אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן כא

סימן כ

הרמב"ם בה' מלכים כתב דבן נח אינו נהרג על אבר מן החי מן העוף עיי"ש, והקשה הפלתי ביור"ד סי' ס"ב, מש"ס פסחים דף ע"ג דפריך למ"ד מקלקל בחבלה פטור שוחט בשבת בחוץ לע"ז מאי תיקן ומשני תיקן להוציא מידי אבר מה"ח, והא הך ברייתא ע"כ צריכין לאוקמי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום כדאוקימנא בש"ס חולין דף מ', ולהרמב"ם הדק"ל ומאי תיקון כיון דלב"נ בלא"ה לא מיתסר משום אבר מה"ח ולישראל לא תיקון כלום, וננשתי' הפלתי דהרמב"ם מפרש תיקון להוציא מידי אבר מה"ח אפי' לישראל דבאבר מה"ח במשהו בשר גידין ועצמות, כבר צוחו בבי מדרשא, דלא תיקון כלום דהרמב"ם ס"ל דבתקרובת ע"ז נמי חייב במשהו ולא בעי כזית, א"כ אכתי מאי תיקן ועיי' בס' ערבי נחל מה שהאריך ביישוב קושיי' הנ"ל, והנה מסוגיא דגמרא לק"מ דהא מבואר בש"ס חולין הנ"ל דאי לאו דאמר ר"ה סימן א' לא הוי חטאת תיובתא ולא הוי צריך לאוקמי בחטאת העוף עיי"ש ובתוס' וא"כ יש לומר דסוגיא דפסחים ל"ק אליבא דר"ה, ואינו מן הצורך לאוקמי ברייתא בחטאת העוף:

אלא זו דמ"מ הקושי' קאי לר"ה:

אליבא דר"י דס"ל במעשה זוטא נמי מצי אוסר ולדידי' צריכין לאוקמי בחטאת העוף והדק"ל מנאי תיקון, ונראה בס"ד, דלכאורה איכא למידק לשיטת רש"י ותוס' שהבאתי בסימן דלעיל דס"ל דעי"מ נמי א"א דשא"ש מדאורייתא, ולא מיתסר אלא מדרבנן א"כ מאי פריך בגמרא מאי תיקון דהא תיקון טובא שמוציא עכ"פ מידי טומאה דאורייתא, נהי דתקרובת ע"ז מטמאה מ"מ כיון דא"א דשא"ש מדאורייתא אין כאן כ"א איסורא דרבנן, ונראה דלא ק"מ דהא אמרי' בחולין דף מ' כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא, ודידי' ודאי מצי אסר מדאורייתא, וכל זה אליבא דר"נ ור"ע ורי"צ דס"ל כן משא"כ לר"ה דס"ל אדם אוסר דשא"ש ולא הוצרך לאסוקי כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמיא וכדאיתא בשמעתין, א"כ קושיי' הגמרא מעיקרא ל"ק, די"ל איה"נ דתיקון עכ"פ להוציאו מידי טומאה דאורייתא ולא הוצרכנו לאסוקי דתיקון להוציא מידי אבר מה"ח, אלא דלכאורה עדיין הקושיי' מיהת לר"נ ור"ע ורי"צ דס"ל אא"א דשא"ש אפי' עי"נ וס"ל נמי כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא א"כ ע"כ נצטרך לאסוקי דתיקון להוציא מידי אבר מה"ח וא"כ הדק"ל, הא להרמב"ם לא תיקן כלום, מיהא לפימש"כ בסימן י"ח ניחא בס"ד דקושיי' הגמרא בפסחים אננו אלא לר"י אליבא דר"ש דנהי דמקלקל בחבלה חייב מ"מ בעי תיקון אלא שלא צריך שיהא התיקון בשעת גמר מלאכה משא"כ למאי דתנא ר"א דלר"ש מקלקל גמור נמי חייב בחובל ומבעיר א"כ לא הוצרכנו לאסוקי כלל שתיקן להוציא מידי אבר מה"ח, וניחא הכל בס"ד, ודו"ק היטב:

עוד י"ל ביישוב שיטת הרמב"ם הנ"ל ומצאתיו אח"כ כתיב על גליון ס' הפלתי לא ידעתי מי הכותב, דהא מבואר בכ"מ שם דאמה"ח של עוף תליא בפלוגתא דאמוראי בחולין דף ק"ב עיי"ש בכ"מ:

ושם במס' פסחים הקשו בתוס' דהומ"ל תיקון להוציא מידי טומאה דאורייתא דתקריבת ע"ז אינו מטמאה אלא מדרבנן ותירצו משום דהא הוי אבעי דלא איפשטא, לא בעי לשנוי הכי דא"כ תפשוט מנה דתקרובת ע"ז אינו מטמאה מדאורייתא ולא בעי למפשט כן, משו"ה משני להוציא מידי אבר מה"ח, ואליבא דמ"ד אבר מה"ח נוהג בעוף, משא"כ להלכה דפסק הרמב"ם פ"ו מה' אה"ט טומאת תקרובת ע"ז לאו דאורייתא שוב אין צריך לומר שתיקן להוציא מידי אבר מה"ח וא"ש אפי' למ"ד אבר מה"ח אננו נוהג בעוף בבן נח ומ"מ תיקן להוציא מידי טומאה דאורייתא וא"ש בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה