בר"פ אלו טרפות, אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת וכו' ועיי' בש"ס דף ל"ב פריך ורמינהו ומסיק ר' יוחנן דמתניתן קודם חזרה נשנית, אבל לאחר שהודה לו רע"ק לר ישבב דכל שפסולו בשחיטה נבלה, נקיבת הושט ופסוקת הגרגרת נבלה נמי הוא, אלא דמשנה לא זזה ממקומה עיי"ש, וצ"ע בשלמא בתרי מסכתות דאין סדר למשנה שפיר י"ל כן, אבל בחדא מסכת דיש סדר א"כ בתר שכבר שנה רבי דהודה לו רע"ק וס"ל דנקובת הושט וכו' נבלה היא מה לו לחזר ולשנות משנה ראשונה, וכבר הרגיש רש"י בזה עיי"ש במש"כ דדוקא היכא דנפק"מ לעניין הלכה בסתם ואח"כ מחלוקת או מחלוקת ואח"כ סתם הוא דאמרי' בחדא מסכת יש סדר, עיי"ש, אבל מ"מ עדיין צ"ע מה לו להתנא לשנות תוך כדי דיבור ממה שכבר שנה במשנה הקדימה דנבלה הוא, ומתוך כך הי' נ"ל לולי דברי הש"י ז"ל דלעיל פריך שפיר ורמינהו כמש"כ התוס' שם דליכא למימר דקתני לה בהדי טרפות משום דאיסור טרפות מיהא לא פקע, כיון דמשנה איירא לאח"ש כדמוכח מסיפא דקתני כל שאין כמוה חיה וכמש"כ התוס' שם א"כ אי לאו דקודם חזרה נשנית לא הו"ל למשבק איסור נבלות, כיון דלאחר שחיטה עיקר האיסור הוא משום נבלה, אבל לאחר שכבר שנה במתניתן דלעיל דהודה לו רע"ק לר' ישבב דכל שפסולו בשחיטה נבלה, א"כ שפיר י"ל דמשנה ראשונה לא זזה ממקומה כדי לאשמעינן דאיסור טרפות לא פקע מנה, ונפק"מ לעניין איסורין מבטלין זא"ז כמש"כ הב"ח והובא בפרמ"ג בפתיחתו לה' טרפות כגון שנפל כזית מבהמה דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת לתוך קדרה של בשר היתר וכזית מבהמה טרפה אחרת, אלו הוי אמרי' דאינה רק נבלה הוי מבטלין זא"ז משא"כ השתא דאיסור טרפה נמי אית בי' צריך שיהיו בהיתר לבטל שניהם, מיהא הרמב"ם כתב ב"פ ד' מ"ה מ"א הי"ז דחצי זית טרפה וח"ז נבלה מצטרפין זע"ז למלקות משום דטרפה תחילת נבלה היא א"כ א"א לומר דטרפה ונבלה הו"ל שני איסורין שמבטלין זא"ז דהא אדרבא איצטרופי נמי מצטרפין, וצ"ע על הב"ח והפרמ"ג שלא הרגישו בזה, ועיי' בתשובות שנדפסו בסוף ס' אבני מילואים להגאון קצה"ח שהרגיש מזה, ולדבריו נ"ל די"ל לאידך גיסא דהא גופא קמ"ל מתני' נהי דמסיק ר"ע דאין שחיטתה מטהרתה, מ"מ הו"ל כשאר טרפות דנקובת הקרום וכו', דאין נפק"מ בין טרפות ונבלות לעניין איסורין משום דגם טרפה תחילת נבלה היא, כמש"כ הרמב"ם, עוד נראה לפענ"ד די"ל דנקט נקובת הושט ופסוקת הגרגרת בהדי טרפות, משום דבכל הנך טרפות קיימ"ל היכא דאיתילד רעיתא קיימ"ל נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה, והנה בנקיבת הושט איפלגו רבותינו האחרונים ז"ל, דעת הפרמ"ג בכ"מ וכן הוא דעת הכו"פ ודעת הנודב"י כיון דנקיבת הושט נבלה ליכא למימר בי' נשחטה הותרה דהו"ל כספק בשחיטה, אמנם החוו"ד בסי' ק"י וכן ב"ס ש"ש והגרע"א, והח"ס ז"ל בתשובה העלה דגם לענין ספק נקובת הושט י"ל נישחטה בחזקת היתר עומדת, דעכ"פ היתה לה חזקת היתר לענין שהיא ראוי לשחיטה דהא רוב בהונות בחזקת שאין ושט שלהם נקיבה קיימו, והו"ל לענין זה כשאר טרפות, ויתבאר זה בס"ד באורך בסוגי' הגמרא לקמן עיי"ש, וא"כ י"ל דהא גופא קמ"ל מתני' דנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת אינו אלא כשאר טרפות שבבהמה, ומ"מ פריך שפיר ורמינהו דמשום האי טעמא לחודא לא הו"ל לערבינהו בהדי טרפות דהו"מ למטעי דשחיטתה מטהרתה מידי נבלה משו"ה הוצרך לאסוקי דקודם חזרה נשנית אבל לענין מה שהמשנה לא זזה ממקומה שפיר י"ל אע"ג שכבר שנה רבי דרע"ק חזר בו, מ"מ לא עקרוה התנאים ממשנתם כדי לאשמעי' כל הנ"ל, אמנם מדברי התוס' לעיל דף ל"ב בד"ה ורמינהו, שהקשו דילמא נקט איסור טרפה לאשמעי' שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טרפה, ותירצו דמתני' דאלו טרפות משמע לי' לאח"ש מדקתני סיפא כל שאין כמוה חיה ול"ק כל שאינה חיה, והנה מדבריהם נמי מוכח דס"ל כשיטת הרמב"ם הנ"ל דאנבלה וטרפה אינו לוקה אלא א' דא"כ לאח"ש נמי י"ל דנקט איסור טרפה לאשמעי' דלוקה שתים, מ"מ מוכח מיהת מדבריהם דאילמלי הו"מ לאשכוחי נפק"מ גם לאחר שחיטה לא הוי קשי' קושי' הש"ס ורמינהו, ועכצ"ל דס"ל כפירש"י דדוקא לעניין סתם ואח"כ מחלוקת אמרי' בחדא מסכת יש סדר, ולפי דרכנו למדנו מדברי התו"ס דע"כ ס"ל דנקובת הושט ופסיקת הגרגרת הו"ל ספק בשחיטה ולא אמרי לעניין זה נשחטה הותרה, דאל"כ לא הוי פריך ורמינהו דהא י"ל דנקט לה בהדי טרפות משום נפק"מ הנ"ל וע"ז ל"ש תירוצם דמתני' מיירא לאח"ש ודוק ועיי' משכ" לקמן בד"ה זה הכלל ובתוד"ה אלו טרפות ודו"ק, נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, יל"ד דהול"ל ניקב הושט ונפסקה הגרגרת כדקתני ניקב קרום של מוח, וכן בכולהו, ול"ק נקיבת הקרום ונקובת הלב ועיי' בס" תו"ח שכ' דמשום דתרווייהו מקום שחיטה נינהו נקט לה בהאי לישנא ומהיי"ט נקט נמי פסוקת הגרגרת בוי"ו עיי"ש, ודבריו אינם בכדי לאתובי דעתא ונ"ל בס"ד משום דלעיל דף ל"ב מסקינן דמשנתינו קודם חזרה נשנית דהוי ס"ל להתנא דטרפה הוי ולא נבלה, והנה לעיל משני ר"ל כאן ששחט במקום חתך כאן שלא שחט במקום החתך: ונהי דלא קיימי מסקנא הכא מ"מ שמעינן מנה דיותר מסתבר שהוא נבלה היכא דשחט במקום החתך, ולפי"ז י"ל דבדקדוק נקטו לשון נקובת הושט, דאלו ניקב הושט משמע דעדיין הנקב לפנינו וכ"כ נפסק הגרגרת דעדיין הפסוקה ניכרת, והיינו היכא דשחט שלא במקום הנקב ושלא במקום הפסוקה, אבל נקובת משמע אף שאין כאן נקב לפנינו, מ"מ עניין נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אית ביה, ואפ"ה טרפה הוי' ולא נבלה, לאפוקי מסברת ר"ל:
עוי"ל עפ"י מה שכבר הקשתי לעיל דבחדא מסכת כיון דיש סדר למשנה קשה לומר שלאחר שכבר שנה כן דחזר בו רע"ק, חוזר ושונה משנה ראשונה אי לאו דנפק"מ מזה גם למשנה אחרונה, מיהא י"ל נהי דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבלה הנ"מ היכא דכבר ניקב וכבר נפסק, אבל היכא דאית בי' לקותא דסופו לנקוב, וכן סופו לעסוק לכו"ע טרפה הוי' ולא נבלה וה"נ משמע בהדיא מדברי הרמ"בם דבפ"ג מה" שחיטה הי"ט מנה נקיבת הושט ופסה"ג בהדי נבלות, ובפ"י שם כשמנה ה"ע טרפות מנה בהדייהו נהפך הושט במראיו עיי"ש, ויבואר עוד לקמן בסוגיא דושט, א"כ י"ל דניקב הושט משמע שניקב ממש אבל נקיבת כולל במשמעותו אפי' אינו ניקב ממש אלא סופו לנקוב דעכ"פ יש כאן ענין נקובת הושט ופסוה"ג, ומ"מ פריך שפיר לעיל ורמינהו כיון דעכ"פ כולל נמי נקיבה ממש לא הו"ל למיחשבינהו בהדי טרפות לאחר שכבר הודה לו רע"ק, והא דנקט ופסוקת הגרגרת בוי"ו, י"ל דבהא דס"ל לרע"ק קודם חזרה שחט את הושט ופסק את הגרגרת טרפה הוי ושחיטתה מטהרתה, יש להסתפק אי הוי טעמא משום דס"ל גם בשחיטת סימן א' כראוי נמי מטהר מידי נבלה, א"נ ס"ל אפי' אירע פסול בשחיטה מ"מ אינו אלא טרפה, וראיתי בס' ראש יוסף לעיל דר"ל דלרע"ק נמי שחיטת סימן א' בעינן שיהי' כראוי, דאי שניהם לאו בשחיטה מעליתא נשחטו מודה דנבלה, והוכיח כן מדקתני או שהחליד את הסימן תחת השני ופסקו ולא נקט או שהחליד גם שניהם מיהא לפענ"ד אין ראי' משם די"ל דהיכא שהחליד שניהם אין כאן תורת שחיטה כלל וכיון שמתה אח"כ בלא שחיטה ממילא הו"ל נבלה, משא"כ היכא דיש כאן נקובת הושט וגם פסיקת הגרגרת שפיר י"ל כיון דלרע"ק קודם חזרה לא ס"ל האי כללא דכל שיש פסול במקום שחיטה הו"ל נבלה שפיר י"ל דאפי' בתרווייהו נמי אינו אלא טרפה ולפי"ז י"ל כיון דמשנתינו קודם חזרה נשנית, היינו דקמ"ל דאפי' ניקב הושט וגם נפסק הגרגרת דיש כאן פסול בשני הסימנים אפי"ה טרפה הוי ולא נבלה והיינו דנקט להני בוי"ו החיבור, כולי האי ואולי נתכוין לזה התו"ח במאי דקאמר משום דתרווייהו מקום שחיטה:
ניקב הלב לבית חללו כתבו הראשונים דבכלהו לא איצטרך למיתני לחללו דפשיטא, ועיי' בח"ר שכ' גם בנקובת הושט מהיי"ט לא איצטרך למיתני לבית חללו אע"ג דשני עורות יש לו לושט וניקב זה בלא זה כשר, מ"מ פשיטא דלא מיטריף עד דאינקבו תרווייהו, וצ"ע דהא מ"מ ניקב זה שלא כנגד זה מיטרף והא לא פשיטא דהא בס"ד דש"ס הוי ס"ל דזה שלא כנגד זה בושט כשר, ולולי דב"ק היה נ"ל דבוושט כיון דזה שלא כנגד זה טרפה לא מצי למיתני לבית חללו דבאמת אפי' לא ניקב ממש לבית חללו נמי מיטרף, ואולי מהיי"ט שינה התנא למיתני נקיבת הושט ול"ק ניקב הושט משום דניקב משמע דניקב ממש לפנינו, וכיון דאין נקב חשיב נקב אלא דוקא כשהגיע לחלל הו"א דדוקא אם הנקב מגיע עד החלל משא"כ נקיבת הושט משמעותו שיש כאן ענין נקיבת הושט אע"ג שעדיין אננו מניקב, והיינו אפי' זה שלא כנגד זה משום דעכ"פ כדמהנדזין בהדי הדדי יהי' הנקבים זה כנגד זה וא"ש:
הריאה שניקבה או שחסרה, מפרש הש"ס שחסרה מבפנים ולמ"ד חסרה מבפנים ל"ש חסרון קתני חסרה משום ר"ש, הקשה בס' תו"ח אמאי לא מפרש חסרה היינו חסרה אוני, ולפענ"ד לק"מ דא"כ הו"ל לאשמעי' בתחילה כמה אוני אית לה לריאה והדר מצי למיתני אי חסר חד מהנך טרפה, וכן רבא דקאמר לקמן חסר אוני טרפה דקדק בלשונו לאשמעי' תחילה דה' אוני אית לה לריאה אבל התנא דמתני' א"א לומר דנתכוין על חסרה אוני כיון דלא אשמעי' תחילה מניינו דאוני מהיכא נדע מאיזה מניין הוי חסרה, ויש ליישב בזה ע"נ קושיי' התוס' לקמן בגמרא ד"ה אפיק דלרבנן דר"ש חסר מי"ח טרפות למ"ד חסרון בפנים לא שמי' חסרון ולהנ"ל ניחא דאליבא דתדר"י י"ל באמת דחשיב חסר אוני דריאה בחדא ודו"ק:
נפלה מן הגג צ"ע דהול"ל נתרסקו איבריה דהא הטרפות אננו תלוי בנפילתה מן הגג דזה אינו אלא סיבה לריסוק אבריה אבל עיקר הטרפות היינו ריסוק אברים וי"ל דקמ"ל מילתא אגב אורחא דכל היכא דשחטה בתוך מעל"ע קודם שנתברר ע"י בדיקת הילוך אע"ג דלא ידעי' כלל אי נתרסקו אבריה מ"מ מיטרפה ובזה מדוקדק הא דפירש"י בד"ה נפלה ושחטה מיד טרפה אעפ"י שאין נראה בזה שבר חוששין שנתרסקו איבריה דרש"י רצה לאשמעי' טעמא דנקט במתני' נפלה מן הגג ולא נקט ריסוק אברים:
זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, הא דנקט כל שאין כמוה ול"ק כל שאינה חיה כתבו התוס' לעיל דף ל"ב משום דמתני' מיירא לאח"ש וי"ל עוד דקמ"ל דבודאי טרפה אפי' איתרמי שבהמה זו חיה אלא שבהמה אחרת לקויה דוגמתה אינה חיה, ומדוקדק בזה פירש"י בד"ה זה הכלל שכ' שלקתה מכה שאין בהמה לקוי דוגמתה ראוי לחיות אלא דצלע"ג לפי"ז הדר' לדוכתה קושיי' התוס' לעיל דף ל"ב ד"ה ורמינהו והקשו מאי פריך דילמא נקיט איסור טרפה משום דנפק"מ אי חתך כזית בשר מן הבהמה בחיי' לוקה נמי משום טרפה ותירצו דמתני' דא"ט משמע לי' לאח"ש מדקתני כל שאין כמוה חיה ול"ק כל שאינה חיה ולהנ"ל הא י"ל דנקט האי לישנא לאשמעי' דטרפה ודאי לא מהני אם אירע דחיה יותר מיב"ח וצ"ע, ואפשר דס"ל לתוס' דזהו לא איצטרך לי' לתנא לאשמעי' פשיטא אטו מי ידעי' דיהא חי מכאן ואילך יב"ח, עיי' בהגהות הגאון רב"פ ביור"ד סי' כ"ט מש"ש על הדג"מ ותבין מיהא לפימש"כ הפלתי דלמ"ד טרפה אינה חיה איצטרך קרא דבין החיה הנאכלת על הנ"ל אלמא איצטרך קרא לרבוי וא"כ שפיר י"ל גם התנא קמ"ל דין זה ומכאן ראי' למה דבעינא לפרושי בס"ד לקמן דלמ"ד טרפה א"ח קרא דבין החיה הנאכלת וגו' למאי דריש לי' ועל דין הנ"ל באמת לא איצטרך קרא לרבוי משום סברת הגרב"פ הנ"ל ודו"ק:
בפירש"י בד"ה המסס וביה"כ וכו' והמאכל נכנס מביה"כ להמסס ומהמסס לקיבה ומהקיבה לדקין, ויל"ד א"כ הו"ל לתנא להקדים ביה"כ להמסס ונהי דבשאר אברים לא חש למיתנינהו כסדרן אבל בהמסס וביה"כ דכייל להו בהדי הדדי כדקתני המסס וביה"כ שנקבו הו"ל להקדים ביה"כ להמסס וכן הקשה התוס' יו"ט ע"ש, ועיי' מע"מ על הרא"ש שעמד בזה וכתב דהו"ל למתני כסדרן והכי הו"ל למונקטינהו כרס וביה"כ והמסס והקבה והדקין שכן הולך המאכל מזה לזה כדפירש"י וכתב דהטור בסי' נ"א מנאן כסדר הילוך הבהמה עכ"ל, ולפענ"ד על הטור כש"כ דיל"ד טפי דבשלמא תנא דמתניתן לא קפיד למיתנא כסדרן אבל הטור דקפיד למנאן כסדר הילוך הבהמה הו"ל להקפיד כן גם בהמסס וביה"כ ולמיתני ביה"כ והמסס ושוב ראיתי בפר"ח סי' מ"ח סעי' ז' שנדפס עה"ג שו"ע יישוב נכון לזה לשיטת רש"י דבהמסס טרפה אפי' לא ניקב לחוץ דחוששין שמא הבריא משו"ה נקט המסס ברישא משום דקתני שניקבו לחוץ ובהמסס לא בעי' לחוץ ואף שאין כאן אלא מקצת העור ניקב טרפה משו"ה תנא אפיך סדרא ואקדמי להמסס לאסמוכי ביה"כ אניקבו לחוץ דדוקא בביה"כ בעינן לחוץ ממש, ולסברת ר"ת י"ל דאדרבא אתי לדיוקא איפכא דביה"כ דומיא דהמסס דכי היכא דבהמסס עד שניקב כולו שהרי אינו אלא עור א' ההד"נ לביה"כ דבעי' שינקב כלו דהיינו ב' עורות, א"נ לאשמעי' דמילת נקבו קאי נמי לביה"כ לחודי' וע"כ היינו שני עורות עכ"ל, ואין תירוצו מספיק דהא פירש"י שניקבו לחוץ דקתני היינו לאפוקי אם ניקבו במקום חיבורן בשני דופנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה, ותו דהא שניקבו קתני בלשון רבים וא"כ ע"כ האי שניקבו לחוץ קאי נמי אהמסס, ולפענ"ד נראה בס"ד דהנה לקמן בגמ' אמרי' המסס וביה"כ חשבינהו כחדא ולכאורה צ"ע לשיטת רש"י דבהמסס אפי' לא ניקב משני צדדין טרפה איך אפשר לחשבינהו בחד הא אין שיעורן שוה, ולק"מ דהא באמת גם בהמסס אינו טרפה אלא בניקב משני צדדין אלא דאנן מטרפי' מצד א' משום דחיישי' שמא ניקב לחוץ וחזרה המחט לאחורי' והבריא אבל עיקר הטרפות אינו אלא בניקב משני צדדין מיהא לשיטת הב"ח בסי' מ"ח דלשיטת רש"י אפי' בניכר שהנקב מחמת חולי נמי טרפה אפי' הנקב מצד א' יע"ש א"כ הדק"ל ונהי די"ל התם נמי הטעם משום דסופו לנקוב לחוץ מ"מ סוף כל סוף כיון דאין שיעורן שוה אין דינן שוה לא הו"ל לחשבינהו בחדא אע"כ מכאן ראי' לשיטת הפוסקים דאפי' לרש"י לא מיטרף מצד א' אלא בניקב ע"י מחט ולפי"ז י"ל מהיי"ט גופא אפיך סידרא ואקדמי' להמסס דהא גופא בעי לאשמעי' דהנך תרתי המסס וביה"כ כחדא חשבינן להו, וא"כ לא שייך להקפיד ולמתנינהו כסדר הנחתן בגוף הבהמה כיון דאינו אלא כחד אבר ונפק"מ לדינא דממנו נדע דבהמסס אע"ג דחוששי' שמא הבריא מ"מ אין הטרפות אלא מחמת דחוששין שמא כבר ניקב לחוץ לאפוקי אם ניכר שהנקב מחמת חולי דא"כ לא הוי שייך למיחשבינהו בחדא כנ"ל נכון בס"ד: בד"ה נפלה מן הגג ושחטה מיד טרפה אעפ"י שאין שבר ניכר בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה ואין טעם בטרפות שהלל"מ הן יש להקשות למה איכפל רש"י לאשמעי' הא מילתא דוקא בהך טרפות דנפילה ולא פירש כן גבי שאר טרפות שנשנו בתחילה:
ועיי' בזה בס' לב ארי' דבר נאה ומתקבל, עפ"י מה שיש לחקור בהך טרפות דנפילה שחוששין שמא נתרסקו אבריה אם הוא ודאי או רק ספק טרפה, ועיי' פרמ"ג סי' נ"ח שהביא בשם עט"ז דהוא ודאי טרפה, אלא דהא גופא טעמא בעי למה יהי' ודאי הא אינו אלא חששא שמא נתרסקו איבריה והיינו דתיקן רש"י כאן כלפי הא דחשיב במתני' טרפות דנפולה משמע דהוי ודאי טרפה משו"ה כתב רש"י ואין טעם בטרפות שהלל"מ הם דהיינו שהלל"מ היה כך שמחמת חשש ריסוק איברים יהי' נפולה טרפה ודאי ובאמת אין טעם בדבר ודפח"ח ולפענ"ד נראה עפ"י מה שכבר דקדקתי לעיל מ"ט נקט התנא נפולה וטפי הו"ל למינקט נתרסקו איבריה דהא הטרפות בעצם אינו מה שנפלה מן הגג אלא מה שנתרסקו איבריה והנפילה אינה אלא סיבה שגרמה הריסוק וא"כ טפי הו"ל למיתני עצם הטרפות עיי' מש"כ לעיל מיהא י"ל בפשיטות דהא באמת אפי' חם נתרסקו א' מן האברים שאם נטלו כשרה כגון טחול וכליות וכיו"ב נמי טרפה ומבואר בטו"ז סי' נ"ח ס"ק ג' דהיינו דוקא בידוע שנפלה מן הגג, אבל כל זמן שנמצא ריסוק באבר שאין טרפות פוסל ל"ח שמא בא מחמת נפולה ע"ש, וא"כ שפיר קתני מתניתן נפולה דאלו לא נפלה מן הגג לא הוי מיטרף מחמת הך ריסוק אלא דהא גופא טעמא בעי כיון דבעצם הך ריסוק שנמצא באבר שאין החיות תלוי בה אננו מטריף א"כ מאי איכפת לן אם נפלה מן הגג ע"ז שפיר כתב רש"י דאין טעם בטרפות שכולן הלל"מ כנ"ל נכון וע"פ דרכנו אזדה לה הוכחת הל"א שהביא ראי' דנפולה הו"ל טרפה ודאי מדחשיב לה בהדי י"ח טרפות והתנא הא לא חשיב אלא ודאי טרפות, ולהנ"ל י"ל ודאי אי שחטה בתוך מעל"ע י"ל דאינו אלא ספק טרפה ונפולה דחשיב לה בהדי טרפות ודאי היינו כגון שנמצא ריסוק בא' מאיבריה אע"ג שהוא מהאיברים שאין החיות תלוי בהם וז"פ ועיי' פרמ"ג סי' כ"ח:
תוס' בד"ה אלו טרפות עיי' מהרש"א ומהר"ם שיף ורא"י ובחי' ח"ס ז"ל מש"כ בביאור דבריהם, ואין להאריך במה שיש לדקדק בביאורם ועיקר מה שיש לדקדק בדברי התוס' הוא מש"כ ואי גרסי' ואלו יש לפרש דקאי אפלוגתא דרע"ק ור' ישבב והודה לו רע"ק דנבלה והא מסקינן לעיל דמתניתן נשנה קודם חזרה ועיי' מש"כ המהרש"א דהך והודה לו רע"ק בכדי נקטו וצ"ע ותו מש"כ או קאי אכל הני שחיטתן פסולה דלעיל דהוי פסול שאירע בשחיטה והוי נבלה וקאמר הכי דאלו הן טרפות והוא תמוה דהא עיקר מה דבעינן לתירוצי לישנא ואלו משום דאי גרסי' בוי"ו משמע דיש לו המשך וחיבור להך פירקא דלעיל ובאמת לעיל ל"ק טרפות אלא נבלות וא"כ לא תירצו מידי במה שכ' דקאי אכל הנך שחיטתן פסולה דלעיל דמ"מ לא שייך ואלו דהא הנך לאו פסילות בשחיטה ודוחק לומר דקאי אליבא דרבא דאמר לעיל אלו אסורות קתני יש מהן משום טרפות ויש מהן משום נבלות ע"כ נראה לפענ"ד בס"ד בביאור דבריהם דה"ק דאי גרסי' ואלו עכצ"ל שיש לו חיבור וקישור עם האי דלעיל ע"ז כתב דקאי אפלוגתא דרע"ק וישבב והודה לו רע"ק להאי כללא דכייל התנא שם דכל שנשחטה כראוי ודבר אחר גרם לה לפסול טרפה וע"ז שפיר קאי ואלו טרפות דהא כבר קתני התם דד"א גרם לה לפסול טרפה והשתא קאמר ואלו הן אותן טרפות שאמרתי לך דד"א גרם לפסול ונהי דנקובת הושט ופסוה"ג קודם חזרה נשנית מ"מ הך וי"ו החיבור ששנה התנא היינו לאחר שכבר הודה רע"ק ושוב כתבו התוס' דקאי אהני שחיטתן פסולה דלעיל וכוונתם בזה משום דבאמת הא דקתני כל שפסולה בשחיטה נבלה עכצ"ל הא דנקיבת הושט ופסוה"ג לאחר חזרה בכלל נבלה אע"ג דלא אירע הפסול בשעת שחיטה עכצ"ל כל שיש פסול במקום הראוי לשחוט הו"ל נבלה והך בשחיטה אין הכוונה בשעת מעשה השחיטה אלא במקום שראוי לשחוט וכ"כ הרא"י לעיל ע"ש א"כ ע"כ הא דקאמר כל שפסולה בשחיטה אין הכוונה על פגם כ"ד דאירע בסימנים דזה אינו נכלל בלשון פסולה במקום שחיטה דקאמר אלא אם אירע טרפות במקום שחיטה אז הו"ל פסולה במקום שחיטה דכיילינן בהך כללא דהו"ל נבלה והשתא קאמר התנא ואלו טרפות נקיבת הושט ופסוה"ג וממילא נדע דהיינו בכלל כל שפסולה בשחיטה נבלה ובזה מדוקדק היטב לשון התוס' שכ' או קאי אכל הני שחיטתן פסולה דלעיל דהוי פסול שאירע בשחיטה והוי נבלה וקאמר הכא ואלו הן טרפות והיינו משום דע"כ לאחר שהודה לו רע"ק ע"כ צ"ל הך כללא כל שפסולה בשחיטה נבלה כולל שתי עניינים או שפסולה במקום שראוי לשחיטה כדפרישית והשתא כ' התוס' דלעיל קתני פסולים שאירע במעשה השחיטה וקאמר הכא ואלו הן טרפות וממילא מה שהם במקום הראוי לשחיטה הו"ל נבלה ודו"ק היטב ואין להקשות א"כ מאי פריך הש"ס לעיל ורמינהו דהא אי לאו דקתני לה בהדי טרפות לא הוי ידעינן דהוא בכלל כל שפסולה בשחיטה וא"כ אכתי איכא למימר דמתני' אחר חזרה נשנית די"ל כמש"כ התוס' לעיל ד"ה ורמינהו דמ"מ כיון דעיקר האיסור הוא משום נבלות לא הו"ל למיתנינהו בהדי טרפות ודו"ק היטב בכל מש"כ:
בד"ה ניקב חלב לבית חללו בשאר ניקב לא איצטרך למיתני לבית חללו וכו' וניטל הלב והדקין לא איצטרך למיתני וכו' דכש"כ ניטל וכו' והא דתנן גבי ואלו כשרות ניקב הלב ולא לבית חללו וכו' עיי' מהר"ם שיף ושאר מפורשים דטרחו ליישב הך דבריהם ומהיי"ט לא הוקשה להם הך ניקב הלב ולא לבית חללו בלא דבריהם דלעיל ולפענ"ד נראה ליישב ע"נ בס"ד עפ"י מש"כ המהר"ם שיף אהא דפירש"י בד"ה לבית חללו דממתני' הו"א הה"ד שלא לבית חללו טרפה ונקיט לבית חללו לרבותא דאפ"ה טרפה הוי ולא נבלה כמש"כ התוס' בד"ה ואלו טרפות דקתני טרפות ולא נבלות משא"כ לפימש"כ התוס' לעיל דניטל לא איצטרך למיתני דכש"כ הוא מניקב א"כ איס"ד כהנ"ל אכתי הו"ל למותני ניטל לרבותא דאפי' ניטל לא הוי נבלה אלא טרפה ועכצ"ל דמ"מ עדיפא לי' לתנא לאשמעי' רבותא לענין מה שהוא טרפה ממה דיהא נחית לאשמעי' רבותא דאינו נבלה, וא"כ שוב קשיא להו שפיר דלא הוי צריך למיתני גבי ואלו כשרות ולא לבית חללו והוצרכו לחדש דאי ממתני דהכא הו"א הה"ד סמיך לחללו וא"ש בס"ד ועיי' מש"כ הל"א בזה ודבריו אחר העיון אינם מספיקים ואין להאריך:
בד"ה דריסת הנץ וטעמא לאו משום דסופו לנקוב דא"כ בכלל נקובה היא דמהיי"ט ל"ק במתני דמיא לדיותא וכו' עיי' מהרמ"ש דאין הוכחתם מתנא דמתני' דהא התנא תנא ושייר ואתי' בזה הכלל, אלא ממתדבר"י אלא דקשיא לי' הא איכא למימר דסופה לנקוב תנא לה באפי נפשה ודמיא לדיותא לא קחשיב כיון דכבר תני חדא זימנא סופו לנקוב ע"ש שהניח בצ"ע ולפענ"ד נראה ליישב דהא כתבו התוס' דהיי"ט דל"ק חסרון הגרגרת אע"ג דאין שיעורו שוה לחסרון בשדרה משום דהתם הטעם משום סופה לפסוק וא"כ איס"ד דסופו לנקוב קחשיב באפי נפשה ליתני נמי סופו לפסוק בא"נ ולחשוב נמי חסרון הגרגרת אע"כ דהו"ל בכלל נקובה וא"ש מיהא מלשון התוס' דמהיי"ט ל"ק במתניתן משמע דבעי להוכיח כן מתנא דמתניתן וצ"ע: