אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד

סימן ז

סימן ו

ערוגת הבושם - סימן ז:

בחודש אדר שלמא אשדר לבקודש נאדר לכל חסידיו הדר, כבוד יד"ע וידי"נ הרב הגאון הצדיק המפורסם נ"י ע"ה פה"ח וכו' מו"ה יהודא גר"וו נ"י האבדק"ק סאטמאר יע"א:

על דבר איסור שחוטי חוץ שכבר אקבע איסורא בעירו מקדמת דנא מטעם האקרו"ט בהסכמת חבר עיר המנוח ז"ל, ולא נאסר אז לחלוטין אלא לזמן קבוע, ובמלאת הימים ההם רצון האקרו"ט לחדש האיסור, הנה עיקרא דמילתא אין בו כדי לקבל אריך כי הגם דנחלקו בזה אבות העולם בהא דרשאין בכי העיר להסיע על קיצותם בפ"ק דב"ב, אם יכולין בני העיר לכוף את המיעוט לקבל גזירתן במידי דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי כמו שמבואר במרדכי שם פלוגתת ר"ת וראב"י, ובחו"מ סי' ב' הביא הרמ"א שני הדיעות מ"מ כבר העד העיד בנו מרן בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ח דהמנהג בכל מדינת פולין ומדינת אונגארין שהרבים כופין המיעוט, וכתב שם שראוי לקיים מנהג זה דאל"כ יתבטלו ויתפרדו כל התקנות הנהוגות בישראל, וכן מבואר בתשו' ח"ס חו"מ סי' קט"ז דכבר נהגו כן בכל גלילות הללו למיזל בתר רובא בכל עניינים כאלו, ואם נמתין עד שיסכימו כולן לא יגמר שום עניין ויהי' ח"ו השחתת הכלל, ומהיי"ט כתב שם דגם לר"ת דס"ל דאין יכולים להסיע על קיצותם אלא כשהסכימו כולם מתחילה היינו מדינא אבל מודה הוא ממנהגא דהרוב כופין היחיד לעשות כמו שהם אומרים, ומפרש כן דברי הרמ"א במש"כ שם בחו"מ וכן נוהגין בכ"מ שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול וכו' אעפ"י שיש חולקין, מ"מ הולכין אחר מנהג העיר, ר"ל כן לדעת ר"ת נמי מודה שהולכין אחר מנהג העיר, ואני אוסיף על דברי קדשו, דאין רצונו לומר במידי דהי' המנהג בעיר מקדמת דכנ, דהא כל כהי"ג אפי' לשיטת ר"ת יכולין הרוב לכוף את המיעוט, כמבואר להדיא בלשון הרמ"א שכתב אעפ"י שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר להכריח הציבור רק במה שהי' מנהג מקודם אלא הכוונה דאם מנהג העיר שהרוב כופין המיעוט, מודה ר"ת דיכולין לכוף המיעוט לקבל גזירתם אפי' בגזירה חדשה שלא נהגו בה עד כה, דצריכין בזה לקבל דעתם מצד המנהג שנהגו דהרוב כופין המיעוט, וזה פשיט וברור ובזה שוב אין נפק"מ במאי דמספק"ל להדר"ג אם גם בזה צריך שיהא נקבע כן ג"פ כמו שפסק רמ"א בחי"מ סי' קס"ג דבכל מסים הולכים אחר מנהג הקבוע בעיר שנהגו מקדמת דנא כן ג' פעמים ע"כ, דעד כאן לא כתב כן אלא לענין מסים משים דלענין זה מבואר בנודב"י סי' כ' דבדבר שהם בעצמם נוגעין בדבר לא מיחשבו אלא כיחידים, אבל לענין עיקר הדין אם הרוב יכולין לכוף להמיעוט דאמרי' השתא דגם ר"ת מודה דכל דהוי מנהג כן בעיר הולכין אחר המנהג לפי מה שביאר לן מרן הח"ס פשט דברי הרמ"א הדבר ברור כמש"כ, אלא דאכתי צע"ג דמהאי סוגיא דב"ב לא מוכח אלא דלענין ממונא יש כח בבני העיר להסיע על קיצותן אבל אכתי מנלן דיש כח ביד טובי העיר לאסור את המותר ולשוי' חתיכה דאיסורא דאיסורא מממונא לא ילפינין, דבממון י"ל משום הפקר ב"ד הפקר, ובאמת מבואר בח"ס חו"מ סי' קי"ז דאם יסכימו כל בני הקהילה לאסור בשר חוץ אם יעבור אדם ע"ז הרי הבשר חתיכה דאיסורא, וצ"ע מנא הא מילתא, והנה בשו"ע יור"ד סי' א' מבואר דאם הטילו ח' שלא לשחוט כ"א שו"ב א' וכו' וכ' הש"ך והטו"ז הטעם משום דהו"ל כחשוד לאותו דבר:

ובחוו"ד כתב דהו"ל כמו מילתא דא"ר לא תעבד אי עביד לא מהני ולהכי שחיטתו פסולה, וכל זה ל"ש אלא היכא דהשחיטה הי' באיסור אבל בשחוטי חוץ דל"ש הני טעמי מנלן דיש כח בזה לאסור את המותר הן אמת דבתב"ש שם מבואר דכל היכא שהטילו בפירוש איסור על הבשר לכו"ע הבשר אסור, והוא מתשובת הרא"ש כלל ז' שהובא ביתה יוסף ועדיין יש לומר דכל זה לא מיירא אלא היכא דעבד איסורא במה שעבר על תקנת הקהל שלא לשחוט אבל היכא דבמעשה השחיטה לא נעשה איסור כגון בשחוטי חוץ מנלן, ונראה דזה באמת אין כח בידם אלא היכא דאית בי' משום מגדר מילתא דאיסורא: ובזה שפיר ילפי' איסורא מממונא דהא בממון נמי לא הו"מ להסיע על קיצותן מחמת הפקר ב"ד הפקר דלא אמרינן כן אלא בב"ד הגדול שבדור כדאמרי' בהשולח כגון ב"ד דר"א ור"א דאלימי לאפקועי ממונא, ועכצ"ל משום דכל מנהיגי הציבור בעירם הו"ל לגבי בני עירם כגאונים שבדור כמש"כ הסמ"ע בשם הרשב"א, וא"כ מהיי"ט גופא יש כח בידם לאסור את המותר היכא דאית בי' משום מיגדר מילתא וכן מבואר בתשו' ד"ח סי' ה' דרב שנברר לגדול העיר אפי' יחידי רשאי למיגדר מילתא ולאסור אף מה שמותר מצד הדין ולכאורה הי' נראה עפי"ז דלשיטת ר"ת וסיעתו דע"כ לא ס"ל האי סברא דטובי העיר הו"ל כב"ד הגדול, א"כ הה"ד היכא דאית בי' משום מיגדר נמי אין כח בידם לכוף את המיעוט, וזה נראה טעמא דהסמ"ע בחו"מ סי' ב' ס"ק י"ב שכתב דלפי מה שנמצא הגירסא במרדכי הגירסא לאו מיגדר מילתא ולא ולא"ו בוי"ו ולא למיגדר בלמ"ד, מוכח דס"ל לר"ת דלמיגדר מילתא נמי אין כופין את המיעוט עיי"ש:

ונראה טעמי' כדפרישית, אבל באמת דברי הסמ"ע צלע"ג מי איכא למ"ד דאין כח ביד ב"ד וטובי העיר להכריח המיעוט במידי דאיכא מגדר מילתא, והא מבואר ביור"ד סי' רכ"ח סל"ג דהנשבע שלא יכניס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא, ומבואר שם בטו"ז דיש כח וממשלה ביד הציבור לעשות גדרים מדכתיב ושמרתם את חוקותי ודרז"ל עשו משמרת, ובמרדכי ריש פ"ג דשבועות ומייתא לי' במהר"ם שיק או"ח סי' ש"ז מקרא דארור אשר לא יקום, וביאר הרמב"ן בחומש בשם הירושלמי דסוטה דאזהרה הוא על הב"ד של מטה ועל כל מי שיש בידו להקים התורה, וכיון שהב"ד מצווין להקים ולגזור ממילא מחוייבין הקהל לשמוע, ולפענ"ד מבואר זה מדקדוק לשון הקודש של הרמ"א שם בחו"מ אחר שהביא ב' דיעות הנ"ל כתב ועיין ביור"ד סי' רכ"ח דיני תקנות וחרמי ציבור וכוונתו לאורוי דעד כאן לא פליגו הי"ח אלא לאפקועי ממונא, אבל לא במקום דאיכא משום מיגדר מילתא, ובזה נתיישב מה שהקשה הסמ"ע על הרמ"א דלפי מש"כ בד"מ דבמגדר מילתא מודה ר"ת א"כ קיצר במקום שהי' לו להאריך ולהנ"ל ניחא דמבואר יפה יפה בלשון קדשו, במש"כ ועיי' ביור"ד סי' רכ"ח, דמשם הדבר מפורש יוצא ועיין ש"ך יור"ד סי' רי"ח ס"ק ג' במש"כ בשם רש"ל ותשב"ץ ודו"ק, וכן מבואר בח"ס יור"ד סי' ה' דלמיגדר מילתא דאיסורא לית דין ולית דיין דיכולים ונחוייבין ממוני הקהל, ובפרט בצירוף חבר העיר לאסור איסר, אליבא דכו"ע, וכן הוא במהרי"ק שק"פ ומבואר כן בהדיא בד"מ סי' ב' שהובא בסמ"ע שם דבזה כו"ע מודו, ודברי הסמ"ע צלע"ג, ונראה פשיט דכל שאסרו איסור משום מיגדר מילתא אפי' מי שאין לו חזקת עירנות נמי מחוייב לכוף ראשו ולקבל התקנה דהא מבואר במרדכי פ' כה"ב וכ"פ הרמ"א ביור"ד סי' רכ"ח דאסר לעבר על חומרי מקום כל זמן שהוא בתוך תחימה של עיר, ומבואר שם ברמ"א דציבור שגזרו ח' על כל בני עירם כולם בכלל אפי' אותם שאין פורעים מסים עיי"ש, ולא מסתבר כלל לחלק בין אם הי' הגזירה בח' או שאסרו איסור בעלמא וזה פשיט וברור ומבואר, א"כ ממילא היכא דאיסור שחוטי חוץ הוא משום מיגדר מילתא הדבר פשיט וברור שחל האיסור אפי' על החוצים:

אלא דעפי"ז צע"ג להבין דברי קדשו של מרן הח"ס בתשו' הנ"ל סי' קי"ז במה שכתב שם בפשיטות שהחוצים מותרין להביא בשר להם מן החוץ ושם באותו תשובה פשיטא ליה אם יסכימו הקהל לאסור בשר חוץ אם יעבר אדם הו"ל הבשר חתיכה דאיסורא, והנה לפי מה שביארתי עכצ"ל דאית ביה משום מיגדר מילתא, דאל"כ מהיכ"ת יש להם כח לאסור את המותר, וכיון דע"כ משום מיגדר מילתא נגע בי' אמאי יהא החוצים מותרין דהא פשיט וברור דכל מי שהוא בתחימה של עיר אסור לו לעבור על חומרי המקום, וראיתי להדר"ג שנתקשה בסתירת דברי הח"ס ז"ל במה דמשמע לי' דביו"ד סי' ה' משמעות דבריו דגם כהחוצים אסור, ומתוך זה כתב לחלק דביור"ד מיירא שאסרו איסור מחמת גדר וסייג, משא"כ בחו"מ סי' הנ"ל ולפמש"כ א"א לומר כן דודאי היכא דליכא משום מיגדר מילתא אין כח בידם לאסור את המותר אבל באמת אין אני רואה שום סתירה בדבריו דביור"ד סי' ה' לא מיירא כלל מן החוצים אלא מבני העיר עצמן, ומש"כ בלשונו דאיסור גמור הוא אין ראיה דהא בחו"מ סי' הנ"ל כתב במפורש יותר דהבשר חתיכה דאיסורא, ומ"מ לא קאי התם אלא לגבי בני העיר עצמן כמבו' ומ"מ דברי קדשו בתשובה לחו"מ סי' הנ"ל קשיין כמש"כ, ולכאורה תמיה נשגבה היא, אבל אחרי העיון כראה דב"ק נכונים בצדק ובמשפט דלטעמי' אזל, עפימש"כ שם בסי' ה' בד"ה היות כן דהחוכרים הם כמוכס ישראל והגונב את הטאקסע גזלן גמור הוא ומחוייב הקהל לגדור בפני הפריצים הגזלנים האלו ומהיי"ט איסור שאסרו הקהל איסור גמור הוא ואסור לפרוץ גדרן:

אלמא דחשב לי' הא מילתא גופא מידי דגדר וסייג, וא"כ שפיר מיחשב חתיכה דאיסורא וכיון דהגדר אינו אלא מחמת גזל מכס הקהל א"כ כיון דעל החוצים לא חל חיוב פרעון אותו מכס:

ממילא לית בהו נמי משום מיגדר מילתא ושפיר כ' דהחוצים מותרין להביא להם בשר מן החוץ, משא"כ היכא דבלא זה אית ביה משום מיגדר מילתא דאיסורא מצד אחר ודאי נראה ברור דהאיסור חל גם על החוצים כדמוכח ממש"כ בס"ד:

ובמאי דקמן אי איכא בהך תקנתא דאיסור שחוטי חוץ משום מיגדר מילתא:

הנה בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ו נשאל על מה שהנהיגו שם איזה רבנים להכריז על בשר שהובא ממדינה כאלו אוכל בשר טרפה אי שפיר עבדו, והאריך שם כי לא נכון לעשות כן משום איבה, ומשום דה"ל גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה והובאו דבריו בפ"ת סוף סי' ס"ה עיי"ש, אמנם ביד אפרים יור"ד סי' א' הביאו וכתב עליו דזהו בסתם אבל אם ידע שהכפרים ועיירות השייכים יש לחוש שאינם בקיאים או שהטבחים הם קלי הדעת תבא ברכה על המורה הבא לגדר גדר בזה, ונאסור איסור, עוד כתב דאין בכלל זה אם אוסרים איסור מחמת עזר הבשר שקורין הטאקסא עיי"ש, וראיתי בתשו' שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' כ"ב העלה בפשיטות דיש בזה משום מיגדר מילתא, ומונה והולך כל הפקפוקים שיש בענין בשר שחוטי חוץ, והביא שם בשם הטו"ז שגם הוא גזר בלבוב איסור בח' על שחוטי חוץ, מיהא כעת נתן ה"ח ביטל בלבו מחמת חשש שמא יעברו ולא יהי' לפיקה ולמכשול עיי"ש:

ובאמת בכל כהי"ג אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכל הני טעמים שכתב הדר"ג במכתבו בביאור כאו"א כדאי לעצמו לגדור גדר בעדו, ולעשות סייג לתורה ק"ו בצירוף כולם, ובפרט דכבר איסורא איקבע מקדמת דנא והדר"ג עם האקרו"ט לא באו אלא להמשיך האיסור גם מכאן ולהבא, ממילא פשיט וברור דהאיסור חל על כל שהוא בתוך התחום העיר וכל העובר ח"ו הו"ל כאלו אוכל חתיכה דאיסורא ולהשומעים יונעים:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה