ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן כד
בדין קבועת סכין בגלגל המבואר ביור"ד סי' ז' סעי' א' יכול אדם לקבוע סכין בגלגל וכ"ו עיי' ש"ך ס"ק א' מש"כ דפליגו בזה הרשב"א והרש"ל אי בסכינא דפחרא שרי' לכתחילה, ועי משכ' הרשב"א בחידושיו הובא ביתה יוסף דתליא בתרתי לישנא דבגמרא, ולפענ"ד נראה דלפימש"כ התו"ח הובא במשל"מ פ"ב מה"ש דלכתחילה צריך לכוין לשחוט בהולכה ובהובאה והא דכשר בהוליך ולא הביא היינו דיוקא בדיעבד, א"כ האי מוכני דתמיד מגלגל והוליך על אופן אחד א"א שישחוט כ"א בהולכה או בהבאה, ואיך אפשר דלכתחילה יהא רשאי לשחוט במוכני, ואיל דמשכחת לה שפיר בהולכה וכגון שמוליך ומביא צואר הבהמה או העוף זה אינו דהא מבואר בסי' דלעיל בש"ך ס"ק ח' דהיכא שמוליך הצואר על הסכין דיעבד אין לכתחילה לא, ועוד דכל היכא שהגלגל מסבב והולך אכתי הולכה הוא בלא הובאה וק"ל, וא"כ לכאורה תמוה איך ס"ל להרשב"א והמחבר דיכול לשחוט לכתחילה, ומכאן ראי' למש"כ שם המל"מ בשם המב"יט דלכתחילה רשאי לשחוט בהולכה או בהובאה גרידא, ועיי' לקמן סי' ר"ד משכ' בזה בס"ד, ואם המים מסבבים הגלגל וכו' לשון הרמב"ם בפ"ב מה"ש גלגל של אבן או של עץ שהי' סכין קבוע בו וכו', ואם המים, מסבבים את הגלגל ושם צואר הבהמה או העוף כנגדו עד שנשחט בסביבת הגלגל הרי זו פסולה, ואם פטר אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל, ושחט בסביבתו כשרה שהרי מכח אדם בא, בד"א בסביבה ראשונה שהיא באה מכח אדם, אבל מסביבה שנוי' ולאחריה אינה מכח אדם אלא מכח המים בהילוכן עכ"ל, וראיתי בכה"ג בהגהות הטור ס"ק ד' שכתב דבבא מצעיתא אם המים מסבבים את הגלגל וכ"ו הוא שפת יתר דאם אפי' כשפטר הוא את המים אם לא שחט בסיבוב ראשין שחיטתו פסולה כש"כ כשהגלגל הי' מגלגל מכח המי הנשחט שם ששחיטתו פסולה, ובגמרא לא אמרו אלא ואב"א הא והא במיא הא בכח ראשון והא בכח שני ומיירא כשפטר הוא את המים, ולפענ"ד דברי הרמב"ם מזוקקין וכל דבריו מדוייקים הדק היטב:
דבאמת הקשה הפר"ח לשיטת הסוברים דבסכינא דפחרא נמי דיעבד אין לכתחילה לא, וטעמא כמש"כ הרשב"א דגזרי' סכינא דפחרא אטו סכינא דמיא הא הו"ל גזירה לגזירה, ולפענ"ד דהא בסכינא דפחרא לכתחילה היי"ט דלא משום דגזרינן סביבה ראשונה אטו סביבה שני', ועיי' מסכ' התב"ש בזה, ולפענ"ד לק"מ דודאי אילו הוי גזרינן אטו סכינא דפטר הוא את המים שפיר הו"ל גזירה לגזירה, אבל הגזירה היא אטו גלגל שהמים מסבבים אותו ואין שם דף שהוצרך להפטירו ואין כאן גזירה לגזירה, כלל, ובזה דברי הרמב"ם מדוייקין דאיהו נמי ס"ל דבסכינא דע"י אדם נמי דיעבד אין לכתחילה לא כמש"כ הש"ך וקשיי' קושיי' הנ"ל משו"ה סמך עניין לו דאם המים מסבבין הגלגל וכ"ו וממילא נדע טעמא דבבא ראשונה דלא הכשיר אלא בדיעבד וזה נכון בס"ד, טו"ז ס"ק א' צ"ל דמיירא בתלוש דאי במחובר לקרקע הו"ל תלוש ולבסו"ח דאסור לכתחילה בסי' ו', ולולי ד"ק של הטו"ז הי' נראה לפענ"ד דסתם מוכני מחובר לקרקע היא דאל"כ הי' המים שוטפין אותו, ומ"מ ל"ח חיבור גמור למהוי תלוש ולבסוף חוברו כמש"כ התוס' בב"ב דף ס"ה בד"ה לא מכר דאפי' למ"ד תלוש ולבסו"ח אננו מקבל טומאה, נ"מ תנור וכיריים, וכ"כ רחיים אין חיבורו חשיב חיבור ומקבל טומאה כמו שהוכיחו מפ"ה דכלים יעויי"ש וכן משמע לי מדוקדיק פירש"י שם ע"ב בד"ה ר"א פירש"י אמכתשת קבוע פליג, ולכאורה מאי בא ללמדנו אלא וודאי הא קמ"ל דאע"ג דר"א סתם ואמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע מ"מ אהא דאמר ת"ק דלא מכר הריחיים לא פליג ר"א אע"ג דהוא מחובר לקרקע מ"מ אין חיבורו חיבור גמור כמש"כ התוס', ולפי"ז הה"נ במוכני איכא למימר הכי, ומ"מ י"ל כיון דטעמא דתלוש ולבסו"ח אסור לכתחילה משום דגזרי' אטו תליש גם בהא איכא למיגזר, ועיי' תב"ש ובמש"כ י"ל הקושי' מנ"ל לל"ק דלכתחילה לא ודו"ק היטב: