אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן יג

סימן יב

מרוכב ערבות רבוא רבבות ברכות וטובות לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב בח"ת חסיד ישר ונאמן בנש"ק כקש"ת מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטץ שליט"א בן הה"ק בעל חסד לאברהם בו"ק ראדאמסק אשר ברוסיא המדינה יע"א:

מכתב נועם יקרתו הגיעני בזמנו ושמחתי בפניני אמריו כי נעמו אמנם לרוב טרדותי אשר סביב שתו עלי ובפרט טירדות הישובה סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד בהקפת כל הראש לא יכולתי ליקח מועד להשיבו מפני הכבוד עד כעת שלהי קייטא שיש לנו נייחא קצת מטירדות הנ"ל אמרתי אעבור בין בתרי אמריו אמרות טהורות מעולפת ספורים ודבר מה שנלענ"ד ליישב הערותיו:

בהא דהקשה מעכ"ת נ"י במנחות דף ה' דפריך ל"ל מן הבקר להוציא את הטריפה ת"ל משום ממשקה ישראל והקשה מעכ"ת לשיטת רש"י בחולין דף ע"ד דהא דבן פקיע פסול להקרבה הוי טעמא משום יוצא דופן ולפי"ז בולד בן פקיע דהוי דרך לידה כשר לקרבן דלא שייך בי' פסיל דיוצא דופן א"כ שפיר איצטרך מן הבקר דאי ממשקה ישראל הוי מכשרינן ולד בן פקיע שנטרפה כדקיי"ל ביו"ד סי' י"ג דטריפות אינו אוסר אותו ואיצטריך קרא דבן הבקר לאסור אף בזה וקושיי' אלימתא הוא ונלענ"ד ליישב בס"ד לפי מה דכתיב בתו"ח הא דמיאן רש"י לפרש טעמא כמו שכ' התוס' משום דהוא שחוט ועומד משום דס"ל אע"ג דלא בעי שחיטה מ"מ כיון דאפשר לשוחטו ולקיומי בי' קרא דושחט כשאר בהמה שפ"ד דמשום דלא בעי שחיטה לא גרע כיון דמ"מ קשחיט לי' עיי"ש ול"נ להוסיף תבלין לפי מה דאמרינן התם דף ע"ה בשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי' דשרי בשחיטת עצמו למאן דאמר ד' סמנים אכשר בי' רחמנא וא"כ שפיר אמרינן דלענין שחיטת קדשים נמי מהני בי' שחיטת עצמו ולפי"ז הא דפירש"י טעמא משום יצא דופן היינו אליבא דהלכתא דקיי"ל כרבא ור"ח דד' סמנים אכשיר בי' רחמנא אבל אליבא דרבי אמי דס"ל בשוחט את הבהמה טריפה ומצא בה בן ט' חי דלדברי המתיר אסור וכ"כ לרב משרשי' שם דנמי לא ס"ל הא דד' סמנים אכשר בי' רחמנא לפירש"י שם מודה רש"י דאפי' בלא טעם דיוצא דופן נמי מיפסל משום דשחיט ועומד היא וא"כ הוצרך הגמ' לומר צריכתא אחרינא אקרא דמן הבקר כי היכא דתיתא שפיר אפי' אליבא הני אמוראי דלא ס"ל ד' סמנים אכשיר בי' רחמנא:

עוד נ"ל בס"ד לשיטת ראבי"ה שבהגא"ש פרק בהמה המקשה היכא דהוא טריפה מן הבטן אסיר באכילה ונראה דמדאורייתא קאמר דכן מוכח באור זריע סי' ת"מ דמייתא ראי' לשיטת ראבי"ה מהא דתנן בחולין דף ע"ב מניין לטריפה ששחיטתה מטהרתה וכו' תאומר בטרפה שהי"ל שעה"כ וכו' הרי שנולדה טריפה מן הבטן מניין וכו' ואם איתא ששחיטת אמו מכשירתו ומתירתו באכילה הו"ל למימר נולדה טרפה מן הבטן נמי הו"ל שעת הכושר אגב אמו אם שחטה קודם לידתה וה"נ בהא דבעי ר"א דף ע"ד הושיט ידו למעי בהמה וכו' אר"ח ת"ש הרי שנולדה טרפה מן הבטן מניין ואם איתא וכו' הרי היתה לה לטרפה זו שעה"כ וכו' שנוצרה טרפה מן הבטן וכו' ואם איתא דב"פ שהיא טרפה משתרי באכילה וכו' עיי"ש מבואר מזה דס"ל דמדאורייתא אסור לשיטת ראב"י הנ"ל ועיי' בבכ"ש שכ' בטעמא דראב"י דהיכא דלאו בר שחיטה כגון בן ח' או בן ט' מת הרי הוא כאחד מאבריה אבל היכא דהוא בר שחיטה טעין היא שחיטה אלא דשחיטת אמו כאלו שחט לי' לדידי' והיכא דאשכח טרפה הרי הוא כשאר טרפה ששחטה וא"כ האי טעמא שייך נמי בולד בן פקיע שנמצא טרפה וא"כ לדידי' לא משכחת לה בן פקיע טרפה דמשתרי' אלא היכא דהי' לו שעת הכושר והרי זה בכלל תי' הגמרא דאי ממשקה ישראל הו"א דוקא היכא דלא הי' לו שעת הכושר עיי"ש ודו"ק:

ושמעתי מקשים בש"ס הנ"ל קושי' נאה דהומ"ל צריכותא דאי מקרא דמשקה ישראל משכחת לה דטרפה כשרה להקרבה כגון דנתערב טרפה בין שני בהמות חדא דכשרה וחדא דאסורא לגבי מזבח כגון רובע ונרבע דלהדיוט שרי' דהא נתבטלה חד בתרי והשתא דאסורא לגבוה מקרא דמן הבקר אין כאן ביטל ונראה לתרץ דהשתא נמי דאיכא קראי למעוטי טרפה נמי כל כהיי"ג שרי' להקרבה למנא"ד אסורן מבטלין זא"ז כמו הפיגול והנותר והטמא שבללן זע"ז ונהי' דאיכא למא"ד דאין אסורין מבטלין זא"ז מ"מ ניחא להגמ' לומר צריכותא דא"ש לכו"ע כנלע"ד בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה