אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן כט

סימן כח

שלוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב בח"ח סוע"ה צו"ג כקש"ת מו"ה יעקב ביילוש נ"י האבדק"ק יאנאשי יע"א:

יקרת נועם ימינו לנכון הגיעני, ומה שיצא לידון בדבר החדש דבהמה שנטרפה היכא דהיא חולבת אסור למוכרה לנכרי אפי' באופן דליכא למיחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל דיש בי' משום לפ"ע לא תתן מכשול לנכרי גופי' מחמת החלב דהא איכא למימר דאי לאו דילפינן מקרא דחלב שרי במס' בכורות דף ו' הוי מיתסרא משום אבמה"ח ושריותא לבני ישראל נאמר ולא לבני נח ועכצ"ל דלב"נ משתרי משום ומני איכא מידי ובטרפה דל"ש מי איכא מידי איה"נ דלנכרי אסורה ואסור למכור בהמה טרפה חולבת לנכרי משום לפ"ע לא תתן מכשול א"ד, ולפי דבריו הו"ל להרגיש דאליבא דר"ל וראב"י במס' חולין דף ל"ג דל"ס להו הך מי איכא מידי וכן פ' הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דאין מזמנין נכרי על בני מעיים הול"ל דכל חלב אסורה לב"נ מחמת איסור אבר מה"ח, וזה א"א דא"כ האיך האכיל אברהם אבינו חמאה וחלב לאורחיו, אבל באמת שאלת הקדמונים היא זה וכבר הלכו בו נמושות ותמיהני על מעכ"ת שלא ידע מזה דכבר הקשה כן בפלתי סי' פ"א ובח"ס יו"ד סי' י"ט ועיי' בפרמ"ג בשפ"ד ס"ק י"ב והעלו כלם כאחד דע"כ לא אצטריך קרא לשריותא דחלב אלא מדכתיב הטמאים לאסור צירן ורוטבן הו"א הה"ד ציר ורוטב של אבר מה"ח ובשר מה"ח והיינו לישראל אבל לב"נ דלא כתיב הטמאים לא אצטרך קרא למישרי חלב דמהיכ"ת למיסרה וא"כ אין חילוק בין כשרה לטרפה, ושוב ראיתי להגאון פרמ"ג בספרו תיבת גמא פ' בראשית עמד ג"כ בחקירה אי חלב טרפה שריא לב"נ משום דלא שייך בזה מי איכא מידי ולא הרגיש בסברת הפלתי הנ"ל וכתב דגם בזה שייך מי איכא מידי דלא דמי לפסול בשחיטה דאסור למכור הבני מעיים לב"נ התם ל"מ שחיטה מידי משא"כ הכא עכ"פ איסור אבר מה"ח בחלב הותר וטרפה איסור אחר היא, ולא דמי נמי למפרכסת דאסור לב"נ היכא דל"ש בי' מי איכא מידי התם לתא דאבר מה"ח ועכ"פ לא תאכלו על הדם, מיהא לכאורה למאי דמשמע בחולין דף ס"ט דחלב לא מוכח להתירא אלא במידי דאית לי' תקנתא בשחיטה א"כ בבהמה טרפה לישראל גופי' החלב עדיין באיסורא כדקאי קאי וגם מע"כ הרגיש בזו הסברא, אבל אחרי העיון ליתא ושפיר קאמר הפרמ"ג דהגמרא ל"ק אלא דלא אשכחן היתירא אלא לעניין איסור שיש לו תקנה בשחיטה אבל איסורא דלית לי' תקנה בשחיטה לא אשכחן דהתירה תורה וא"כ חלב יוצא עדיין אסור ועומד מחמת איסור יוצא וכמו כן חלב מבהמה טרפה מחמת איסור טרפה אסורה ועומד אבל עכ"פ איסור אבר מה"ח מיהת התורה התירה בחלב ושפיר שייך מי איכא מידי גם בבהמה טרפה לעניין איסור אבר מה"ח שבו, ומ"מ אין תי' זה מספיק דעכ"פ תיקשא להרמב"ם דפ' כראב"י דלא אמרי' מי איכא מידי לימא דחלב אסורה לב"נ, ותו דעכ"פ תיקשא הגמרא בבכורות אמאי לא יליף בפשיטות דחלב שריא מדהאכיל אאע"ה לאורחים חמאה וחלב, וראיתי להפרמ"ג שם בספרו הרגיש וכתב דחלב לא ס"ד לאסור אלא משום בשר מה"ח ולא משום אבר מה"ח ולפי"ז למ"ד בחולין דף ק"א דבשר מה"ח מיתסר משום בשר בשדה טריפה א"כ לב"נ בשר מה"ח לא מיתסר ופשיטא דחלב שרי ומשו"ה ליכא למילף מאאע"ה משא"כ לר"ל דס"ל איסור בשר מה"ח מל"ת הנפש עם הבשר וא"כ לב"נ נמי איכא איסורא איה"נ דמוכח מזאאע"ה היתירא והשתא י"ל ראב"י כר"ל ס"ל ומוכח מאאע"ה, והגמרא בבכורות אזדא אליבא דר"י ולדידי' ליכא למילף מא"א דהא לב"נ ליכא דררא דאיסורא כלל, אבל גם זה אינו מספיק לשיטת הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דס"ל בשר מה"ח אסורה נמי לב"נ ואיהו כראב"י ס"ל א"כ הדק"ל, נימא דאסור לב"נ ואי דמוכח מאאע"ה א"כ קשיא הסוגיא דבכורות למ"ל לאהדורי אקראי ולא מייתא ממקרא מפורש הנ"ל תו צל"ע דהא באמת גם משום בשר מה"ח נמי לא שייך למיסרה דהא חלב לאו בשר הוא וע"כ משום דמיחשב מיהו כצירן היוצא מהן, וא"כ ממנפ"ש א"א גם בב"נ צירן ורוטבן אסור, איכא נמי משום צירן של אבר מה"ח ואי בב"נ צירן ורוטבן לא מיתסר גם בשר מה"ח ליכא, וסבור הייתי מויקח חמאה וחלב בלא"ה אין הוכחה כלל, דמי יימר דלאו מחלב שחיטה הוא דהכין לפניהם, אבל אחרי העיון נראה דזה אינו דאם נימא דחלב אסורה משום איסור אבר מה"ח או בשר מה"ח אפי' חלב שחיטה נמי מיתסר דהא הך חלב גמרה בחיי הבהמה והיא כמנחא בדיקולא בתוך הכחל כמו הבני מעיים בחולין דף ל"ב ולא מהני שחיטה להתירה ובזה לא תיקשה קושיי' הפלתי בסי' פ"א שהק' למאי דבעי למילף מעשרה חרוצי חלב דילמא נעשה מחלב שחיטה דלית בי' משום אבר מה"ח ולפענ"ד לק"מ דאי חלב מיתסר משום אבר מה"ח גם חלב שחיטה מיתסרה, ותימא על הפלתי שלא הורגש בזה, ולדידי ממנ"פ תמוה לפום סברתו דבחלב שחיטה לית בי' משום איסור אבר מה"ח ומעשרה חרוצי חלב לא מייתא הגמרא אלא דלי' בי' איסור דם, שוב לית מקים לקושיי' אמאי לא יליף מאאע"ה דהתם נמי נימא חלב שחיטה הוי ומשום דם ליכא דקודם מתן תורה הוי' ומ"מ העיקר נראה כמש"כ, אלא דגם תי' הפלתי דלב"נ דליכא ילפותא דהטמאים לאסור צירן לא אצטרך קרא להתיר חלב דמהיכ"ת למיסרה, צלע"ג דהא עיקר טעמא דאיצטרך קרא דהטמאים מבואר ברשב"א חולין דף ק"כ משים דהתורה לא חייבה באיסורין אלא אם אוכלן כברייתן דהיינו ששותה המשקין או שאוכל האוכלין לאפוקי אם הקפה את המשקין או המחה את האוכלין דא"ל דגלי קרא לא הוי מחייבינן לי' ולפי מה דמבואר בתוס' בכורות דף ו' ד"ה רוטב דבחזר והקפה את המשקין שוב הו"ל כאוכל וכן מבואר בכמה תשו' האחרונים ומובאו בח"ס יו"ד סי' י"ט אפי' בהני דאמרינן משקין היוצא מהן אינן כמותן ה"מ קודם שהקפה אותן אבל משהוקפו הו"ל אוכל וא"כ אם הקשה את החלב ועשה ממנו חמאה בלא קרא דהטמאים נמי מיתסר, ולפי"ז תי' הפלתי אינו מספיק כלל דאכתי הו"מ למילף מחמאה דהאכילן אאע"ה ותו דאפי' מחלב גופא כמי איכא להוכיח לפי מה שהעלה במקו"ח סי' תס"ז ס"ק ד' דהרשב"א ל"ק אלא בדבר שאין דרכו בכך אבל בדבר דאורחא בהכי ל"ש לומר סברת הרשב"א ומיושב בזה קושיי' המג"א בסי' רט"ז על הרר"י מש"ס בכורות הנ"ל דחלב דרכה בכך להעשות מהבהמה א"כ בלא קרא דהטמאים כמי הו"ל למיסר חלב, וא"כ לב"נ נמי אצטריך קרא למשרי' והדק"ל או דנימא איה"נ דאסורה לב"נ או דנילף מאאע"ה דשריא:

ומה שנראה לפענ"ד בזה בס"ד הוא עפ"י שיטת ר"י שברא"ש פ' כיצד מברכין דמוסקי שנתהוה מדם חיה שריא כיון שנשתנה לדבר המותר והביא ראי' מבשר שנתהפך לדבש ובמג"א סי' רט"ז הקשה על זה מש"ס בכורות וגם הרא"ש כתב שראייתו צריך ראי' וכתב המקו"ח בסי' תס"ז ראי' לשיטת ר"י הנ"ל מש"ס כריתות דף ה' דעביד צריכותא ללחם קלי וכרמל וקאמר דלחם וקלי מכרמל לא אתי דאיכא למיפרך מה לכרמל שלא נשתנה מברייתו עיי"ש וא"כ מדאצטרך קרא לזה ש"מ דכל שנשתנה פקע איסורא קמייתא, ואין לומר ניליף מזה לכל איסורין שבתורה איה"נ היכא דאחשובי אחשבי' ילפינן מהכא דחייב כדכתב הרשב"א בחולין הנ"ל גבי הקפה את הדם אבל היכא דאיהו לא אחשבי' איה"נ דילפינן מהכא מדאצטריך קרא ושפיר קאמר הרר"י, ובחלב נמי שפיר אצטריך קרא להתירא דכיון דאורחא הכי לא גרע מהיכא דאחשובי אחשבי' עיי"ש במקו"ח, ולפי"ז י"ל היכא דאורחא להשתנות לא עדיף מהיכא דאחשובי אחשבי' ומדאצטרך קרא דלחם וקלי ש"מ דבלא קרא אפי' אחשובי אחשבי' נמי לא הוי מיתסר היכא דאישתני, וההד"נ היכא דאורחא להשתנות כך דשקולין הם, ולפי"ז י"ל דלישראל הוא דאיצטרך קרא להתיר החלב כיון דגלי קרא גבי לחם וקלי דהיכא דנשתנה מברייתו נמי מיתסר וילפי' מנה לכה"ת, משא"כ לב"נ דלא גלי קרא נשאר סברת המג"א כי היכא דנתהוה מהדם מוסק שרי' וכי היכא דנהפך הבשר לדבש שרי' ההד"נ היכא דנעשה מהדם ואבר מה"ח חלב נמי שרי' ולא אצטרך קרא בב"נ להתירא דמהיכ"ת לאסור וההד"נ דמקרא דאאע"ה ליכא להביא ראי' וא"ש בס"ד ודו"ק ובזה יש מקום ליישב כ"כ מה שהרעיש הח"ס ז"ל ביור"ד סי' י"ט איך מותר למכור ביצים טריפות לנכרי הא מי איכא מידי ל"ש, ותו להרמב"ם דפסק כראב"י מנ"ל היתר לביצים בב"נ ולפימש"כ א"ש דבביצים נמי שייך סברא הנ"ל דאשתני מברייתו אלא דבישראל מ"מ צריך קרא להתירא דהו"א לילף מלחם וקלי דאפי' אשתני מיתסר אבל בב"נ מסברא נמי שריא וא"ש בס"ד וראיתי בנודב"י מהדו"ת חיור"ד סי' ל"ו דכתב דאף לפי הו"א דחלב אסור משום דליכא דבר הבא מה"ח דשריא לאו משום אבר מה"ח או בשר מה"ח קאמר שהחלב אינו אבר ולא בשר אלא משום איסור שאינו זבוח קאמר דלא אשכחן דבר הבא מה"ח שיהא מותר בלא זביחה, ולדבריו בלא"ה אין מקום לקושיות הנ"ל דבב"נ כיון דאיסור שאינו זבוח ליכא מהיכ"ת לאסור החלב דאצטריך קרא למשריא, אלא דדברי הנודב"י צלע"ג בזה מש"ס בכורות הנ"ל, דפריך בגמרא למ"ל קרא דהגמל לאסור חלב בהמה טמאה ת"ל מהטמאים ומשני סד"א חלב בהמה טהורה נמי חידוש הואיל וליכא דבר דאתיא מחי ושריא רחמנא והו"א אפי' בבהמה טמאה לשתרי קמ"ל ואיס"ד דמחמת איסור שאינו זבוח קאמר דכאבר מה"ח דמיא, האיך ס"ד למילף מיני' חלב בהמה טמאה דהא מבואר בנודב"י מהדו"ת או"ח סי' ס"ו דאפי' למ"ד טע"כ דאורייתא היינו דוקא באיסורי לאוין, אבל לא באיסור עשה א"כ י"ל דוקא איסור שאינו זבוח דהוא עשה הוא דשריא דבזה טע"כ לאו דאורייתא י"ל דגם חלב לא עדיף מני' משא"כ בחלב בהמה טמאה שפיר איתא בכללא דהטמאים, ותו מ"ק דאינו לא אבר ולא בשר הא אנן מחמת צירן ורוטבן של אבר ובשר בעינן למיסרה, ולא מחמת אבר או בשר בעצמן אם לא דנתכוין למש"כ לעיל בשם המג"א כיון דכבר נשתנה מברייתו ואינו בכלל משמעות דבריו, והנה הא דהוצרכנו לכל הני טעמי היינו לשיטת הרא"ש בפ' כה"ב דמימי חלב מיתסרו אבל לפי שיטות הסוברים דמימי חלב נמי שריין ובש"ך סי' פ"א ס"ק י"ב אסברא לה דלבתר דגלי לן קרא דחלב מותר א"כ ש"מ הא דכתב רחמנא ולא תאכל הנפש עם הבשר דוקא גופו של חי קאסר, וכש"כ דמי חלב דשריא א"כ אין צורך לכל הנ"ל דשריותא דחלב גילוי מילתא הוא אלאו דאבר ובשר נהיח ואין חילוק כלל בין ישראל לב"נ מכל הלין טעמי בהא נחתינן וסלקינן דשריותא דחלב אפי' מן הטרפה לב"נ פשוט וברור, וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין, ומה שפלפל מעכ"ת אהא דאמרינן חלב חידוש הוא דאין לך דבר מן החי דשריא והכא מותר הא גם בביצה הוי הכי והיכא דגילתה תורה כן בשני מקומות לאו חידוש הוא כדאיתא בחולין ובפסחים בסוגיא דטעם כעיקר, ואשתמיטתי' למע"כ דברי התוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה שהעירו כן ותירצו דמ"מ חשיב להו שפיר חידוש, דאין שניהם באין מן החי בעניין אחד חשיב להו חידוש שפיר עיי"ש:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה