ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן ל
ישא ברכה מאת ד' הרב המהג"ו בתורה:
עוסק בה כחשיכה כאורה במקרא במשנה ובגמרא בשמעתתא ובסברה ובכל מדה יקרה, לו זרוע עם גבורה כש"ת סרה נתן ליעבערמאן נ"י יושב בשבת תחכמוני ביישוב ריטשע יע"א:
בעהמ"ס אמרי דעת על ששה סדרי משנה נתיקרתי בניעמי כאומ"ו ובברכת מזל"ט אשר בו כבדני ומעמקי הלב לו אשיבנה, והנה מרוב העבודה העמוסה עלי מכל פנות ועברים לא נפנתי עד כה להשיב מפני הכבוד, גם כעת נלחצתי לפנות לבי מהטרדות אשר סביב שתו עלי להשתעשע בהערותיו היקרות אשר שדר לן חורפא, כן אמרתי לאו אורח ארעא למיקם גברא יקירא כמע"כ נ"י מבראי ובשגם כי זה פעמים החדלתי להשיב אמרים להדכ"ת נ"י פן יחשדני כי מחמת מיעוט יקרת ערך כבודו עשיתי זאת ח"ו ובאתי בראשי שורות האומר שכנגדו מוכיח סופו על תחילתו להתנצל בזה:
ואשר הקשה מע"כ נ"י במס' כלים פי"ב מ"ו בתויו"ט ד"ה שנחלקה לשנים שהקשה מ"ש מתנור דכשנחלקה לשנים אמרינן א"א לצמצם וכו' וכ' בתוספ' רע"ק לק"מ דשאני תנור דאיכא גומות כדמשני הש"ס בבכורות י"ז, אלא דקשיא ליה להרמב"ם דפסק בפ' א' מה' רוצח גם בידי אדם א"א לצמצם אמאי פסק משנתיני בטבלה, ואין לומר דבטבלה היי"ט דכ"א טהור דהוי ס"ס ספק הוא המיעוט וספק הוא נחתך בצמצם לחצאים כמש"כ התוספ' בשם הר"ש מאינבלוי, א"כ גם בתנור יהא טהור מהי"ט, וע"ז התפלא מע"כ איך ס"ד דבטבלה שניהם טהורים משום ס"ס הא בחולין כ"ח ע"ב על קושית הגמרא מברייתא דחלקו לשנים משני ר"פ תרי רובא בחד מנא ליכא, א"כ כ"כ תרי מיעוטי בחד מנא ליכא ול"ד לסברת הר"ש אלו דבריו:
ולק"מ דהא בתנור הכי גמירי דבעינן שיה' בשיריו רובו כמבו' בפ"ה דכלים אבל אי הוי פחות מרובה אע"ג דלא הוי מיעוטא שפיר קרינן ביה ונתץ כמבואר בחולין דף קכ"ד ועיין בחולין דף כ"ט בתוספ' ד"ה זיל הכא, ולפי"ז לק"מ דבחולין דף כ"ח שפיר קאמר בגמרא תרי רובא בחד מנא ליכא דהתם הקושיא למ"ד מע"מ כרוב ל"ל טעמא דא"א לצמצם אפי' אפשר ללמצם נמי תרויי' טמאים:
ע"ז שפיר משני דהא אינו טמא כ"כ דאשתייר רובא ותרי רובא בחד מנא ליכא, משא"כ הכא דאני באים לטהרו:
נהי דתרי מעוטא בחד מנא ליכא, כיון דעכ"פ רובא ליכא שפיר מטהרין ליה משום ס"ס ודברי רע"א ז"ל ברורים ומן התימא על מעכ"ת נ"י למאי דס"ד דלטבלה בעי' דוקא מיעוטא דתרי מיעוטא בחד מנא ליכא, א"כ למסקנא דמע"מ אינו כרוב תיקשא לי' קשיא קמייתא דתי' דשניהם טמאים משום דא"א לצמצם, אפי' אפשר לצמצם נמי שניהם טמאים דהא תרי מיעוטא בחד מנא ליכא אלא וודאי הדבר ברור כדפרישית ועפ"י תוס' רע"א הנ"ל דלרבנן היי"ט בטבלה דשניהם טהורים משום דס"ל אפשר לצמצם, ומ"מ בתנור שפיר מטמאי בפ"ה דכלים משום דהתם איכא גומות בזה מתיישב על ברי' קשית המהרש"א בחולין דף כ"ח ע"ב בתוס' ד"ה לפי שא"א, שכ' דאפי' לר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם מודה הוא בכלי חרס כדקאמר התם הואיל ואית ביה גומות, וכ' המהרש"א דאין זה מוכרח דלרבנן הוא דקאמר התם הכי דסברו בידי שמים א"א לצמצם אבל לר"י דס"ל אל"צ בכ"ח נמי אפשר לצמצם: ולפיע"ד שפיר כ' התוספ' דהא לפי מסקנת הגמרא בבכורות שם מאן דס"ל ביד"ש א"א לצמצם גם בידי אדם א"א לצמצם א"כ ע"כ צ"ל רבנן דמטהרי בטבלה שנחלקה לחצאין ס"ל אפשר לצמצם בידי אדם והה"ד בידי שמים דהא לקושטא דמילתא אין חוליק, ומ"מ בתנור מודה דטמא:
וע"כ משום דאית בי' גומות שמנע מינה דלכ"ע אמרינן האי סברא: אלא דדברי רבינו רע"א תמוהים בעיני מכדי מתניתן בטבלה של חרס איירי לפי' הרע"ב והתוסיו"ט א"כ אי בתנור א"א לצמצם משום גומות הה"ד בטבלה דהא בבכורות ל"ק שאני תנור אלא שאני כ"ח דאית בי' גומות, ופי' רש"י משום דאינו נחלק בשוה וכששברו חתיכות קרקע בולטות בו, ועושה בזה גומות, וכן במקומות הרבה לפיכך א"א לצמצם, א"כ מה לי תנור מה לי טבלה וצע"ג:
ובתוספ' חדשים מוקים לה בלא הוסק דאז אפשר לצמצם וכוונתו עפ"י הנ"ל דאז לא שווי' גומות:
ומעוד נפלאתי ע"ז הא קיי"ל כ"ח אינו מקבל טומאה עד שיצטרף בכבשן כדאיתא בפ"ה דכלים ודוחק לומר דוקא בתנור דבעינן היסק גדול שיהי' ראוי לאפות בו הוא דאמרינן דאיכא גומות משא"כ בשאר כ"ח דסגי בצירף כבשן בעלמא כדכ' הר"ש ברפ"ה דכלים דזה דחוק ואף דהר"ש פ"ה מ"ז דכלים מפרש הכי התוספתא דקאמר ואם אפשר לכוין טהור היינו בשלא הוסק, הא גופא קשיא בשלא הוסק היכא מקבל טומאה ושם יש לדחוק דמיירי שחתכו עד שלא הוסק דאז אפשר לצמצם ואחר שהוסק עשה בו למודים ומטמא ושוב סולק את למודיו דטהור כדאיתא במשנה ט' פ"ה דכלים ושפיר קאמר התוספתא ואם אפשר לכוין טהור דמשכחת לה בכה"ג משא"כ במשנה דטבלא פלא הוא בעיני איך מצינו לאוקמי בשלא הוסק, וצע"ג:
ובעיקר תמיהת הגרע"א ז"ל בסתירת פסקי הרמב"ם דבפ"ל מ"ה רוצח פסק נמצא מכוון בין שני עיירות מביאין עגל אחד ויתני משום דא"א לצמצם אפי' בידי אדם, ואפי"ה פסק בפט"ז מ"ה כלים בטבלא שנחלק לשנים טהור, נ"ל דהרמב"ם מפרש לה כמש"כ הראב"ד בפ"ג דעדות נ"ט דהקשה כיון שנחלק א"כ ע"כ אינו מגופף אלא מג' צדדין ואלו גבי סרוד ש"נ בט"ו דכלים גפפו מארבע רוחותיו טמא כפרוץ מרוח אחת טהור וכיון שנחלק לשנים לא סגי כפרוץ מרוח אחד ותי' שאני סרוד של בעה"ב שאינו מיוחד לכלי, אבל טבלא שהיא מיוחדת לכלי ואעפ"י שאינה מתגפפת טמאה מדרבנן והשתא ר"ג ורבנן בהא פליגי ר"ג סבר כיון דמדרבנן טמא וא"א לצמצם זיל הכא איכא רובא, וזיל הכא איכא רובא נמצא שניהם טמאים מספק ורבנן ס"ל כיון דאינו אלא מדרבנן לא אמרינן כן דסד"ר להקל:
וצריך לומר דאע"ג דאיתחזק איסורא דהא איכא למימר העמדו על חזקתו שאני הכא דכבר איתרע חזקתה דהא ע"כ חד מינייהו טהור כאן ממנפ"ש וממילא רוחא שמעתתא ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ואף דמפי' הראב"ד משמע דמוקי למתני' בטבלא של עץ כמש"כ כמי התוסיו"ט, מיהו גם בכלי חרס דינא הכי דבטבלא של כלי חרס בעי' שיהי' לה לבזבז מד' רוחותיה כדאיתא בפ"ב מס' כלים:
ולפי"ז א"ש נהי דא"א לצמצם מ"מ כיון דנפרץ מרוח אחד אין טומאתו אלא מדרבנן וסד"ר לקולא, משא"כ בתנור דאיכא סדא"ו כיון דא"א לצמצם שניהם טמאים מספק, כנלפע"ד ברור:
ואין להקשות הא מצינו להרמב"ם בפ"א מ"ה כלים דפשוטי כ"ח אינם מקבלין טומאה אפי' מדרבנן א"כ ע"כ ליכא לשני' כנ"ל אקושי' הראב"ד וע"כ צ"ל כמש"כ התסיו"ט דבטבלה הלבזבז מד' רוחות, מ"מ א"ש דהא טעמא דאין צריך שיהי' מוקף לבזבז מד' רוחות כתבו התוסיו"ט משום דאין עיקר תשמישו לבית קיבול מש"ה סגי בג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליו, ולפי"ז י"ל לפימ"ש הרמב"ם בפ"ח מ"ה כלים ה"א דבכלי חרס אינו מקבל טומאה עד שיהי' לו בית קיבול ועשוי לקבלה, א"כ לפימ"ש התוסיו"ט דטבלה אינו נעשה לקבלה אינו מקבל טומאה מן התורה, ושפיר איכא למימר פי' הראב"ד הנ"ל אפי' בטבלה של חרס ממנפ"ש אי אמרת טבלה עשוי לקבלה א"כ צריך שיהיה לו בית קיבול, וכיון דנפרץ מרוח א' שוב אינו טמא אלא מדרבנן כמש"כ הראב"ד גבי טבלה של עץ ואי אינו עשוי לקבלה כמש"כ הראב"ד א"כ מעיקרא לית בי' טומאה אלא מדרבנן, ודברי הרמב"ם שרירין וקיימין: והוכחה לפי' הראב"ד נ"ל מדקמבעי' להגמ' בבכורות דף י"ז אי למ"ד א"א לצמצם בידי שמים בידי אדם מאי, ופשיט מברייתא דנמצא מכוון, ואי כפי התויו"ט או כפ' התוספ' חדשים ורע"א דטעמא דמטהרי רבנן משום דאפשר לצמצם ע"כ טעמא דר"ג משום דא"א לצמצם הוא ש"מ דאפי' בידי אדם א"א לצמצם תפשוט מינה, ואין לומר טעמא דהתם משום דאיכא גומות דא"כ מ"ט דרבנן דמטהרי אלא ע"כ כפי הראב"ד וא"כ י"ל בטבלה מני לכ"ע א"א לצמצם משים דאיכא גומות וטעמא דרבנן משום סד"ר לקולא כנ"ל בס"ד מיהו לפימ"ש לעיל בשם המהרש"א טעמא דגומות לא מהני אלא, למ"ד גם בידי שמים אפשר לצמצם א"כ לעולם לא תפשוט די"ל דלעולם בידי אדם לכ"ע אפשר לצמצם (ולא מהני טעמא דגומות) וטעמא דר"ג מטמא משום גומות היא והא דרבנן מטהרי היינו משום דס"ל כריה"ג דאפי' בידי שמים אפשר לצמצם ולא מהני טעמא דגומות, מ"מ למה שכתב התוס' חדשים לרע"א דבטבלה ליכא טעמא דגומות וע"כ ר"ג ורבנן באפשר לצמצם פליגי והדרא קושי לדכתיה תפשוט מר"ג דלמ"ד דא"א לצמצם גם בידי אדם א"א לצמצם, וצ"ע:
ובהא דקאמר בתוספ' רע"א דא"ל בטבלה בכאו"א ס"ס ספק היא המיעוט וספק נחתך בצמצם לחצאין דא"כ גם בתנור אמאי שניהם טמאים וע"כ דהוי ספק טומאה ברה"י דאפי' ס"ס טמא עכ"ד, וקשיא לי האי תנור דבר שאין בו דעת לשאול הוא וספיקו טהור אפי' ברה"י ואף די"ל העמיד תנור על חזקתו ואית לי' חזקת טומאה מ"מ לימא תהי' תיובתא לשיטת הר"ש דכה"ג חשבינן ליה כס"ס א"כ אה"נ בתנור אמאי טמא וצלע"ג, ומתוך כך נראה דבלא"ה יש לתמוה האיך נחשב זה לס"ס הא הוי ליה ס"ס במקום דאיתחזק איסורא וכ"ש דקשי' טפי בחולין דף כ"ח גבי מע"מ כרוב קאמר הר"ש הנ"ל נמי משום דאיכא רוב צדדין להתיר שמא הוא רובא ואת"ל לא הוי רובא שמא מצומצם למחצה ע"מ דהוי נמי כרוב והא בכה"ג דהס"ס בגוף השחיטה בוודאי לא מהני ס"ס שקילא לכ"ע כמסקנת הש"ך סי' ק"י ס"ק כ"ט עיי"ש, ושוב מצאתי שהקשה כן בתשובת הגאון רע"א סי' ק"י וצ"ע, ע"כ נ"ל דודאי מודה הר"ש דמ"ד א"א לצמצם לא מהני סברתו כיון דאיכא חזקת איסור:
אלא לאפוקי דלא לידוק מפליגת' דמע"מ כרוב ומפליגת' דפרוץ כעומד וקיי"ל בידי אדם אפשר לצמצם וקאמר איהו דלעולם יש לומר ספיקא הוא ומ"מ שרי למ"ד מע"מ כרוב משום דאיכא ס"ס הנ"ל, והשתא שוב לא תקשה דהוי לי' ס"ס במקום דאיתחזק איסורא דהא תלתא ספיקא אפי' בכה"ג מהני כמסקנת הש"ך שם ס"ק ל"ב ותפשוט מינה נמי הא דחקר הפמ"ג סק"י בש"ך ס"ק כ"ח אי ספיקא דהלכתא מצטרף לס"ס נגד החזקה עיי"ש והשתא מתני' לא קשיא דודאי האי תנא אי אפשר לצמצם ס"ל ולא מהני ס"ס נגד חזקת טומאה לתנור, ומ"מ עדיין צל"ע, ותו אפי' אי בעלמא ס"ס לא מהני במקום חזקה היינו משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי לי' פלגא ופלגא משא"כ הכי אי נימא סמוך מיעוטא לחזקה אכתי הוי לי' ספק השקל וספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול טהור וצ"ע מכאן לשיטת הר"ש הנ"ל: ועלה על דעתי לשיטת הר"ש הנ"ל ראיה ממשנה דבכורות רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד ר"י הגלילי אומר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לד' וחכ"א א"א לצמצם אלה א' לו וא' לכהן:
והקשה הרי"ט אלגאזי קו' עצומה ממנפ"ש אי ס"ל לרבנן דרשה הנ"ל מדנקט קרא זכרים בלשון רבים לחייב ב' זכרים אמאי ס"ל א"א לצמצם דא"כ איך משכחת לה קרא דהזכרים, ואי לא ס"ל דשייך למדרש מקרא הנ"ל הכי די"ל זכרים דעלמא קאמר כהאי דריה"ג דף קל"ז א"כ ל"ל טעמא דא"א לצמצם ת"ל דבכור אחד אמר רחמנא ולא שנים ונדחק ביישוב קו' זו דאצטרך: ולשיטת הר"ש הנ"ל ניחא שפיר די"ל וודאי רבנן נמי דרשו הזכרים לד' אפי' הרוויי', ואף דא"א לצמצם, מ"מ נפק"מ שפיר דשניהם אסורים בגיזה ועבודה משום חדא וחדא איכא ס"ס, שמא זה יצאו ראשונה ואת"ל שמא לא יצא ראשונה, שמא יצאו שניהם כאחד, וכ"ז אי דרשינן דשניהם כאחד נמי קדשי בבכורה אבל אי לא כ' הזכרים הוי משתרי בגיזה ועבודה משום ס"ס להיפך שמא יצא באחרונה ואת"ל דלא, שמא יצאו כאחד, ומ"מ ס"ל שפיר לרבנן דאי כו וא' לכהן דמס"ס לא מפקי' ממונא, ועפ"י הנ"ל נראה לי ליישב הא דפסק הטור בסי' שי"ט האי איבעי' דרבא בפ' בהמה המקשה ביצא חציו דרוב אבר אי שדינו האי מיעוט אבר בגואי בתר רוב אבר והוי כילוד או לא ולא איפשט ופסק הטור דספק הוא ונפק"מ להבא אחריו עיי"ש:
וברי"ט אלגאזי לה' בכורות הקשה ע"ז כיון דקיי"ל בידי שמים א"א לצמצם אמאי פסקו באבעי' זאת דלא איפשטא לחומרא כיון דהשתא דלא איפשטא איכא ס"ס, שמא יצא הרוב בלא מיעוט אבר:
ואת"ל שלא יצא הרוב כ"א חציו שמא הלכתא דשדינן מיעוט בגואי בתר רוב אבר דבחוץ והו"ל ס"ס לחומרא ותי' דאבעי' דלא אפשטא אינו נכנס בגדר ספק וכמש"כ הפר"ח ביו"ד סי' ל' ולדעת הב"י בסי' נ"ט גבי גלידה עיי"ש והניח בצ"ע, ולדידי לק"מ דהה"נ דאיכא ס"ס להיפך ספק שמא לא יצא כ"א המיעוט, וא"כ פשיטא דלא שבקינן רוב בהמה ואזלינן בתר רוב אבר כמבואר בגמרא, ואת"ל שלא נשאר רובו בפנים, כ"א חציו שמא לא שדינן מיעוט אבר שבפנים בתר רוב אבר מבחוץ ואכתי אינו קדוש בבכורה עד שנולד רובו נמצא דהנהו ב' ס"ס סתרי אהדדי ושפיר קאמר הטור דהו"ל ספיקא: ועפ"י שיטת הר"ש הנ"ל ניחה לפי"ז נמי הא דכ' התוספ' דמהאי דרבא איכא לאוכיחי דקיי"ל ביד"ש אפשר לצמצם דא"כ מאי קמבע"ל אי יצא ברוב אבר, ולהנ"ל אתי שפיר אפי' למ"ד א"א לצמצם:
דאי נימא באברים בתר רוב, א"כ יש כאן ס"ס לאיסורא ספק שמא יצא רובו ואת"ל דהוא מע"מ הא שדינן מיעוט אבר שבפנים לחוץ אבל אי נימא דלא שדינן מיעוט אבר בתר רוב אבר א"כ איכא ס"ס להיפך שמא רובו בפנים ואת"ל אין רובו בפנים שמא הוא מע"מ ואכתי לא קדוש עד שיצא רובו והשתא דלא אפשיטא האיבעי' איכא תרי ס"ס דסתרי אהדדי ושפיר קאמר הטור מיהא בלא"ה ניחא דקושי' הרי"ט אלגאזי ל"ק דאת"ל נמי דאסירום בגיזה ועבודה משום ס"ס מ"מ שפיר נפ"מ לענין הבא אחריו אם צריך ליתנו לכהן דמשום ס"ס אכתי לא מפקינן ממונא:
ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בתשו' רע"א סי' קס"ז שהתפלא מאוד לפימ"ש התוספ' בשם הר"ש הנ"ל דס"ס הוא מבואר דס"ל דא"א לצמצם היינו דא"א לנו לברר הדבר אבל מ"מ יכול להיות שהיא מצומצם, א"כ בבכורות דף ט' דאמרינן מאן תנא אמר ר"י דלא כריה"ג הא התם לא הוי הלידה לפנינו אלא דנמצא בדיר ב' זכרים ואין תליא זה בפלוגתא דריה"ג ורבנן אי סמכינן אשערת ראות אינינו וכי היכי' דלריה"ג חיישינן דהכל מצומצם ה"נ לרבנן:
ולפע"ד נראה דהא בהא תליא דלכאורה טעמא בעי לרבנן כיון דיוכל להיות שהוא מצומצם מ"ט לא נסמך על הבירור של מדידה, וע"כ צ"ל משום דנהי דיוכל להיות אבל רחוק הוא מאוד מהמציאות, וא"כ מהיי"ט גופא היכא דנמצא בדיר ב' זכרים אין לחוש שמא יצאו ראשיהם כאחד בצמצם משא"כ לריה"ג דסמכינן על הבירור וע"כ דלא חשוב לי' למציאות רחוק משו"ה שפיר חיישינן להו, כנ"ל ברור בדרך הפשוט:
ושוב ראיתי שהדבר מבואר בהדי' בלשון התוספ' בכורות דף י"ז ע"ב בד"ה אפשר וז"ל דאי אמרת א"א לצמצם אע"ג דפרישית דזמנין דמקרי שהוא מצומצם כיון דא"א להבחין לא יביא שתי עגלות מספק דמלתא דלא שכיחא הוא ואין לנו לתלות מספק, והוא מבואר כמש"כ, ומן התימא על הגרע"א שהעלים עיין מדברי התוספ' הנ"ל ולפום קשייתו הו"מ לפרש הסוגי' שם במקומה במאי דבעי למפשט דאי אפשר לצמצם מנמצא מכוון עיי"ש: ומה שהקשה מעכ"ת אהא דכ' הח"ס ביו"ד סי' רנ"א דבמקום שיש ל"ת גם על העשה איכא חיוב כרת ומייתי ראי' מעשה שבנדה והקשה מע"כ הא מבואר בשבועות דף י"ח ע"ב דלא תקרב לא תפסול הוא ואיכא נמי לאו, ומע"כ הבי' נמי מתוס' שם ד"ה אבל, ועדיפה מינה הו"ל לאתי' נמי מתוספ' שם בדף שלאחריו ע"ב בד"ה ל"ת כתבו להדיא דהא דקאמר בגמרא ל"ת מנלן היינו משום דלא מחייב חטאת אלא א"כ יש בהן לאו מידי דהוי אפסח ומלה וזה מפורש דלא כהח"ס ז"ל, ומ"מ נ"ל הא דמ"ע שבנדה לאו מני אית, לאו כמש"כ הוא, דבתורת כהנים דמייתי התוספ' בהוריות דף ח' ע"ב ד"ה חייב וז"ל אין חוב על עשה דכתיב אשר לא תעשינה יכול שאני מוצא אף עשה שבצדה ת"ל כל מלות ריבה, ומה ראית לרבות מ"ע שבנדה ולהוציא מ"ע שבפסח ומילה מוצא אני שאר מצות שאין בהם לא תעשה ומרבה אני נדה שיש בה לא תעשה ופירש הראב"ד בפירשו לתו"כ וכ"פ הקרבן אהרן לחד פירוש' מפני שיש בו לא תעשה פירש שזה עצמו מפורש לא תעשה הוא, ולא פירש דאית בי' ל"ת בגופי' דהיינו כלאו דלא תקרב לא תפרוש קרינן בי' ש"מ דס"ל דאין בו אלא עשה גרידא זה מוכרח שם בתורת כהנים דאיס"ר דס"ל דהאי לא תקרב לא תפסול קאמר א"כ מאי ס"ד להקשות מה ראית, ותו דא"כ ל"ל רוביו דכל מצות ה' מ"ש משאר חייבי כריתות דאית בהו לאו ולא צריך לריבוי אלא ע"כ דס"ל בתו"כ דאין בהו אלא עשה לחודי', וממילא שמעית מיני' כי היכא דמרבינן התם מ"ע שבנדה, מפני שזה עצמו משורש ל"ת היא בא, ה"ה מ"ע דשבת נמי איכא לרבוי דאית בי' נמי האי טעמא ובזה דברי הח"ס ז"ל שרירין וקיימין, ונ"ל בס"ד דתלי' בפלוגתא הרמב"ן ורמב"ם אי שאר קריבות שאינן בג"ע מיתסרי מדאוריי' או לאו, אי דרשינן לא תקרב אשאר קריבות א"כ ליכא לאוקמא דלא תפרוש קאמר משא"כ אי שאר קריבות הוא מדרבנן כשי' הרמב"ן מפרשינן דלא תפרוש קאמר והא דלא מני במני' המצות מ"ע זה לק"מ דעיקרא משורש כ"ת היא כדכ' התוספ':
ועיקר קושית הרב השואל שם בתשו' הח"ס ז"ל לשיטת רוב"א דאף שאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה א"כ איך מצינו לפרושי המשנה דמי שהיה לו שתי תינוקי' ושכח ומל את ע"ש בשבת דר"א מחייב חטאת הא הל"ת נדחה ואין כאן אלא עשה גרידא, ונפלאתי על גאון ואמיץ איך לא דחי קו' זו בידים הא מסקנת הגמ' ביבמות דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ, וכי מצרך טעמא דרב אסי משום דיו"ט עשה ול"ת הוא הייני ביו"ט דאין בו כ"א לאו גרידא משא"כ בשבת גם הל"ת אינו נדחת ואף דאשכחן להר"ש מקינן בס' הכריתות דס"ל דעדל"ת שיב"כ מ"מ ליכא למירמי גברא אגברא דרוב"א לא ס"ל הא דר"ש והר"ש לא ס"ל הא דריב"א, ובפרט דשתי שי' הנ"ל יחודאי נינהו וצע"ג על הח"ס ז"ל, וישבתי קושיא זו גם בדרך פילפולא, ואין מקום להאריך כי כבר יצאתי בכותבת הגסה יותר ממסת עתותי:
וראיתי למעכ"ת שבתוך דבריו הבלים בנעימות דמה שהביא הח"ס קו' בשם מופלג אחד דהא גבי מילה נאמר ג"כ ושמרתם את בריתי, א"כ הו"ל לאקשוי בריש המוצא תפילין גם ממילה וכתב מע"כ ושמרתם וכו' אינו פסוק בכל מקום, התימא על מע"כ הא מקרא מלא הוא בפ' יתרו אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וכו' ונהי דפשטא לאו בשמירת ברית מילה מיירי מ"מ גברא רבה אמר מלתא, ואף שאולי לא לזה נתכוון כדמוכח מתוך תירצו מ"מ אשכחן במלתא דאוקי לה להאי קרא בשמירת ב"מ, ועיקר הקו' מקרא ואתה את בריתי תשמור מ"מ גם קרא ושמרתם את בריתי, להח"ס בשגירת דלישנא אשכחן תנא דמוקי לה לברית מילה, ומ"מ ליכא לאקשוי דתקשה מינה לס"ד דמקשן בעירובין שם דאיכא תנאי' דלא מוקי לה כ"א בברית תורה עיי"ש, ודו"ק: