אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן לא

סימן ל

הערות בעניני כסוי הדם המבואר בסי' כ"ח:

א' הנה מבואר בפוסקים דכיסוי היא מצוה בפ"ע ואין השחיטה תלויה בה, ואפי' הזיד ולא כיסה מ"מ השחיטה כשרה כמש"כ הב"י בסי' כ"ח ורמ"א בשו"ע שם, ומה"ט מברכין קודם הכיסוי ככל המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן, מיהא הטור הביא שיטת הבה"ג שמכסה ואח"כ מברך ואע"ג דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ה"מ בתחילת המצוה אבל זו סיום מצוה הוא ובאמצע מצוה אין ראוי לברך הלכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצוה ועל הכיסוי אחר גמר המצוה, ואנן לא קיימ"ל כבה"ג כמש"ש הרא"ש בפ' כסה"ד דכיסוי מצוה בפ"ע חשיבי, ונראה פשוט דאפי' לבה"ג מ"מ השחיטה כשרה אפי' בלא כיסה, דנהי דלא קיים מצות שחיטה לגמרי מ"מ אין הכשר הבהמה להוציאה מידי איסור שאינה זבוחה תליא בקיום מצות שחיטה כלל תדע דהא קיימ"ל שחיטות חולין א"צ כוונה, ואפי' מתעסק כגון זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה נמי כשירה אע"ג דקיימ"ל במצוה דאורייתא מצות צריכות כוונה ופשיטא דמי שזרק סכין לנועצה בכותל לא קיים מצוה כלל, אע"כ דאין הכשר הבהמה תלוי בקיום המצוה, וכן מוכח משחיטת חש"ו דודאי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ומ"מ כיון ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה, ואע"ג דהמצוה לא נתקיימה, וא"כ ההד"נ לבה"ג ורי"ו אע"ג דס"ל דכסה"ד היא גמר מצות שחיטה מ"מ השחיטה כשרה אפי' הזיד ולא כיסה, וז"נ ברור ופשוט, והשתא שוב לא תיקשי על הבה"ג מהא דאמרי' בש"ס פ' כסה"ד פ"ה ע"ב השוחט לחולה בשבת לא יכסה, ובביצה דף ח' ע"ב שחט ציפור מעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט ועיי"ש בפירש"י דמשום אמנועי משיו"ט ליכא דמשום דלא מיכסי דם לא מיתסר בשר באכילה וכן מהא דאמרי' בהאי שמעתא שחט חו"ע ונתערבו דמם זב"ז אין מכסין וטעמא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ואיס"ד דאסור באכילה בלא כיסוי הו"ל עקורה בקו"ע, ועי' בגליון מהרש"א על היו"ד בסי' כ"ח, ולכאורה תמוה מכל הני דוכתי לשיטת בה"ג ורי"ו הנ"ל, ולמש"כ ניחא דבזה מודי כ"ע דהכשר החו"ע להוציא מידי איסור שאינה זביחה אינו תלוי כלל בקיום המצוה:

ב' ועיי' פרישה בסי' כ"ח שכ' על מש"כ הרא"ש על דברי בה"ג הנ"ל ולא נהגו כן והטעם משום דכיסוי מצוה בפ"ע היא וכ' הפרישה דאינו ר"ל שהיא באמת מצוה בפ"ע שהרי הרא"ש כ' דמה"ט המפסיק בשיחה בין שחיטה לשחיטה, צריך לכסות דמו קודם משום דמצות כיסוי הוא גמר מצוה דשחיטה וכמ"ש בטושו"ע סי' ב' אלא דהעולם חשבו למצוה בפ"ע ע"כ אבל הטו"ז כ' דבאמת היא מצוה בפ"ע אלא ששייכא אחר מצות שחיטה כמו תפילין ש"ר עם תש"י עיי"ש, ונראה לכאורה ראי' מהא דקיימ"ל מי שאין לו עפר לכסות לא ישחוט, ועיי' בטו"ז ס"ק י"ז דאפי' בהולך במדבר או בספינה מ"מ לא ישחוט עד שיזדמן לו עפר וראיתי בגליון מהרש"א שהקשה ממה שכ' המג"א והטו"ז באו"ח סי' ח' בשם המרדכי כיון דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית משו"ה בשבת דא"א להטיל בו שרי ללבשו בלא ציצית, ולכאורה הה"ד בחול אם א"א לו להשיג ציצית, א"כ ה"נ נימא כיון דא"א לו להשיג אפר לכסות ולא אמרה תורה שלא ישחוט אא"כ יכסה ה"נ נימא דמותר לו לשחוט, והנה זה ל"ק אלא אם נימא דכיסוי הוא מצוה בפ"ע, אבל לפי מה שכ' הפרישה דהיא גמר מצות שחיטה, א"כ י"ל כיון דא"א לו לגמור המצוה כתיקונה לא ישחוט, ועדיין צ"ע בזה:

ג' בכו"פ העלה דמצות כיסוי הוא תיכף לאחר שחיטה, ואם לא כיסה מיד לא קיים המצוה כתיקונה, ואייתא ראי' מהא דאמרי' בפסחים דף מ"ז ע"ב דליתי עשה דכסה"ד ולדחי לאו דל"ת מלאכה, ומאי קושי' הא אפשר לקבל הדם בכלי ולכסותו בכילה, ונהי דמדרבנן אסור לקבל הדם בכלי מ"מ עכ"פ ל"ש עדל"ת כיון דאפשר כהנ"ל א"וו דאם אינו מכסה מיד ביטל מ"ע והפרמ"ג במ"ז אות י"ז חולק עליו וס"ל דמצות כיסוי הוא כ"ז שירצה ולאו דוקא מיד וראי' משחט חי' לא יכסנה עד שיבדוק הריאה ואי הוי המ"ע מיד איך עוקר מ"ע בשביל בדיקת הריאה דרבנן הו"ל לתקן לכסות מיד ולברך אח"כ, או יכסה בלא ברכה א"וו דלא כפלתי, והנה לא כ' ליישב הראי' הנ"ל של הפלתי, ונראה דא"ר משם דהא אמרי' במנחות ד' ע"ב בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתא שהרי אברים ופדרים הקטרן כשר כל הלילה ומ"מ דוחה שבת, וא"כ ה"נ נהי דאפשר בלילה מ"מ מחמת חביבה מצוה בשעתא דחי יו"ט, מיהא לפי מה דמבואר שם דדוקא משום דכבר ניתנה שבת לדחות בשביל קרבן זה משו"ה אמרי' דדחי גם הקטר אברים ופדרים, א"כ י"ל דתליא אי מצות כיסוי היא גמר מצות שחיטה כשיטות הפרישה הנ"ל שפיר י"ל התם טעמא משום חביבה מצוה בשעתה, אבל לשיטת הטו"ז הנ"ל אתי שפיר ראי' הפלתי דלא שייך בזה חביבה מצוה בשעתא כיון דהוא מצוה בפני עצמו ועי' בפ' כסה"ד דריש ר"ע אפיתחא דריש גלותא השוחט לחולה בשבת מכסה דמו בשבת, ועיי' בחי' ח"ס ז"ל דמפרש טעמו דס"ל כשיטת הסוברים דהוא גמר מצות שחיטה, וכיון שכבר ניתנה שבת לדחות בשבילו שוב אמרי' חביבה מצוה בשעתה, והקשה לפ"ז מאי פריך הגמרא מר' יוסי דקאמר כיסוי אין ודאה דוחה שבת, הא לפימש"כ הרשב"א במ"ה בשם רמב"ן הוכחה דכיסוי היא גמרה של שחיטה מדתלי בשחיטה ראויי' דוקא ש"מ שהיא גמרה של שחיטה ולפי"ז מאי פריך לר"ע מרבי יוסי דילמא ס"ל כר"מ דששא"ר שמה שחיטה ולא תליא כיסוי בשחיטה כלל, משו"ה ל"ש לומר חביבה מצוה בשעתא משא"כ ר"ע קאי להילכתא, וכיו"ב יוקשה ג"כ בש"ס פסחים הנ"ל דילמא אתי' מיתני' דיש חורש כר"מ דששא"ר שמה שחיטה וא"כ כיסוי מצוה בפ"ע ול"ש לומר חביבה מצוה בשעתה ושוב אינו דוחה יו"ט משום דאפשר להמתין עד הלילה, ומזה ראיי' לכאורה לשיטת הפלתי הנ"ל, ונראה פשוט דנהי דכיסוי הוא מ"ע בפ"ע מ"מ הא אפי' להטו"ז שייכא מיהת אחר מצות שחיטה ושייך שפיר לומר חביבה מצוה בשעתה, ולק"מ ונראה ראי' ברורה לשיטת הפרמ"ג הנ"ל מדחשיב בש"ס ברכות פ' כ"א דף מ"ב שלש תכיפות הן ולהכו"פ הו"ל לחשוב ד' תכיפות דהיינו סמוך לשחיטה כיסוי כדחשיב סמוך לסמיכה שחיטה עיי"ש א"וו כשיטת הפרמ"ג:

ד' כ' הטור בסי' כ"ח בשם בה"ע וכ"פ בשו"ע השוחט חי' לא יכסה עד שיבדוק הריאה, והקשה בהגהו' ס' בית הלל, א"כ נימא ושפך וכו' יצא זה שמחוסר בדיקה כונו דאמרי' בר"פ כסה"ד דקדשים פטורין מכיסוי כתיב ושפך וכיסה מי שאין מחוסר אלא שפיכה וכיסה יצא זה שמחוסר פדיה וכיסוי, והנה קושי' זו לק"מ דהכא אם לא הי' אפשר לבדוק נמי הי' מחייב בכיסוי משום רוב אך מספק ברכה כל היכא דאפשר לברורי מבררינן, וכן תי' בגליון מהרש"א על היו"ד אלא דמ"מ אי קשיא הא קשיא, דהא קיימ"ל לא בדק בסימנים לאח"ש נבילה ומהיי"ט באמת צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי והתם אם לא הי' אפשר לבדוק בסימנים באמת הי' פטור מכיסוי דהא אם לא בדק בסימנים נבילה א"כ שפיר הול"ל יצא זה שמחוסר בדיקת סימנים וכיסוי, א"כ לא משכחת נה כיסוי כלל, וממילא ש"מ דלא אמרי' הך דרשה ושפך וכיסה כנ"ל וקשי' איך קאמר בגמרא דבעינן שלא יהא מחוסר אלא שפיכה וכיסה, ועיי' בש"ך סי' כ"ה ובתב"ש שם דלהרמב"ם הוי נבלה דאורייתא אי לא בדק בסימנים, מיהא לפימש"כ הטור בסי' כ"ה אם רואה אותן שחוטין לפנינו א"צ יותר מזה אפשר גם בשעת שחיטה וא"כ לק"מ, וראיתי בגליון מהרש"א שהקשה מהא דאמרי' האשה כותבת את גיטה ומבקהו לבעל וכ' הר"ן דל"ש לומר יצא זה שמחוסר קניין, וקרא כתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה וכו' משום דקניין אינו בגופו, מ"ש מהא דאמרי' לעניין קדשים יצא זה שמחוסר פדיון, עיי"ש שהניח בקושי' ונ"ל דלק"מ, דהא בקדשים היי"ט דקבה"ב פטורין מכיסוי משום דאסורי' בהנאה והו"ל שחיטה שא"ר דל"ש שחיטה אלא דאנן שו"ט דלהוי שחיטה ראוי' משים דמצי לפרקינהו וע"כ משני בגמרא יצא זה שמחוסר פריקה, וא"כ בלאו פריקה הוי החסרון בגופו משום דלאו שחיטה היא כלל, וזה ברור ופשוט, וקצ"ע לפימש"כ התוס' בדף פ"ה בד"ה ולפרוקינהו דקושיי' הגמרא משום דעומד לפרוק עיי"ש, א"כ מנאי משני הגמרא כוליה ר"ש והכא טעמא משום ושפך וכיסה יצא זה שמחוסר פריקה וכיסוי הא לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי א"כ אינו מחוסר פדיון כלל בין שפיכה לכיסוי דהא אפי' קודם פדיה שפיר מצי לכסות משום דכל העומד פדות כפדוי דמי וצ"ע:

ה' השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות וכן חשו"ק ששחטו בלא אחרים רואין אותן, דקיימ"ל כר"מ דרוב מעשיהם מקולקלין ועיי' בסוגי' דף פ"ו בתוד"ה מ"ט שהקשו ורבנן מ"ט מחייבו אי ס"ל רוב מעשיהן מתוקנים א"כ יהא מותר לאכול משחיטתן ואי הוי פלגא ופלגא נימא סמוך פלגא לחזקת איסור והו"ל רובא, א"כ יהא מותר לשחוט אחריהן ונראה לתרץ בס"ד עפ"י מה שהעיר בגליון מהרש"א כי היכא דאמרי' גבי רובא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן הכי נמי נימא כל היכא דאיכא לתקן מתקנינן עיי"ש, ולפי"ז י"ל ה"נ כיון דבידו לכסות הו"ל כאפשר לתקן משו"ה שפיר י"ל טעמי' דרבנן משום דסמוך פלגא לחזקה והו"ל רובא, מיהא ברובא כל היכא דאפשר לתקן מתקנינן, משו"ה מחייבי בכיסוי משא"כ לר"מ דרוב מעשיהם מקולקלין והו"ל רובא וחזקה דהיא כמו מיעוטא דמיעוטא כמש"כ התוס', וא"ש מיהא י"ל דודאי גבי כיסוי הו"ל אפשר לתקן משא"כ לענין אוא"ב נהי דאפשר לתקן כיון דבכ"ע אסרי רבנן לשחוט אחריהן אפי' יש לו צורך גדול לכך, ושפי' מקשי בתוס' ומדוקדק מאוד לשון התוס' שלא הקשו אלא יהא מותר לשחוט אחריהן ולא הקשו מכסה"ד משום דבכיסוי י"ל באמת הטעם משום דאפשר לתקן הו"ל כאפשר לברורי, אלא דאי קשי' האקשי' איס"ד דכל היכא דאפשר לתקן הו"ל כמו אפשר לברר א"כ מאי פריך התם למה לי' למימר אליבא דר"מ טעמא משום דרוב מעשיהם מקולקלין ת"ל דר"מ חייש למיעוט וסמוך מיעוטא לחזקת איסור והו"ל רובא, ולהנ"ל הא יש לומר בלא רוב מעשיהם מקולקלין, הוי אמרי' דחייב מיהת לכסות משום דכל היכא דאיכא לתקוני מתקנינן משא"כ השתא דרוב מעשיהם מקולקלין הו"ל רובא וחזקה דהוא כמו מיעוטא דמיעוטא כמש"כ התוס' ואין צריך לתקן ולברר אפי' היכא דאפשר לתקוני ולברורי וצע"ג, והשתא י"ל דמכאן ראי' למש"כ הש"ך ס"ק ד' דבשחיטת חש"ו אסור לכסות משום גזירה שמא יבואו להתיר שחיטתן ובתשו' פמ"א השיג עליו הגאון מו"ז זי"ע, דלמסקנא אידחי הך טעמא, ולהנ"ל ראי' להש"ך דלמסקנא נמי קיימי הך גזירה דאל"כ ל"פ מידי לר"מ דו"ק היטב:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה