ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן פח
בדין אם מחיצה המקפת את הרה"י מצטרפת לשיעור דע"ד. כתב הרמב"ם פי"ד ה"א ארבע רשויות וכו' וכן מקום שמוקף ד' מחיצות גובהן, וביניהם ד' על ד' או יתר על כן וכח רה"י גמורה הן:
הנה לא נתבאר בדברי רבנו אם מחיצה המקפת מצטרפת לד' ע"ד או לא, ובמג"א סי' שמ"ה הביא בשם ס' עו"ש דדייק מלשון רבינו מדכ' ויש ביניהם דע"ד דמשמעיתי' שהחלל לבד צריך שיהי' בו דע"ד ומדשינה הטושו"ע וכתב ויש בו דע"ד משמע דבין הכל בעי' דע"ד, והמג"א כתב דליתא דהמחבר שם סי"ט כתב דאין ביניהם ארבעה, משמע להיפוך, אע"כ דמלשון זה ליכא למשמע מידי, וכן הוא האמת, דהכי אשכחן גבי כזית בכא"פ דקתני מתני' אם יש בין אכילה ראשונה לאחרונה כדי אכ"פ, והתם גם אכילה גופא מצטרף לשיעור אכ"פ, וכיו"ב אשכחן בגמ' ר"ה אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ, אלמא לשון בין שייך שפיר בהדי צירוף הדבר שדנין עליו והכא נמי אפי' תימא דהמחיצות מצטרפות מ"מ שייך שפיר לשון בין:
ובעיקר הדין עיין בטו"ז סימן שמ"ה ס"ק ב' שכתב דהמחיצות מצטרפות ואייתי ראי' מכוורת בפ"ק דשבת דף ח' דס"ל לרש"י ותוס' ורא"ש שם דהדפנות מצטרפות לרוחב ד' עיי"ש וראיתי בס' אבן עוזר שתמה בזה מאוד וכתב דהוא כשגגה שיצאה מלפני השליט דמה שכתבו התוס' היינו למעלה על גבי הכוורת הוי לי' רשות היחיד דחזי לאישתמושי בי' מידי למעלה ולאשתמושי שם וכן מבואר לשון המשנה חוליות הבור הנותן על גבן חייב אבל תוך החלל לבין המחיצות מבואר בתוס' עירובין דף ע"ח בד"ה אלא מאי דלא הוי רה"י א"ד ז"ל, ולענ"ד נראה דראי' הטו"ז נכונה דנהי דלענין זרק כוורת שפיר קאמר הא"ע דהתם לא בעי' אלא דחזי לאשתמושי מידי על גביו, מ"מ הא אמרי' התם כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה דמחצה פטור, ועיי"ש בתוס' ד"ה כפאה דלא אמרי' לבוד אלא במחיצות יעויי"ש: והשתא למה לה לרש"י ותוס' לפרש הא דנקט רחבה ששה לא דק דהאלכסון ל"ה רק ה"ט וג"ח וג' חומשין, ולחומרא הוא דלא דק עדיפה מנה הול"ל דנקט רחבה ששה משום דבעי למימר כפאה ע"פ והתם ע"כ בעי' ששה דוקא דהא אין המחיצות מצטרפות, אע"כ דגם היכא דאנו צריכין לחלל ד' נמי המחיצות מצטרפות, ומש"כ הא"ע ראיי' מתוס' עירובין דף ע"ח, ז"ל התוס' שם ד"ה אלא מאי אצירוף עשרה לא איצטרך לטעמא דמנח עלי' מידי דאם הבור רחב ד' ואינו עמוק עשרה אלא ע"י צירוף חולי' רה"י גמורה היא כיון שכותלי הבור גבוהים מבפנים וכו', ולא קאי האי טעמא אלא היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים אלא ע"י צירוף חולי' והחולי' גבוה עשרה מבחוץ לר"ה אע"ג דתוכו לאו רה"י הוא ע"ג רה"י משום דאי בעי מנח עלי' מידי ומשתמש, הרי מבואר בהדי' היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים כ' התוס' דתוכו לאו רה"י הוא, וכשיטת הא"ע:
אמנם כד דייקת שפיר נלענ"ד דאין מזה ראי' דודאי הא דבעי' שיהא רחב ד' וגבוה י' היינו מקרקעיתו ופשיטא אם יהא מקיף מקום שאינו בו דע"ד, ויהיו המחיצות מרחיבים והולכים כלפי מעלה עד שיש מקום למעלה שגבוה י' ורחב ד' פשיטא הזורק מרה"ר לתוכו אף אי נח בכותל או בחור שהוא במקום הרחב ד' מ"מ פטור כיון דלמטה מקום פטור היא, והה"ד התם נהי דהחולי' מצטרפות לרוחב ד' כשיטת הטו"ז מ"מ זה ל"ש כ"א למעלה מקרקעות הבור, אבל למטה הא אין בו דע"ד וליכא מידי לאצטרופי, משו"ה פשיטא דגם למעלה במקום החולי' מ"מ הוי מקום פטור, ושפיר כ' התוס' דתוכו לאו רה"י הוא וזה נ"ל ברור:
ומה שכתב הטו"ז מפ' הזורק דבעי ר"י כותל ברה"ר גבוה י' ואינו רחב ד' ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח ע"ג מהו, ור"י אמר עולא לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כש"כ, פירש"י ראש הכותל הרי לפנינו כיון שעשאו רה"י אז אמרי' דהוה כמאן דמלא דרה"י עולה עד לרקיע משא"כ כאן דבלא עובי לא הוי רה"י, ולזה י"ל דהא דקאמר בגמ' אם לאחרים עושה מחיצה לאו אמקום שעושה מחיצה קאי אלא אעלמא קאי וה"ק אם יש כח בהיקף לגרום רשות היחיד לאחרים ק"ו שעושה רשות לעצמו. וממילא שפיר מצינו למימר דמצטרף למקום דע"ד:
אלא דאי קשי' הא קשי' לי מהא דאמרי' בהזורק דף ק' בור בר"ה עמוק עשרה ורחבה שמונה וזרק לתוכה מחצלת וחילקה פטור עיי"ש והשתא אי אמרת בשלמא דמחיצה אינה מצטרפת שפיר פטור כיון דהנחת חפץ וסילק מחיצה בהדי הדדי קאתי, אלא אי אמרת דגם המחיצה מצטרפת אם כן אכתי הרה"י לא נסתלק ואמאי פטור, והיא קושי' חמורה לשיטת הטו"ז וצע"ג: