ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
סימן י
שלוכ"ט לכבוד הה"ג המופלג וכו' מהו' אברהם ליב טרוטצער נ"י האבדק"ק שאאק-סעליצע סעליצע יע"א:
גי"ה הגיעני, וע"ד השוחט שהוא ביישוב שהי' עומד מקדמת דנא תחת דגל הרבנות דק"ק פלוני וזה שנה ומחצה ע"י סכסוך בענייני סכום פני אל פלילי הערכעות להפריד מהקהלה, אמנם נגד הרב גילו דעתם בפה ובכתב שאין להם שום טענה כנגדו והוא יהי' להם לרב גם מכאן ולהלון, רק מיחו בהשו"ב שלא יעמד על הנסיון לפני הרב, למען שלא להחזיק ע"כ טענת הקהילה אמנם הרב לא נתן מקום לדבריהם, והזהירם בכתב שישלחו את השו"ב שקיבלו על הנסיון והמה נתנו כתף סוררת, וגם השו"ב לא הראה לו סכינו עד היום ועתה נפשו בשאלתו מה דינו של השו"ב הנ"ל, מחמת ש"א מהישובים השוכנים תחת דגל מעכ"ת רצונם לקבל השו"ב הנ"ל והוא עומד כנגדו מחמת עובדא הנ"ל, אבל ב"ת א' עומד נגד מעכ"ת בזה, ורצון מעכ"ת לשמוע עצתי אם יעמוד על דעתו והנה מדינא דגמרא קיימ"ל הטבח צריך שיראה סכינו לחכם ואם לא הראה סכינו שנמצא יפה מנדין אותו, וכ"פ בטושו"ע יור"ד סי' י"ח, אלא דמבואר ברא"ש ובטושו"ע דהאידנא שנהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה, להם מחלו חכמים כבודם כי הם זהירים וזריזים, וכבר נחלקו האחרונים אם החכם אינו רוצה למחול על כבודו אם מחוייב להראות סכינו, ובתשו' טוב טו"ד להגאון מהרש"ק סי' י"ט כ' בפשיטות דאם אינו מוחל חוזר הדין לדינא דגמרא והכי ס"ל נמי לתשו' מהר"ם שיק סי' כ"א עיי"ש אמנם בס' דע"ת הביא בזה תשו' מהרי"ל דמבואר שם בהדי' דאין ביד החכם לומר שאינו מוחל, ונ"ל ברור ופשוט דכ"ז ל"ש אלא לעניין להראות סכינו בכל פעם לפני שחיטה כמו שהי' נהוג בזמן הגמרא אבל מה שהמנהג בכל תפוצות ישראל שהשו"ב צריך לעמוד לפרקים לפני הרב מארי דאתרי' לתהות על קנקנו הן בבדיקת הסכין, ובחזרה על לימודו, וכמו שמבואר בשמ"ח סי' ט"ו סעי' ד' שכ' וז"ל וראוי לחכמי כל עיר לחקור תמיד על השו"ב אעפ"י שנטלו קבלה אם מחזיקים בתומתם ולימודם סדורה בידם ויראה סכיניהם, ואם ימצא החכם שהשו"ב יצא מזה הגדר יסור אדרתו מעליו ויאסור שחיטתו עד כי ישיב ורפא לו עכ"ל, וא"כ פשיטא דשו"ב המסרב בדבר חזר דינו לדין הש"ס, ובזה נלענ"ד ליישב מה דאיתא בשו"ע סי' י"ח הנ"ל דשו"ב שלא הראה סכינו לחכם היו מנדין אותו, והקשה במהר"ם שי"ק למאי הלכתא כתב כן הא מבואר שם בשו"ע דהעידנא ליתא להאי דינא ומזה הוליד דאם אין החכם רוצה למחול חזר דינו לדין הש"ס אבל לפי מש"כ לעיל בשם תשו' מהרי"ל ליתא להאי דינא וא"כ הדרק"ל, ולמש"כ ניחא דהא דחכמים מחלו ע"כ היינו שא"צ להראות הסכין לפני כל שחיטה, אבל לפרקים ודאי מחוייב לעמוד לפניו ולהראות סכינו, וכל שאינו עושה כן בודאי חזר דיני לדינא דגמרא כיון דלענין זה לא מחלו וא"כ שפיר נפ"מ בדין הנ"ל גם בזה"ז כנ"ל ברור ועיי' בדעת קדושים ס"ק כ"ד שכ' דאף דקיי"ל דהאידנא וכו', וגם מדינא דש"ס קיי"ל בנמצאת סכינו יפה, אין מעבירין אותו רק מנדין אותו מ"מ גם בזה"ז אם החכם שבעיר ציוה אותו להראות לו סכינו והוא עומד במרדו נגדו ולא סר סכינו לפניו אף בנמצא סכינו יפה כיון דא"א לנדותו בזה"ז יש להעבירו משום תיקון דלעתיד עד שיקבל עליו דברי חברות עיי"ש, והנה משמעות לשונו נראה דמיירא שהחכם ציוהו להראות לו סכינו לפני כל שחיטה, וכ"כ דבתשו' מהרי"ל לא כ"כ, אבל עכ"פ ממנו ניקח דכל שמסרב להראות סכינו גם לפרקים דזה ודאי לא מחלו חכמים, ואדרבא כיון דדינא הכי הוא כמש"כ בשם השמ"ח, א"כ אפי' למחול אין כח ביד החכם על זה כמוש"כ הש"ך סי' י"ח ס"ק כ"ח לטעם הרמב"ם עיי"ש א"כ פשיטא דעפ"י הדין השו"ב הנ"ל הוא ראוי להעבירו גם בזה"ז ולכל זה אנו צריכין אם תחילת קבלתו של השו"ב הי' בהסכמת הרב אלא דאח"כ לא עמד לפניו להראות סכינו לפרקים כנהוג אבל אם מעיקרו הי' קבלתו שלא עפ"י הרב ושחט בלא נטילת רשות כבר מבואר בתשו' נודב"י מהדו"ת חיור"ד סי' מ"ח בשוחט ששחט בלא רשות הרב גם בדיעבד שחיטתו אסורה עיי"ש, וכש"כ שאין לקבל שו"ב כזה לכתחילה בעדת יריאים דבודאי איכא דעדיף מני' טובא, ושוב ראיתי בתשו' ח"ס חיור"ד סי' י"ג שהביא בשם מהרש"ל שעכ"פ צריך השגחה גדולה על השוחטים הממונים ועכ"פ יהי' השגחת חכם העיר עליו ושתהי' אימתו עליו ולהסר סכינו לפניו זמן זמנים טובא ואז ראוי הממונים על השחיטה לשחוט בלי ראות סכינו על כל שחיטה ושחיטה, ולממונים כאלו מחלו חכמים ע"כ אבל זולת זה אין ראוי למחול ואם כבוד חכמים מחול, כבוד שמים מי ימחיל עכל"ק:
אמנם צריך דרישה וחקירה אם מה שבני היישוב הנ"ל רצו פירוד מהקהילה היא באמת רק מחמת דברי ריבות בענייני מסים דבעו"ה שכיחי עתה בזה"ז שבני הכפרים שה שלמים באמונתם ומוטל עליהם עול קהלה אשר חדשות יחפצו, וכגון שהקהילה ששוכנים תחת דגלם מיוסדים תקנותיה על אדני פארטושריט או שטאטוסקווא בכל כהיי"ג ודאי פשוט וברור דגם על השו"ב אינו מוטל להיות כפוף תחת רב של קהלה כזו:
ועיי' בתשו' ח"ס הנ"ל באמצע התשו' שכ' אין כל המקומות והאנשים שוים, ואין לרב אלא מה שעיניו רואות בלבד שיהי' כל מעשיו לש"ש וממנו נקח גם בנ"ד וישמיע חכם ויוסף לקח דברי הדושו"ט וש"ת בלונ"ח ע"ע: חוסט אור ליום עש"ק פ' ויחי תרס"ב לפ"ק: